חלף עם הרוח

הרב יוסף קורנפלד                                                                                          

 התבן והקש והמוץ מריבים זה עם זה, זה אומר בשבילי נזרעה השדה וזה אומר בשבילי נזרעה השדה, אמרו החטים המתינו עד שתבואו הגורן ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה..." כך מספר בדרך משל המדרש רבא (וישלח פ"ג : ה') הויכוח בין אומות העולם ובין ישראל.

הוויכוח הזה נראה כמו שיח פוסט מודרני של נרטיבים מתחרים, שבו לכל אחד יש את הנרטיב משלו ואת האמת שלו כדי להצדיק את עמדתו הפוליטית. אפשר לדמיין את הטענות של הצדדים בויכוח. המוץ יכול לטעון שהשדה נזרעה בשבילו כדי לספק אוכל לבהמות. התבן טוען שהוא התכלית של גידול השדה, כי הוא מספק אוכל יותר טוב לבהמות. יתכן שהקש טוען שהוא יודע שבעל השדה הוא איש עסקים מבריק, ובטח צריך אותו להקים חברת קש. החיטים לא טוענים כלום, רק אומרים בסבלנות שכעבור הזמן האמת יצא לאור.

ממשיך המדרש: "באו לגורן ויצא בעל הבית לזרותה, הלך לו המוץ ברוח, נטל את התבן והשליכו על הארץ, ונטל את הקש ושרפו" כל אחד משלשת המתווכחים קבלו את התשובה שלו. למוץ, כמו שאומרים... התשובה נושבת ברוח. התבן יצא מן העפר, ואל העפר ישוב. הבעל הבית לא היה מה לעשות עם השאר ויאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.  

המדרש ממשיך: "נטל את החטים ועשה אותן כרי, וכל מי שרואה אותן מנשקן, היך מה שאת אמר (תהלים ב', י"ב):  'נַשְׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף'. כך אומות העולם, הללו אומרים אנו עיקר, ובשבילנו נברא העולם, והללו אומרים בשבילנו נברא העולם. אמרו להם ישראל המתינו עד שיגיע היום ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם. הדא הוא דכתיב (מלאכי ג' י"ט) 'כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בּועֵר כַּתַּנּוּר'. ועליהם הוא אומר (ישעיה מ"א, ט"ז) 'תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָֹּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אותָם' אבל ישראל (שם) 'וְאַתָּה תָּגִיל בַּה' בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל' עכ"ל המדרש.
והוא מליצה נפלאה בסוף סדרא, להורות כי התכלית ניכר רק מסוף, וראשית הדברים המה רק הכנות ושמירות לסוף הדברים (אשד הנחלים)

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקב" מכאן עד סוף התורה יש לנו הסיפור של התולדות יעקב, ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב, לפי שהם חשובים לפני המקום להאריך בהם. (כפרש"י) מה כתוב למעלה מן הענין? 'וְאֵלֶּה תּולְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדֽוֹם'׃ (בראשית ל"ו, א') האומות העולם נמשלו לקש, תבן, ומוץ – דברים לא עיקריים, שבמקרה הטוב ראוי למספוא  לבהמות, ואין להם קיום או המשכיות, או יכולת פוריות. בסוף לא יהיה להם קיום בעולם. 'לא־כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם־כַּמּוץ אֲ‍שֶׁר־תִּדְּפֶנּוּ רֽוּחַ' (תהילים א', ד')

לעומת זאת, יהיה ברור לכולם בסוף שהעולם נברא בשביל עם ישראל. וכמו שכתוב בפרשת האזינו (דברים ל"ב, ט') 'כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקב חֶבֶל נַחֲלָתֽוֹ'  פרש"י: יעקב חבל נחלתו: והוא השלישי באבות המשולש בשלש זכיות, זכות אבי אביו וזכות אביו וזכותו, הרי ג', כחבל הזה שהוא עשוי בג' גדילים, והוא ובניו היו לו לנחלה, ולא ישמעאל בן אברהם ולא עשו בנו של יצחק. 

מורנו ראש הישיבה שליט"אי

ישראל - כי שרית!

"ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו עד עלות השחר... ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני" (ל"ב, כ"ה).

חז"ל גילו לנו שהאיש הנאבק עם יעקב היה בעצם מלאך - שרו של עשו, ולפיכך אנו מבקשים להבין מהי עניינה של הברכה שביקש יעקב ממלאך זה?

