הפורום

עם עלות ריח עשן הפחים השרופים מול מבנה ה"yes planet" בירושלים עולה השאלה הנושנה בדבר נחיצות, כדאיות והצדקת ההפגנות הנערכות במקום. להלן העובדות: בניין הקולנוע (ה' ירחם ויהפוך המקום לבית מדרש עם המחשות לימודיות..) הוקם על שטח פרטי, האזור בו הוא נפתח חילוני ברובו אם לא בכולו, יש ציבור צרכנים רחב מאד הנהנה ממנו והעובדה הקריטית ביותר – הוא פונה לקהל יעד חילוני לחלוטין. כעת צריך לשאול האם יש זכות להפגין כנגד הפתיחה הזאת והאם הנזק שזה גורם שווה את התוצאה המאוד לא וודאית.
 

שלומי הלר: השבוע שוחחתי עם יהודי שאינו שומר מצוות בקשר לפתיחת ה'יס פלאנט' בשבתות. הטענה שלו הייתה שזה שעת המבחן של הציבור החרדי. את הטענה "תנו לנו לעשות בשכונות שלנו מה שנוח לנו", המציאו החרדים (אם זה ההפרדה באוטובוסים, בסופרמרקט, בשקיות).

הבהרתי לו שמאחורי ההחלטה להתנגד לפתיחה בשבת  עומד עניין מהותי ואמיתי של קדושת השבת, עיר הקודש והדאגה שיהודי לא יחלל שבת. הוא בתגובה, הגיב בזלזול ובקריצה של "על מי אתה עובד?" חשבתי, איך הגענו למצב שהם חושבים ובעיקר מרגישים עמוק בלב שיש רק מלל בעמדות שלנו ובעקרונות שלנו ולא כל קו אדום הוא קו אדום ושכל עמדה של מורה דרך רוחני זוכה ל'אבל"...

ישי הריסון: חשוב להבהיר דבר שאולי ישפוך קצת אור על כל הפרשה וכמובן גם על מקרים דומים שהיו ויהיו בעתיד.

צריך לדעת שגם אם העובדות שנכתבו נכונות, צריך להפנים שירושלים עיר הקודש היא כמו אונייה. אי אפשר שיבוא נוסע באונייה ויגיד אני עושה חור בתא שלי, זה שטח פרטי ששילמתי עליו. לכן גם כשזה לא במקום חרדי זה פוגע בעיר כולה. זה יגרום לכך שייפתחו עוד מקומות וכן יפר את הסטאטוס קוו שנקבע בעיר.

לכן כמו שהחילונים לא רוצים שהחרדים יפגעו ברגשות שלהם, כך גם הם לא צריכים לפגוע ברגשות שלנו.

חשוב להבהיר שאני נגד הפגנות כוח ובעד לפתור את הדברים מתוך דיבור והתחשבות הדדית של שני הצדדים.

אליהו מרגי: מצב שבעיר כמו ירושלים יש מתחם של חילול שבת המוני, הוא לא מתקבל על הדעת. אבל יש עוד דבר שלא מתקבל על הדעת. לשרוף פחים, לחסום כבישים ולעשות חילול ה' זה דבר שיותר לא מתקבל על הדעת, וודאי אם זה לא בהוראת רבנים. יש דרכים לפעול. בשביל זה יש לנו נציגים בעירייה ובכנסת שיפעלו ויש את גדולי ישראל שינחו אותם.

יהודה גלברמן: לא היה שום מאבק מול ברקת על בתי קולנוע שהיו פתוחים שנים לפני שהוא הגיע. המאבק על ערכים שמובלים בירושלים במהלך השנים האחרונות. אי שמירת החוק הקובע כי על עסקים ציבוריים להיות סגורים בשבת הוא הדבר היותר דומיננטי במאבק. רק כאשר המאבק הוא על ה-כ-ל גם מצד החרדים שומעים מאבק על ה-כ-ל.

עזרא הררי רפול: הציבור החילוני תמיד טוען שחרדים צריכים להתנהג יותר טוב מהם כי לחרדים יש תורה והם צריכים לנהוג בהתאם. מה שהחרדים כואבים את השבת, זה בשם אותה תורה שהחילונים תמיד צועקים עלינו שאנחנו לפעול כמו שהיא אומרת. אז נכון שזאת לא הדרך לזרוק אבנים ולשרוף פחים, אבל בהחלט ראוי לגנות בצורה מסודרת ולכאוב את כאבה של השבת הנרמסת, לא בהפגנה אלא במחאה עם גדולי הדור וראשי המחנה.

הרב ברוך צבי גרינבוים

ראו כי ה' נתן לכם את השבת

"ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורתי, ראו כי ה' נתן לכם השבת... שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי"

פעמים רבות עוברות על כל אחד מאיתנו תקופות של יובש רוחני. אנו מרגישים מרוקנים ואדישים,אין לנו טעם רוחני  בקיומן של מצוות ובשעת התפילות,  ואנו מקיימים את המצוות רק באופן טכני- חיצוני. פעמים, ומצבים אלו מובילים לקושי בקיום מצוות עד שנשמעת בלב השאלה הנוקבת מאת ה': "עד מתי מאנתם לשמור מצוותי ותורתי"?

כיצד ניתן 'להדליק' בליבנו 'אמונה חדשה', וכיצד ניתן להתמלא מחדש ברגשות קודש כשעוברים עלינו זמנים בהם איננו מרגישים דבר? האם ניתן לתזמן תחושות רוחניות, הרי לכאורה הן באות והולכות בלי סיבה נראית לעין?

בתקופות אלו מגיעה השבת לעזרתנו. "ראו כי ה' נתן לכם השבת"!

