מורנו ראש הישיבה שליט"אי

ישראל - כי שרית!

"ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו עד עלות השחר... ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני" (ל"ב, כ"ה).

חז"ל גילו לנו שהאיש הנאבק עם יעקב היה בעצם מלאך - שרו של עשו, ולפיכך אנו מבקשים להבין מהי עניינה של הברכה שביקש יעקב ממלאך זה?

חז"ל עונים על כך ואומרים שבברכה זו ביקש יעקב מ'השר' "הודה לי על הברכות שבירכני אבי שעשו מערער עליהם" (רש"י). ועדיין דרושה כאן הבנה מהי התועלת שיצאה מהודאה זו והרי ההלכה הנוראית שלימד רשב"י " הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" (רש"י ל"ג, ד'), נשארה לדורות גם אחרי ששרו של עשו הודה ליעקב על הברכות. ואם כן מה עניינה של ברכה זו?

עוד עלינו לבאר היכן ההודאה הזו של עשו שנותנת תוקף לברכות נמצאת במשמעות הברכה שביקש יעקב מהמלאך?

בעצם אנו צריכים לברר מהו בכלל עניין הברכה בכלל שמברך איש את רעהו, הרב את תלמידו וההורה את ילדו, מאיזה כוח פועלת הברכה ואיך היא פועלת בחייו של המתברך. אמנם בברכות הצדיקים מצאנו שהיא פועלת גם מכוח "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" אך עניין הברכה במובנה הרחב ודאי אינה פועלת מכוח גזירת הצדיקים וגם לברכתו של איש פשוט את חברו יש כוח לפעול כדברי חז"ל (ברכות ז') "אל תהיי ברכת הדיוט קלה בעינך" ואפילו לרשעים יש כוח בברכותיהם דוגמת ברכת לבן לרבקה שנאמר: "ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה וכו'", ועלינו לברר איפה את עניינה של 'ברכה'.

"ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (שם).

פלאי פלאות! שרו של עשו –הוא ולא אחר- זיכה אותנו בשם התואר העליון 'ישראל', ומאליה עולה השאלה מדוע? וכי לא היה מתאים יותר שגילוי השם 'ישראל' על כל משמעויותיו יתגלה ליעקב ע"י הקב"ה בעצמו כמו ששינה ה' את שמם של אברהם ושרה וכמו שקבע לאברהם את שם בנו יצחק?

זאת ועוד, מדוע במענה לדרישת יעקב מן המלאך שיברך אותו, עונה לו המלאך בתוספת השם 'ישראל' על שמו, הרי יעקב ביקש רק ברכה?

"וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה תשאל לשמי ויברך אותו שם" (שם).

מדוע אכפת ליעקב מה שמו של המלאך ומהי התשובה שעונה לו המלאך?

רש"י מפרש את תשובתו של המלאך: "למזה תשאל, אין לנו שם קבוע, משתנים שמותינו הכל לפי מצוות עבודת השליחות שאנו משתלחים".

תשובתו של המלאך אינה התחמקות אלא היא תשובה ברורה, ועלינו להבין מדוע מתנסח המלאך בתשובתו "למה תשאל לשמי" מילים המלמדות שאין לו ליעקב לשאול בכלל מהו שמו של המלאך כי זה בעצם לא מלמד על כלום ואין לו צורך לדעת את השם.

סודה של ברכה

בפרשת ויחי אנו מוצאים את ברכת יעקב לבניו "ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם" (מ"ט, כ"ח) חז"ל לומדים על כך שלמרות שבמציאות יש מהשבטים שיעקב לא בירך אותם, אלא קינטרם כמו ראובן שמעון ולוי, בכל אופן לכולם היו דבריו של יעקב ברכה.

דבר זה מלמדנו שעניינה של הברכה, אינה אמירה כללית של עניינים נצרכים וטובים הנדרשים לחייו של המתברך, אלא עניינה האמיתי הוא העצמה ונתינת כוח של המברך למתברך במגוון הצרכים של המתברך, העצמה ועידוד שנותנת כוח למתברך להתאמץ ולהאמין בה' מקור הברכות שימלא את חייו של המתברך בברכה.

כך גזר הקב"ה שיהיה כוח בין האנשים לברך איש את רעהו בברכות שיעצימו את כוחו ובטחונו של המתברך לפעול ולהצליח בחייו, לא לוותר ולהתייאש עד שיצליח המתברך להשיג את מבוקשו. ודאי שהברכה ניתנת מפיו של צדיק יש לברכה כוח גדול יותר, מפני שאינה סתם העצמת כוח ודברי תקווה וחיזוק אלא שהצדיק המכיר ברוח קודשו את נפשו של המתברך ומתאים את מילות ברכותיו לשורש, נפשו של המתברך ודבריו יוצאים מקרב לב צדיק, הדברים משפיעים יותר על נפשו של המתברך ומעצימים אותה להמשיך לפעול בכוח רב כדי להשיג את העניינים שעליהם הוא ביקש ברכה.

יעקב אבינו ידע את כוחות בניו וביודעו אותם הוא התאים את מילות ברכותיו אל שורשי נפשם של בניו ותפקידם בעולם. בכך גילה יעקב לבניו - כולל ראובן שמעון ולוי - מה תפקידם ותיקונם בעולם וכיצד עליהם לפעול בעולם מכוח תפקיד זה, וכשיודעים בניו את תפקידם ואת אשר עליהם לתקן בעולם ולפעול, אין לך ברכה גדולה מזו המעצימה את כוחם לפעול בעולם ביתר שאת.