חז"ל עונים על כך ואומרים שבברכה זו ביקש יעקב מ'השר' "הודה לי על הברכות שבירכני אבי שעשו מערער עליהם" (רש"י). ועדיין דרושה כאן הבנה מהי התועלת שיצאה מהודאה זו והרי ההלכה הנוראית שלימד רשב"י " הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" (רש"י ל"ג, ד'), נשארה לדורות גם אחרי ששרו של עשו הודה ליעקב על הברכות. ואם כן מה עניינה של ברכה זו?

עוד עלינו לבאר היכן ההודאה הזו של עשו שנותנת תוקף לברכות נמצאת במשמעות הברכה שביקש יעקב מהמלאך?

בעצם אנו צריכים לברר מהו בכלל עניין הברכה בכלל שמברך איש את רעהו, הרב את תלמידו וההורה את ילדו, מאיזה כוח פועלת הברכה ואיך היא פועלת בחייו של המתברך. אמנם בברכות הצדיקים מצאנו שהיא פועלת גם מכוח "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" אך עניין הברכה במובנה הרחב ודאי אינה פועלת מכוח גזירת הצדיקים וגם לברכתו של איש פשוט את חברו יש כוח לפעול כדברי חז"ל (ברכות ז') "אל תהיי ברכת הדיוט קלה בעינך" ואפילו לרשעים יש כוח בברכותיהם דוגמת ברכת לבן לרבקה שנאמר: "ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה וכו'", ועלינו לברר איפה את עניינה של 'ברכה'.

"ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (שם).

פלאי פלאות! שרו של עשו –הוא ולא אחר- זיכה אותנו בשם התואר העליון 'ישראל', ומאליה עולה השאלה מדוע? וכי לא היה מתאים יותר שגילוי השם 'ישראל' על כל משמעויותיו יתגלה ליעקב ע"י הקב"ה בעצמו כמו ששינה ה' את שמם של אברהם ושרה וכמו שקבע לאברהם את שם בנו יצחק?

זאת ועוד, מדוע במענה לדרישת יעקב מן המלאך שיברך אותו, עונה לו המלאך בתוספת השם 'ישראל' על שמו, הרי יעקב ביקש רק ברכה?

"וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה תשאל לשמי ויברך אותו שם" (שם).

מדוע אכפת ליעקב מה שמו של המלאך ומהי התשובה שעונה לו המלאך?

רש"י מפרש את תשובתו של המלאך: "למזה תשאל, אין לנו שם קבוע, משתנים שמותינו הכל לפי מצוות עבודת השליחות שאנו משתלחים".

תשובתו של המלאך אינה התחמקות אלא היא תשובה ברורה, ועלינו להבין מדוע מתנסח המלאך בתשובתו "למה תשאל לשמי" מילים המלמדות שאין לו ליעקב לשאול בכלל מהו שמו של המלאך כי זה בעצם לא מלמד על כלום ואין לו צורך לדעת את השם.

סודה של ברכה

בפרשת ויחי אנו מוצאים את ברכת יעקב לבניו "ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם" (מ"ט, כ"ח) חז"ל לומדים על כך שלמרות שבמציאות יש מהשבטים שיעקב לא בירך אותם, אלא קינטרם כמו ראובן שמעון ולוי, בכל אופן לכולם היו דבריו של יעקב ברכה.

דבר זה מלמדנו שעניינה של הברכה, אינה אמירה כללית של עניינים נצרכים וטובים הנדרשים לחייו של המתברך, אלא עניינה האמיתי הוא העצמה ונתינת כוח של המברך למתברך במגוון הצרכים של המתברך, העצמה ועידוד שנותנת כוח למתברך להתאמץ ולהאמין בה' מקור הברכות שימלא את חייו של המתברך בברכה.

כך גזר הקב"ה שיהיה כוח בין האנשים לברך איש את רעהו בברכות שיעצימו את כוחו ובטחונו של המתברך לפעול ולהצליח בחייו, לא לוותר ולהתייאש עד שיצליח המתברך להשיג את מבוקשו. ודאי שהברכה ניתנת מפיו של צדיק יש לברכה כוח גדול יותר, מפני שאינה סתם העצמת כוח ודברי תקווה וחיזוק אלא שהצדיק המכיר ברוח קודשו את נפשו של המתברך ומתאים את מילות ברכותיו לשורש, נפשו של המתברך ודבריו יוצאים מקרב לב צדיק, הדברים משפיעים יותר על נפשו של המתברך ומעצימים אותה להמשיך לפעול בכוח רב כדי להשיג את העניינים שעליהם הוא ביקש ברכה.

