סכנתה של חגביות
מורנו ראש הישיבה שליט"א
"ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול
נוכל לה. והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו.
ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמר, הארץ אשר עברנו בה לתור אותה
ארץ אכלת יושביה... ונהי בעינינו כחגבים... ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם
בלילה ההוא... ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת... ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן
התרים את הארץ קרעו בגדיהם, ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר, הארץ אשר עברנו בה
לתור אותה, טובה הארץ מאוד מאוד" (במדבר יג, ל-לג; יד, א-ז)
מהו הויכוח ואיפה
החטא?
הבה נתבונן מהו שורש הוויכוח שבין יהושע וכלב לשאר המרגלים. מעיון
בפסוקים נראה שאין כאן ויכוח עובדתי מה ראו המרגלים בארץ שאותה ריגלו ואיננו
מוצאים בדברי יהושע וכלב אמירות שסותרות את העובדות ששאר המרגלים סיפרו אודותם.
עוד עלינו לשים לב, שבעוד שהמרגלים מספרים עובדות רבות על הארץ
ומביאים לכך הוכחות בצורת פירות הענק המשונים של הארץ, יהושע וכלב אומרים כנגדם רק
אמירות של בטחון בה' שעלה נעלה וירשנו אותה, וכן אמירה כוללת שהארץ טובה מאוד
מאוד.הם אינם נכנסים בכלל לפרטי סיפוריהם – המשכנעים לכאורה – של שאר המרגלים
מוציאי דיבת הארץ.
שימת לב זו גורת בעקבותיה שאלה יסודית על חטאם של כל עם ישראל שנשאו
את קולם בבכי בלילה ההוא, ונענשו על כך בבכייה לדורות ובהפסד של ארץ ישראל. וכי
למה שיקשיבו עם ישראל לדבריהם הכלליים של יהושע וכלב שהם מיעוט, ולא ישתכנעו מדברי
שאר המרגלים שהם רוב, שדבריהם משכנעים ונתמכים בראיות חזקות בגנות הארץ, ומהי
איפוא הטענה על כלל ישראל?
למה לבדוק?
שאלה יסודית, חייבת להציק לנו כשאנחנו לומדים את פרשת המרגלים. מדוע
באמת ביקשו עם ישראל לשלוח מרגלים לתור את הארץ, וכי לא האמינו באלוקי ישראל
שהוציא אותם ממצרים, קרע להם את הים, פתח להם שערי שמים במעמד הר סיני – והראה להם
שאין עוד מלבדו, האם אין די בכך כדי להבטיח שאכן האלוקים יקיים את הבטחתו החוזרת
ונשנית פעמים רבות ויביאם אל ארץ טובה ורחבה – ארץ זבת חלב ודבש, ומדוע ומה רצו עם
ישראל לבדוק שוב?
יסורים – אתגר!
"תניא, רשב"י אומר, שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה
לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י ייסורים, אלו הן: תורה וארץ ישראל ועולם
הבא" (ברכות ה, א)
ואנחנו מבקשים להסיר את המועקה שמתגנבת אל הלב בדברים אלו, והלא כלל
הוא בנותני מתנות טובות ש"כל הנותן בעין יפה הוא נותן" (ב"ב סה, א), ומדוע שלא תהיה המתנה שלימה ויינתנו לנו מתנות אלו בלי ייסורים נלווים?
עלינו להבין מכך שהייסורים הבאים על הרוצים לקבל את המתנות הללו, הם
לא רק איזה שהוא 'מבחן קבלה' שאם נעבור אותם ונתייסר, נזכה בהם לבסוף, אלא שהייסורים
עצמם הם חלק מהמתנה, מפני שהם באים ללמד את האדם את מהותה וטובתה של המתנה
והם נעשים חלק מהמתנה.
הסיבה לכך היא ששלושת מתנות אלו הן מתנות אלוקיות רוחניות שלכאורה עומדות
בסתירה לתענוגותיו של העולם הזה ותאוותיו הגשמיות, אך אם יתעמק בהם היהודי, וינסה
להשיג אותם בכל מחיר, הוא יגלה שאין בעוה"ז סתירה לענייני עולם הבא, אלא
דווקא עם מתנה זו הוא ייהנה גם בעוה"ז בכל העוצמה.
ארץ ישראל, תפקידה לקרב את היהודי לבוראו דרך עבודת האדמה וזאת דווקא ע"י
קיום המצוות התלויות בארץ. זהו אתגר גדול מאוד למצוא את האלוקים בעמל החיים,
בעבודת הכפיים בין רגבי האדמה ובמאמץ הגופני שנדרש מהאדם כדי לקצור את פירות עמלו.
הקב"ה ותורתו אינם נמצאים רק בין כותלי בית המדרש, ואינם ספונים בארון הקודש,
אלא הם מאירים את אורם הגדול בכל שטחי החיים ותפקידנו לגלות את אורם בכל שטחי
חיינו הגשמיים.
מתנת הארץ הטובה שניתנת ע"י ייסורים, באה ללמד את האדם יסוד
מדהים, שאם נזכה לקלוט את אורה הגדול של הארץ [כמו גם התורה ועולם הבא] נבין שבעצם
גם הייסורים הם מתנה, כי לייסורים ולמאמצים יש תפקיד והם באים כדי לחשל וכדי ללמד.
