שו"ת מייל- הרב זאבי קצנלבוגן שליט"א

מתחברים לתפילה- זה אפשרי!

שאלה:

שלום הרב,

קראתי את הטור של הרב על התפילה, הרב תיאר שם שני מצבים תפילה ספונטנית שמתעוררת מהרגשת הלב ותפילה טכנית שאדם מתפלל כי "צריך", אצלי המצב הוא אחר-אני מתקשה בכלל להתפלל, אני מרגיש חסם גדול כל פעם שצריך להתפלל. יש לרב אולי עצה איך "לעורר" את עצמי שאצליח לפחות להתפלל "כי צריך"?

תשובה:

שלום בחור יקר!

ראשית אני שמח שאתה קורא את דברי והם מדברים אליך.

תודה רבה

לגופו של ענין, תרשה לי להעריך שהנקודה שהעלית מאתגרת לא מעט אנשים. אבל אתה יודע מה? מה זה חשוב, אותי היא בוודאי מאתגרת.

אספר לך על טיפ קטן שאצלי הוא עובד בס״ד.

בזמנים הללו שלא כיף לי להתפלל ואני מרגיש שאני עושה זאת אך ורק לשם המצוה, אני פשוט שולח sms קצר לבורא עולם. (אתן לך את המספר אם תרצה...)

אני יודע שאתה מחייך לעצמך כרגע במקרה הטוב וחושב מה עובר עליו, אבל תן לי להסביר.

אני פשוט שואל את עצמי, לו הייתי צריך לומר משפט אחד בלבד כרגע לבורא, מה הייתי בוחר? לפעמים הייתי בוחר לומר תודה על משהו קטן. לפעמים לבקש סליחה. ואתה יודע מה? לפעמים אני מגלה שכל מה שבא לי לומר, זה שכרגע לא בא לי לומר כלום... ואז אני פשוט אומר במילים שלי את אותו משפט קצר שצף לי.

הרעיון שעומד מאחורי טיפ זה הוא פשוט. הוא מתרגם לרמה הביצועית את רעיון התפילה של דיבור עם בורא עולם. וכשאני מתחיל עם דיבור אותנטי וקצר, הרבה פעמים הצינור נפתח והתפילה שלי מקבלת צבע...

אז שתהיה לך הצלחה רבה

זאבי קצנלבוגן

בדרך ההלכה- הרב חסידים שליט"א

שאלה:

שלום וברכה הרב, אני בחור חדש בישיבה לאחרונה הצלחתי בסייעתא דשמיא להתחזק בשמירת ההלכה ובעניין התפילה אך הידע שלי עדיין אינו מספיק לצערי, בשבתות בבית הורי לפעמים אני מתעורר מאוחר בבוקר ומתקשה למצוא מנין. רציתי לדעת מה סדר העדיפויות מבחינת שחרית, קריאת שמע, קריאת התורה ומוסף כשאפשר 'לתפוס' רק חלק מהם במניין ?

תשובה:

שלום לך בחור יקר, לשאלה זו ישנם כמה הביטים הלכתיים וננסה לפרט את כולם:

ראשית נזכור שמצוות קריאת שמע היא מדאורייתא ולכן יש להתאמץ לקום עד לזמן של שלש שעות מהנץ החמה (כשיטת הגר"א ובעל התניא) ולקרוא ק"ש אפילו לפני התפילה.

לגבי זמן התפילה יש לך שעה נוספת עד סוף ארבע שעות מהנץ החמה, ובדיעבד אם לא הספקת אפשר להתפלל עד חצות היום. יש לזכור שתפילה בזמנה ביחיד עדיפה על תפילה בציבור אחרי סו"ז תפילה.

לגבי קריאת התורה יש לזכור שהיא תקנה קדומה של משה רבינו והיא חיוב לכתחילה. ובמקרה של אונס אין לחיוב זה דין תשלומין.

לגבי תפילת מוסף לכתחילה סוף זמנה עד שבע שעות מהנץ החמה, ובדיעבד אם נאנס ולא התפלל יכול להתפלל (אפילו ביחיד) עד שקיעת החמה.

שבת שלום ומבורך!

