אחד מן הסאטיריקנים שהיה בקום המדינה, נהג
בטוריו להצביע על אחת התופעות המצחיקות שיש בעולם, אנשים יכולים לשוחח אחד עם השני
ואף אחד לא בדיוק מקשיב למה שהשני אומר, אלא מבין בערך את הכוונה ועונה בהתאם. הוא
היה נוהג ללכת ברחוב ולדרוך על רגליהם של אנשים, וכשהברנש היה פולט זעקת כאב, היה אומר
לו: "סליחה זה היה בכוונה", והנדרך היה עונה: "לא נורא זה קורה לכולם".
"מה דעתך על הספר החדש?" "אין דברים כאלה הוא פשוט מזעזע" (במנגינה
מפארת) "ככה? אני רץ לקרוא אותו". וכך הוא היה מרבה בדוגמאות רבות ומצחיקות.
כשקראתי את תיאוריו המשעשעים, לאחר שצחקתי
כדבעי התחלתי להרהר מה בעצם המשמעות של הדבר, מדוע באמת אנשים לא שמים למעשיהם ולמעשה
זולתם. האם יש לנו בעיה בשמיעה, אין לנו סבלנות להקשיב?
התשובה היא שאנחנו חושבים בתבניות, ובנויים
על מושגים שנמצאים אצלנו בראש מהילדות. כשאנחנו מתחילים לשמוע תשובה, אנו מתארים לעצמנו
מה הולך להיות המשפט שהלה אומר, ומשלימים אותו לעצמנו בראש, אני 'מנחש' את התגובה של
חברי, לפי איך שבנוי לי בראש מה היא אמורה להיות. חשוב לשים לב, שהתופעה היא לא רק
בשיחה של בני אדם זה עם זה, אלא היא בכל תחום בחיים. בכל דבר ובכל שאלה בחיים אנחנו
חושבים לפי התבניות שיש לנו בראש, קשה לנו להשתחרר מתפיסות ישנות שנכנסו לנו. אדם שבטוח
ש"לא הולך לו" גם כשיזכה בלוטו יהיה בטוח שמישהו דפק אותו, ואדם שבטוח שהכל
לטובה גם כשמס הכנסה יעקלו לו את הבית, יראה את הדבר באופן חיובי.
אם נעשה צעד קדימה וניקח את הדבר לעבודת
ה', אדם שבטוח שעבודת ה' היא נורא מטרידה ומעצבנת, ושהוא בטוח לא שווה כי הוא נכשל
פה ופה, יהיה לו קשה להשתחרר מהתפיסה הזו ולתפוס את עצמו ולשנות את דרכו. חודש זה,
"חודש הרחמים והסליחות", זה הזמן שלנו לעשות עצירה ואיפוס מערכת, להבין שעבודת
ה' היא מאוד כיפית ומאוד סימפטית, שיש לכולנו אפשרות לשנות דרך ולהשתחרר מהקיבעון ומהדעות
המשונות שהשתרשו בנו, לצאת לדרך חדשה ולהבין ש"טוב ה' לכל קוראיו".
שבת שלום
בנצי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה