יום חמישי, 19 במרץ 2015

מורנו ראש הישיבה

"ושמרו דרך ה'..."- ב'

הבה נתבונן, מהי דרך ה' ולאן היא מובילה, מהם עקרונותיה ומי מוביל את דרכה?
שתי דרכים לה לדרך ה', זו הפרטית וזו הציבורית.
לכל יהודי יש תפקיד בעולם שאותו הוא אמור למלא. זהו תפקיד ייחודי שמיוחד רק לו, לא היה ולא יהיה עוד יהודי בעל תפקיד זהה. לא ביום אחד מגלה היהודי את תפקידו בעולם. הבנת התפקיד דורשת שימת לב וקריאה נכונה של 'מפת החיים' שזימן האלוקים לכל אחד ואחד מאיתנו.
הרקע המשפחתי שלנו, המקומות שאליהם נקלענו, היכולות והכישורים האישיים שחנן אותנו הבורא והמפגשים שלנו עם החברה הסובבת אותנו, כל אלה יחד יוצרים לכל אחד תפקיד אישי וייחודי , שעליו למלא כדי להצליח בשליחות החיים שלשמה הוא נשלח לעולם. התפקיד הייחודי הזה שהיהודי ממלא תוך כדי שמירת התורה והמצוות, היא דרך ה' הפרטית שלו שבה הוא צועד בעולם.
דרך ה' ציבורית
בנוסף לאותה דרך ה' הייחודית לכל אחד מאיתנו, ישנה דרך ה' ציבורית חברתית. הצלחתה של דרך ה' הפרטית לכל אחד יכולה להצליח רק בהשתלבות נכונה עם דרך ה' הציבורית-חברתית, שהיא קריטית להצלחתו של כל יחיד הצועד בדרך ה'.
קיומה של היהדות שלנו אינו רק בשמירה על אורח חיים תורני של אנשים פרטיים כל אחד בביתו הפרטי, אלא יש בה ביהדות גם הוראת חיים חברתית ציבורית.
התפילות שלנו מושלמות רק אם הן נערכות בציבור, ברכת הכוהנים מוענקת לנו רק כשאנחנו בציבור, אמירת הקדיש  - שיש בה את הצהרת מחויבותנו לקדש את ה'- נאמרת רק בציבור וכן שאר הדברים שבקדושה כמו אמירת הקדושה וברכו. הקריאה בספר התורה יכולה להיעשות רק בציבור ואפילו הקמת בית נאמן בישראל נעשית רק בציבור.כניסתו של היהודי לברית ה' בברית המילה גם היא נעשית בציבור ויציאתו מהעולם גם היא נערכת כשציבור של מלווים מלווה אותו בדרכו לבית עולמו.
כי היהדות שלנו אינה רק תורה ליחידים, אלא היא תורת חיים ציבורית של 'ברוב עם הדרת מלך'. זוהי דרך ה' הציבורית שאנו נקראים לצעוד בה.
 הצורך הקריטי בדרך ה' חברתית-ציבורית הוא  ברור. האדם הוא יצור חברתי הנזקק מעצם ברייתו לחברה ולהשתייכות חברתית. ההשתייכות החברתית הזו מעצימה את האדם והיא מעניקה לו תמיכה וחיזוק. "איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".
מטבע הדברים , אנשים שהם חסרי זהות חברתית או שחסרה להם השתייכות קהילתית, בוראים לעצמם עולם משלהם והם חיים בו לפעמים חיים דמיוניים ופעמים רבות על גבול התימהוניות. יהודים אלו משנים את דרכם בתדירות גבוהה, והעוגן החברתי שחסר להם בחיים מטלטל את ספינת חייהם בים החיים הסוער.
רק דרך ה' ציבורית שיש בה קודים חברתיים של ערכים משותפים,נאמנות מוחלטת להלכה,הליכה לאורם של הרוב המוחלט של גדולי ישראל,התנהגות אופיינית לעובדי ה',לבוש נאות,סגנון דיבור מכובד,סגנון בילויים ועוד כמה מהקודים החברתיים האופייניים לעובדי ה',רק הם יכולים לשמור על העקרונות  הכלליים של דרך ה' ורק אלו הם שמאפשרת ליהודי הפרטי לצעוד בדרך ה' הפרטית שלו שאיתה הוא ימלא את תפקידו הייחודי בעולם בצורה נכונה.