לשאלות:0548422777

דברים שרציתי לומר

התפילה האפקטיבית

אז למה אנחנו מתפללים בעצם?

ליטאי אדוק יגיד "כי כך ציווה השם". אין בתשובה הזאת כדי לספק כל אחד – במיוחד לאלה שמחפשים את הסיבה בגינה ציווה השם להתפלל. בשביל מחפשי טעם שכאלו יש את התשובה מבית מדרשו של הרב זאבי קצנלבוגן: "השם ציווה עלינו להתפלל כדי שנתחבר איליו ונהנה מקרבתו". עדיין, שני ההיבטים הללו – מעניינים ככל שיהיו – לא מתיישבים בליבם של רוב המתפללים הרואים בתפילה כלי להשגת חיים טובים בעולם הזה. כמדומני הרוב המוחלט באמת מאמין שתפילה נועדה "לקנות" את ליבו של היושב בשמיים שיספק לברואיו את צרכיהם הבסיסיים יחד עם תוספות – כל אחד לפי עניינו.

ההסתכלות הפשטנית הזאת על תפילה מולידה שאלה שחובה עלינו לשים עליה את הדעת. האם באמת התפילה היא הכלי שלנו להשיג את חפצינו? אם הנתונים יצביעו על שלילת הדבר, לכאורה, כדאי אולי שנפסיק להתפלל...

אני, למשל, עובד במקום עבודה המעסיק אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. אנשים הפוקדים את הבית כנסת פעם במחזור שנתי במקרה הטוב, או כאלה שהפעם אחרונה שראו ארון קודש היה בסיור בר מצווה של הבן שלהם במסגרתו הם זכו לרקוד ברחבת הכותל עם "מפעיל" מייד אין דרך השם יחד עם ספר תורה שנשכח שניה אחרי שתמו צלילי "הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך". הקיצור, הם לא מתפללים. אותם אנשים, כמה מפתיע, סיימו תואר בהצטיינות, נישאו לבחירת ליבם, נפקדו בזרע של קיימה + כלב, התקבלו למקום עבודה, מכניסים יחד עם רעיותיהם משכורות של חמש ספרות ומעלה, נוסעים לחו"ל יחד עם ריקי כהן מחדרה פעם בשנה, נהנים מהחיים ומעלים חיוך על פניהם לפחות כמוני.

כל האנשים הללו הגיעו לאן שהגיעו גם בלי מרשם הפלא הזה ששמו תפילה. אני שהזעתי להוציא במבחן ציון עובר ע"י תפילות, תחנונים, תרומה לוועד הרבנים, הבטחה שלא אצביע למחנה הציוני, הקבלת פני רבי, ארבעים יום פרק שירה ושישים יום שיר השירים הגעתי יחד עם כל ה"כופרים" הללו לתוצאה זהה. הם מתים פחות או יותר כמו כולם, חולים באותם המחלות, רבים עם השכנים שלהם בדיוק כמוני ו'משום מה' חשבון העו"ש שלי לא מראה על יתרון ביחס אליהם.

אז למה? – ישאל התועלתן את עצמו – למה להשקיע כל כך הרבה זמן בתפילות ותחנונים אם אפשר לחסוך את כל זה ולהגיע לתוצאות זהות? למה?

השאלה הזאת אכן הטרידה אותי לא מעט. בשלב כלשהו נחשפתי להסבר אותו הזכרתי בתחילת הטור והדבר אכן יישב את דעתי. אממה – כאן עולה שאלה אחרת. ומה יקרה אם החיבור האלוקי לא מעניין אותי? אם האנרגיה שבתפילה לא מצדיקה את התחושה הטובה אותה התפילה אמורה לספק אולי לא שווה להתפלל? וגם אם נניח בצד את הפן ההלכתי אשר לא מסתפק בסימבוליקה שמאחורי כל הלכה ומחייב לקיים אותה גם כשזה לא מתאים לי, מה נעשה עם התפילות שמעבר למתחייב? יש מבחן/ מישהו חולה/ מחפש עבודה – בכל המקרים האם אין סיבה להתפלל? אין כאן מסגרת הלכתית מחייבת ואף לא את העניין הרגשי למי שזה לא מעניין אותו. האם באמת אדם כזה לא צריך להתפלל?