יעקב אבינו ידע את כוחות בניו וביודעו אותם הוא התאים את מילות ברכותיו אל שורשי נפשם של בניו ותפקידם בעולם. בכך גילה יעקב לבניו - כולל ראובן שמעון ולוי - מה תפקידם ותיקונם בעולם וכיצד עליהם לפעול בעולם מכוח תפקיד זה, וכשיודעים בניו את תפקידם ואת אשר עליהם לתקן בעולם ולפעול, אין לך ברכה גדולה מזו המעצימה את כוחם לפעול בעולם ביתר שאת.

ברכת השר

נבין מעתה שיעקב אבינו אינו מבקש סתם ברכה משרו של עשו. הוא מבקש ממנו לגלות מהו עניינו ומה תפקידו בעולם של עשו בחייו של יעקב. יעקב שם לב שמיום בואו לעולם, גודלת לידו עוד בריאה אלוקית בדמותו של אחיו עשו שלא מפסיקה להתנכל לו ולהערים עליו קשיים בעבודת ה' שלו. במאבק זה עם שרו של עשו ביקש יעקב מהשר שיגלה לו מה הוא סוד כוחו. ידע יעקב שאם יידע משרו של עשו מה הוא עניינו זה יעזור לו מאד בידיעת תפקידו שלו עצמו בחייו. בקשה זו היא משמעותה של הברכה שביקש יעקב מהמלאך. אין בכוחו של מלאך לברך סתם ויעקב אינו זקוק לברכות משרו של עשו. הברכה שהוא מבקש זה גילוי עניינו של עשו בחייו של יעקב, גילוי שיעזור ליעקב להבין את תפקידו שלו בעולם ולפעול בו יותר בעוצמה.

סוד השם - ישראל

תוספת השם 'ישראל' שמוסיף המלאך ליעקב היא הגילוי הכי גדול ליעקב שבעצם יש ליעקב כוח ענק שניתן לו מהקב"ה שאתו הוא יכול להילחם ולנצח את כל המפריעים שיש לו בעבודת ה' בעולם. גילוי זה הבא לידי ביטוי בתוספת השם ישראל היא ברכה גדולה ליעקב שמבין יותר טוב את יכולותיו האלוקיות לנצח את אויביו והוא בעיקר מאמין בכוחו זה.

או אז כשליעקב ברור יותר מהו שמו ומהו עניינו, מבקש יעקב לא רק לדעת ולהבין כמה - הוא יעקב גדול שיכול לנצח, אלא הוא מבקש גם גילוי על כוחו של עשו.

על שאלה זה עונה לו המלאך סוד נורא. בכך בעצם הוא מגלה לו שלעשו אין שם ואין לו כוח אמיתי אלא כל מציאותו היא מציאות דמיונית משתנה שכל תפקידה לגרום ליעקב להילחם ולטפס עוד ועוד באותו סולם המוצב ארצה שראה יעקב בחלומו שראשו מגיע עד השמיימה. "למה זה תשאל לשמי" שואל המלאך ובכך הוא בעצם עונה ליעקב על שאלתו. בתשובה זו מלמד המלאך את יעקב שאם רק הוא יידע את סוד השם 'ישראל' הוא יצליח בכל האתגרים שעשו מעמיד לפניו. כל מציאותו של עשו ליד יעקב היא מציאות שפושטת צורה ולובשת צורה בכדי לייצר ליעקב אתגרים חדשים ומשתנים בעבודת ה' שלו. אכן 'הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב', וההודאה על הברכות אינה משנה מציאות זו. כל הודאה של עשו על הברכות הייתה הודאת בעל דין ו'מלאך רע בעל כורחו יענה אמן' שליעקב יש כוח של 'ישראל' לגבור על כל אתגרי התקופה שמעמיד בפניו עשו.

דווקא שרו של עשו – הוא ולא אחר, יחדש ויגלה לנו את שם 'ישראל' מפני שכל מציאותו של עשו בעולם - שהוא בעצם הסמל של השטן והיצר הרע - נברא כדי לגרום לנו ניסיונות שאיתם נעפיל מעלה מעלה, וכשהרע בעצמו מגלה לנו את כוחנו אין לנו ברכה שמעצימה את כוחנו יותר מכך.

בכל פעם כשאנו פוגשים את ניסיונות החיים עלינו לשמוע מהניסיונות בעצמם את הברכה והקריאה אלינו: "לא ייקרא עוד שמך יעקב" אלא "ישראל - כי שרית", כי בתוכנו פועל כוח של "שרית" שאיתו נשתמש בניסיון עצמוכדי לצמוח ממנו יותר -  'ותוכל'! 

