יום שישי, 26 באוקטובר 2012

ראש הישיבה שליט"א - פרשת לך לך תשע"ג


האדם השלם – האדם המבקש!

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א


כמה דורות לאחר שנבחר נח, איש צדיק תמים, מכל האנושות, להמשיך את קיום המין האנושי אחרי המבול, אנו לומדים על אברהם אבינו, מייסד אמונתנו, שממנו התחיל לצמוח האילן הקדוש של עם ישראל.

הבה ונלמד על מעלתו הגדולה של אברהם אבינו, שבגללה נבחר דווקא הוא, להיות אבי האומה הישראלית, ולא נח. הרי שניהם היו צדיקים גדולים, ויחידים הם הלכו נגד הזרם של כל העולם המרושע שסביבם, ומדוע נבחר דווקא אברהם?

נשים לב, שהתורה מתארת את מעלתו של נח כך ש"את האלוקים התהלך נח" (בראשית ו, ט). הליכה זו נמצאת גם אצל חנוך, והתורה מספרת לנו על כך ש"ויתהלך חנוך את האלוקים" (שם ה, כה).

אל מול מעלות אלו, אנו למדים על הציווי שקיבל אברהם מה': "התהלך לפני והיה תמים" (שם יז, א), וכן על העובדה שמספר אברהם אבינו לאחר זמן, שאכן קיים את הציווי: "ה' אשר התהלכתי לפניו" (שם כד, מ).
מהו ההבדל בין ללכת את ה', ובין ללכת לפני ה'?

ברית אהבה

עלינו לשים לב לעובדה מעניינת. גם נח וגם אברהם היו נביאים, וזכו להתגלויות אלוקיות באופן סדיר. אך בשונה מנח שאנו מוצאים אצלו בכל הפעמים, שרק האלוקים מדבר אליו ומגלה לו ומצווה אותו דברים, בלי שנח מגיב על כך חזרה. שונה ממנו אברהם, שאינו מסתפק בדברי האלוקים אליו, אלא גם הוא עצמו מגיב חזרה ומדבר עם האלוקים, מבקש, שואל ומברר בדיוק על תפקידו ועתידו.

אנו מוצאים זאת כמה פעמים בפרשתנו, כשאברהם מבקש מה' בנים (יד, ב) וממשיך ושואל את הקב"ה במדויק באיזו זכות יקבלו בניו את ארץ ישראל, וכיצד יחזיקו בה, וכתשובה לכך זוכה אברהם לברית בין הבתרים. בהתגלות זו מקבל אברהם תשובה על שאלתו ומידע נוסף שיגלה לו את העתיד.

יחסים אלו של אברהם אבינו עם הקב"ה, באים לידי ביטוי פעמים רבות בספר בראשית, יחסים המלמדים על מהותה של הברית הנצחית שהטיח ה' לאברהם איתו ואיתנו.

פעמים רבות אנו לומדים על הברית בינינו לבין האלוקים: "ואתנה בריתי ביני ובינך"... "הנה בריתי איתך"... "והקימותי את בריתי ביני ובינך"... "ואתה את בריתי תשמור"... (שם יז, ב-ט).

משמעותה היסודית של הברית היא "ברית אהבה" (רש"י, יז, ב).

הביטוי המעשי של אהבה זו הוא בקשר ההדדי והיחסים הקרובים מאוד שבין שני כורתי הברית – האלוקים ואנחנו.

שבע או תרי"ג?

"אמונת אברהם" אינה מסתפקת רק בנכונות ללכת לפי ציווי האלוקים לשמור על העולם, ולא להשחית אותו. זוהי אמונתו של נח, וצדקותו השומרת על העולם רק מהשחתה, אמונה הדואגת רק לקיום עולם גשמי במינימום הנדרש לקיומו. בשביל עולם כזה, מספיקות רק מצוות "לא תעשה" מינימאליות, והן הן מהותן של "שבע מצוות בני נח", כשהמכנה המשותף שלהן הוא שלא להביא את העולם להשחתה, ולשמור עליו מפני רוצחים, מגלי עריות, עובדי אלילים שילחמו זה בזה בשם אלוהיהם המדומים, גנבים, אנשים אכזריים שיתלשו אבר חי מבעל חי ועוד. 

אין מצוות אלו דורשות קשר אישי עם אלוקים, אלא הן מבקשות רק ללכת את האלוקים, דהיינו לשמור על הוראותיו של האלוקים, ולשמור על העולם שאותו הוא ברא שימשיך ויתקיים בצורה נאותה.