כמו כל דרכי ה' בתורה ובקיום המצוות שנקבעים ע"י רוב החכמים בדרך של "יחיד ורבים הלכה כרבים" כך גם דרך ה' הציבורית החברתית נקבעת ע"י רוב חכמי ישראל והם אלו שקובעים את דרכה.
הוראותיהם של רוב מוחלט של חכמי ישראל, הן אלו שמחייבות אותנו וקובעות לנו את אופיין של המרחב הציבורי חברתי שבו עלינו לחיות.
חכמי ישראל הם העוגן הפרטי והחברתי שלנו. לדרכם ולאורם מעוצבת חברת דרך ה' והם המגבשים אותנו כציבור הצועד בבטחה בדרך ה' הנכונה.
קהילות דרך ה'
כל אחד מאיתנו – חברי קהילת דרך ה', בחר לו בשלב מסוים של חייו לבנות לעצמו דרך ה' פרטית וייחודית המתאימה לו ליכולותיו ושאיפותיו.
אך עלינו לדעת ולהכיר באמת האמורה שהדרך הזו, דרך ה' הייחודית שלנו תוכל להצליח רק אם היא תשתלב לגמרי במרחב הציבורי חברתי של דרך ה'. נכון הדבר שאנו צועדים בדרך ייחודית שמתאימה לנו, אך בשום אופן איננו קהילה לעצמנו ואיננו חלק בלתי נפרד מעולם התורה. אנו רואים את עצמנו יחד עם דרך ה' הפרטית שלנו, שייכים לגמרי, לדרך ה' החברתית ציבורית של עולם התורה ההולך לאורם של רוב מוחלט של מנהיגי התורה.
עד כאן אלו חלק מדברים שנכתבו בבמה מכובדת זו בשבוע שעבר.
כעת,עם שוך סערת הבחירות בה הוכיחו רוב מוחלט מבוגרינו הנאמנים את נאמנותם לעולם התורה והצביעו על שייכותם וזהותם התורנית,עלינו להמשיך ולברר את דרכה הייחודית של דרך ה' בתוך המרחב של דרך ה' הציבורית.
אין זה סוד שיש לכולנו, חברי הקהילה החרדית הצעירה העובדת, סגנון וצורת חיים השונה בפועל מעולמו וסגנון חייו של האברך הספון באוהלה של תורה כל היום. סדר היום שלנו והמפגש היום יומי עם העולם הגדול ש'מבחוץ' מעמידים בפנינו אתגרים רוחניים לא פשוטים בכלל.
שונות מנטאלית זו  מחייבת ליצור לעצמנו בתוך מרחבי דרך ה' הציבורית ,התנהלות חברתית של דרך ה' הייחודית לנו.
אנו נפגשים כל העת עם תרבות וסגנון חיים של אנשים הרחוקים מקיום תורה ומצוות, אנו צורכים אמצעי תקשורת שונים לצורך פרנסתנו, עבודתנו מספקת לנו שאלות הלכתיות מעניינות, וסדר יומנו הלחוץ לא מאפשר לנו ללמוד תורה במשך היום זמן רב.
ברור לנו שאנו זקוקים לרב אישי ומורה דרך רוחני, רב  שילווה את חיינו בעקביות, יכיר אותנו בהכרות אישית מעמיקה. רב שיהיה זמין לנו ונוכל לשוחח איתו בפתיחות על כל דבר ועניין, אך איננו מוצאים בהישג יד רב שכזה .
הרבה מאיתנו מחפשים בית כנסת שנרגיש בו בבית.  אנו זקוקים לקהילה שנרגיש שייכים ומחוברים אליה חברתית ומנטאלית ולא תמיד מוצאים בסביבתנו קהילה שכזו.
גם נשותינו זקוקות לחיבור רוחני ושייכות חברתית חיובית ,שתפרה את עולמן הפנימי ותעצים אותן רוחנית במגוון האתגרים העומדים בפניה של האישה והאם הצעירה  העובדת,'אשתו של' החרדי העובד.
מוטלת עלינו החובה , בוגרי דרך ה' באשר הם, להיות שותפים בהקמתן של קהילות חברתיות תורניות בתוך וכחלק מקהילות עולם התורה.
כדי לעמוד באתגרי החיים אנו חייבים לעצמנו שייכות וחיבור לקהילה מתאימה שרואה את עצמה לגמרי כחלק מעולם התורה ומנהיגיו.
אנו חייבים חיבור לבית מדרש וקהילה מאוחדת שמונהגת לאורו של רב גדול בתורה המבין ללבנו ולאורחות חיינו.
יצירתה המושלמת של קהילת החרדים העובדים חייבת להיות מושתתת על מחויבות לסדרי תפילה  קבועים,לקביעות עיתים לתורה משותפת,אירועים תורניים משותפים והרצאות ופעילות תורנית לנשות הקהילה.
הבו לנו מתוכנו אנשים חכמים ונבונים,אנשים אשר רוח בם,אנשי תורה נאמנים הנשמעים לדעת תורה,ויפתחו הם עבורנו עוד ועוד קהילות נאמנות לה'  הצועדות בדרך ה'.
מי לדרך ה' אלי..


דרך ה' בוחרת ג'!


















מבט

בני דרך ה' סיימו את זמן חורף באווירה של תורה בסיום מסכת ברכות



אלחנן קנוף


השבוע נתקלתי בסיפור שמאוד התרשמתי ממנו ואני רוצה לשתף אתכם בסיפור ובמסר שאני רואה בו.
ישכר, היה יהודי פיקח עד מאוד. אבל כבר אמר שלמה המלך: לא לחכמים לחם. צריך גם מזל.
וישכר בזבז זמנו בניסיונות כושלים וחוזרים כדי לנסות לעשות כסף.
והנה שמע כי בעיירה הסמוכה, יוכלו להשתתף ולרכוש את כרטיסי ההגרלה של הפיס המקומי.
הוא אסף וקיבץ את כל חסכונותיו. קנה כרטיס והמתין לבאות.
הימים הבאים עברו עליו בחרדה מסוימת. היה דרוך כולו לחדשות הסוערות : מי זכה בהגרלה.
לבסוף הגיעו התוצאות. בראש הטבלה נרשמו שתים עשרה ספרות. ישכר בדק אחת לאחת – ושאגה פרצה מפיו: אני הזוכה המאושר!!
הוא הגיע לביתו ומיד ארז מיטלטליו. שכר בית מרשים הטובל בגני ירק. החל לשלוח ידו במסחר. וגם פתח את ביתו לעניים ולוועדות הצדקה השונות.
בעיקר ישכר השקיע בחינוך הילדים. ואמנם ילדיו חונכו היטב. וגדלו בעולם של תורה.
ובכל שנה, בתאריך הנקוב של יום ההגרלה, היה אוסף את ידידיו ומוקיריו והיה עורך סעודת הודיה לפאר שמו של הבורא יתברך וחסדיו המגולים, אשר השפיע לו כל כך הרבה טוב.
שנים חלפו. עשור ועוד עשור. נינים מתרפקים על ברכיו.
והנה התהפך עליו מזלו. ההפסדים הלכו ותפחו. לבסוף היה צריך לפנות את ביתו, להפרד מכל משרתיו, ולשוב עם צרורו על שכמו לבקתה עלובה.
הימים חלפו, והנה הגיע התאריך המיועד. אותו תאריך קבוע בלוח השנה של ישכר, אשר בו היה עורך את סעודת ההודיה הפרטית שלו.
כל מכריו התלחשו, איך יתמודד ישכר מול תאריך כאוב כזה?!
וראה זה לפלא. ישכר לא רק שלא נשבר, אלא הזמין את כולם לסעודת ההודיה הקבועה שהוא עורך.
והסעודה, כמה יפה ומפוארת. מלאת מטעמים. מאיפה היה לו כסף? מי יודע מה מישכן בעבורה...
שאלו כולם: אבל הסעודה השמחה הזו, על מה ולמה? הרי כבר לא נותר מהעושר השמור ההוא. והגעת לאותו מצב של עוני ומחסור שלפני הזכייה הגדולה. על מה אתה שמח ביום כזה?
התבונן בהם ישכר מופתע.
שאלתכם זו ששאלתם אותי, אינה מובנת לי כלל. אוצרותיי אבדו ואינם. אבל השמחה על העושר שהיה מנת חלקי, לא תפוג לעולם.
שמחה? התפלאו כולם.
כן! הוא התבונן בבנו ושאל בקול קשה: האם לא הבאתי לכאן את המלמד הכי טוב בכסף הרב שהיה לי? זה שהיום אתה ראש ישיבה, בזכות מה? התבונן בבנו השני ושאל אף אותו: האם ילדותך דומה לילדותי, בה הייתי בור ועם הארץ, כפשוטו. לא יודע א' ב'. כי לאבי לא היה ממון כדי לשלם למלמד?
ואתה, איך זכית להיות דיין בבית הדין, אם לא ששיננת עם הרב את כל השיעורים הפרטיים?
רבותי! אמנם אין בידי מן הממון מאומה. אבל מאושר אני על הזכייה הזו. נשארו לי מאז נכסים שלא יסולאו בפז. בני ובנותיי וכל דורי, בני תורה הם! האם לא אעשה על כך סעודת הודיה??
העם היהודי עבר תלאות אינספור. פרעה הוחלף באנטיוכוס, ובאחשוורוש, ובהיטלר ימ"ש ובסטאלין, ואיראן וחמאס... ועדין לא נושענו.
אבל שמחת הפסח נשארת שלמה. על מה היא באה?
על היקר מכל. על כך שנהיינו לעם. על כך שקיבלנו תורה. ועל כך שלמרות הכול, למדנו לשרוד, לא ליפול ,, להתעקש להמשיך, ובעיקר לנצח. כי תורתנו היא הנצח.
בהפטרת השבוע נאמר" ומי כמוני יקרא, משומי עם עולם ואותיות".
אכן, לנו היהודים יש להם כינוי חגיגי ומרגש "עם עולם ואותיות". יציאת מצרים הייתה מכוונת למטרה הזו של קבלת התורה. ועד היום זו סיבה הכי ערכית כדי לשמוח.
עכשיו אנחנו יוצאים לבין הזמנים אחרי זמן חורף פורה במיוחד שהספקנו בו הרבה דפי גמרא ושמענו הרבה על יהדות, השקפה ואמונה, כלים שיעזרו לנו לחיים ולחג המתקרב, אז חברים, בואו נשמח עם המתנות שקיבלנו ושננצל אותם כמה שיותר.
והלוואי ונזכה לקבלת התורה בשלמות, בחג החירות ויבנה לנו בית הבחירה , וימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאותיו.
שבת שלום ופסח כשר ושמח.