ברכת השר

נבין מעתה שיעקב אבינו אינו מבקש סתם ברכה משרו של עשו. הוא מבקש ממנו לגלות מהו עניינו ומה תפקידו בעולם של עשו בחייו של יעקב. יעקב שם לב שמיום בואו לעולם, גודלת לידו עוד בריאה אלוקית בדמותו של אחיו עשו שלא מפסיקה להתנכל לו ולהערים עליו קשיים בעבודת ה' שלו. במאבק זה עם שרו של עשו ביקש יעקב מהשר שיגלה לו מה הוא סוד כוחו. ידע יעקב שאם יידע משרו של עשו מה הוא עניינו זה יעזור לו מאד בידיעת תפקידו שלו עצמו בחייו. בקשה זו היא משמעותה של הברכה שביקש יעקב מהמלאך. אין בכוחו של מלאך לברך סתם ויעקב אינו זקוק לברכות משרו של עשו. הברכה שהוא מבקש זה גילוי עניינו של עשו בחייו של יעקב, גילוי שיעזור ליעקב להבין את תפקידו שלו בעולם ולפעול בו יותר בעוצמה.

סוד השם - ישראל

תוספת השם 'ישראל' שמוסיף המלאך ליעקב היא הגילוי הכי גדול ליעקב שבעצם יש ליעקב כוח ענק שניתן לו מהקב"ה שאתו הוא יכול להילחם ולנצח את כל המפריעים שיש לו בעבודת ה' בעולם. גילוי זה הבא לידי ביטוי בתוספת השם ישראל היא ברכה גדולה ליעקב שמבין יותר טוב את יכולותיו האלוקיות לנצח את אויביו והוא בעיקר מאמין בכוחו זה.

או אז כשליעקב ברור יותר מהו שמו ומהו עניינו, מבקש יעקב לא רק לדעת ולהבין כמה - הוא יעקב גדול שיכול לנצח, אלא הוא מבקש גם גילוי על כוחו של עשו.

על שאלה זה עונה לו המלאך סוד נורא. בכך בעצם הוא מגלה לו שלעשו אין שם ואין לו כוח אמיתי אלא כל מציאותו היא מציאות דמיונית משתנה שכל תפקידה לגרום ליעקב להילחם ולטפס עוד ועוד באותו סולם המוצב ארצה שראה יעקב בחלומו שראשו מגיע עד השמיימה. "למה זה תשאל לשמי" שואל המלאך ובכך הוא בעצם עונה ליעקב על שאלתו. בתשובה זו מלמד המלאך את יעקב שאם רק הוא יידע את סוד השם 'ישראל' הוא יצליח בכל האתגרים שעשו מעמיד לפניו. כל מציאותו של עשו ליד יעקב היא מציאות שפושטת צורה ולובשת צורה בכדי לייצר ליעקב אתגרים חדשים ומשתנים בעבודת ה' שלו. אכן 'הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב', וההודאה על הברכות אינה משנה מציאות זו. כל הודאה של עשו על הברכות הייתה הודאת בעל דין ו'מלאך רע בעל כורחו יענה אמן' שליעקב יש כוח של 'ישראל' לגבור על כל אתגרי התקופה שמעמיד בפניו עשו.

דווקא שרו של עשו – הוא ולא אחר, יחדש ויגלה לנו את שם 'ישראל' מפני שכל מציאותו של עשו בעולם - שהוא בעצם הסמל של השטן והיצר הרע - נברא כדי לגרום לנו ניסיונות שאיתם נעפיל מעלה מעלה, וכשהרע בעצמו מגלה לנו את כוחנו אין לנו ברכה שמעצימה את כוחנו יותר מכך.

בכל פעם כשאנו פוגשים את ניסיונות החיים עלינו לשמוע מהניסיונות בעצמם את הברכה והקריאה אלינו: "לא ייקרא עוד שמך יעקב" אלא "ישראל - כי שרית", כי בתוכנו פועל כוח של "שרית" שאיתו נשתמש בניסיון עצמוכדי לצמוח ממנו יותר -  'ותוכל'! 

דבר העורך

כשקראתי את פרשת השבוע, נתקלתי בפסוק שבו יעקב אומר לאנשיו לרווח את העדרים כדי שעשו יחשוב שיש הרבה כבשים, כשבאמת לא היה. חשבתי לעצמי, מה הטעם? הרי עשו יגיע ויראה שאין באמת הרבה כבשים, והדבר הראשון שיעלה לו לראש זה, "עוד פעם האח הקטן הזה עם הקומבינות שלו מנסה לעבוד עלי..." ומיד יצופו כל רגשות הזעם והאיבה שיש לעשו כלפי יעקב. אלא שיעקב הבין דבר פשוט, אפשר לומר הרבה מילים ולעשות המון מעשים, אבל זה לא באמת משנה, מה שמשנה זה הצורה שבה אומרים את המילים ומבצעים את המעשים. ולכן יעקב חילק את העדרים, הוא הכיר את עשו וידע מה צריך לעשות כדי לרצות אותו, ובצורה שהוא הגיש את המנחה לעשו, זה מה שהרגיע את האח הזועם שרוצה המון.