דבר העורך

כשקראתי את פרשת השבוע, נתקלתי בפסוק שבו יעקב אומר לאנשיו לרווח את העדרים כדי שעשו יחשוב שיש הרבה כבשים, כשבאמת לא היה. חשבתי לעצמי, מה הטעם? הרי עשו יגיע ויראה שאין באמת הרבה כבשים, והדבר הראשון שיעלה לו לראש זה, "עוד פעם האח הקטן הזה עם הקומבינות שלו מנסה לעבוד עלי..." ומיד יצופו כל רגשות הזעם והאיבה שיש לעשו כלפי יעקב. אלא שיעקב הבין דבר פשוט, אפשר לומר הרבה מילים ולעשות המון מעשים, אבל זה לא באמת משנה, מה שמשנה זה הצורה שבה אומרים את המילים ומבצעים את המעשים. ולכן יעקב חילק את העדרים, הוא הכיר את עשו וידע מה צריך לעשות כדי לרצות אותו, ובצורה שהוא הגיש את המנחה לעשו, זה מה שהרגיע את האח הזועם שרוצה המון.

ראינו השבוע את הפוליטיקאים מתרוצצים מאולפן לאולפן ומתזזים בין מיקרופון לאוזניה כדי לומר לעם ישראל שהקטע של לחיות על חשבון הציבור, ממש קסם להם וחבל שזה ייפסק, ומה שיפה זה הטיעונים, יש את האלו שממשיכים עם הטרנד שבעיניי עבר זמנו, שצריך להציל את המדינה מהחרדים ורק הם יודעים לעשות את זה, יש את האלה שידאגו לאזרח הפשוט שעובד קשה ומה שהוא לא יודע, זה שבכל מקרה הוא ימשיך לעבוד קשה, יש את "מר ביטחון" ו"מר כלכלה" שבמקרה שלנו אותו שחקן משחק את שני התפקידים, ואחרון חביב זה האח הקטן והחורג שיקסים את כולם.

זה לא שאני ממליץ להיות פוליטיקאי או להתנהג כאחד כזה, אבל יש משהו שאני יכול ללמוד מהם (באמת שקשה לי לכתוב את זה) גם אם יש לי משהו להעיר לחבר או סתם הערה לומר למישהו, אז יש דרך לעשות את זה, ואפשר לעשות את זה בצורה שהבן אדם שאליו מכוון המסר לא יגיע למצב שבו הוא מרגיש לא נעים, אלא יבין שבאמת שיש רצון לתקן ולעשות טוב.

גוט שאבעס

דודי.

דברים שרציתי לומר

יעקב גרשוני

ההקשר של ההפטרה לפרשה שמנבאת על מפלת אדום שהוא עשו

"והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם"  (הפטרת השבוע)

הביאור של הפסוק מתבאר על פי רש"י בפרשת ויצא (ל', כ"ה) שאחרי שנולד יוסף, יעקב ביקש ללכת אל ארצו, מכיוון שיוסף נקרא להבה והוא יוכל לכלות את אדום, והביאור הוא, שיעקב זה המצב של עם ישראל לפני שיתגלה משיח בן יוסף, ונחשב לאש שעומדת במקומה ולא מתפשטת לרחוק, אבל בזמן שיתגלה המשיח שהוא משויך ליוסף, האש תהפוך ללהבה שמתפשטת, ולכם עשו שהוא נמשל לקש, שקש אפילו שנראה כמות גדולה מאד, וכן היום במצבנו הנוכחי שנראה שכוחו גדול, למעשה,  הוא רק קש, שלהבה קטנה שורפת את כולו (וכן המשל גם על היצר הרע שכוחו נראה גדול, אבל עם האש והלהבה של התורה שורפת את הקש בקלות) וזה ביאור הפסוק היה "והיה בית יעקב"

שנזה לגאולת משיח בקרוב,

שבת שלום.

הקטע שלי בפרשה

מאבק האיתנים של ההיסטוריה

זה מתחיל אי שם ממש עם שחר ההיסטוריה. שני אחים חמודים נולדים בביתם של אדם וחוה. לאחד קוראים קין – הוא איש של קניינים ורכושנות. ולשני קוראים הבל – הוא מהביל את עולם החומר ומעדיף להתעסק בעולם הרוח. לשניהם ברור ממה האדם מורכב, מצד אחד גוף חומרי ומן הצד השני נשמה רוחנית. אך הוויכוח המתנהל ביניהם הוא היכן לשים את הדגש, האם על עולם הרוח או שמא על עולם החומר. לקין הייתה שיטה כיצד לנצח בוויכוח, הוא פשוט יוריד את הבל מן הכביש. ואז יום אחד ללא כל הודעה מוקדמת "ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו." אך לקין לא היה מזל. הוא לא היה אסטרטג טוב, הוא ראה רק חצי תמונה. אמנם את הבל הוא הצליח להזיז מן הזירה אך בביתם של אדם וחוה נולד תינוק חמוד נוסף, שת קראו לו. ואם הבל היה מעצבן, שת היה מעצבן פי שניים. הוא מדי הזכיר את אדם הראשון והחיבור שלו לעולם הרוח היה חזק ומאוזן.

