גליון פרשת חיי שרה תשע"ג - להורדה בקובץ PDF

גליון פרשת חיי שרה תשע"ג - להורדה בקובץ PDF

מנחם וקסלר - פרשת חיי שרה תשע"ג

ניסיונות

מנחם וקסלר

"משה"?! אין קול ואין עונה, גם היום משה לא הגיע ל'וועד', פעם שלישית, ציין הרב לעצמו. הרב, ר' שולם שבדרון, חושש לשלומו של הבחור והולך להתעניין, משה מופתע מהדמות הניצבת בפתח, מכניס את הרב ומציע כסא, ולאחר שהתיישב, שואל אותו הרב לסיבה הטובה שמונעת מבחור צעיר כמוהו להשתתף בשיעור? תשובות מתחמקות עברו ליד אוזנו של ר' שולם, אך לאחר הפצרותיו הרבות נכנע הבחור וסיפר ביבושת שבדיוק עכשיו זו עונת משחקי הכדור, ומאחר שאלו מתקיימים בשעת השיעור הוא נאלץ להיעדר. "על איזה משחקים מדובר"? תוהה הרב בקולו החביב, ומשה מסביר בקצרה שיש שתי קבוצות, כדור, שער, כל קבוצה נגד השניה... ושרגע המשחק הוא כשהכדור נכנס לשער. משה לא האמין שהוא ישב אי פעם ליד הרב ויספר לו סיפורי "כדורגל"... ר' שולם מעמיד פני תם ולא מבין מה הפואנטה במשחק, "בא עימי והראה לך שאני בועט עשרים כדורים במהירות הבזק לתוך השער", משה מחייך מתחת לשפמו ומשלים את הסבריו, "החכמה הגדולה היא לבוא כשיש על המגרש קבוצה שלימה שמונעת ממך להכניס את הכדור"... אני מבטיח לבוא אחרי שתגמר העונה. הרב מתרומם, מחייך אל משה ואומר בחיבה, "ישמעו נא אוזניך, אם תבוא לשיעור אחרי העונה, זה כמו לבוא בלילה ולהכניס את הכדור לשער... הניסיון שלך הוא לבוא עכשיו! כשיש לא קבוצה אחת שמפריעה, אלא שתי קבוצות מפריעות לך לבוא לשיעור, בא והיכנס בשערי בית המדרש".

הקב"ה מנסה את אברהם בשתי הפרשיות האחרונות בעשרה ניסיונות, וכשבפרשה שלנו הוא לוקח את אשתו עוד לפני שחיתנו את בנם יחידם, אברהם לא נשברה רוחו, הוא קם מהשבעה, קובר את אשתו, ופונה לנאמן ביתו כדי להשביע אותו, ולשלוח אותו להביא בת ישראל כשרה ליצחק בנו. מביא מחבר הספר "והאר עינינו" נקודה מעניינת בעניין הניסיון, הניסיון הוא שני חלקים, האחד – האם להתקרב למצב של ניסיון, והשני – העמידה מול הניסיון, נקודת הבחירה, כשדנים אדם בביה"ד של מעלה על אי-עמידה בניסיון, התביעה הגדולה והעיקרית היא למה הלכת לשם, הרי ידעת שיהיה לך ניסיון שם?? יהודי שלא קם ל'שחריס', נתבע על זה שהלך לישון מאוחר, מה שהוא לא קם זה כבר נקרא לזה סוג של תוצאה... מה שכן מעודד אותנו, מוסיף המחבר, שברגע שהאדם מתלבט עם עצמו ונלחם עם היצר, גם אם בסוף לא עמד בניסיון, יש לו שכר על כל שניה ושניה של מחשבה של "לא ליפול בניסיון".

מי יתן ונצליח כולנו, נצליח לא להגיע לשם בכלל!

הרב איתמר טעפ - פרשת חיי שרה תשע"ג

מחויבות

הרב איתמר טעפ

בפינת רחוב, על ספסל פינתי, ניצבת דמות עלומה. מסביבה עלים פזורים. הרוח מנשבת, נוקשת על קצות אצבעותיו, אך הוא כעולם נפרד, מנותק מהסובב. יושב שלוב רגליים ובוהה בנורות המרצדות על גבי מסך המחשב ומייצרות דמויות דמיון אנושיות, המשמשות עבורו כלי לפיתוח המחשבה המטרידה.