ראינו השבוע את הפוליטיקאים מתרוצצים מאולפן לאולפן ומתזזים בין מיקרופון לאוזניה כדי לומר לעם ישראל שהקטע של לחיות על חשבון הציבור, ממש קסם להם וחבל שזה ייפסק, ומה שיפה זה הטיעונים, יש את האלו שממשיכים עם הטרנד שבעיניי עבר זמנו, שצריך להציל את המדינה מהחרדים ורק הם יודעים לעשות את זה, יש את האלה שידאגו לאזרח הפשוט שעובד קשה ומה שהוא לא יודע, זה שבכל מקרה הוא ימשיך לעבוד קשה, יש את "מר ביטחון" ו"מר כלכלה" שבמקרה שלנו אותו שחקן משחק את שני התפקידים, ואחרון חביב זה האח הקטן והחורג שיקסים את כולם.

זה לא שאני ממליץ להיות פוליטיקאי או להתנהג כאחד כזה, אבל יש משהו שאני יכול ללמוד מהם (באמת שקשה לי לכתוב את זה) גם אם יש לי משהו להעיר לחבר או סתם הערה לומר למישהו, אז יש דרך לעשות את זה, ואפשר לעשות את זה בצורה שהבן אדם שאליו מכוון המסר לא יגיע למצב שבו הוא מרגיש לא נעים, אלא יבין שבאמת שיש רצון לתקן ולעשות טוב.

גוט שאבעס

דודי.

דברים שרציתי לומר

יעקב גרשוני

ההקשר של ההפטרה לפרשה שמנבאת על מפלת אדום שהוא עשו

"והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם"  (הפטרת השבוע)

הביאור של הפסוק מתבאר על פי רש"י בפרשת ויצא (ל', כ"ה) שאחרי שנולד יוסף, יעקב ביקש ללכת אל ארצו, מכיוון שיוסף נקרא להבה והוא יוכל לכלות את אדום, והביאור הוא, שיעקב זה המצב של עם ישראל לפני שיתגלה משיח בן יוסף, ונחשב לאש שעומדת במקומה ולא מתפשטת לרחוק, אבל בזמן שיתגלה המשיח שהוא משויך ליוסף, האש תהפוך ללהבה שמתפשטת, ולכם עשו שהוא נמשל לקש, שקש אפילו שנראה כמות גדולה מאד, וכן היום במצבנו הנוכחי שנראה שכוחו גדול, למעשה,  הוא רק קש, שלהבה קטנה שורפת את כולו (וכן המשל גם על היצר הרע שכוחו נראה גדול, אבל עם האש והלהבה של התורה שורפת את הקש בקלות) וזה ביאור הפסוק היה "והיה בית יעקב"

שנזה לגאולת משיח בקרוב,

שבת שלום.

שו"ת סמס

השאלתי את רכבי לחבר שעשה בו תאונה והביטוח הוא עבורי בלבד, האם חובה לדווח על כך לחברת הביטוח?
חובה לדווח מכיוון שחברך אינו מכוסה.
האם ויטמינים צריכים תעודת כשרות?
ויטמין הניטלים דרך הפה בין בבליעה וכל שכן במשימה חייבים הכשר.
האם ניתן לסמוך על תעודת הכשר לירקות שכתוב בה "היתר מכירה ללא חשש ספיחים"?
אין לסמוך על כך.
כמה זמן לפני שקיעה בערב שבת צריך להפסיק מעשיית מלאכה דוגמת עישון וכדומה?
לפחות 8 דקות רצוי 10.
אכלתי בשר וישנתי שעה האם עלי להמתין לפני אכילת חלב?
כן. ויש מקילים ששינת קבע לאחר אכילת עוף מספיקה ואין צריך להמתין.

אני נמצא בשבת לבד בבית ההורים, האם צריך להדליק נרות בברכה?

כן.

הקטע שלי בפרשה

מאבק האיתנים של ההיסטוריה

זה מתחיל אי שם ממש עם שחר ההיסטוריה. שני אחים חמודים נולדים בביתם של אדם וחוה. לאחד קוראים קין – הוא איש של קניינים ורכושנות. ולשני קוראים הבל – הוא מהביל את עולם החומר ומעדיף להתעסק בעולם הרוח. לשניהם ברור ממה האדם מורכב, מצד אחד גוף חומרי ומן הצד השני נשמה רוחנית. אך הוויכוח המתנהל ביניהם הוא היכן לשים את הדגש, האם על עולם הרוח או שמא על עולם החומר. לקין הייתה שיטה כיצד לנצח בוויכוח, הוא פשוט יוריד את הבל מן הכביש. ואז יום אחד ללא כל הודעה מוקדמת "ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו." אך לקין לא היה מזל. הוא לא היה אסטרטג טוב, הוא ראה רק חצי תמונה. אמנם את הבל הוא הצליח להזיז מן הזירה אך בביתם של אדם וחוה נולד תינוק חמוד נוסף, שת קראו לו. ואם הבל היה מעצבן, שת היה מעצבן פי שניים. הוא מדי הזכיר את אדם הראשון והחיבור שלו לעולם הרוח היה חזק ומאוזן.