קבוצת חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ערכה מחקר בנושא. בחרו אלפיים חולי לב מבית החולים איכילוב וערכו עליהם את הניסוי הבא: חילקו אותם לשתי קבוצות – על אלף חולים התפללו אנשים מרחבי הארץ ועל האלף הנותרים לא (לפחות לא שהיה ידוע עליהם לעורכי המחקר).

אקדים ואומר: אם אדם מאמין בתפילה ומשוכנע שתעזור לו באיזושהי דרך, או אפילו עצם העובדה שיש מישהו שמתפלל עליו וחושב עליו משפרת את הרגשתו ובעקבות כך את רפואתו המהירה. אבל אם בהשפעות פסיכולוגיות עסקינן הרי אין זה משנה אם התפילה היא לאלוקים, כל עוד החולה מאמין בהשפעה של התפילה על מצבו, ואין זה משנה למי כוונה התפילה, זה מוציא את הפואנטה מרעיון המחקר.

לכן החולים נבחרו באקראי ולא יודעו מראש על העובדה שהם משתתפים בניסוי התיאולוגי הזה. הדבר נועד להבטיח שלא תהיינה השפעות פסיכולוגיות נלוות לניסוי ומאידך לנטרל את הטענה שבקבוצת אלה שהעתירו בעדם נמנו אנשים בריאים יותר (הם נבחרו באקראי). את השפעות התפילה בדקו בעזרת שלושה פרמטרים: א. מת/לא מת ב. הבריא/לא הבריא ג. דיווח על שיפור בהרגשה/דיווח על הרעה. חשוב לי לציין שמבחינה סטטיסטית המחקר הזה נחשב לאמין בדרגה הגבוהה ביותר שמחקר אמפירי יכול לספק. בדרך כלל מסתפקים החוקרים בקבוצות ניסוי קטנות בהרבה (20-30 נסיינים) כדי להגיע לתוצאות מרחיקות לכת. קבוצה כל כך גדולה של משתתפים נועדה למקם את אמינות המחקר בדרגה הגבוהה ביותר – כמובן בתוספת הפרמטרים הנדרשים של אקראיות והחוסר ידיעה של החולים.

אני משאיר לכם לנחש מה היו תוצאות המחקר ואשמח להקדיש להם טור נוסף בשבוע הבא. הישארו עימי.

שבת שלום בינתיים

ראש הישיבה שליט"א - פרשת מטות מסעי תשע"ג

בס"ד

'מצב תפילה'

סיכומי שיעורים בעניין התפילה שנמסרו בישיבה הקדושה בזמן הקיץ תשע"ג

תלמידים רבים מתלוננים על כך שאין להם 'טעם' בתפילה .

אכן זו בעיה נפוצה הדורשת הדרכה מפורטת, ותרגול אישי. אך בעוד ספרים רבים נכתבו והדרכות רבות נמסרו אודות מעלת התפילה חיוביה וגדריה ההלכתיים,הדברים ברובם נכתבו ונאמרו כדי לענות על שאלות ה-למה מתפללים? כמעט ונעדרים ההדרכות המעשיות  אודות ה-איך מצליחים בפועל להתפלל ולהרגיש בכך טעם .

כל בר בי רב יודע על חיובי התפילה, על נוסחי התפילה, על האפשרויות הרבות והמעלות שאפשר להשיג דרך תפילה, אך כשאנו מגיעים ל-איך מתפללים בפועל, ומה עלינו להרגיש בשעת התפילה, מתקשים רבים מאד לענות על כך באופן מוגדר וברור.

אם ננסה לשאול את עצמנו מה ההרגשה הבסיסית שאנו אמורים להרגיש בשעת התפילה, נתקשה לענות על כך. מפני שכדי לענות על שאלה זו אנו אמורים לתאר בעיקר רגשות עמוקים, ולתאר רגשות הוא דבר לא פשוט.

מפני  שתפילה ביסודה איננה רק בקשת דברים מה' או תיאורי שבח של ה' ונתינת תודה על כל טובו האין סופי של ה' .

