ראש הישיבה שליט"א - פרשת וישלח תשע"ג

מלחמות "יעקב" ו"ישראל"

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

"ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר... ויאמר שלחני כי עלה השחר, ויאמר לא אשלחך כי אם בירכתני, ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל, וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך, ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם" (בראשית לב, כה-ל)

הבה נתבונן, מהי אותה ברכה שמבקש יעקב אבינו משרו של עשיו, ולשם מה הוא זקוק לה?

חז"ל מבארים לנו שבברכה זו ביקש יעקב מ"האיש" שנאבק איתו, שהוא שרו של עשיו, שיודה לו על הברכות שבירך אותו יצחק, שעשיו מערער עליהן, ואכן הודה לו השר ואמר ליעקב "לא יעקב יאמר עוד שמך" – "לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה, כי אם בשררה וגילוי פנים" (רש"י).

אנו מבקשים להבין, מדוע חשוב כל כך ליעקב שעשיו יודה לו על הברכות? הרי ברגע שיעקב זכה בברכות אביו יצחק, מכאן ואילך יחולו הברכות על ראשו, ומה אכפת לו אם עשיו מודה לכך או לא, וכי הוא רלוונטי לעניין אם תחול הברכה על יעקב או לא? ברור הדבר, שאין בהודאתו של השר הסכמה לכך שמעתה הוא יכיר בעליונותו של יעקב, שהרי עד ימינו אנו מקויימת בהידור ההלכה ש"עשיו שונא ליעקב", מה אם כן פשר ההודאה הזו?

בדבר נוסף אנו מבקשים להתבונן, לשם מה חשוב ליעקב לדעת את שמו של המלאך, ומדוע בעצם שאל אותו לשמו רק לאחר שניצח אותו במאבק?

אנו שמים לב לעובדה מדהימה, שאנו כולנו – בני ישראל – נקראים בשם 'ישראל', מפני שכך קרא לנו שרו של עשיו!

מדוע באמת דווקא שרו של עשיו, הוא זה שמחדש ליעקב שם חדש שנקבע לדורות כשמו הכללי של עמנו – עם ישראל?

[אמנם אנו מוצאים בהמשך הפרשה שהקב"ה בכבודו שינה את שמו של יעקב וקרא לו כך (לה, י), אך העובדה שהגילוי של שם זה בפעם הראשונה נמסר לנו על ידי שרו של עשיו, אומרת דרשני]

תפקיד הרע – לאתגר!

כל אחד מאיתנו נתקל בימי חייו בקשיים גדולים, בניסיונות, וניצב בפני אתגרים לא פשוטים, שמאוד מקשים עלינו להגיע להישגים בעבודת ה'. פעמים רבות קשיים אלו "קופצים" עלינו דווקא בזמנים שאנו רוצים להתקדם ומחליטים "לתפוס" כיוון חיובי בחיינו.

מדוע זה כך?

גם אצל יעקב אבינו, אנו מוצאים בפרשת וישב, ש"ביקש יעקב לשבת בשלווה, וקפץ עליו רוגזו של יוסף". ואנו תמהים, מדוע לא יזכה יעקב למעט שלווה בחייו?

תשובה לכך אנו מוצאים בדברי המדרש (פרשת וישב): "אמר הקב"ה, צדיקים מבקשים לישב בשלווה בעולם הזה, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בעולם הזה?"

אנו לומדים מכאן את סודם של המאבקים שעל היהודי להיאבק בימי חייו, מאבקים שמונעים ממנו לשבת בשלווה. תפקידם של מאבקים אלו נועד לחשל אותנו ולהרים את היהודי לפסגות, שלא היו מגיעים אליהן ללא מאבק.

עולמנו הוא עולם של אתגרים ומאבקים, ובכל קושי שניתן לנו טמון אתגר גדול, שאם נדע לעבור אותו בשלום ולמנף אותו להתקדמות, נוכל להגיע להישגים אינסופיים בכל התחומים.

עלינו לדעת שלכל מציאות הרע בעולם, ישנו תפקיד גדול, שמאפשר לנו – בעצם היותו – לנהל מולו מאבק ולזכות בנקודות זכות רוחניות שנצברות עבורנו, ומאפשרות לנו לכבוש עוד ועוד יעדים נוספים. מציאות הרע בעולם אינה "תקלה" במערכת, אלא היא נבראה ונועדה להעמיד בפנינו אתגרים, כדי לזכות דרכם בדברים גדולים מאוד.

'שרו של עשיו' הוא בעצם הנציגות הרוחנית של מציאות הרוע בעולם. על מהותה של אותה מציאות שמעה כבר רבקה, כשהתרוצצו הבנים בקרבה, ונלחמו כבר אז, יעקב ועשיו – צד הטוב וצד הרע – ואז נאמר לה ע"י ה' "ולאום מלאום יאמץ", ומשמעות הדבר היא ששני הצדדים "לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל" (רש"י), וכבר למדנו בפסוק "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" שבזמן שהקול קול יעקב אין הידיים ידי עשיו שולטות.