למעלה מאלפיים שנה מאוחר יותר נולדים להם זוג תאומים נוסף בביתם של יצחק ורבקה. בתחילה הם משחקים בחצר בתופסת וקצת קשה לזהות לעומק את אופיו של כל אחד מהם, אך בגיל חמש עשרה כאשר הפרחים קצת נפתחים ניתן יותר לזהות.  "ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה" עשו הוא איש שמה שאתה רואה זה מה שקיים. אין עומק. אתה יכול לראות את כל השדה במבט אחד, אין שום דבר שמסתתר. הוא מביט על החיים מן הצד (כציד העומד תמיד מן הצד) בסוג כזה של אדישות. זה לא נראה שיש לחיים הללו משמעות עמוקה מדי. אך לעומתו "ויעקב איש תם יושב אוהלים."  יעקב הוא איש של מסגרות. מסגרת היא דבר שאתה מעניק לתוכו תוכן. ליעקב אין מסגרת אחת בלבד, אוהל אחד. יש לו מסגרות רבות, אוהלים רבים עומק לפנים מעומק. יעקב מבין היטב שהחיים הם מסגרת של משהו הרבה יותר פנימי והוא מתאמץ להשקיע בכך. גם בין שני אחים אלו מתנהל מאבק. יעקב קונה מעשו את מעמדו הרוחני ועשו בז לו. יעקב מתאמץ לקבל מיצחק את ברכתו של אברהם, כלומר את ייעודו הרוחני של העם היהודי. אך עשו כועס נורא, גם הוא מעוניין להוריד את יעקב מן הכביש ובכך לנצח את הוויכוח. אך הוא אסטרטג טוב יותר מסבא קין. הוא לא יחזור על הטעות של סבא קין וייתן אופציה שיולד ילד נוסף ליצחק שאולי יהיה מעצבן פי שניים מיעקב. "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי." יש סבלנות, יש לו נשימה ארוכה, הוא לא יהרוג את יעקב מיד אלא רק אחרי שאבא יצחק ימות ואז כבר בטוח לא יולד ליצחק תינוק נוסף... אך גם עשו כשל באסטרטגיה, עד שיצחק נפטר ליעקב נולדה משפחה ולא סתם משפחה אלא משפחה חרדית מרובת ילדים... וכשעשו לא מצליח הוא מגייס עזרה...

"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם בירכתני... ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל. (פרק ל"ב פסוקים כ" – כ"ח)

מי הוא האיש האלמוני שמחליט לצאת עם יעקב למאבק שאינו ברור? יעקב העביר בדרכו את כל משפחתו ורכושו במעבר יבק. כולם נמצאים בצד אחד של הנחל והוא נמצא בצדו השני. מה רוצה ממנו האיש? הוא הרי נמצא כאן נטול רכוש. אבל האיש אינו איש פשוט, הוא מלאך.

"ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותנצל נפשי." (פרק ל"ב פסוק ל)

יעקב מבין שאין זה איש פשוט, זהו מלאך. אז כנראה שמלאך אינו רוצה כסף. אם זה מלאך כנראה המאבק הוא על משהו רוחני. זהו כנראה הניסיון האחרון של עשו להכריע את הוויכוח. כאשר הוא רואה שהוא מפספס את המערכה, מגייס עשו כוחות רוחניים שליליים שיעשו במקומו את העבודה. לכל אומה ואומה יש מלאך בשמיים שמשתדל לשרת את האינטרסים שלה ועשו מגייס אותו. אך גם שרו של עשו אינו מצליח. הוא נאבק עם יעקב כל הלילה ולא מצליח להכריע את יעקב.