סגולתה של הארץ יש בה כדי ללמד שבתוך הקשיים ולמרות הסתר הפנים, "הנה זה עומד
אחר כתלנו". לכל קושי ישנה מטרה, ולכל הייסורים יש בהם אתגר. אם רק נעמיק
לחקור באירועי חיינו מתוך אמונה מוחלטת בה' ובטובו, תעזור לנו מעלת ארץ ישראל
למצוא את הטוב והמועיל בכל שטחי החיים בבית המדרש ומחוצה לו.
רוח אחרת !
המרגלים שהיו "ראשי בני ישראל" האמינו בה' בכל ליבם, וביקשו
לראות את הארץ לפני כניסתם, כדי להבין את סודה של הארץ ולהתכונן אליה
כראוי. הם בכלל לא רצו לבדוק את ה'. היה ברור להם שהקב"ה הבטיח להם את הארץ והוא
ודאי יקיים את הבטחתו וייתן להם את הארץ, אך הם ביקשו לבדוק את עצמם ולדעת
בדיוק את מהותה של הארץ כדי להיכנס אליה כראוי, ואת זה יכלו לדעת רק אם יהיו
שם בפועל ויבינו את ענינה של הארץ קודם לכניסתם.
לאחר שביקרו בארץ, הבינו המרגלים למרות מדרגתם הגדולה, ארץ ישראל
גדולה ממידותיהם והם לא יצליחו לחיות חיים רוחניים גבוהים ביחד עם עבודת
האדמה ועמל החיים. הסיבה לכך היא כי הם היו בעיניהם 'חגבים', אנשים קטנים שלא באמת
מסוגלים. הם ראו בעבודת הכפיים "ארץ אוכלת יושביה", שלא תאפשר חיים
רוחניים מלאים יחד עם הנאות העולם הזה. הם לא מצאו טעם בייסורים, ובקשיי החיים של
הארץ הם לא ראו אתגר. לכן הם סירבו להיכנס לארץ, כי חשבו שלא יצליחו לחיות
"חיי בית מדרש" בתוך חיי המעשה של השדות והמסחר.
משום כך הם הוציאו את דיבת הארץ, והשתמשו בעובדות האמיתיות הנראות
לעין, שמובילות למסקנה הברורה שבלתי אפשרי יהיה לעבוד את ה' יחד עם עמל החיים
והפרנסה, ועדיף להישאר במדבר, לאכול מן מהשמים, ולחיות בצילם התמידי של ענני
הכבוד.
בנקודה זו, הופיעו יהושע וכלב, ולמרות שלא התווכחו כלל על העובדות
שהיו בפי המרגלים, השמיעו את האמת העמוקה של ארץ ישראל, שהייסורים שנלווים אליה
ומה שנראה מעל פניו כקושי, הוא האתגר הגדול שמציבה לנו הארץ בעבודת ה', ומתחת העובדה
השטחית של "ארץ אוכלת יושביה" מונחת אמת אחרת –
רוח אחרת – של
טוב ה' שלוחשת ואומרת ש"הקב"ה עושה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב
לאלו" (רש"י).
בפיהם של יהושע וכלב הייתה אמת פשוטה אחת שמגלה את סודה של ארץ ישראל –
"וה' איתנו אל תיראום" (יד, ט).
הם טענו מול העם שהאמונה בה' מחייבת אותנו להאמין שאנחנו מסוגלים לראות ולהבין שטובה הארץ מאוד מאוד,
ובתנאי שנדע שאיננו חגבים... אלא אנשי מעלה המסוגלים להרגיש את הקב"ה ולחיות
איתו בכל שטחי חיינו, בבית המדרש וגם מחוצה לו.
איננו חגבים!
אצל רבים מאיתנו מתגנבת לא פעם ההרגשה שהעסק הרוחני של שמירת תורה
ומצוות בצורה שלמה בכל שטחי החיים "חזק הוא ממנו", ואנחנו בקטנותנו
"לא נוכל לעלות"...
אנחנו מוכנים פה ושם לטעום טעם רוחני ואולי אף יותר מכך ,אבל רק בתוך
הישיבה ליד אורה ומדריכיה של תורה, שמורים ומוגנים. חסרה לנו האמונה שטובה הארץ
מאוד מאוד, והיא ניתנה לנו כדי שנחיה על פי התורה גם מחוץ לכותלי בית המדרש,
בעבודת הארץ ובשאר שטחי החיים.
חטאם של עם ישראל בפרשת המרגלים היה שלמרות העובדות שסופרו להם, היה
עליהם להאמין שאם הקב"ה נותן להם לעבוד אותו בארץ, סימן שהם כן יכולים
והם כן מסוגלים.
מבית מדרשם של יהושע וכלב אנו למדים שעלינו להאמין בכוחנו ובאהבת ה'
אותנו, ואם מצווה אותנו הקב"ה דווקא במצבינו לעבוד אותו בארץ, זהו
סימן שאיננו חגבים!
עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול
נוכל לה!