אם נרות היו מרצדות שם, הייתה הרומנטיקה האישית עם מחשבתו מנצחת. אבל אלו היו חסרות. אותן נרות שיאירו לרגע את נפשו המיוסרת ויזכירו רגעים אחרים, שמחים יותר. את היותו חי. את האפשרויות, לקדם, לפסוע במעלה החיים. בעיקר לעשות. לא היו שם ברגעים קריטיים אלו.

מחשבתו נודדת הרחק, אל הניתוק מהאב, הרגישות עם האמא היקרה לו. לרגעים ניצבת שם האחריות על האחים. דמותו השפופה מיתמרת לנגד עיניו. מביט בחסרונות, בכישלונות. הסיכוי מתגמד ומתרחק ממנו כנקודה עלומה שאינה נמצאת כלל בתוך עולמו.

אברהם אבינו ניצב מול בדידות דומה. אביו תרח יצר פסלים. אבל הוא הבן יקיר, מחפש: מנין? מי ברא אלה? מנתק עצמו ממקומו של האב. אך דבר אחד מעניק לו את השוני: הוא אינו עוצר, הוא ממשיך. ניצב לבדו מול עולם שסולד מהחיפוש המטריד של הנער הצעיר. בודד מול דמויות שאינן מוכנות לקבל את המציאה שלו וראשונים ניצבים כנגדו - הוריו.

אברהם אינו מסתגר בקרן זווית ובוהה חינם אל תוך עצמו. אברם מפנים שהראיה הפנימית מחייבת דבר. מחייבת לומר שאין סתם! הוא מחפש 'מהו', אינו מוותר, הוא מוצא. ואברם הופך לאברהם. אב המון גויים. יוצר יצירה חדשה, יוצר דור חדש.

אברהם אבינו אינו רק אבא ביולוגי של האומה הישראלית. הוא אבא ביכולת העשייה הבודדת. הוא אבא שלנו בגילוי שלמעשיו של אדם שאינו שוחה עם הזרם ישנה סיבה ומאחוריהם עומד אדם. הוא אבא שלנו בדרך.

אברהם אינו מסיים במציאתו הגדולה. הוא ממשיך ליצור יצירות חדשות בעולם. "כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו.. כן יכבשו רחמיך את כעסך". האב הרחום כבש רחמיו כדי לעשות רצון קונו. אבל אנחנו בנים רחוקים, כבר בני בניהם.. הכיצד נבקש להשתמש בזכות זו?

השייכות היא המאפשרת: בהכרה שלנו שמעשהו של אברהם אבינו אינו מעשה עצמאי, אלא יצירה חדשה. הוא קרב עולם למציאות של יכולת כיבוש רצון, כיבוש של רגשות. מידת כיבוש זו אנו מזכירים ומבקשים מיוצר האדם לכבוש אי-שביעות רצון ממעשים לא מושלמים שלנו, שיכבשו רחמיו את כעסו מעלינו ויגולו רחמיו על מידותיו.

היצירה אינה מושלמת בהיבטים אלו בלבד. אדם יכול בשביל עצמו לוותר. כשהבורא מבקש אולי אף מסוגל לבצע אף את הדבר האכזרי ביותר לכאורה, "ורצה לשחוט אותו כדי לעשות רצונך". אבל הוא עדיין לא מושלם.

השותפות ביצירה היא המביאה את השלמות. מי שהפנימיות שלו מחייבת נתינה, גם כשאינו מתבקש. הנכונות להקריב, לא רק כבישת רצונות למען עשות רצון מקום כשזה נאמר. גם בזה אברהם אבינו עומד. קודם לכן אינו יכול להתנסות בניסיון העקידה.

בשלושת ימי המילה, ימים בעלי משמעות פיזי, הכאב מוחשי. אברהם אינו יכול לעצור את העשייה, הכנסת האורחים שלו. לא ייתכן שהכניסה לברית עם האלוקים תמנע ממנו לעשות את המוטל עליו. הוא יוצא לחפש. החום גובר, מגיע אל למעלה מיכולת סיבולת האדם הנורמטיבי, בוודאי למי שעכשיו חש בכאב. אבל האבא היקר שלנו אינו מוטרד ממצב זה. הוא רוצה אורחים, רוצה לעשות חסד. מבקש להכניס אנשים תחת כנפי השכינה – כי אני לא שונה משאר האנשים, גם כשלי כואב, עדיין קיימים האחרים.