לילה הוא הכינוי לתקופת הגלות. לילה זהו זמן שהדברים אינם בהירים, הדברים מטושטשים והדרך אינה ברורה. ובכל אותה תקופה מאבק האיתנים הזה בין רוח לבין חומר, בין שטחיות ובין עומק ומשמעות בחיים ימשיך במלוא עוזו. לא תהיה הכרעה ברורה, אך בשום פנים ואופן עולם החומר לא יצליח למחוק את עולם הרוח. הוא ינסה בכל הכלים העומדים לרשותו אך עולם הרוח ישרוד. עולם הרוח אמנם ישרוד, אבל צולע. את זה כן הצליחו עשו ושרו. הם הצליחו בכל דוד ודור מתקופת הגלות החשוכה להפיל כמה חללים, לאבד עוד כמה בנים טובים מן העם היהודי שישימו את עולם החומר המנותק מאלוקים בראש מעיניהם. אך כל זה הוא ספור של זמן, זה רק עד עלות השחר. יום יבא והדברים יתבררו לעין כל. וגם שרו של עשו יודה ליעקב על הברכות. גם עשו ושרו יסכימו שכל קיומו של עולם החומר מותנה בכך שמכניסים בתוכו את עולם הרוח. כאשר לכל מציאות חומרית מכניסים מימד של רוח ומשמעות.

כן. לא. שחור. לבן.

מפלגת 'יש עתיד' הציעה למפלגות החרדיות להקים ביחד ממשלה, לקחת או לא לקחת?

 בועז בק: כל בן אדם נורמלי כאשר יחטוף סטירה מחברו בפומבי בתוספת צעקות גידופים ושאר ירקות, יזכור לו זאת ולא יסלח עד לאחרונה שבנשימותיו. אדם שיושפל עד עפר, יוחרם, ינודה ויהפוך מוקצה מחמת מיאוס, רק בגלל השתייכותו למקום פחות אהוב, זה ייחרט בתודעתו לנצח ויתרחק מהמשפיל כמטחווי קשת.

אלא אם תאווה מסוימת תניע אותו ותסנוור אותו, עד ליעד סמוי שהוא מחפש מה שנקרא אינטרס, או אם הוא מושחת.  השחיתות, יודעים להסביר אנשים היא מניע מצוין ומנוע שכחה אדיר ממדים. שהרי המושחת יעשה הכל ע"מ להשיג את רצונותיו.

כאלה הם פוליטיקאים וחבריהם, 'אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם קופה של שרצים תלויה לו' יש שיגידו שתולים לו בכח ויש כאלה שנולדים כך טבעי.

לפני שבוע בדיוק התראיין מספר 1 ברשימת ש"ס המפוארת לשעבר, וסיפר שעד רגע לפני הפיצוץ הקואליציוני עוד הציעו לו תמורת נזיר עדשים ועוד מספר מאכלים טובים מבית אבא (מאכלים מרוקאים, כן? המפלגה המציעה היא חבורה של אשכנזים. דילים הם יודעים להכין, לא אוכל)להצטרף לממשלה בניסיון נואש ואחרון למנוע את המשבר. אוי לו ואבוי לו אם היה מסכים לכך. אבל לכל מי שמסתכל דרומה מהיום יודע שהאיש לא אחד שמסרב להצעות להנהגה בכירה.

במהלך מבצע צוק איתן, אמר שוב ושוב שיתמוך ביו"ר מפלגת השמאל לראשות הממשלה, והיום הוא אפי' לא מעז לחשוב על כך, ביודעו שאם אכן יעשה כך ימצא את עצמו שוב מורחק ומנודה. ואת הנידוי הוא אוהב לשכוח מהטעמים הנזכרים לעיל.

וזה בדיוק מה שאסור לו לעשות, כאשר חוברים שני גורמים בחבירה שהיא מעל הטבע נגדו, אסור לו לשכוח את זה לנצח. כי זה דבר שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום. או כמו שדרעי אוהב להגיד את זה, 'לא נמחל על הדרת הספרדים מהממשלה רק כי הם ספרדים', רק בשם ההיגיון שהוא טוען עליו בוקר וערב כי הרוב הלבנבן שולט פה. בן אדם כמוהו חייב להתעלות על עצמו ולא לעשות את מה שהוא בד"כ עושה וזה בסוף כן "להיכנע" לאירופאים' וכן להזדחל אליהם בכדי להיות בעמדה בכירה שהוא כה רגיל ונהנה ממנה.