1X1 עם הלל עזרא


איך אתה מגדיר את עצמך?
חרדי ליברל.
במה אתה עובד?
מורה למתמטיקה ובלוגר.
מה הדבר שאתה הכי אוהב בעבודה שלך?
עיקר עבודתי היא כמורה בתיכון, שם הסיפוק הוא בהעברת הידע נטו. פה ושם אני מנחה סדנאות למתמטיקה לחרדים עובדים בגילאים בוגרים יותר. הכיף הגדול הוא לראות אותם יוצאים עם ידע שעוזר להם לחיים וגם לדעת שסייעתי להם לבנות את החוליה העיקרית בדרך לרכוש מקצוע מפרנס משמעותי.
בעבודת הכתיבה שלי אני שואב סיפוק מעצם הכתיבה, אבל גם מתגובות הקוראים המוכיחות לי כל פעם שאפשר להשפיע המון על ידי כתיבה. הרגע הגדול, מבחינתי, זה לראות טוקבקיסט שבמאמר קודם שלי תקף את דעתי ובמאמר הנוכחי מצטט אותה בתגובה לטוקבקיסט אחר.
מהי הישיבה בשבילך?
המקום הכי הטרוגני עלי אדמות.
איפה תהיה בעוד 20 שנה?
רק היושב בשמיים יכול לענות על השאלה הזאת... הייתי מנסח זאת קצת אחרת: איפה היית רוצה להיות עוד עשרים שנה". הייתי רוצה לראות את עצמי עד עשרים שנה דבר ראשון בעל משפחה חרדית ערכית עם שתפה לחיים שתהיה עזר אמיתי. בתחום הקריירה הייתי מעניין להתפתח יותר ולהגיע לרמת מרצה אקדמאי במכללה חרדית כלשהי.
מהו הרב בשבילך?
מי שדואג באמת לאוכלוסיית החרדים העובדים ומי שאחראי להפיכתם מציבור "שוליים" לציבור ה"עמלים לפרנסתם".
מוטו לחיים:
"השקר לא הופך אמת אפילו אם נצעק אותו ביחד".
תובנה לחיים:
העולם מתחלק לשניים: אלה שמנצחים ואלה שמחכים לתוצאות האמת.
מי המודל לחיקוי שלך?
בכל תחום יש לי מודל לחיקוי שונה. אקח כדוגמא את ההורים שלי. אנשים שגידלו אותי עם גאווה ספרדית אמיתית ומצד שני לימדו אותי לא לבנות את המכשולים בחיים על גב של הצד השני ש"הפריע" להתקדמות עם תחושת קיפוח מיותרת. תמיד היה ברור שלא בכל תחום אני אקבל הזדמנות שווה כאדם, אך זה מעולם לא היה אישיו ומעולם לא ליוותה אותי תחושת 'שקיפות' בחיים...
משהו שהיית רוצה לשפר בישיבה?
את הספות בזולה, עליהן אנחנו מקיימים את הדיון הזה. הלך לי הגב...
מה הדבר שאתה הכי נהנה ממנו בישיבה?
הוויכוחים האינטלקטואליים בחדר האוכל.
מה התחביב שלך?
לבשל.
משהו שלא ידענו עליך?
אני לא שמאלני.



הרב הלל חסידים




מה שלומך משה?                                                                                  

פרשתנו פותחת "ויקרא אל משה", כותב רש"י: "לכל הדיברות והאמירות ולכל הציוויים קדמה קריאת לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו שנאמר וקרא זה אל זה".
ראיתי בספר רש"י כפשוטו שמבאר את דברי רש"י שהכוונה היא שכאשר רצה הקב"ה לפנות למשה לצוות דבר לבני ישראל, קודם היה קורא בשמו 'משה', כי כאשר פונים אל האדם על ידי שפותחים תחילה בקריאת שמו, הרי זה פנייה בלשון חיבה, שמכבדו ומוקירו בכך שאינו פונה אליו בלא הכנה מוקדמת.
ניצטוונו ללכת בדרכיו של הקב"ה מה הוא חנון, אף אתה תהיה חנון, מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים, מה הוא רחום, אף אתה תהייה רחום.
לעניינו מכיוון שדרכו של הקב"ה קודם לפנות לאדם בשמו הפרטי שבכך מראה לו חיבה, אף אנחנו ננהג בהנהגה זו ונתרגל לפנות לחברינו קודם בשמו הפרטי ולאחר מכן נבקש ממנו את בקשתנו.




הרב ארי מור


אם גוי מכין לי קפה, יש בזה חשש בישול עכו"ם?
אין חשש.
קניתי במרכז קניות ולא חייבו אותי על חלק מהמוצרים, האם עלי לחזור ולשלם על מוצרים אלו? האם יש הבדל היכן קניתי?
חייב אתה מדין השבת אבידה לחזור ולשלם, ובעכו"ם אין דין השבת אבידה אמנם שייך קידוש השם וד"ל.
מוצר שיש עליו תווית הכשר OU D מה משמעותו?
זהו מוצר שיכולים להיות בו רכיבי חלב ויש לחשוש בו משום חלב עכו"ם וראוי להימנע מלאכלו.
מסעדות וכדומה בכשרות "מהודר" מה זה?
זה אינו כשרות מהדרין ואינו מתאים לנו
מותר להיכנס לבריכה פרטית בשבת?
אסור.
התחלתי לשתות קפה בלי חלב ואח"כ הגיע חלב, האם עלי לברך שוב על החלב?
תשובה: אינך מברך. חשוב להדגיש: בהלכות ברכות אין להקיש ממקרה לחבירו.