פרשת סדום אף היא יצרה גילוי חדש בבריאה: אח יקר, גם כשהכעס מתגבר, גם כשנראה שהנכון הוא שאין יכולת לעזור – אבדה תקווה. "אולי ימצאון שם עשרה" אולי יש נקודת אור, מידה אחת שתגרום למחול לו. נקודה אחת בוערת תאפשר לך לסייע לאותו נער עלום שיושב בדד על הספסל. נקודה זו מסוגלת להאיר "הציץ עליו בעל הבירה". כן, גם בהסתר פנים הוא מביט - הלא מידת ההכלה כבר קיימת כאן בעולם. כבר נחתמה בחותם הגנטי של האנושות.

העם שלנו מבוסס על הקרבה, הכלה, כבישת רגשות גם במקום שהדעת ממאנת. מאברהם למדנו שתמיד יש מי שזקוק לנו ואין מה שמסוגל לעצור אותנו מלסייע.

את דרכו של אברהם אנו למדים מראייתו של האיש הקרוב אליו "זקן ביתו המושל בכל אשר לו". העבד/התלמיד כשהוא יוצא לקיים את בקשת אדונו, קובע תנאים מסוימים שישכנעו מה מתאים לרצון השולח, רצון שלמד מרבו.

"והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני". אליעזר מכיר את רבו, הוא יודע שבמקום שיש הכלה של האחר, שימת לב לפרטים בצורכי האחר, שייך לבנות את בנין ההמשך של עם ישראל. זהו החסד עם אברהם. זו האישה המזומנת ליצחק שימשיך את בנין האומה שהתחיל אברהם. ההתבססות על קבלת האחר, גם האחר שאיני מכיר. גם הוא כמוני זקוק למים, גם גמליו זקוקים למים.

מסר זה כשמבעבע בליבם של האנשים הוא פתח נכון לבניין. כך נבנה העם שלנו. האנושות קבלה את ההקרבה וההכלה בתוכה, בורא העולם נוהג אתנו בנוהג זה כאשר אנחנו מחזיקים באותו הקלף.

לפני מס' שנים יצאה לעולם האמירה 'אנו קיימים יען כי אנו קיימים'. התכונות שאנחנו נוהגים בהם מוטבעים במציאות והיא משיבה לנו באותו הצד של המטבע.

ראש הישיבה שליט"א - פרשת חיי שרה תשע"ג

חסד ואמונה

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

בפרשתנו מתארת לנו התורה בהרחבה גדולה את סיפור שליחותו של אליעזר עבד אברהם למצוא ליצחק את שידוכו המתאים.

התיאור המפורט של כל מעשיו, תפילותיו ואמירותיו של אליעזר, גם בשעת המעשה עצמו של פגישתו עם רבקה, והחזרה המפורטת על הדברים בפני בתואל ולבן, מביאה את חז"ל ללמדנו ש: "יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה" (רש"י, כד, מא).

אנו מבקשים לתת את הדעת, מהו באמת היופי שבשיחתם המפורטת של עבדי אבות? במה חשובה יותר שיחתם הנאה של עבדי אבות, שאין בה לכאורה הלכות גדולות, והתורה מרחיבה עליהם יותר מהלכותיה של תורה החמורות, שנכתבו רק בקיצור וברמיזה?

מה' יצא הדבר

לאחר שסיפר אליעזר לבתואל ולבן את כל השתלשלות הדברים שהביאו אותו להחלטה שרבקה היא האישה המתאימה ליצחק, תגובתם הייתה "מה' יצא הדבר, לא נוכל לדבר אליך רע או טוב, הנה רבקה לפניך קח ולך, ותהי אישה לבן אדוניך כאשר דיבר ה'" (כד, נא-נב).

עלינו להתבונן, הרי פשוטו של מקרא מלמד על כך שבתואל ולבן התנגדו לשידוך, אלא ש"לא נוכל דבר אליך רע", ואיננו יכולים להתנגד, וא"כ מהו הדבר ששכנע אותם לבסוף שאכן מה' יצא הדבר?