נמצאנו למדים, שידי עשיו משמשות עבורנו כ'שומרים', כדי שנעמוד על משמרתנו ונשמור על קולנו – קול יעקב, ועצם קיומן של ידי עשיו משמש עבורנו אתגר, כדי להתגבר עליהן ולזכות שוב ושוב באתגרים שהם מעמידים בפנינו, שזהו בעצם תפקידם בעולם.

צורות של מאבק

שתי צורות יש לו, למאבק הטוב עם כוחות הרע בעולם.

הצורה האחת, שבה נלחם הטוב עם הרע בצורה מתוחכמת, שבה הטוב מפחד להתייצב מול הרע בגלוי, והוא כביכול "מתחפש" ומתגנב, ובעצם בורח מהרע ומפחד שלא ישיג אותו.

זו צורה אחת של מלחמה, שבה "התחפש" יעקב, וכביכול גנב את הברכות ואחר כך ברח מפני עשיו. גניבה ובריחה שמבטאות את הפחד הגדול של יעקב, את חוסר הביטחון, ואת הצורך של הטוב לנהל את מלחמתו מול הרע בצורות נסתרות ומפותלות. זוהי בעצם מלחמת "יעקב", מלחמה בדרך של עקיבה ומרמה.

אך קיימת צורה אמיתית יותר של מלחמה כנגד הרע, שבה מתייצב הטוב מול הרע, פנים אל פנים, ללא פחד ("כי ראיתי אלוקים פנים אל פנים ותינצל נפשי"). בצורת מלחמה שכזו, צד הטוב בטוח בעצמו לגמרי כי הוא יודע שבאמת אין סיבה לברוח ולפחד, כי האמת איתנו והיא תנצח.

בצורת מלחמה שכזו, מבין כאמור יעקב את תפקידו של הרע בעולם, תפקיד שנועד להציב אתגרים ולעמוד בהם, כדי להגיע על ידם להישגים גדולים.

זוהי מלחמת "ישראל", שבה מבין היהודי שכל תפקידו הוא להילחם, ולהגיע למצב של "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים – ותוכל".

ברור הדבר שכדי שיחולו הברכות שנתן יצחק ליעקב, איננו זקוקים כלל להסכמתו והודאתו של עשיו. הן תחולנה על ראשנו בכל מקרה. אלא שיעקב מבקש משרו של עשיו להודות, ובעצם לגלות באופן ברור לכל הדורות הבאים, שכל מהותו של עשיו – נציג הרע בעולם – נועדה כדי לשמש אתגר ליעקב, אתגר שמביא את יעקב לייעודו השלם.

הודאה זו אינה רק הודאה והסכמה שיעקב יוכל לנצח רק בצורת המלחמה הראשונה של 'עקיבה ומרמה', גניבה ובריחה. כאן דורש יעקב הודאה על כך שיש לו את  היכולת לנצח גם במלחמה גלויה, שבה מסוגל יעקב להתייצב פנים אל פנים מול הרע, בביטחון מלא בצדקת דרכו – דרך הטוב, ולנצח.

ואכן, מודה שרו של עשיו באפסות כוחו, ודווקא הוא מגלה ליעקב ולנו, את כוחנו הגדול להילחם ולנצח.דווקא צד הרע, שכל תפקידו כאמור, להיאבק איתנו, דווקא הוא בעצמו מגלה לנו שכל כולו נשלח בשליחות אלוקית להציב בפנינו אתגרים, כדי שנילחם בעוז ובגבורה, ללא מורא ופחד, מלחמת "ישראל" שודאי תביא לניצחון.

בנקודה זו, לאחר ניצחונו של יעקב, ולאחר שהוענק לו השם "ישראל", מבקש יעקב לדעת האם הוא ניצח את הרע באופן סופי ומוחלט, או שעדיין יש למציאות הרע תפקיד בעולם. לכן, רק כעת שואל יעקב את המלאך לשמו, כלומר לשמו העתידי. או אז, מודה שרו של עשיו, ובעצם מגלה ליעקב את שמו, דהיינו את מהותו הפנימית ואת תפקידו של הרע בעולם, ואומר "למה זה תשאל לשמי" – "אין לנו שם קבוע, משתנים שמותינו, הכל לפי מצוות השליחות שאנו משתלחים" (רש"י). גם כאן, מגלה לנו צד הרע את תפקידו העתידי, ואמר לנו שכל פעם, הוא, שרו של עשיו יופיע לנו, בכל הדורות, בצורות שונות ומשונות, ויעמיד בפנינו אתגרים, שגם הוא עצמו יודע מעצם תפקידו שאם נלחם איתו "מלחמת ישראל" ננצח.

דווקא אם נעמוד בביטחון מלא בצדקת דרכנו – דרך ה', ונתייחס אל הרע כאתגר שגם הוא עצמו כביכול מחכה שננצח אותו, רק אמונה שכזו בכוחנו ובתפקידנו להילחם, מתוך גאווה יהודית אמיתית, תיתן לנו את הכח והעוצמה לזכות הלאה בכל הברכות המסורות לנו, בני ישראל, מאבותינו.