למעלה מאלפיים שנה מאוחר יותר נולדים להם זוג תאומים נוסף בביתם של יצחק ורבקה. בתחילה הם משחקים בחצר בתופסת וקצת קשה לזהות לעומק את אופיו של כל אחד מהם, אך בגיל חמש עשרה כאשר הפרחים קצת נפתחים ניתן יותר לזהות.  "ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה" עשו הוא איש שמה שאתה רואה זה מה שקיים. אין עומק. אתה יכול לראות את כל השדה במבט אחד, אין שום דבר שמסתתר. הוא מביט על החיים מן הצד (כציד העומד תמיד מן הצד) בסוג כזה של אדישות. זה לא נראה שיש לחיים הללו משמעות עמוקה מדי. אך לעומתו "ויעקב איש תם יושב אוהלים."  יעקב הוא איש של מסגרות. מסגרת היא דבר שאתה מעניק לתוכו תוכן. ליעקב אין מסגרת אחת בלבד, אוהל אחד. יש לו מסגרות רבות, אוהלים רבים עומק לפנים מעומק. יעקב מבין היטב שהחיים הם מסגרת של משהו הרבה יותר פנימי והוא מתאמץ להשקיע בכך. גם בין שני אחים אלו מתנהל מאבק. יעקב קונה מעשו את מעמדו הרוחני ועשו בז לו. יעקב מתאמץ לקבל מיצחק את ברכתו של אברהם, כלומר את ייעודו הרוחני של העם היהודי. אך עשו כועס נורא, גם הוא מעוניין להוריד את יעקב מן הכביש ובכך לנצח את הוויכוח. אך הוא אסטרטג טוב יותר מסבא קין. הוא לא יחזור על הטעות של סבא קין וייתן אופציה שיולד ילד נוסף ליצחק שאולי יהיה מעצבן פי שניים מיעקב. "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי." יש סבלנות, יש לו נשימה ארוכה, הוא לא יהרוג את יעקב מיד אלא רק אחרי שאבא יצחק ימות ואז כבר בטוח לא יולד ליצחק תינוק נוסף... אך גם עשו כשל באסטרטגיה, עד שיצחק נפטר ליעקב נולדה משפחה ולא סתם משפחה אלא משפחה חרדית מרובת ילדים... וכשעשו לא מצליח הוא מגייס עזרה...

"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם בירכתני... ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל. (פרק ל"ב פסוקים כ" – כ"ח)

מי הוא האיש האלמוני שמחליט לצאת עם יעקב למאבק שאינו ברור? יעקב העביר בדרכו את כל משפחתו ורכושו במעבר יבק. כולם נמצאים בצד אחד של הנחל והוא נמצא בצדו השני. מה רוצה ממנו האיש? הוא הרי נמצא כאן נטול רכוש. אבל האיש אינו איש פשוט, הוא מלאך.

"ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותנצל נפשי." (פרק ל"ב פסוק ל)

יעקב מבין שאין זה איש פשוט, זהו מלאך. אז כנראה שמלאך אינו רוצה כסף. אם זה מלאך כנראה המאבק הוא על משהו רוחני. זהו כנראה הניסיון האחרון של עשו להכריע את הוויכוח. כאשר הוא רואה שהוא מפספס את המערכה, מגייס עשו כוחות רוחניים שליליים שיעשו במקומו את העבודה. לכל אומה ואומה יש מלאך בשמיים שמשתדל לשרת את האינטרסים שלה ועשו מגייס אותו. אך גם שרו של עשו אינו מצליח. הוא נאבק עם יעקב כל הלילה ולא מצליח להכריע את יעקב.

לילה הוא הכינוי לתקופת הגלות. לילה זהו זמן שהדברים אינם בהירים, הדברים מטושטשים והדרך אינה ברורה. ובכל אותה תקופה מאבק האיתנים הזה בין רוח לבין חומר, בין שטחיות ובין עומק ומשמעות בחיים ימשיך במלוא עוזו. לא תהיה הכרעה ברורה, אך בשום פנים ואופן עולם החומר לא יצליח למחוק את עולם הרוח. הוא ינסה בכל הכלים העומדים לרשותו אך עולם הרוח ישרוד. עולם הרוח אמנם ישרוד, אבל צולע. את זה כן הצליחו עשו ושרו. הם הצליחו בכל דוד ודור מתקופת הגלות החשוכה להפיל כמה חללים, לאבד עוד כמה בנים טובים מן העם היהודי שישימו את עולם החומר המנותק מאלוקים בראש מעיניהם. אך כל זה הוא ספור של זמן, זה רק עד עלות השחר. יום יבא והדברים יתבררו לעין כל. וגם שרו של עשו יודה ליעקב על הברכות. גם עשו ושרו יסכימו שכל קיומו של עולם החומר מותנה בכך שמכניסים בתוכו את עולם הרוח. כאשר לכל מציאות חומרית מכניסים מימד של רוח ומשמעות.

גליון פרשת וישלח - להורדה בקובץ PDF

גליון פרשת וישלח - להורדה בקובץ PDF

ראש הישיבה שליט"א - פרשת וישלח תשע"ג

מלחמות "יעקב" ו"ישראל"

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

"ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר... ויאמר שלחני כי עלה השחר, ויאמר לא אשלחך כי אם בירכתני, ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל, וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך, ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם" (בראשית לב, כה-ל)

הבה נתבונן, מהי אותה ברכה שמבקש יעקב אבינו משרו של עשיו, ולשם מה הוא זקוק לה?

חז"ל מבארים לנו שבברכה זו ביקש יעקב מ"האיש" שנאבק איתו, שהוא שרו של עשיו, שיודה לו על הברכות שבירך אותו יצחק, שעשיו מערער עליהן, ואכן הודה לו השר ואמר ליעקב "לא יעקב יאמר עוד שמך" – "לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה, כי אם בשררה וגילוי פנים" (רש"י).