הרב חנוך רוזנברג

{או הכול או כלום}
זהו, זה נגמר.
הבחירות מאחורינו, והגיע הזמן לכתוב כמה תובנות.
1. לעניות דעתי, ניצלנו, פחות או יותר, ממנהיגות חלשה וחסרת עמוד שדרה. הקטע הבא נכתב לפני הבחירות, אבל לא פורסם מחשש שהוא יפורש בטעות כתמיכה במפלגה שאינה חרדית, אבל עכשיו אפשר לכתוב אותו ולהבין מדוע אזרחי ישראל ניצלו כשהשמאל לא נבחר.
"כשאנו מביטים ימינה ושמאלה, ובעיקר מזרחה וצפונה, אנו יושבים על חבית חומר נפץ שעלולה בכל רגע להתפוצץ. נסראללה מכאן ודאע"ש מכאן.
"אנחנו צריכים הרבה רחמי שמים, אבל גם השתדלות. ההשתדלות המינימלית היא לא לתת לשמאל להנהיג. מדינת ישראל צריכה מנהיג חזק, והחזק ביותר – באופן יחסי - שקיים בשטח, זה ביבי. מה לעשות.
"השמאל ה"מוסרי" שמנסה להרשים אותנו, הוא מתרפס, הוא 'חנון'. ביום שהאיסלם הקיצוני יחליט לטפל בנו, וזה עלול לקרות בקרוב (למעשה, כל רגע שזה לא קורה זה נס), השמאל ירוץ להתנצל בפניו, "להכיל" אותו ולמלא את דרישותיו.
"אין לנו ברירה. ביבי הוא המנהיג היחיד הקיים בשטח שאפשר לקוות שידאג שלא יזרקו אותנו לים."
ריחם עלינו ה' ולא נתן אותנו ביד השמאל להשמידנו.
2. על אלי ישי אין לי מה לכתוב. אני לא מבין את מה הוא מייצג חוץ מהרצון להישאר בפוליטיקה. מבחינתי, אדם שזו מטרתו היחידה, אינו ראוי בלשון המעטה.
אבל החרד"לים הם אנשים רציניים. יש להם מה למכור ויש להם רצון אמיתי להשפיע. אבל הם, לצערי, מבטאים בנאמנות את הרעיון של "או הכול או כלום".
למה? כי כבר כמה פעמים שהם ניסו לרוץ בבחירות בנפרד, ולא הצליחו. שוב ושוב הם מנסים, פעם זה תקומה, פעם זה עוצמה לישראל, והפעם זה יחד, ובכל פעם הם מצליחים לתרום כמה מנדטים לשמאל.
למה הם עושים את זה? הם לא טיפשים, אבל הם כבולים ב"או הכול או כלום". הם לא יכולים להצביע לבנט, כי הוא לא מספיק דתי. הם לא יכולים להצביע לג' כי הם לא מספיק שומרים על ארץ ישראל. אז מה עושים? מתאבדים. פתרון מעולה, רק חבל שהוא על חשבון עם ישראל.
אם הייתי עומד במקום שלהם, נראה לי שהייתי מבין שאם אני לא יכול להשיג הכל, לפחות אשיג חצי. זה קשה, זה וויתור מסוים על ביטויו המלא של הקודש העליון הגנוז ברוח האומה, אבל זה ריאלי.
כמה חבל שכנראה גם בבחירות הבאות הם יעשו את אותה טעות. הניתוק מהמציאות מוביל אותם שוב ושוב לאותו מקום אומלל.
3. גם אצלנו יש את אנשי "או הכול או כלום". יש שה"הכול" שלהם הוא מלחמה נחרצת בגיוס, ואם ההנהגה הרוחנית של הציבור לא מסכימה לדעתם, הם ילכו על "כלום". ה"כלום" הזה בסופו של דבר מיתרגם לתוספת כוח לכל המפלגות, כולל לפיד, בנט, מרצ והערבים.
יש היגיון כזה: ועד הבית לא מסכים לצבוע את חדר המדרגות? יאללה, שורפים את כל הבניין! או הכיל או כלום!
ויש אחרים שה"הכול" שלהם הוא בכיוון ההפוך. רוצים שהח"כים החרדים יפעלו יותר למען ציבור החרדים העובדים, יסייעו בקשיים הייחודיים של הציבור היקר הזה. והאמת תיאמר, שהח"כים לא עושים מספיק. אז מה הפתרון? אין לנו "הכול"? אז נבחר ב"כלום", במי שמאה אחוז לא ידאג לנו ואולי גם יפגע בנו.
שוב אותו היגיון. או הכול או כלום.
הבעיה הגדולה היא שבחיים לא מקבלים אף פעם את "הכול", ואם בוחרים ב"או הכול או כלום" נשארים תמיד עם "כלום" אחד גדול ביד.
זה לא מה שהייתי מאחל לכם.