הרבה לפני כל זה, תפילה ביסודה היא "עמידה לפני ה'".

רק לאחר שאנו מגיעים לידיעה שכלית, שגם הלב שלנו מרגיש אותה, שאנו ניצבים לפני ה', ומרגישים מחוברים אליו, רק  אז אפשר להתחיל לבקש או לומר לפניו כל דבר שנרצה.

מצבו הבסיסי של האדם בשעת תפילה אמור להיות, שהוא ניצב ועומד לפני בורא עולם ומרגיש קרוב אליו, ומשוחח איתו ככל העולה על ליבו וה' שומע את דבריו.

למצב בסיסי זה אנו קוראים "מצב תפילה"!

כדי שנצליח להגיע למצב הבסיסי שבו אנו מרגישים שאנו עומדים לפני ה', אנו חייבים לתאר  לעצמנו לפני שאנו ניגשים להתפלל מהן הרגשות הבסיסיים והמחשבות האמורות למלא אותנו כשאנו עומדים לפני מלך עולם, עוד לפני שביקשנו ממנו דבר.

לאחר שהכנסנו למודעות שלנו את ההרגשה הבסיסית של התפילה ותיארנו לעצמנו את ההרגשה הזו  עוד לפני שהתחלנו להתפלל, עלינו לתרגל הלכה למעשה, בשימוש בהנחיות שהורו לנו חז"ל, כיצד להגיע להרגשה הבסיסית של 'מצב התפילה' האידיאלי.

בשלב הראשון והבסיסי, כל הדיבורים אודות כיצד מצליחים להתפלל כמו שצריך , אמורים להיות  בעיקרם לא על הכיצד הטכני: האם עומדים או יושבים, כורעים או משתחווים, לבושים בלבושים כך או אחרת, ובעיקר באיזה נוסח מתפללים ומה אומרים בשעת תפילה.

הדיבורים של איך מתפללים אמורים לעסוק בעיקרם בהרגשות של האמונה, הדביקות, החיבור הכיסופים והגעגועים של העומד בתפילה להתקשר ולהתחבר במחשבה עם בורא העולם הנמצא בכל מקום והכי קרוב אל המתפלל – דהיינו בתוך ליבו ואז לבוא אליו בדברים קרובים מעומק הלב. 

רק לאחר שנתלמד להגיע אל אותה נקודת חיבור בסיסית של דביקות רעיונית עם אלוקים והמחשבה אודותיו הממלאת את הלב, ובאמת נרצה להידבק ולהתרפק בגעגוע לאלוקי ישראל, או אז נוכל להתחיל לבקש על כל דבר וענין בשעת תפילה, ופשוט לשוחח עם ה' על כל שמעיק לנו, על תקוותינו ורצונותינו בחיים.

סביר להניח שכדי 'להתלמד' כיצד לעמוד לפני ה', נצטרך לשבת עם עצמינו באומץ ובכנות, ולחשוב מחשבות אמיתיות על הקשר שיש לנו באופן כללי עם בורא עולם.

אנו אמורים לתת את הדעת האם הידיעות שלנו על האלוקים הם ידיעות שכליות ותיאורטיות בלבד, ידיעות שעיקרן הן מציאות ה', הנהגתו והשגחתו על העולם, נתינת התורה וכו', או שאנו יכולים להצביע בכנות על רגשות  עמוקים שאנו מרגישים בתוך הלב שלנו שה' קיים והוא משגיח עלינו באופן אישי ורואה ומתחשב במעשינו.

זוהי אינה ידיעה שכלית שאלוקים קיים, זו ידיעה חושית ופנימית שאנו מסוגלים להרגיש וגם  לשחזר את ההרגשה הזו בכל פעם שנרצה.

רק לאחר שהגדרנו לעצמינו את מסגרת ההבנה הבסיסית שלנו במציאות ה' בתוך ליבנו,נוכל להמשיך לשלב הבא של תרגול "מצב התפילה" הרצוי של הרגשת הלב כשאנו עומדים לפני ה', ומדברים אליו כדבר איש אל רעהו, ומסוגלים להרגיש שהוא שומע ומקשיב.