אנו מבקשים להבין, מדוע חשוב כל כך ליעקב שעשיו יודה לו על הברכות? הרי ברגע שיעקב זכה בברכות אביו יצחק, מכאן ואילך יחולו הברכות על ראשו, ומה אכפת לו אם עשיו מודה לכך או לא, וכי הוא רלוונטי לעניין אם תחול הברכה על יעקב או לא? ברור הדבר, שאין בהודאתו של השר הסכמה לכך שמעתה הוא יכיר בעליונותו של יעקב, שהרי עד ימינו אנו מקויימת בהידור ההלכה ש"עשיו שונא ליעקב", מה אם כן פשר ההודאה הזו?

בדבר נוסף אנו מבקשים להתבונן, לשם מה חשוב ליעקב לדעת את שמו של המלאך, ומדוע בעצם שאל אותו לשמו רק לאחר שניצח אותו במאבק?

אנו שמים לב לעובדה מדהימה, שאנו כולנו – בני ישראל – נקראים בשם 'ישראל', מפני שכך קרא לנו שרו של עשיו!

מדוע באמת דווקא שרו של עשיו, הוא זה שמחדש ליעקב שם חדש שנקבע לדורות כשמו הכללי של עמנו – עם ישראל?

[אמנם אנו מוצאים בהמשך הפרשה שהקב"ה בכבודו שינה את שמו של יעקב וקרא לו כך (לה, י), אך העובדה שהגילוי של שם זה בפעם הראשונה נמסר לנו על ידי שרו של עשיו, אומרת דרשני]

תפקיד הרע – לאתגר!

כל אחד מאיתנו נתקל בימי חייו בקשיים גדולים, בניסיונות, וניצב בפני אתגרים לא פשוטים, שמאוד מקשים עלינו להגיע להישגים בעבודת ה'. פעמים רבות קשיים אלו "קופצים" עלינו דווקא בזמנים שאנו רוצים להתקדם ומחליטים "לתפוס" כיוון חיובי בחיינו.

מדוע זה כך?

גם אצל יעקב אבינו, אנו מוצאים בפרשת וישב, ש"ביקש יעקב לשבת בשלווה, וקפץ עליו רוגזו של יוסף". ואנו תמהים, מדוע לא יזכה יעקב למעט שלווה בחייו?

תשובה לכך אנו מוצאים בדברי המדרש (פרשת וישב): "אמר הקב"ה, צדיקים מבקשים לישב בשלווה בעולם הזה, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בעולם הזה?"

אנו לומדים מכאן את סודם של המאבקים שעל היהודי להיאבק בימי חייו, מאבקים שמונעים ממנו לשבת בשלווה. תפקידם של מאבקים אלו נועד לחשל אותנו ולהרים את היהודי לפסגות, שלא היו מגיעים אליהן ללא מאבק.

עולמנו הוא עולם של אתגרים ומאבקים, ובכל קושי שניתן לנו טמון אתגר גדול, שאם נדע לעבור אותו בשלום ולמנף אותו להתקדמות, נוכל להגיע להישגים אינסופיים בכל התחומים.

עלינו לדעת שלכל מציאות הרע בעולם, ישנו תפקיד גדול, שמאפשר לנו – בעצם היותו – לנהל מולו מאבק ולזכות בנקודות זכות רוחניות שנצברות עבורנו, ומאפשרות לנו לכבוש עוד ועוד יעדים נוספים. מציאות הרע בעולם אינה "תקלה" במערכת, אלא היא נבראה ונועדה להעמיד בפנינו אתגרים, כדי לזכות דרכם בדברים גדולים מאוד.

'שרו של עשיו' הוא בעצם הנציגות הרוחנית של מציאות הרוע בעולם. על מהותה של אותה מציאות שמעה כבר רבקה, כשהתרוצצו הבנים בקרבה, ונלחמו כבר אז, יעקב ועשיו – צד הטוב וצד הרע – ואז נאמר לה ע"י ה' "ולאום מלאום יאמץ", ומשמעות הדבר היא ששני הצדדים "לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל" (רש"י), וכבר למדנו בפסוק "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" שבזמן שהקול קול יעקב אין הידיים ידי עשיו שולטות.

נמצאנו למדים, שידי עשיו משמשות עבורנו כ'שומרים', כדי שנעמוד על משמרתנו ונשמור על קולנו – קול יעקב, ועצם קיומן של ידי עשיו משמש עבורנו אתגר, כדי להתגבר עליהן ולזכות שוב ושוב באתגרים שהם מעמידים בפנינו, שזהו בעצם תפקידם בעולם.

צורות של מאבק

שתי צורות יש לו, למאבק הטוב עם כוחות הרע בעולם.

הצורה האחת, שבה נלחם הטוב עם הרע בצורה מתוחכמת, שבה הטוב מפחד להתייצב מול הרע בגלוי, והוא כביכול "מתחפש" ומתגנב, ובעצם בורח מהרע ומפחד שלא ישיג אותו.

זו צורה אחת של מלחמה, שבה "התחפש" יעקב, וכביכול גנב את הברכות ואחר כך ברח מפני עשיו. גניבה ובריחה שמבטאות את הפחד הגדול של יעקב, את חוסר הביטחון, ואת הצורך של הטוב לנהל את מלחמתו מול הרע בצורות נסתרות ומפותלות. זוהי בעצם מלחמת "יעקב", מלחמה בדרך של עקיבה ומרמה.

אך קיימת צורה אמיתית יותר של מלחמה כנגד הרע, שבה מתייצב הטוב מול הרע, פנים אל פנים, ללא פחד ("כי ראיתי אלוקים פנים אל פנים ותינצל נפשי"). בצורת מלחמה שכזו, צד הטוב בטוח בעצמו לגמרי כי הוא יודע שבאמת אין סיבה לברוח ולפחד, כי האמת איתנו והיא תנצח.