זאת ועוד, הכיצד אומרים השניים "ותהי אישה לבן אדוניך כאשר דיבר ה'"? וכי היה כאן דיבור מפורש מה' אודות שידוך זה, ששכנע וחייב אותם לשמוע בקולו, למרות שלא רצו לגמרי בשידוך זה? הרי לא מצאנו בכל פשוטי המקראות שהתגלה אליהם ה' וחייב אותם להסכים?

מדברי חז"ל בפירוש הפסוקים אנו למדים, שלמרות הסכמתם הראשונית של בתואל ולבן, בכל זאת הם ניסו לעכב את השידוך (עיין בפירש"י פסוק נא', ובפשט הפסוק "תשב איתנו הנערה ימים או עשור אחר תלך" ובמדרשים), ורק הסכמתה העיקשת של רבקה ורצונה ללכת עם אליעזר, שיכנעה אותם בעל כורחם להסכים.

ואנו תמהים, כיצד ניסו לעכב כשהם עצמם הבינו ואפילו סיפרו על הבנתם, שאכן מה' יצא הדבר, ורבקה היא שידוכו של יצחק?

אמונת אברהם - הלכה למעשה

במאמרינו האחרונים, ביררנו לעצמנו את יסודות אמונתו של אברהם אבינו, המושתתים על האמונה בבורא עולם והשגחתו הפרטית על ברואיו, ועל חובתו של האדם לבקש את קרבתו של אלוקים.

כאמור, קרבה זו לאלוקים יכולה להתאפשר רק אם האדם יעבוד על עצמו וירצה להיות 'האדם השלם'.

שלמות זו – גילה לנו אברהם – יכולה להיות רק אם ילך אדם ב"דרך ה'" – מה הוא רחום וחנון אף אתה היה רחום וחנון, לא  יראה רק את עצמו ורצונותיו במרכז העולם, אלא יעסוק בחסד והטבה עם ברואי עולם ובכך יהיה שותף בתיקונו של עולם.

אם נרצה לראות את שיטת אמונתו של אברהם מיושמת הלכה למעשה בבהירות משכנעת, נוכל ללמוד ולשמוע על כך משיחתו של "דמשק אליעזר" – שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים.

בשיחה זו אנו מביטים על דמותו של "עבד אברהם", כיצד הוא מיישם הלכה למעשה את תורת הרב – אברהם.

נשים לב. איננו מוצאים בהוראתו של אברהם לאליעזר שום פירוט כמעט, כיצד תתבצע שליחותו בפועל, מלבד העיקרון שמבקש  אותו אברהם לקחת ליצחק שידוך ממשפחתו, וכן את ברכת אברהם לאליעזר "ה' אלוקי השמים... הוא ישלח מלאכו לפניך".

אך אליעזר, בהיותו התלמיד הגדול היודע את יסודות משנתו של הרבי הגדול, מראה לנו, ללא שום ציווי מפורט מהרבי, מהי דרכה של תורה – דרכו של אברהם.

אליעזר יודע שללא עזר שמים ותפילה אל ה' – המייצרת את הקשר הנדרש עם אלוקים, הוא לא יצליח במשימה. לכן הוא מתפלל ומבקש באופן אישי – חוץ מברכת אברהם על ליווי המלאך – על הצלחתו. אין זו סתם תפילה להצלחה, אלא עליה להיות תפילה מדויקת, שהרי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, ואליעזר מבין את דרך החסד של אברהם, לכן הוא מבקש מעצמו נערה בעלת חסד שרק היא תתאים לממשיך דרכו של אברהם.

דבר ה' - מתוך החיים

בנקודת זמן זו, בעודו מתפלל, יוצאת רבקה ונותנת לאליעזר בחכמה רבה, את סימני החסד המבוקשים. או אז "לומד" אליעזר את הקורה סביבו, "משתאה ומחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא". השתאותו של אליעזר, היא כאמור, עוד קיום מעשי ביסודות אמונת אברהם, אמונה המחפשת את רצון האלוקים דרך המאורעות הקורים מסביב. וכשרבקה אכן מספרת לו שהיא ממשפחת אברהם, מבצע אליעזר את הדבר הנוסף שלמד בבית אברהם – "ויקוד האיש וישתחו לאלוקים, ויאמר ברוך ה'..." – שהוא מעשה ההודאה לה', המגלה שהאדם המקבל את ההטבה, מצא את האלוקים המיטיב באירועים סביבו, ועל כך הוא מודה לה'.