טכניקות רבות ומגוונות אנו מוצאים בדברי חז"ל כיצד יוכל היהודי המתפלל להגיע לאותו מצב חוויתי של "מצב התפילה" האידיאלי ובהמשך נרחיב אודות הטכניקות הללו.

"מצב התפילה" האידיאלי אמור להעביר את המתפלל חוויה רוחנית של פגישה עם בורא עולם.

זו חוויה מדהימה ומרגשת ושאנו אמורים לשאוף אליה, ולהרגיש בסופה של תפילה חווייתית שכזו שהיא השאירה בנו חותם, עד כדי כך שנרגיש שממש השתתפנו באירוע רוחני שמאד נרצה לחזור ולחוות אותו שוב.

חז"ל הדריכו אותנו במספר רב של שיטות ודרכים כיצד ניתן להגיע אל אותו מצב אידיאלי שמאפשר לנו את אותה פגישה – כן, פגישה אישית – עם בורא עולם.

הרצון 'להתחבר' לאלוקים והמודעות של מה שאנחנו הולכים לעשות ולחוות בשעת התפילה, אמורות להיות מאד ברורות שכלית ומאד מורגשת בלב עוד לפני שאנו נעמדים בתפילה.

הנה אמרו לנו חז"ל במסכת ברכות: "וכשאתה מתפלל דע לפני מי אתה מתפלל"

מהי כוונתם לדעת לפני מי אתה מתפלל? הרי ברור הדבר שאני יודע אל מי אני מתפלל! שהרי אני מתפלל כבר! על איזה מצב דיברה הוראת חז"ל זו?

על כורחנו אנו למדים על המודעות הפנימית שאנו אמורים לשאוף אליה עוד לפני שאנו מתפללים.

אנו חייבים להניח שבבסיסה של כל תפילה חייבת להיות אצל המתפלל מודעות מיהו בורא עולם כלפיו באופן אישי, ועל האפשרויות העומדות לפני היהודי להרגיש את האלוקים באפן מוחשי בתוך הלב, ולהתחבר אליו במעשים, במחשבות ובדיבורים.

בבואנו לבחון את עצמינו בסופה של כל תפילה האם הגענו למצב התפילה הרצוי,נצטרך לבדוק את עצמינו האם 'פגשנו' את הקב"ה שלנו בתוך הלב באמצע התפילה והתרגשנו מכך? או שרק דיברנו אליו ו"שלחנו לו למעלה" כל מיני דיבורים או בקשות ואנו מאמינים בשכל שהקב"ה בוודאי  שומע אותנו והוא יעשה עם התפילה הזו משהו...

ככל 'שנרגיש' בתוך ליבנו  "מצב תפילה" יותר חוויתי ומרגש, כך נדע שהצלחנו להתפלל!

שו"ת Mail (הרב זאב קצנלבוגן) - פרשת וישלח תשע"ג

התפילה

שאלה:  

אני רוצה לנצל את הבמה האנונימית הזו לכתוב כמה דברים שאולי לא מקובלים.

לאחרונה דיברו בישיבה על משמעות התפילה שהיא קשר עם אלוקים. ואני שואל את עצמי (ואותך, הרב זאבי): האם רק אצלי זה להיפך? האם רק אני מרגיש שהחובה שלי להתפלל גורמת לי ריחוק מאלוקים? אני יכול להבין שתפילה ספונטנית ואישית יכולה להביא הרגשה של קשר, אבל שלש פעמים ביום אותן מילים בדיוק?

ובכלל, אלוקים יודע מחשבות אז בשביל מה צריך לדבר איתו?

הרב זאב קצנלבוגן: 

לפני שאשיב, אנסה לסכם את שאלתך כפי שהבנתי אותה.

א. הקב"ה יודע הכל, גם את צרכי. מפני מה אני צריך לספר לו עליהם?

ב. גם אם יש צורך מסוים שאספר, מדוע הדברים צריכים לבא לידי ביטוי בפה, הוא הרי קורא מחשבות?

ג. קיבעון התפילה מוציא את כל החשק ממנה...