הרב זאבי קצלנבוגן


מיזוג עם הבורא


יש רגעים בחיים ששווה לחיות למענם. גם בחיים פשוטים, גם בחיים מיוחדים, ישנם רגעי שיא. אותם רגעים שאנחנו כל כך מצפים להם, אותם רגעים שנותנים לנו כל כך הרבה כוח להמשיך קדימה. אלו יכולים להיות רגעי הצלחה גדולים, שמחות במשפחה, או דברים נוספים.
אולי ניתן לתת לרגעים אלו כותרת: מימוש עצמי. לכולנו יש צורך בתחושת ערך. אנחנו רוצים להרגיש שאנו שווים משהו. רגעי השיא הללו נותנים לנו את התובנה של מי אנחנו. הצלחנו להגיע ליעד שהצבנו לעצמנו, ואם כבשנו את היעד כנראה שכך אנו שווים. גם שמחות משפחתיות בונות לנו את דימויינו החדש. מרווקים הפכנו לנשואים (קיבלנו הכרה ברורה מבני/בנות זוגנו). מנשואים הפכנו להורים (יש לנו אחריות מלאה לא רק על עצמנו אלא אף על אנשים נוספים). וכך, כל התקדמות במסלול החיים מעמידה אותנו בסטטוס החדש שלנו.  
מהו הדבר השווה ביותר בעיניכם? כסף? שלטון? השפעה? או אולי מיזוג רגשי? אסף, אחד מן המשוררים המובאים בספר תהילים מספר, (תהילים פרק ע"ג) שבתחילה הדבר הנחשב ביותר בעיניו היה כסף והנאות החיים. מי שהצליח להרוויח הרבה ולספק לעצמו את כל הפנטזיות שלו הוא זה שבעצם מממש את החיים. עד כדי כך, מתאר אסף, שהוא התחיל לרחם על אלו שאין להם את זה. וכאשר הוא ראה אנשים שמתאמצים להיות מוסריים וערכיים, ישרים והגונים, אך לא מרוויחים מספיק כסף וממילא לא נהנים מן ההנאות שיש לעולמנו המקסים להציע, הוא פשוט ריחם עליהם. "הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל. אך ריק זיכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי. ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים..." הוא אומר. אך משהו קרה לו כאשר הוא הגיע לבית המקדש. "עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם." משהו בתפיסת עולמו השתנה כאשר הוא חווה את החוויה הרוחנית העצומה שאדם חווה כאשר הוא מגיע אל הקודש. פתאום הכל נכנס לפרופורציות. פתאום הנאות חומר רגעיות התגמדו להן עד כדי כך שהוא החל לבוז למי שרודף אחריהן במקום לרדוף אחר החוויות אותן פוגשים במקום הקודש. "ואני קרבת אלוקים לי טוב שתי בה' אלוקים מחסי..."
מהי אותה חוויה שאדם חווה בבית המקדש שמגמדת כל דבר אחר?
"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם." (פרק א' פסוקים א' – ג')
כמעט חצי ספר שמות מתאר את בניית המשכן וההכנה אליו. זהו רגע מכונן בחיי האומה. הם בונים בית דרכו ישכין הבורא את שכינתו בתוכנו. אבל איך זה יעבוד? איך כל אדם ואדם ירגיש את החוויה העוצמתית הזו של חיבור ומיזוג רגשי עם בורא עולם? התשובה לכך נמצאת בפסוקים הראשונים של ספר ויקרא. עבודת הקורבנות היא זו שתתן לכל אדם ואדם להרגיש את המיזוג נפלא עם בורא עולם. אותו מיזוג שמי שחווה אותו מכניס לפרופורציות את כל אירועי החיים. אותו מיזוג שמי שחווה אותו מרגיש שזהו אותו רגע שבשבילו שווה לחיות.



אותה אש הבוערת באדם, אש התשוקה, היא זו שמסוגלת לכלות את האדם. אנשים רבים מחמת התשוקה האדירה שבוערת בעצמותם לכל מיני דברים, מסוגלים לעשות את הדברים הגרועים ביותר רק בשביל למלאות את אש תאוותם. הם מסוגלים לשרוף את כל חייהם במרדף אחר ספוק תאווה זו או אחרת. אך אותה אש בדיוק מסוגלת לחבר אותנו עם דברים גדולים בהרבה. היא מסוגלת ליצור לנו את אותו מיזוג נפלא עם בורא עולם שכל הנאה אחרת מחיי העולם פשוט מתגמדת ליד הרגשה נפלאה זו. אך לשם כך צריך לשים את אותה אש על המזבח.
"ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש" (פרק א' פסוק ז') אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצווה להביא מן ההדיוט – רש"י שם
אישו הגדולה של הבורא יורדת על המזבח מן השמים. אותה אש המכילה. אותה אש שמבטאת את אהבת הבורא לעמו נמצאת על המזבח באופן קבע. לאותה האש מצרף ההדיוט את אישו שלו. למרות שהאש על המזבח אינה נכבית אף פעם, בכל זאת מביאים הכוהנים בכל יום עוד קצת אש ומניחים על המזבח. זהו המיזוג הגדול ביותר, אש מלמעלה ואש מלמטה החוברות להן יחדיו ומאחדות עליונים ותחתונים.
אדם אינו מקריב קרבן. הוא מתקרב על ידי הקרבן. מי שמרגיש שהוא צריך להקריב הפסיד את כל הרעיון. הרעיון הוא לקחת את החלקים הפנימיים שלנו אותם חלקים שאם לא נפנה אותם לכיוונים מתאימים עלולים להיראות כחלקים בהמיים ודרכם להתקרב לבורא עולם. אף אחד אינו דורש מאיתנו לשחוט חלקים אלו. הם פשוט חלק בלתי נפרד מאיתנו. זו אש שבוערת בכל אדם ואדם, אך יכולתו של האדם היא לקחת חלקים אלו ודרכם להתקרב.
לפעמים אדם מרגיש שאת כל התשוקה האדירה הזו הוא רוצה להפנות כלפי מעלה ואז הוא מביא עולה. העולה שעולה כולה על המזבח. אך לפעמים אדם מעוניין להמשיך את חייו ורק להראות את העובדה שהוא מכיר בכך שמישהו אחראי ומנהל את חייו. במצב זה הוא מביא מנחה. המנחה היא ביטוי של הכרת תודה. ישנם מצבים בהם האדם מרגיש שכל חלקי הפאזל של חייו מסונכרנים באופן מאוזן ומושלם והוא מביא את קרבן השלמים שמביא שלום לעולם. אותו קרבן שמקריבים ממנו על המזבח, נותנים ממנו לכוהנים וגם הבעלים נהנה מאכילתו. אותו קרבן שמייצר חיבור בין כל חלקי הפאזל. וישנם מצבים שאדם מבין שהוא פספס משהו משמעותי. הוא החטיא את המטרה ובמקום להתעסק בדבר המשמעותי שהוא מיזוג עם בורא עולם הוא מתעסק בדברים קטנים שחולפים. אך לא נורא, תמיד ניתן לתקן. תמיד ניתן לשנות ולהצהיר על שינוי זה בהבאת קרבן החטאת המורה על כך שלמרות הכול רגעי השיא שלו והנושא המרכזי בחייו הוא המיזוג עם בורא עולם. בכל הקורבנות הללו האדם לא מוותר על חלקים אלו בחייו אלא פשוט מנווט אותם למקומות הנכונים ומצרף את אישו לאותה אש גדולה הנמצאת על המזבח.
לצערנו הגדול אין לנו היום את אותה חוויה אדירה של מיזוג בהבאת הקורבנות. אך חכמים מלמדים אותנו ש"תפילות במקום קרבנות תקנום." כלומר, גם בתפילה ניתן לטעום את הטעם המקסים הזה של מיזוג עם הבורא. אותו טעם שמגמד את הדברים האחרים.