שבת מתנה

שונה היא שבת קודש מכל המצוות, בכך שהיא אינה רק מצוה שציווה אותנו הבורא, אלא היא "מתנה".

כך אמרו חז"ל: "אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל- לך והודיעם" (שבת י, ע"ב).

במה מתייחדת מצוות השבת שהיא ניתנת לנו ומוגדרת כמתנה, והלא כל המצוות ניתנו לנו במתנה?

שונה היא שבת מכל המצוות. כדי שיזכה היהודי לקבל ובעיקר להרגיש 'הארה רוחנית' עליו לעבוד ולהתאמץ ולקיים מצוות כלשהם בפועל, כדי שבאמצעותם הוא יזכה וירגיש הרגשות רוחניות. הרגשות אלו יגיעו אליו רק אחרי מאמץ של קיום מצוה בכוונה, לימוד תורה אמיתי, ושאר עבודות הקודש המוטלות על כתפי היהודי.

אך בשבת היהודי אינו צריך מאד להתאמץ או לעשות כמעט דבר, כדי להרגיש את האור הרוחני הממלא את העולם וגנוז גם בנשמתו. מספיק שהוא לא יעשה דבר ויכנס למנוחה פיזית ונפשית. אם רק יתפנה מעיסוקיו ויכנס ל'מודעות של שבת', הוא יזכה להארה רוחנית חזקה שתמלא את ליבו. 'הארה' היא ההשפעה האלוקית הממלא את הלב בתחושות של אמונה, דבקות וקרבת אלוקים. (דוגמת "יאר ה' פניו אליו" - כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו תורת חיים".)

הארה שבתית היא המתנה של אלוקים לשומרי השבת. מספיק שלא יעשו דבר, ויתמלא ליבם במתנה של אור רוחני שמוציא הקב"ה מבית גנזיו ומעניק אותו במתנה לשומרי השבת (על פי הספורנו, שם).

מתנתה הגדולה של שבת באה לידי ביטוי בכך שהיא 'פועלת' עלינו רוחנית ורגשית בין אם נרצה בכך ובין אם לאו. (ברור הדבר, שככל שיהודי יעשה 'עסק' משבת קודש, ויראה אותה כמרכזו של השבוע וכיסוד היהדות, כך 'הארת השבת' תשפיע עליו ביותר!)

זוהי משמעות הוראת התורה "שבו איש תחתיו", כלומר בשבת קודש אנו נדרשים להפסיק ליצור ולהיות עסוקים בהשגיות ודאגות העתיד - "אל יצא איש ממקומו ביום השבת", אלא עליו להיכנס למודעות של שבת קודש, ולתת להארת השבת למלא אותו במקומו.

 אם נעקוב אחרי המצב הנפשי-רגשי שלנו במהלך השבת, נמצא אצלנו תחושות רגשיות ייחודיות לשבת. בשבת ישנם רגשות מיוחדים עדינים יותר, מועצמים יותר רגשות של געגוע למשהו נעלם, רגשות של שלווה, שמחה, אהבה, תקווה, רצון להיות טובים יותר, ומחשבות עמוקות על החיים – מחשבות הפוקדות את הנפש דווקא בשבת.

שבת יום ה'

שבת הוא 'יום ה' שבו הקב"ה יותר נוכח בעולם, במציאות המאפשרת לחוש ולהרגיש אותו יותר מכל יום אחר. מציאות זו גורמת לרגשות קדושה מיוחדים הממלאים את הלב בשבת. מציאות זו יוצרת געגועים וכיסופים בלבו של יהודי, ורצון להתחבר למציאותו העליונה של ה' הממלאת את העולם בנוכחותה. כמו מאליו מתנגן לו מליבו של שומר השבת שירו של רבי אברהם אבן עזרא לשבת: "צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי, ליבי ובשרי ירננו לא-ל חי."

בשבת מקבל החלק האלוקי הקבוע שלנו - שהיא הנשמה - תוספת יתרה של הארה משמים, שדוחקת הצידה את כוחות הגוף החומריים ומאפשרת לנו להתמלא בכל שבוע מחדש ברגשות קודש רוחניים. זוהי משמעותה של הנשמה היתרה בשבת.

הרגשות הרוחניים האלו של שבת הם אלו ה'מדליקים' והמקיימים את מכלול רגשות הקודש היהודיים בשאר ימות השבוע.

נמצאנו למדים שבת קודש היא כלי אדיר המאפשר לנו להיטען רגשית כל שבוע מחדש ברגשות קודש יהודיים, שלא יתנו לנו 'להתייבש' רוחנית כשנשוב חזרה אל עולם החולין בששת ימי המעשה הבאים.

נמצאנו למדים שהתשובה לשאלת הקב"ה "עד מתי מאנתם לשמור מצוותי", היא שבת קודש! ראו - תתבונו ותרגישו בחוש שנתתי לכם את מתנת השבת שאתה תצמחו מחדש!

"חמדת הלבבות, לאומה שבורה. לנפשות נכאבות, נשמה יתרה. לנפש מצרה, תסיר אנחה, שבת מנוחה" (מתוך שירו של האר"י הקדוש לשבת).

'ממחשבה למעשה':אם אנו נפגשים בחיינו בתקופות של יובש רוחני כדאי מאוד 'להשתמש' בהארת השבת המדוברת ודרכה 'להדליק' שוב את רגשות הקודש שנכבו.המאמץ לחוש ו'לאחוז' את הארת השבת ישתלם ויתגלה כמכשיר יעיל ביותר להתניע תנועה רוחנית חיונית וחדשה בתוך הלב.

'הארת שבת קודש' תוכל לאיר את הלב בשבת רק בתרגול מעשי של הנהגות ייחודיות לשבת שיאפשרו לחוש ולקלוט באופן ודאי את מתנת הארת השבת