תם לו הקיץ והשרב מפנה את מקומו לקרירות נעימה שמבשרת את בוא הסתיו.
תם לו גם זמן קיץ והחופש הגדול (בין הזמנים בלעז) וזמן אלול מביא איתו גם תחושה
מסוימת של קרירות שונה במקצת מהקודמת שהזכרנו. יש שיאמרו קרירות של פחד מימי הדין
המתקרבים ובאים-מן קרירות משתקת. וחלקם יאמרו קרירות של זלזול הנובעת מתוך חומה
שנבנתה כדי להגן עלינו מאימת הדין. ובין כך ובין כך מסתובבים להם בחורים עם תחושה
לא נעימה –ויש להדגיש שלא באשמתם- שמקורה בזעקות "אל-ול" אימתניות. זעקה
ששמעו בילדותם ובנערותם מאנשים יראים ושלמים שיוצאים
מתוך גישה שמתקשה להסביר את המושג 'חודש הרחמים והסליחות'. אין חולק שכך מכונה חודש זה בפי כל
עם ישראל בכל הדורות. ושם זה מבטא בצורה החזקה ביותר את הרעיון האמיתי שלשמו ייסד
הקב"ה את חודש אלול. ואם יאמר לך אדם 'מה אעשה שכך חנכו אותי במקום פלוני או
אלמוני? שאפילו הדגים שבים רועדים כשמכריזים על חודש אלול בשבת לפני ר"ח'. אף
אתה אמור לו 'כשמפחידים אותי אני לא יכול לתפקד, כשאוהבים אותי אני פורח'. אין לנו
דרך להתחבר למועדי תשרי בלי להבין ולהתחבר לאהבה האינסופית שאוהב אותנו הבורא
ולהבנה שהוא חפץ באמת ובתמים לסלוח לנו ולקרב אותנו אם רק נצעד קדימה ונאמר
'סליחה, אני מצטער על העבר. אני חפץ בקרבתך ה', תוכל לקרב אותי?'. והוא ישמח.
ויקרב.
אלול שמח ושבת שלום.
אהרן.