מי שטעם מבין על מה אני מדבר. מי שלא פשוט מוזמן לעשות זאת.

מכתב לח"כ הרב גפני

לידיעתכם , הרב משה גפני ושאר חברי הכנסת של יהדות התורה.
הנה אני, החרדי העובד,עם החולצה הצבעונית והמראה המודרני מצביע היום בגאווה גדולה ג' למרות ולא בגלל..!!!
 הצבעתי ג' כי ככה הרב שלי אמר לי לעשות ועשיתי.
 אני חלק בלתי נפרד מעולם התורה, מנהיגיו הם מנהיגי וגדולי התורה הם גדולי.
 בקשה קטנה לי אליכם,
 מחר, אל תשכחו אותי...
 ביום שאחרי הבחירות תעזרו לי ולחברי החרדים הצעירים שעובדים,לפתח לנו קהילות, לפתוח לנו בתי
 מדרשות ומקומות לימוד לילדים שלנו.
תכבדו. תתייחסו. תנו לנו להרגיש שייכים.

 כדי שבפעם הבאה אצביע ג' בגללכם...

יום חמישי, 12 במרץ 2015

הרב ברוך צבי גרינבוים


"ושמרו דרך ה'..."

הבה נתבונן, מהי דרך ה' ולאן היא מובילה, מהם עקרונותיה ומי מוביל את דרכה?
שני דרכים לה לדרך ה', זו הפרטית וזו הציבורית.
לכל יהודי יש תפקיד בעולם שאותו הוא אמור למלא. זהו תפקיד ייחודי שמיוחד רק לו, לא היה ולא יהיה עוד יהודי בעל תפקיד זהה. לא ביום אחד מגלה היהודי את תפקידו בעולם. הבנת התפקיד דורשת שימת לב וקריאה נכונה של 'מפת החיים' שזימן האלוקים לכל אחד ואחד מאיתנו.
הרקע המשפחתי שלנו, המקומות שאליהם נקלענו, היכולות והכישורים האישיים שחנן אותנו הבורא והמפגשים שלנו עם החברה הסובבת אותנו, כל אלה יחד יוצרים לכל אחד תפקיד אישי וייחודי , שעליו למלא כדי להצליח בשליחות החיים שלשמה הוא נשלח לעולם. התפקיד הייחודי הזה שהיהודי ממלא תוך כדי שמירת התורה והמצוות היא דרך ה' הפרטית שלו שבה הוא צועד בעולם.
דרך ה' הציבורית
בנוסף לאותה דרך ה' הייחודית לכל אחד מאיתנו, ישנה דרך ה' ציבורית חברתית. הצלחתה של דרך ה' הפרטית לכל אחד יכולה להצליח רק בהשתלבות נכונה עם דרך ה' הציבורית חברתית שהיא קריטית להצלחתו של כל יחיד הצועד בדרך ה'.
קיומה של היהדות שלנו אינה רק בשמירה על אורח חיים תורני של אנשים פרטיים כל אחד בביתו הפרטי, אלא יש בה ביהדות גם הוראת חיים חברתית ציבורית.
התפילות שלנו מושלמות רק אם הן נערכות בציבור, ברכת הכוהנים מוענקת לנו רק כשאנחנו בציבור, אמירת הקדיש  - שיש בה את הצהרת מחויבותנו לקדש את ה'- נאמרת רק בציבור וכן שאר הדברים שבקדושה כמו אמירת הקדושה וברכו. הקריאה בספר התורה יכולה להיעשות רק בציבור ואפילו הקמת בית נאמן בישראל נעשית רק בציבור.כניסתו של היהודי לברית ה' בברית המילה גם היא נעשית בציבור ויציאתו מהעולם גם היא נערכת כשציבור של מלווים מלווה אותו בדרכו לבית עולמו.
כי היהדות שלנו אינה רק תורה ליחידים, אלא היא תורת חיים ציבורית של 'ברוב עם הדרת מלך'. זוהי דרך ה' הציבורית שאנו נקראים לצעוד בה.
 הצורך הקריטי בדרך ה' חברתית-ציבורית הוא  ברור. האדם הוא יצור חברתי הנזקק מעצם ברייתו לחברה ולהשתייכות חברתית. ההשתייכות החברתית הזו מעצימה את האדם והיא מעניקה לו תמיכה וחיזוק. "איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".
מטבע הדברים , אנשים שהם חסרי זהות חברתית או שחסרה להם השתייכות קהילתית, בוראים לעצמם עולם משלהם והם חיים בו לפעמים חיים דמיוניים ופעמים רבות על גבול התימהוניות. יהודים אלו משנים את דרכם בתדירות גבוהה והעוגן החברתי שחסר להם בחיים מטלטל את ספינת חייהם בים החיים הסוער.
רק דרך ה' ציבורית שיש בה קודים חברתיים של ערכים משותפים,נאמנות מוחלטת להוראות הרוב המוחלט של גדולי ישראל,התנהגות אופיינית לעובדי ה',לבוש מכובד,סגנון דיבור,סגנון בילויים ועוד כמה מהקודים החברתיים האופייניים לעובדי ה',רק הם יכולים לשמור על העקרונות  הכלליים של דרך ה' ורק אלו הם שמאפשרת ליהודי הפרטי לצעוד בדרך ה' הפרטית שלו שאיתה הוא ימלא את תפקידו הייחודי בעולם בצורה נכונה.