יסודות אלו של בית מדרשו של אברהם, יסודות של אמונה, ביקוש האלוקים בעולם, תפילה, וחובת עשיית החסד, חוזרים ונשנים ע"י אליעזר בבית בתואל, כשהוא מקדים ואומר "עבד אברהם אנוכי". בהכרזה זו הוא בעצם אומר: כל מה שתשמעו ממני מעתה, הם יסודות משנתו של אברהם.

ובאמת, חוזר אליעזר שוב בפני הורי רבקה על היסודות שכבר קראנו עליהם, וזאת כדי ללמד אותם את עיקרי משנת האמונה והחסד של אברהם, וכיצד יכול מי שמבקש את ה' בכל ליבו, למצוא את הקשר עם האלוקים בתוך מאורעות העולם, וכן לשמוע את דבר האלוקים מחייב ומנחה אותו בכל דרכיו. הוא חייב לספר להם את כל זה, כדי שידעו לאיזה בית  נכנסת בתם רבקה, בית האמונה והחסד של אברהם אבינו.

אמונה בהירה מול אמונה מטושטשת

או אז, כשנשמעים הדברים בבהירות שכזו, וצירוף המקרים שקרו נשמע בפיו של אליעזר כסיפור אמונה מושלם, גם רשעים גדולים כבתואל ולבן, בעל כורחם יענו אמן, שאכן מה' יצא הדבר, ויותר מכך, הם אכן מתחילים לשמוע את דבר  ה' אליהם – "ותהי אישה לבן אדוניך כאשר דיבר ה'".

נקודת ההבדל בין מאמיני דרך אברהם, למאמינים דוגמת בתואל ולבן, היא עד כמה חזקה היא אמונתנו, שאכן אנו מושגחים על ידי ה' ומובלים על ידו  בכל מאורעות חיינו, ובעוד אנו הולכים אחרי ה' גם בארץ קשה ולא זרועה, כי אנו בטוחים בה' לגמרי, נשארת אמונתם של בתואל ולבן, אמונה מטושטשת וחלקית, המשאירה מקום לרצונות אישיים שיכולים להביא להחלטות נגד רצון ה' וגם לחשוב באותה שעה שאין בפעולות אלו סתירה לדבר האלוקים...

משום כך בדיוק, למרות שאמרו בתואל ולבן "מה' יצא הדבר", שבה אמונתם והתבלבלה, ונגיעותיהם האישית ניסו לעכב את דבר ה' שאך לפני רגע שמעו וראו אותו. שונה היא אמונתו של עבד אברהם  בה', אמונה בהירה שאינה נותנת לשום רצון אישי של אליעזר, לטשטש מלראות בבהירות מוחלטת את רצון ה', וכך הוא 'עובד על עצמו', ושולט בנגיעותיו האישיות לשדך את יצחק עם בתו "אלי" (כד, לט), ומכניע אותם לגמרי מול דבר ה' שנגלה אליו בכל שליחותו.

יפה שיחתן של עבדי אבות, שמלמדת אותנו בבהירות את יסודות אמונתנו מתוך מהלך החיים בעצמם. אכן, אין בשיחה זו 'גופי תורה' עם פרטי קיום מרובים – הלכה למעשה. בשביל גופי תורה אלו מספיקים הרמיזות גם כן. אך כשהתורה מלמדת את עיקרי דתינו, היא מאריכה בכך. יופייה של שיחת אליעזר היא בהצגת רוחו של אברהם הנושבת מכל פעולה ודיבור של אליעזר, רוח הצועקת אמונה! אמונה! אמונה!

מעתה אנו מבינים, מדוע מאריכה התורה בכל שיחתו של עבד אברהם, כדי ללמדנו שוב ושוב, איך מיושמת שיטת האמונה בחיים עצמם, איך משתכנעים גם רחוקים בצדקת הדרך, ואיך מיושמים יסודותיה בהצלחה, הלכה למעשה.