יש דברים שהם חסרי היגיון, אבל הפוליטיקה כמו שראינו היא מעל ההיגיון הנורמטיבי שלנו כבני אדם פשוטים. באם היה ח"ו מסכים להצעה זו או אחרת שטען שהביאו לו במהלך החצי שנה האחרונה, היה מפסיד את שארית הכבוד שנשארה בכיסו המחורר. למרות שכך  נוהג הוא מימים ימימה, הוא היה חייב להתעלות על עצמו וכך עשה וטוב שכך, לא בגלל צדקתו אלא בגלל ה'ברית' שנקשרה בינו לבין חבריו מיהדות התורה ומהדגל המונף לצידה. דבר זה ייזכר לו, לטובתו. כי עכשיו יותר מתמיד הוא צריך את זה במיוחד שהוא בשפל שגם בימי 'שאגת אריה' ז"ל לא היה בו. טוב שעצר את עצמו. כל חבירה לכוחות שהיו נגדו אתמול, הייתה מראה לנו שוב שהאיש חזק ואיתן כבד יוטה בשעת סערת ענק. ואותו מעניינת רק הנוחות והטובות המתלוות לכך. עכשיו אחרי שהוא מנופף מעל כל במה שהוא זה שהוצע לו להיכנס לממשלה הזאת ולהציל אותה והוא הוא הגיבור הגדול שבזכות שעמד על דעתו נפלה הממשלה אולי יוטב לו.

יש כלל אחד בחיים 'אם סטר לך אדם ברבים, אל תזחל אליו גם אם יחבק אותך כי זאת רק הכנה לסטירה הבאה שתהיה כואבת יותר'. טוב שהבין זאת ולא התפתה.

יעקב אבינו מכיר את מקומו ואומר עם כל גדלותו 'קטנתי' אבל בכל זאת 'הצילנו נא מיד אחי' שיושפל הוא ולא ע"י מכה שאביא לו או אחבור לו ואהיה החלק החסר בפוסטר החמוץ שהיה עד היום.

שבת שלום.

אבי פורמן: השבוע הארוך הזה עדיין לא נגמר, כל שעה מפתיעה אותנו בתהפוכה פוליטית חדשה ומבשרת לנו על עוד דיל שנרקם בחדרים אפלים אפופי עשן סיגריות (זה באמת ככה, או שזה רק בסרטים?),  או עוד תרגיל פוליטי מחוכם שנחשף לאור השמש.

מה שאותי תפס הייתה אחת ההצעות היותר מעניינות שעלו על השולחן, מהכיוון הכי פחות צפוי . הצעה שהגיעה ממפלגה שחרטה על דגלה את הדרת החרדים מהעוגה התקציבית, ואת הסרת החיוך מפניהם של שומרי התורה. יודעי דבר יודעים לספר מה כלול ב'דיל',  אתם תתמכו בנו להרכבת הממשלה ובתמורה תקבלו שליטה, כספים, ועוד. אם התרגיל היה יוצא לדרך, יוזמי ורוקחי התרגיל המסריח המפורסם היו מתהפכים בקברם על שתפסו להם את הכס בהיכל התהילה המפוקפק לטובת עורמה ונוכלות ברמה יותר גבוהה.

ציבור שרמסת את כבודו, גררת אותו לפת לחם כפשוטו אתה מחזר אחריו ומציע להם לחבור אליך??? הבטן מקרקרת בהחלטיות לא חזק ומהדהד לתעלול פוליטי זה.  אבל הראש אומר שאולי הגיע הזמן לפרוע את החשבון, לאותו אחד שתחתיו ובמשמרתו חוקקו חוקים שהפכו את התורה ולומדיה לאסקופה נדרסת. נכון קשה יהיה לשבת כתף אל כתף עם אויבים – אחים, מריר וחמוץ יהיה לסעוד מעוגת התקציב עם שותפים קואליציוניים שעד אתמול שלהבו יצרים לפרוע בנו ושיסו בנו את בוחריהם. אבל בשביל מה יש לנו ייצוג בפוליטיקה אם לא כדי להמתיק את הגלולה שנקראת מדינת ישראל החילונית, נכון בעוד כמה חודשים אולי יהיה לנו שני ציפורים על ה'עץ', אבל עכשיו קיבלנו הצעה ליד אולי לא היה נכון לדחות אותה בשני ידיים.

אני יוסיף משהו בנימה אקטואלית מהפרשה. יעקב אבינו חוזר לבית אביו לאחר ששנים היה רחוק, רחוק ממוקדי קבלת ההחלטות, מבית יצחק, ממשרדי הממשלה. עשיו חושב שהיום, אחרי שכל המקורבים של יעקב כבר לא בתפקיד, אין לו את רבקה שתדליף לו סודות מהחדר. שתספר לו מתי יש חלוקת ברכות או שתבריח לו בגדי חמודות, אבימלך מלך גרר כבר פרש לפנסיה, ואפילו אליעזר לא בשטח כדי להפעיל את חברי מועצת שדה אדום.

