‏הצגת רשומות עם תוויות שלושת השבועות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שלושת השבועות. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 29 ביולי 2016

רק עוד דמעה אחת- דודי פרידמן



רק עוד דמעה אחת
מעשה בשני חברים יהודי וגוי שהלכו לטייל ברחבי העולם.
יום אחד נקלעו לשכונת יהודים והיהודי נזכר כי היום ערב חג הפסח ובערב יחגגו את ליל הסדר.
הלכו לתפילה, ובסיומה  יהודים רחמנים הזמינו אותם כאורחים בליל הסדר.
 הגוי לא אכל כל היום לכן שמח שנגמר הקידוש וכשהלכו ליטול ידיים חשב שכעת יביאו את האוכל אך להפתעתו במקום הביאו לו ירק מטובל במי מלח.
הגוי המתין קימעה וחשב שעכשיו יגיע האוכל אך תקוותו נגוזה במקום אוכל כולם התפללו יחד והילדים שאלו כל מיני שאלות.
 הביאו לו עוד כוס יין לשתות הוא שתה בשקיקה אך היין החריף רק צבט לו את קיבתו הריקה ורק הגביר את רעבונו.
 לאחר יותר משעה של צפייה סוף סוף הגישו מן מאפה שמתקרב לאוכל אלא ברגע שטעמו כמעט ונחנק.
 לאחר שהכריח את עצמו לכסוס כמה ביסים מהמצה היבשה החלה בטנו לכאוב כאבים עזים שמעודו לא הרגיש!
 לאחר מכן הביאו לשולחן ירק לבן מגורד הנה הגיע הפיצוי על כל הסבל שעברתי עד כה חשב לעצמו. 
לקח את הכף וגדש אותה בירק הלבן (חזרת - מרור) והכניס ישר לתוך פיו פתאום נחנק הרגיש שגרונו כאילו עולה באש דמעות החלו זולגות מעיניו שהיו גם ככה מזות מרעב כמעט הגיע למצב של עילפון! 
 זה כבר עבר כל גבול מבחינתו הוא קם מכיסאו וצעק: "יהודים משוגעים!" ומיד ברח משם כל עוד נפשו בו. 
  לאחר כשעה פגש בחברו היהודי ששאלו:" נו נהנית?"...
"נראה לך?!" – זעק הגוי - סבלתי מכל רגע עד שברחתי כל עוד נפשי בי לאחר שאכלתי ירק שקראו לו מרור לבסוף יצאתי משם יותר רעב ממה שהייתי. 
 אמר לו חברו היהודי: "טיפש שכמותך אם היית מחכה עוד דקה אחת בלבד כבר היו מגישים את הארוחה הדשנה לו היית סבלן היית שבע לכמה ימים"!...
 הסבלנות משתלמת! 
 לפעמים מתפלל האדם על איזה דבר שצריך אך לא נענה למרות שהתפלל עשרות פעמים לכן מתייאש ומפסיק להתפלל אך כאמור זאת טעות יסודית כי לפעמים נגזר משמים שאותו אדם צריך להתפלל מספר תפילות מסוים כדי שיענה משמים וכשיגיע למספר תפילות הדרוש לכך תמולא בקשתו. 
 אבותינו התפללו בדמעות במשך אלפי שנים לגאולה וטעות היא לחשוב כי הלכו דמעותיהם ותפילותיהם לריק חלילה. 
 יש לדעת שהם קירבו אותנו למספר התפילות הדרושות לכך. אבותינו כבר אכלו את "המרור" בשבילנו בייסורים שאותם חוו באש ובמים בחנק ובחרב וזאת כדי שאנו נאכל מן השלמים והזבחים בבית קודשנו ותפארתנו. 
 לכן וודאי שאין מקום לייאוש אלא אדרבה קרובים אנו יותר מתמיד לקראת הגאולה השלימה! עלינו להבין שכל דמעה ודמעה שמורידים על חורבן הבית ספורה וגנוזה אצל הקדוש ברוך הוא.

כל שעלינו לעשות זה פשוט לשפר מעשינו ולהמשיך להתפלל אל אבינו שבשמים ובעז"ה במהרה נגאל.

שו"ת מייל- הרב זאבי קצנלבוגן שליט"א



להתאבל על המקדש 2016

שאלה:
שלום כבוד הרב,
בימים אלו אנחנו נמצאים בשלושת השבועות ששיאם מגיע בתשעה באב-יום של אבל לאומי על חורבן המקדש. איך אפשר בדור שלנו שכ"כ רחוק מהבנה מהו המקדש להתאבל, ובככל-אפילו להרגיש משהו כלפי אובדן בן יותר מאלפיים שנה?