בצורת מלחמה שכזו, מבין כאמור יעקב את תפקידו של הרע בעולם, תפקיד שנועד להציב אתגרים ולעמוד בהם, כדי להגיע על ידם להישגים גדולים.

זוהי מלחמת "ישראל", שבה מבין היהודי שכל תפקידו הוא להילחם, ולהגיע למצב של "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים – ותוכל".

ברור הדבר שכדי שיחולו הברכות שנתן יצחק ליעקב, איננו זקוקים כלל להסכמתו והודאתו של עשיו. הן תחולנה על ראשנו בכל מקרה. אלא שיעקב מבקש משרו של עשיו להודות, ובעצם לגלות באופן ברור לכל הדורות הבאים, שכל מהותו של עשיו – נציג הרע בעולם – נועדה כדי לשמש אתגר ליעקב, אתגר שמביא את יעקב לייעודו השלם.

הודאה זו אינה רק הודאה והסכמה שיעקב יוכל לנצח רק בצורת המלחמה הראשונה של 'עקיבה ומרמה', גניבה ובריחה. כאן דורש יעקב הודאה על כך שיש לו את  היכולת לנצח גם במלחמה גלויה, שבה מסוגל יעקב להתייצב פנים אל פנים מול הרע, בביטחון מלא בצדקת דרכו – דרך הטוב, ולנצח.

ואכן, מודה שרו של עשיו באפסות כוחו, ודווקא הוא מגלה ליעקב ולנו, את כוחנו הגדול להילחם ולנצח.דווקא צד הרע, שכל תפקידו כאמור, להיאבק איתנו, דווקא הוא בעצמו מגלה לנו שכל כולו נשלח בשליחות אלוקית להציב בפנינו אתגרים, כדי שנילחם בעוז ובגבורה, ללא מורא ופחד, מלחמת "ישראל" שודאי תביא לניצחון.

בנקודה זו, לאחר ניצחונו של יעקב, ולאחר שהוענק לו השם "ישראל", מבקש יעקב לדעת האם הוא ניצח את הרע באופן סופי ומוחלט, או שעדיין יש למציאות הרע תפקיד בעולם. לכן, רק כעת שואל יעקב את המלאך לשמו, כלומר לשמו העתידי. או אז, מודה שרו של עשיו, ובעצם מגלה ליעקב את שמו, דהיינו את מהותו הפנימית ואת תפקידו של הרע בעולם, ואומר "למה זה תשאל לשמי" – "אין לנו שם קבוע, משתנים שמותינו, הכל לפי מצוות השליחות שאנו משתלחים" (רש"י). גם כאן, מגלה לנו צד הרע את תפקידו העתידי, ואמר לנו שכל פעם, הוא, שרו של עשיו יופיע לנו, בכל הדורות, בצורות שונות ומשונות, ויעמיד בפנינו אתגרים, שגם הוא עצמו יודע מעצם תפקידו שאם נלחם איתו "מלחמת ישראל" ננצח.

דווקא אם נעמוד בביטחון מלא בצדקת דרכנו – דרך ה', ונתייחס אל הרע כאתגר שגם הוא עצמו כביכול מחכה שננצח אותו, רק אמונה שכזו בכוחנו ובתפקידנו להילחם, מתוך גאווה יהודית אמיתית, תיתן לנו את הכח והעוצמה לזכות הלאה בכל הברכות המסורות לנו, בני ישראל, מאבותינו.

שו"ת SMS (הרב ארי מור) - פרשת וישלח תשע"ג

שאלה: 

האם מותר לפרסם סרט שרואים בו כמה אנשים בלי לקבל את הסכמתם?

תשובה: 

אין לפרסם אנשים ללא הסכמתם. זה יכול לגרום להם נזק.

שאלה: 

אם יש אופציה להפסיד קריאת שמע בזמנה או לאחר לעבודה ולהסתכן בפיטורין, מה צריך לעשות?

תשובה: 

יש לקרוא קריאת שמע. אמנם יש מצבים שכדאי לעשות שאלת חכם כיצד לפעול.

שאלה: 

האם יש חיוב ללבוש ציצית בלילה, ואם לא, האם יש מצווה בכך?

תשובה: 

אין חיוב וי"א שיש ענין.

שאלה:

יש לי חבר חדר שהולך לישון לפני שאר חברי החדר, וכמובן לא נעים לעשות רעש כשהוא הולך לישון. מאיזו שעה נקראת שעת שינה שהוא יכול לדרוש מאחרים שיהיו בשקט?

תשובה:

בישיבה הקדושה בכל עת ובכל עונה יכול לדרוש שלא יפריעו לו לישון, כיון שחוסר שינה גורם ביטול תורה ותפילה. במקומות אחרים נוהגים לפי שעת השינה הנהוגה באותו מקום. זהו מעיקר הדין, אמנם תמיד כדאי להתחשב.

שאלה: 

בחור שיש לו חובות, צריך להפריש מעשרות ממשכורתו?

תשובה:

אם כל משכורתו נצרכת לשלם את חובותיו וצרכיו הבסיסיים, אינו חייב. בכל מקרה, כדאי לשבת עם רב ולהסדיר את הענין.

שו"ת Mail (הרב זאב קצנלבוגן) - פרשת וישלח תשע"ג

התפילה

שאלה:  

אני רוצה לנצל את הבמה האנונימית הזו לכתוב כמה דברים שאולי לא מקובלים.