אכן, בראשית דבריך ענית על שתי השאלות הראשונות. ישנם אנשים שתופסים את התפילה כסוג של כספומט. כאשר מתעורר אצלם צורך כלשהו, הם ניגשים אל הקיר, מכניסים כרטיס, מקישים את הקוד הסודי וממתינים למזומנים... התפילה אינה כספומט! התפילה הינה דרך מדהימה ליצירת קשר עם אלוקים, כפי שציינת בעצמך. כאשר אני לוחש באוזנו של בני החמוד שאני אוהב אותו, איני מתכוון להעביר לו אינפורמציה שהוא לא מודע אליה. אני מתכוון להעמיד, להעצים ולבסס את הקשר הריגשי שיש בינינו. גם בקשת צרכים מהוה דרך מדהימה ליצירת קשרים. אם לכולנו לא היה חסר דבר, ככל הנראה היינו חברה של אוטיסטים מושבעים.

זו בעצם התשובה לשאלה א. אך כאן גם טמונה התשובה לשאלה ב. למרות שהדבר שמייחד את האדם זו התבונה שלו בכל זאת קדמונים קראו לו "מדבר". המון מחשבות רצות לנו במהלך היום רצוא ושוב ונעלמות, אך בדרך כלל המחשבות שנתנו להן ביטוי דרך הדבור יתקבעו יותר בנפשנו. עיצוב האישיות שלנו מגיע בסופו של יום דרך המעשים ודרך הדיבורים. אהבתי לבני נמצאת בלב, אך אני אבטא אותה במעשים כמו חיבוק (מצוות) ובדבור כמו נתינת קומפלימנטים ובסתם שיחה (תפילה). כשאני בא ליצור קשר, אני מביא איתי את מקסימום האישיות שלי, את "המדבר" שבי.

וכעת, לעיקר שאלתך. אתה הרי מעונין ליצור את הקשר שדיברנו עליו, רק המתכונת של הזמנים והטקסטים הקבועים מוציאה אותך מדעתך ומאבדת לך את כל הטעם בקשר (דרך אגב, דומני שאתה לגמרי לא לבד בקטע הזה...). אני מאמין, ידידי האנונימי, שניהלת בחייך מערכות קשרים. הוריך, משפחתך, ידידים ועוד. כאדם בוגר בוודאי הינך יודע שאפילו הקשרים הטובים והנעימים ביותר הם לא תמיד סטטיים. כלומר, יש בהן תקופות עם עוצמות רגשיות גבוהות יותר ותקופות שפחות. מה שתורם להתפתחות ולהמשכיות הקשר זו פשוט העובדה שאנחנו יחד. גם בזמנים שזה מדהים בשבילי וגם זמנים שקצת פחות, אשתי מזכירה לי את נוכחותה. אם זה לא יהיה בנוכחות פיזית זה יהיה בטלפון... עובדה זו תמיד מעמידה לי את הקשר במקום מרכזי של חיי, ומכיון שאני חפץ בו, אני משקיע בו. התורה והנביאים מעמידים פעמים רבות את הקשר הזוגי בין איש לאשתו כמשל לקשר שלנו עם הקב"ה. אך ישנו הבדל אחד קטן, הקב"ה לא תמיד נוכח אצלי במציאות החיים... לא תמיד יש מה שמחייב אותי לעמוד מול הקשר ולהגיב. איך אומרים? רחוק מהעין רחוק מהלב! אז אתה יודע מה? אם הוא לא עושה את זה, אני אעשה את זה! אני אעמוד לפניו... זוהי תפילה בזמניה הקבועים. גם הטקסטים הקבועים משמשים לאותה מטרה. לכל קשר יש את הכללים הקבועים שלו, קומפלימנטים (שבח), הישענות (בקשה), הכרת תודה (הודאה)...

וטיפ קטן לסיום: גם אם זה לא העונג הגדול ביותר שלי לשבת כרגע עם אשתי, אבל אני הרי בכל זאת יושב, אז אני כבר מנצל את זה למשהו נחמד אישי... אתה כבר מתפלל, אל תשכח להכניס את הפן האישי, או בתוספת משלך, או בכוונה לפחות באיזה ברכה שמדברת אליך כרגע... ולעולם, אבל לעולם, אל תפסיק להתפלל את התפילות הספונטניות האלה...

בהצלחה!