מורנו ראש הישיבה שליט"אי

ישראל - כי שרית!

"ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו עד עלות השחר... ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני" (ל"ב, כ"ה).

חז"ל גילו לנו שהאיש הנאבק עם יעקב היה בעצם מלאך - שרו של עשו, ולפיכך אנו מבקשים להבין מהי עניינה של הברכה שביקש יעקב ממלאך זה?

חז"ל עונים על כך ואומרים שבברכה זו ביקש יעקב מ'השר' "הודה לי על הברכות שבירכני אבי שעשו מערער עליהם" (רש"י). ועדיין דרושה כאן הבנה מהי התועלת שיצאה מהודאה זו והרי ההלכה הנוראית שלימד רשב"י " הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" (רש"י ל"ג, ד'), נשארה לדורות גם אחרי ששרו של עשו הודה ליעקב על הברכות. ואם כן מה עניינה של ברכה זו?

עוד עלינו לבאר היכן ההודאה הזו של עשו שנותנת תוקף לברכות נמצאת במשמעות הברכה שביקש יעקב מהמלאך?

בעצם אנו צריכים לברר מהו בכלל עניין הברכה בכלל שמברך איש את רעהו, הרב את תלמידו וההורה את ילדו, מאיזה כוח פועלת הברכה ואיך היא פועלת בחייו של המתברך. אמנם בברכות הצדיקים מצאנו שהיא פועלת גם מכוח "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" אך עניין הברכה במובנה הרחב ודאי אינה פועלת מכוח גזירת הצדיקים וגם לברכתו של איש פשוט את חברו יש כוח לפעול כדברי חז"ל (ברכות ז') "אל תהיי ברכת הדיוט קלה בעינך" ואפילו לרשעים יש כוח בברכותיהם דוגמת ברכת לבן לרבקה שנאמר: "ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה וכו'", ועלינו לברר איפה את עניינה של 'ברכה'.

"ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (שם).

פלאי פלאות! שרו של עשו –הוא ולא אחר- זיכה אותנו בשם התואר העליון 'ישראל', ומאליה עולה השאלה מדוע? וכי לא היה מתאים יותר שגילוי השם 'ישראל' על כל משמעויותיו יתגלה ליעקב ע"י הקב"ה בעצמו כמו ששינה ה' את שמם של אברהם ושרה וכמו שקבע לאברהם את שם בנו יצחק?

זאת ועוד, מדוע במענה לדרישת יעקב מן המלאך שיברך אותו, עונה לו המלאך בתוספת השם 'ישראל' על שמו, הרי יעקב ביקש רק ברכה?

"וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה תשאל לשמי ויברך אותו שם" (שם).

מדוע אכפת ליעקב מה שמו של המלאך ומהי התשובה שעונה לו המלאך?

רש"י מפרש את תשובתו של המלאך: "למזה תשאל, אין לנו שם קבוע, משתנים שמותינו הכל לפי מצוות עבודת השליחות שאנו משתלחים".

תשובתו של המלאך אינה התחמקות אלא היא תשובה ברורה, ועלינו להבין מדוע מתנסח המלאך בתשובתו "למה תשאל לשמי" מילים המלמדות שאין לו ליעקב לשאול בכלל מהו שמו של המלאך כי זה בעצם לא מלמד על כלום ואין לו צורך לדעת את השם.

סודה של ברכה

בפרשת ויחי אנו מוצאים את ברכת יעקב לבניו "ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם" (מ"ט, כ"ח) חז"ל לומדים על כך שלמרות שבמציאות יש מהשבטים שיעקב לא בירך אותם, אלא קינטרם כמו ראובן שמעון ולוי, בכל אופן לכולם היו דבריו של יעקב ברכה.

דבר זה מלמדנו שעניינה של הברכה, אינה אמירה כללית של עניינים נצרכים וטובים הנדרשים לחייו של המתברך, אלא עניינה האמיתי הוא העצמה ונתינת כוח של המברך למתברך במגוון הצרכים של המתברך, העצמה ועידוד שנותנת כוח למתברך להתאמץ ולהאמין בה' מקור הברכות שימלא את חייו של המתברך בברכה.

כך גזר הקב"ה שיהיה כוח בין האנשים לברך איש את רעהו בברכות שיעצימו את כוחו ובטחונו של המתברך לפעול ולהצליח בחייו, לא לוותר ולהתייאש עד שיצליח המתברך להשיג את מבוקשו. ודאי שהברכה ניתנת מפיו של צדיק יש לברכה כוח גדול יותר, מפני שאינה סתם העצמת כוח ודברי תקווה וחיזוק אלא שהצדיק המכיר ברוח קודשו את נפשו של המתברך ומתאים את מילות ברכותיו לשורש, נפשו של המתברך ודבריו יוצאים מקרב לב צדיק, הדברים משפיעים יותר על נפשו של המתברך ומעצימים אותה להמשיך לפעול בכוח רב כדי להשיג את העניינים שעליהם הוא ביקש ברכה.