לאחרונה דיברו בישיבה על משמעות התפילה שהיא קשר עם אלוקים. ואני שואל את עצמי (ואותך, הרב זאבי): האם רק אצלי זה להיפך? האם רק אני מרגיש שהחובה שלי להתפלל גורמת לי ריחוק מאלוקים? אני יכול להבין שתפילה ספונטנית ואישית יכולה להביא הרגשה של קשר, אבל שלש פעמים ביום אותן מילים בדיוק?

ובכלל, אלוקים יודע מחשבות אז בשביל מה צריך לדבר איתו?

הרב זאב קצנלבוגן: 

לפני שאשיב, אנסה לסכם את שאלתך כפי שהבנתי אותה.

א. הקב"ה יודע הכל, גם את צרכי. מפני מה אני צריך לספר לו עליהם?

ב. גם אם יש צורך מסוים שאספר, מדוע הדברים צריכים לבא לידי ביטוי בפה, הוא הרי קורא מחשבות?

ג. קיבעון התפילה מוציא את כל החשק ממנה...

אכן, בראשית דבריך ענית על שתי השאלות הראשונות. ישנם אנשים שתופסים את התפילה כסוג של כספומט. כאשר מתעורר אצלם צורך כלשהו, הם ניגשים אל הקיר, מכניסים כרטיס, מקישים את הקוד הסודי וממתינים למזומנים... התפילה אינה כספומט! התפילה הינה דרך מדהימה ליצירת קשר עם אלוקים, כפי שציינת בעצמך. כאשר אני לוחש באוזנו של בני החמוד שאני אוהב אותו, איני מתכוון להעביר לו אינפורמציה שהוא לא מודע אליה. אני מתכוון להעמיד, להעצים ולבסס את הקשר הריגשי שיש בינינו. גם בקשת צרכים מהוה דרך מדהימה ליצירת קשרים. אם לכולנו לא היה חסר דבר, ככל הנראה היינו חברה של אוטיסטים מושבעים.

זו בעצם התשובה לשאלה א. אך כאן גם טמונה התשובה לשאלה ב. למרות שהדבר שמייחד את האדם זו התבונה שלו בכל זאת קדמונים קראו לו "מדבר". המון מחשבות רצות לנו במהלך היום רצוא ושוב ונעלמות, אך בדרך כלל המחשבות שנתנו להן ביטוי דרך הדבור יתקבעו יותר בנפשנו. עיצוב האישיות שלנו מגיע בסופו של יום דרך המעשים ודרך הדיבורים. אהבתי לבני נמצאת בלב, אך אני אבטא אותה במעשים כמו חיבוק (מצוות) ובדבור כמו נתינת קומפלימנטים ובסתם שיחה (תפילה). כשאני בא ליצור קשר, אני מביא איתי את מקסימום האישיות שלי, את "המדבר" שבי.

וכעת, לעיקר שאלתך. אתה הרי מעונין ליצור את הקשר שדיברנו עליו, רק המתכונת של הזמנים והטקסטים הקבועים מוציאה אותך מדעתך ומאבדת לך את כל הטעם בקשר (דרך אגב, דומני שאתה לגמרי לא לבד בקטע הזה...). אני מאמין, ידידי האנונימי, שניהלת בחייך מערכות קשרים. הוריך, משפחתך, ידידים ועוד. כאדם בוגר בוודאי הינך יודע שאפילו הקשרים הטובים והנעימים ביותר הם לא תמיד סטטיים. כלומר, יש בהן תקופות עם עוצמות רגשיות גבוהות יותר ותקופות שפחות. מה שתורם להתפתחות ולהמשכיות הקשר זו פשוט העובדה שאנחנו יחד. גם בזמנים שזה מדהים בשבילי וגם זמנים שקצת פחות, אשתי מזכירה לי את נוכחותה. אם זה לא יהיה בנוכחות פיזית זה יהיה בטלפון... עובדה זו תמיד מעמידה לי את הקשר במקום מרכזי של חיי, ומכיון שאני חפץ בו, אני משקיע בו. התורה והנביאים מעמידים פעמים רבות את הקשר הזוגי בין איש לאשתו כמשל לקשר שלנו עם הקב"ה. אך ישנו הבדל אחד קטן, הקב"ה לא תמיד נוכח אצלי במציאות החיים... לא תמיד יש מה שמחייב אותי לעמוד מול הקשר ולהגיב. איך אומרים? רחוק מהעין רחוק מהלב! אז אתה יודע מה? אם הוא לא עושה את זה, אני אעשה את זה! אני אעמוד לפניו... זוהי תפילה בזמניה הקבועים. גם הטקסטים הקבועים משמשים לאותה מטרה. לכל קשר יש את הכללים הקבועים שלו, קומפלימנטים (שבח), הישענות (בקשה), הכרת תודה (הודאה)...

וטיפ קטן לסיום: גם אם זה לא העונג הגדול ביותר שלי לשבת כרגע עם אשתי, אבל אני הרי בכל זאת יושב, אז אני כבר מנצל את זה למשהו נחמד אישי... אתה כבר מתפלל, אל תשכח להכניס את הפן האישי, או בתוספת משלך, או בכוונה לפחות באיזה ברכה שמדברת אליך כרגע... ולעולם, אבל לעולם, אל תפסיק להתפלל את התפילות הספונטניות האלה...

בהצלחה!

הרב חנוך רוזנברג - פרשת וישלח תשע"ג

למה ללמוד גמרא?