בשלב הזה יעקב לכאורה בנקודת שפל מול עשיו, אבל מספרת לנו הפרשה שיעקב שולח מסר תקיף לעשיו "נראל'ך שתוכל לחגוג על חשבוני, שתוכל להשתמש בי לצרכיך,. לגזול ממני את משפחתי או המקנה והרכוש? הייתי עם לבן שנים ארוכות, אני חוזר אחרי סדרת שיעורים בבית הספר לתרגילים מלוכלכים. אתה יכול לשכוח שאני יבוא בתמימות ויאכל את כל הלוקשים שלך". נתחבק, נתנשק, כן. אבל אחרי כמה ימים שסימן הנשיכה יעבור לי והצוואר ישתחרר, תגלה שאת השיניים השבורות ייקח לך עוד הרבה הרבה זמן לשקם.

אבל שימו לב עם כל הביטחון העצמי של יעקב, עדיין הוא מרים ידיים לשמים בתפילה מיוחדת ואומר 'הצילני נא מיד אחי..' עם כל הנכלוליות אולי אני עוד יצליח להסתדר, אבל מ'אחי' אני צריך שמירה מיוחדת. הכי חשוב זה שאחי לא ינעץ בי את הסכין בגב, אם לא תהיה אחדות בנינו אנחנו באמת בבעיה קשה, אותו הטעם המריר של המחלוקת מהבחירות לרשויות עדיין מעורר בי בחילה. כולי תקווה שהפעם זה הולך להיות שונה.

יוסי בר אור - פרשת תולדות תשע"ג

שוויון הזדמנויות

יוסי בר אור

"ויתרוצצו הבנים בקרבה", ובראשנו מתרוצצות להן מחשבות...

גדלות בתורה! יראת שמים! טָהרה! מי לא רוצה? כולם רוצים!

ובכל זאת...

אני? עם הנתונים שלי?

לו הייתי X,Y או  Z עם נתונים כאלו הייתי מגיע למשהו...

כן כן, יש לי אפילו ראיה מפרשת השבוע!

"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי, ותלך לדרש את ה', ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבד צעיר"

רש"י: ויתרוצצו... ורבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עכו"ם, עשו מפרכס לצאת.

הנה, כבר בבטן אמו התאווה עשיו לעבודה זרה, כך שלא פלא מה יצא ממנו בבגרותו...

האמנם?

כותב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ה): אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו,להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כיליי או שוע; וכן שאר כל הדעות.

ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה.  הוא שירמיהו אומר "מפי עליון לא תצא, הרעות והטוב" (איכה ג, לח) – כלומר, אין הבורא גוזר על האדם לא להיות טוב, ולא להיות רע.

ובמילים שלנו,שוויון הזדמנויות לכווווולם!

אם כך, מה ההסבר בהתרוצצות הבנים בקרבה של רבקה?

אם נדייק, נמצא כי לא נאמר בפסוקים, או בדברי חז"ל, כי עשיו היה רשע מבטן, אלא רק שפרכס לצאת ליד בתי ע"ז.

רבקה חשבה, כי זה מורה על רשעותו של הוולד, והלכה לדרוש את ה' אצל שֶם.

תשובתו של שֶם איננה כוללת שום התייחסות למידת צידקותו/רשעותו של הולד, אלא על הריון של תאומים, שמהם יתפתחו בעתיד שתי אומות נפרדות.

נמצא, כי ע"פ דרכו של הרמב"ם, אי אפשר לומר על עשיו כי עוד מרחם אמו רשע היה. אם כן, מדוע פרכס לצאת ליד בתי עבודה זרה?

מאותה הסיבה שיעקב פרכס לצאת ליד בתי מדרשות. יעקב רצה לעבוד את ה'. גם עשיו רצה לעבוד את ה'.

יש דרכים רבות לעבוד את ה'. כל אחד ע"פ טבעו ותכונותיו.

"ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה..."

"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו..."

תכונותיו של עשיו יכלו להכשירו להתמודד עם תופעת "בתי עבודה זרה", למען הרבות כבוד שמים.

הן בפן הגשמי – איש שדה, במלחמה לביעור עבודה זרה מן הארץ, והן בפן הרוחני – ציד בפיו, בעשיית נפשות לדרך ה', בהסברה וכדו' (יצחק אפילו אהב את זה).

ברם, עשיו ניצל לרעה את תכונותיו המוּלדוֹת, וכך נצרב בתודעת העולם כעשיו הרשע.

(מעובד ע"פ דברי מו"ר אבי שיחי')