תשובה:
שלום בחור יקר!
איך אני יודע שהשאלה שלך מציקה להרבה אנשים? פשוט אני רואה רבים וטובים וכשרים שעל מנת להתאבל מתעסקים בספורי שואת יהדות אירופה וכדו׳... זה קדוש בעיני מצד אחד מפני שהם רוצים להרגיש, אך זה קצת מפספס מצד שני.
מה בכל זאת עושים?
ניתן להתייחס לדבר בשתי רמות.
הרמה הגבוהה - הרמה הלאומית:
גם בעולמנו המערבי, עדיין ההשתייכות לקבוצה תופסת מקום נכבד בחיינו. זו יכולה להיות השתייכות פוליטית, חברתית, או אפילו ספורטיבית. כאשר הקבוצה אליה אני משתייך נמצאת במצב ירוד, זה משפיע ישירות על המורל שלי.
עם ישראל הוא קבוצת ההשתייכות הערכית שלנו. וכאשר קבוצת ההשתייכות הזו נמצאת בשפל, זה משפיע על המורל שלנו.
ומהו אותו שפל בו נמצאת קבוצת ההשתייכות שלנו? שים לב שכמעט כל ערך דתי ורוחני עליו אנחנו מדברים ברמה הלאומית נמצא רק בספורי ההסטוריה ולא במציאות העכשווית. לא חויה לאומית של עליה לרגל, לא התקדשות לקראת מפגש עם השכינה, לא תפילה הנשמעת באופן מוחשי ועוד. תודה שיש בזה משהו מביך לדבר על ערכים כאלו בוודאות כזו גמורה ולא לחוש אותם אף פעם. תגיד, זה לא שווה אבלות?
הרמה הפשוטה - הרמה האישית:
אתה מכיר את השלב בו אתה מצפה למשהו רוחני גבוה יותר ואתה לא ממש מצליח להשיג אותו? אתה רוצה תפילה טובה יותר, תורה רצינית יותר, מידות מתוקנות יותר ובכל זאת תקוע. חכמים מלמדים אותנו שבימים בהם היה בית המקדש, הפונציאל הרוחני של האדם היה גבוה יותר באופן משמעותי. אתה צודק לגמרי, קשה מאד להתאבל על משהו שלא הכרנו ובמיוחד שהוא היה לפני 2000 שנה. הענין הוא שהאבלות אינה על אז, האבלות הינה על מה שחסר לנו היום. איזכור המקדש מגיע למען התובנה שהחסר העמוק שלנו מגיע מחסרונו של המקדש.

שנזכה ונראה בשמחתה של ירושלים


זאבי קצנלבוגן

יום שישי, 22 ביולי 2016

בדרך ההלכה - הרב חסידים שליט"א


שאלה:

שלום כבוד הרב,
רציתי לדעת מה הדינים הנוהגים בשלושת השבועות ומה ההבדל בינם ל"שבוע שחל בו".
והאם יש הבדל בין אשכנזים לספרדים בהלכות אלו?

תשובה:

בדינם הנוהגים מי"ז והשנה מי"ח בתמוז (מחמת שהצום חל בשבת ונדחה), רוב הדינים שוים בין אשכנזים וספרדים.
א.               א.      נמנעים מלברך שהחיינו על בגד חדש ופרי חדש.
ב.      נמנעים מלשמוע מוזיקה.
ג.       נזהרים מכל דבר הקשור לסכנה- זהירות יתר בנהיגה ברכב ובחציית כביש. רבים נמנעים מללכת לים ולטיולים בימים אלו.
ד.      לגבי תספורת האשכנזים נוהגים לא להסתפר מי"ז בתמוז וספרדים רק בשבוע שחל בו ט' באב.
ה.      נהגו לא לאכול בשר ולא לשתות יין מראש חודש אב ועד ט' באב – הן אשכנזים והן הספרדים.
ו.        לגבי כביסה ולבישת בגדים מכובסים מנהג האשכנזים להקפיד מראש חודש אב, ואילו הספרדים נזהרים בכך רק בשבוע שחל בו ט' באב.


הדבר החשוב ביותר שנזכור שחורבן הבית בא מחמת שנאת חינם ולכן נרבה באהבת חינם ובעזרת ה' נזכה לגאולה השלימה.

שבת שלום ומבורך!


לשאלות:0548422777