הרב חנוך רוזנברג

שלא תתאכזבו: לא תמצאו בשורות הבאות שום הסבר למה ללמוד גמרא.

לפני שמתחילים להסביר את זה, חשוב לעמוד על החידוש שבכותרת המאמר. כל אחד שקורא עכשיו את המאמר הזה צריך להודות על שהוא נמצא במקום שמאפשר לשאול שאלה כזו, שרואה שאלות מסוג זה כלגיטימיות, מקום שמעודד לשאול את עצמנו באמת למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים.

השאלה הזו לא רק לגיטימית. היא מחוייבת. מי שלא שואל אותה צריך לשאול את עצמו למה הוא לא שואל אותה... בכל פעם מחדש אני נדהם לגלות אנשים שבהחלט יש ברשותם את המצרך המכונה "שכל", אבל כשמתחילים לגלגל איתם שיחה למה ובשביל מה, הם פשוט לא יודעים.

החוסר במודעות עצמית מה מניע אותנו ומהן המטרות שלנו, לא רק טומן בחובו סיכון שיום אחד, בדור הזה או בדור אחר, השאלות יפרצו החוצה בצורה שתביא נזק, אלא הוא מהווה בעיה מהותית ביהדות של אלו שאינם שואלים.

קיימות שתי גישות עקרוניות ביחס שלנו אל התורה והמצוות. הגישה האחת גורסת שאין מעניינינו לעסוק בערכים העומדים מאחורי התורה והמצוות. אלוקים ציוה אותנו ועלינו לציית להוראותיו. זוהי גישה שמעמידה את ערך הציות כערך בלעדי. הגישה השנייה גורסת שכל מצווה וכל דבר הכתוב בתורה בא לחנך אותנו, ללמד אותנו אורחות חיים ולעשות אותנו אנשים מתוקנים יותר.

אין ספק שערך הציות לאלוקים הוא ערך נכבד ביותר. כאנשים שאבותיהם זכו לחוות התגלות אלוקית על הר סיני, אנו מבינים שאם אלוקים ציוה אותנו משהו, זהו הדבר הנכון והטוב ביותר, ועלינו לציית לו גם כאשר איננו מבינים למה הוא ציוה זאת.

אך אם אנו מניחים שהתורה והמצוות באות לחנך אותנו עלינו לנסות להבין מה באה כל מצווה לעשות, ואיננו יכולים להסתפק בערך הציות בלבד. לדוגמא, אדם שיניח תפילין במשך מאה שנה ולא ישאל אף פעם "למה", לא יבין שהתפילין באות להזכיר לנו את המסרים הכתובים בהן. מי שלא שואל לא ימצא תשובה לשאלה שלא נשאלה.

אדם שנמצא במצב שהשאלה "למה" אינה מטרידה אותו, לא יגיע לעולם לתועלת הערכית שהמעשה שהוא עושה אמור להביא לו. אם אנו מבקשים שמצווה כלשהי תשפיע על אישיותינו, עלינו לברר היטב מה הערך שהמצווה הזו באה להנחיל לנו, ורק אז המעשים שלנו ישפיעו עלינו וישפרו אותנו.

אז למה באמת אנחנו לומדים גמרא?

זה מציק לכם? השאלה הזו מפריעה לכם? מצוין! לכו וחפשו לה תשובה! רק אל תענו לעצמכם "ככה"!

יוסי קול - פרשת וישלח תשע"ג

איזהו מכובד

יוסי קול

אנו קוראים בפרשת השבוע על הפגישה בין יעקב לעשיו אחיו. כאשר יעקב שולח את נשיו וילדיו להשתחוות לפני עשיו התורה מתארת זאת כך: "ותיגשנה השפחות הנה וילדיהן ותשתחווינה, ותיגש גם לאה וילדיה וישתחוו, ואחר ניגש יוסף ורחל וישתחוו".

נשים לב להבדל בין רחל ולאה לשפחות. כאשר רחל ולאה ניגשות עם בניהן להשתחוות כתוב "וישתחוו" בלשון זכר, כלומר, גם הן השתחוו וגם בניהן השתחוו לפני עשיו. אך כאשר השפחות ניגשות להשתחוות כתוב "ותשתחווינה" בלשון נקבה, ומבאר אחד הראשונים (לא זוכר מי) שמכאן מדויק שרק השפחות השתחוו לפני עשיו אך בני השפחות לא השתחוו בפניו.

מדוע בני השפחות לא השתחוו לפני עשיו?

ננסה להתבונן בהבדל בין בני רחל ולאה לבני השפחות. כאשר אדם מרגיש בטוח במקומו ובכבודו אין לו בעיה להתכופף ולהשתחוות, ולכן בני רחל ולאה היו מסוגלים להשתחוות לפני עשיו. אך בני השפחות שהסתובבו עם תחושת קיפוח ונחיתות מעצם היותם בני שפחות ולא בני אימהות, היו צריכים להוכיח את כבודם על ידי שלא השתחוו לעשיו.

אנו רואים את התופעה הזו בחיים. אנשים מכובדים באמת מסוגלים להוריד מכבודם לפעמים, כי הם בטוחים במעמדם שלא יפגע, אך אנשים שלא בטוחים במעמדם נזהרים לא להשפיל את עצמם אף פעם, כי זה באמת יפגע במעמדם.

"איזהו מכובד – המכבד את הבריות", זה לא רק תוצאה אלא גם הוכחה. אדם שמכבד את הבריות זה מוכיח שהוא באמת מכובד ואין לו בעיה לכבד אחרים!