יעקב אבינו ידע את כוחות בניו וביודעו אותם הוא התאים את מילות ברכותיו אל שורשי נפשם של בניו ותפקידם בעולם. בכך גילה יעקב לבניו - כולל ראובן שמעון ולוי - מה תפקידם ותיקונם בעולם וכיצד עליהם לפעול בעולם מכוח תפקיד זה, וכשיודעים בניו את תפקידם ואת אשר עליהם לתקן בעולם ולפעול, אין לך ברכה גדולה מזו המעצימה את כוחם לפעול בעולם ביתר שאת.

ברכת השר

נבין מעתה שיעקב אבינו אינו מבקש סתם ברכה משרו של עשו. הוא מבקש ממנו לגלות מהו עניינו ומה תפקידו בעולם של עשו בחייו של יעקב. יעקב שם לב שמיום בואו לעולם, גודלת לידו עוד בריאה אלוקית בדמותו של אחיו עשו שלא מפסיקה להתנכל לו ולהערים עליו קשיים בעבודת ה' שלו. במאבק זה עם שרו של עשו ביקש יעקב מהשר שיגלה לו מה הוא סוד כוחו. ידע יעקב שאם יידע משרו של עשו מה הוא עניינו זה יעזור לו מאד בידיעת תפקידו שלו עצמו בחייו. בקשה זו היא משמעותה של הברכה שביקש יעקב מהמלאך. אין בכוחו של מלאך לברך סתם ויעקב אינו זקוק לברכות משרו של עשו. הברכה שהוא מבקש זה גילוי עניינו של עשו בחייו של יעקב, גילוי שיעזור ליעקב להבין את תפקידו שלו בעולם ולפעול בו יותר בעוצמה.

סוד השם - ישראל

תוספת השם 'ישראל' שמוסיף המלאך ליעקב היא הגילוי הכי גדול ליעקב שבעצם יש ליעקב כוח ענק שניתן לו מהקב"ה שאתו הוא יכול להילחם ולנצח את כל המפריעים שיש לו בעבודת ה' בעולם. גילוי זה הבא לידי ביטוי בתוספת השם ישראל היא ברכה גדולה ליעקב שמבין יותר טוב את יכולותיו האלוקיות לנצח את אויביו והוא בעיקר מאמין בכוחו זה.

או אז כשליעקב ברור יותר מהו שמו ומהו עניינו, מבקש יעקב לא רק לדעת ולהבין כמה - הוא יעקב גדול שיכול לנצח, אלא הוא מבקש גם גילוי על כוחו של עשו.

על שאלה זה עונה לו המלאך סוד נורא. בכך בעצם הוא מגלה לו שלעשו אין שם ואין לו כוח אמיתי אלא כל מציאותו היא מציאות דמיונית משתנה שכל תפקידה לגרום ליעקב להילחם ולטפס עוד ועוד באותו סולם המוצב ארצה שראה יעקב בחלומו שראשו מגיע עד השמיימה. "למה זה תשאל לשמי" שואל המלאך ובכך הוא בעצם עונה ליעקב על שאלתו. בתשובה זו מלמד המלאך את יעקב שאם רק הוא יידע את סוד השם 'ישראל' הוא יצליח בכל האתגרים שעשו מעמיד לפניו. כל מציאותו של עשו ליד יעקב היא מציאות שפושטת צורה ולובשת צורה בכדי לייצר ליעקב אתגרים חדשים ומשתנים בעבודת ה' שלו. אכן 'הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב', וההודאה על הברכות אינה משנה מציאות זו. כל הודאה של עשו על הברכות הייתה הודאת בעל דין ו'מלאך רע בעל כורחו יענה אמן' שליעקב יש כוח של 'ישראל' לגבור על כל אתגרי התקופה שמעמיד בפניו עשו.

דווקא שרו של עשו – הוא ולא אחר, יחדש ויגלה לנו את שם 'ישראל' מפני שכל מציאותו של עשו בעולם - שהוא בעצם הסמל של השטן והיצר הרע - נברא כדי לגרום לנו ניסיונות שאיתם נעפיל מעלה מעלה, וכשהרע בעצמו מגלה לנו את כוחנו אין לנו ברכה שמעצימה את כוחנו יותר מכך.

בכל פעם כשאנו פוגשים את ניסיונות החיים עלינו לשמוע מהניסיונות בעצמם את הברכה והקריאה אלינו: "לא ייקרא עוד שמך יעקב" אלא "ישראל - כי שרית", כי בתוכנו פועל כוח של "שרית" שאיתו נשתמש בניסיון עצמוכדי לצמוח ממנו יותר -  'ותוכל'!