כמו כל דרכי ה' בתורה ובקיום המצוות שנקבעים ע"י רוב החכמים בדרך של "יחיד ורבים הלכה כרבים" כך גם דרך ה' הציבורית החברתית נקבעות ע"י רוב חכמי ישראל והם אלו שקובעים את דרכה.
הוראותיהם של רוב מוחלט של חכמי ישראל, הן אלו שמחייבות אותנו וקובעות לנו את אופיין של המרחב הציבורי חברתי שבו עלינו לחיות.
חכמי ישראל הם העוגן הפרטי והחברתי שלנו. לדרכם ולאורם מעוצבת חברת דרך ה' והם המגבשים אותנו כציבור הצועד בבטחה בדרך ה' הנכונה.
קהילת דרך ה'
כל אחד מאיתנו – חברי קהילת דרך ה'. בחר לו בשלב מסוים של חייו לבנות לעצמו דרך ה' פרטית וייחודית המתאימה לו ליכולותיו ושאיפותיו.
אך עלינו לדעת ולהכיר באמת האמורה שהדרך הזו, דרך ה' הייחודית שלנו תוכל להצליח רק אם היא תשתלב לגמרי במרחב הציבורי חברתי של דרך ה'. נכון הדבר שאנו צועדים בדרך ייחודית שמתאימה לנו, אך בשום אופן איננו קהילה לעצמנו ואיננו חלק בלתי נפרד מעולם התורה. אנו רואים את עצמנו יחד עם דרך ה' הפרטית שלנו, שייכים לגמרי, לדרך ה' החברתית ציבורית של עולם התורה ההולך לאורם של רוב מוחלט של מנהיגי התורה.
בראש מנהיגי התורה מאיר לנו את הדרך באופן מיוחד אור העולם מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א. אורו של ראש הישיבה שליט"א המכוון את דרך ה' הציבורית החברתית, מלווה זה שנים ארוכות את בית ישיבת דרך ה' ושאר המפעלים החינוכיים  שלנו כאב מסור ורחמן והוא הנותן לנו בסייעתא דשמיא כוח ועוצמה לדרכנו הייחודית בדרך ה'. רק בזכותם של רוענו הזקן שליט"א ושאר חכמי התורה יכולים אנו ,רבני ובני  דרך ה' לצעוד שנים ארוכות במרחב הציבורי של עולם התורה בבטחה ובכבוד.
אין לנו דרך אחרת
הבחירות לכנסת העומדות לפתחנו מעמידות בפנינו את חובת ההצבעה על דרך ה' הציבורית חברתית שלנו. אין זו הצבעה לנציג זה או אחר .זו הצבעה על דרך ה'. לא פחות.
הכנסת היא המוקד של זירת הפעילות הציבורית המשמעותית ביותר . בזירה הזו שהיא פניה של המדינה חייבים להשמיע את קולה של היהדות בקול ברור ואמיתי. קולה של היהדות חייב להישמע בכל המכלול של דבר ה' המרכיב את דרך ה'.
 רשימת יהדות התורה היא היחידה שמשמיעה את דבר ה' במכלול ערכי היהדות.היא משמיעה את קולם של לומדי התורה,את קולה של השבת ואת שאר ערכי היהדות. רשימה זו היא גם היחידה שמייצגת את רוב חכמי התורה הקובעים את דרכה הציבורית של דרך ה' ומנחים אותה על מה וכיצד יש להיאבק.
גם אם יש לאי מי מאיתנו תחושות צודקות של קיפוח כאלה ואחרות, אל להן להפריע לנו מלהצביע על השייכות המוחלטת שלנו לעולם התורה.
אנחנו חייבים שייכות. חייבים זהות חברתית.חייבים מורי דרך תורניים מובהקים. בשבילנו. בשביל משפחתנו.
אין לנו ברירה אחרת, מפני שהעולם מלא השתייכויות חברתיות ברורות ואסור לנו בשום אופן לגמגם בהשתייכותנו או לברוא לנו עולם ייחודי ופרטי.אם ישאל אותנו הילד שלנו מי אנחנו ומי מורה את דרכנו אנחנו נענה לו ברור מאוד,בלי גמגומים ופשרות:אנחנו שייכים אל עולם התורה.נקודה.
אנו נמשיך לבנות את קהילתנו הנפלאה בנאמנות מוחלטת לגדולי התורה . לאורם נמשיך ונבנה לנו מערכות פרטיות וציבוריות הצועדות בדרך ה'. איננו חריגים ואיננו סיעה ייחודית ביהדות התורה. אנו עובדי ה' העובדים את ה' בנאמנות , בגוונים המיוחדים שלנו, לאורם של מנהיגי ישראל.
 שליחיהם הם שליחנו והצבעתם הם הצבעתנו.
כי יחד עם כל דרך ה' נקדש שם שמים,נצביע לגדולי התורה,נצביע לעולם התורה.נצביע ג'.
כי אין לנו דרך אחרת!