נח ובניו מצווים רק לפחד מהאלוקים, וכמו שתרגם אונקלוס את המילים "את האלוקים התהלך נח – בדחלתא דה' הליך נח", דהיינו ללכת בדרך של יראת השמים.

שונה היא במהותה אמונת אברהם שאותה מתרגם אונקלוס על המילים "התהלך לפני – פלח קדמי", דהיינו תעבוד לפני. עבודה זו לא רק מבקשת לשמור על העולם, אלא היא מבקשת בעיקר לעבוד את ה' ולתקן את האדם.

אברהם אבינו אינו מסתפק רק בהליכה בדרך הישר, שהשכל הישר מחייב, אלא הוא דורש ומחפש אחר האמת היחידה של העולם, ואת הדרך שתביא אותו להיות "האדם הגדול בענקים – זה אברהם" (מדרש רבה).

את זאת גילה וייסד אברהם. הדרך להיות "האדם השלם" חייבת לעבור דרך קשר אישי עם בורא עולם, קשר שבו לא רק האלוקים מתגלה אל האדם ומורה לו מה לעשות וכיצד לנהוג, אלא תקשורת שיש בה, קשר הדדי רגשי, שבו גם האדם פונה חזרה אל האלוקים בתפילה, ובשאר עבודת ה', ומרגיש אותו בליבו.

זוהי גם מהותן של תרי"ג המצוות שמצווים בהן אנו היהודים, בנוסף על שבע מצוות ה"לא תעשה" שהצטוותה האנושות כולה. מטרתן של המצוות היהודיות היא, להעצים את הקשר האישי שלנו עם בורא עולם, קשר שיחבר אותנו אליו בכל הווייתנו, קשר שיעשה אותנו מתוקנים יותר, שלמים יותר, רוחניים יותר.

לבבו נאמן לפניך!

נשוב לשאלתנו שהצגנו בתחילה, מדוע זכה דווקא אברהם להיות מייסד אמונתנו?

נביט לרגע אל אישיותו מבקשת האמת של אברהם, לפני ש"הציץ עליו בעל הבירה" והתגלה אליו.

"כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה... ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטיפשים... ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד... והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו" (רמב"ם הל' ע"ז פ"א)

או אז, כשמגלה אברהם את בוראו, לאחר שחיפש ודרש אלוקים, הוא זוכה ומקבל את "ברית האהבה" בינו לבין הקב"ה, ברית שמכוחה הוא מצווה להמשיך ולהעמיק את הקשר עם האלוקים. בברית זו ממשיך אברהם ללכת לפני האלוקים, ולחפש את דרך ה', לפני שהוא מקבל הוראות ברורות, דרך שתביא אותו למדרגת האדם השלם, הנושא את דגל האמונה באלוקים השלם, הבורא הכל יכול של האדם השלם...

אין זה מקרה, כפי שלימדונו חז"ל, שקיים אברהם אבינו את כל התורה קודם שניתנה. עובדה זו מלמדת על חיפושיו והצלחתו של אברהם לגלות אלוקים בליבו, ולמצוא את הדרך המושלמת להתקשרות עם אלוקים, בדרך להגשמת המטרה להיות האדם השלם, עד שמעיד עליו האלוקים: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך".

משום כך, זכה אברהם ששנים ארוכות דרש וחיפש את דרך האמת, להיות אבינו הראשון, מייסד דת האמת. מפני שיסודה של דתינו הוא הביקוש והחיפוש, כיצד לחיות חיי אמת, חיים מתוקנים ורוחניים יותר, שאין בהם רק פחד ויראת אלוקים, אלא יש בהם אהבת ה' וקשר הדדי שבו מוצא היהודי את הקב"ה בליבו ובחייו, קשר שהופך אותנו להיות אנשים שלמים יותר ומאושרים יותר.

שו"ת Mail (הרב זאב קצנלבוגן) - פרשת לך לך תשע"ג



אומרים שהבגדים אינם עושים את האדם...


שאלה:

אני לא מרגיש הזדהות עם הביגוד המקובל בצבור החרדי, בגלל שאני לא תמיד מתנהג כפי שמצופה מבחור ישיבה חרדי. יש עניין שאני אמשיך להתלבש כך? או שעלי להתלבש בצורה שלפי הרגשתי מביעה את מצבי הרוחני? אם התשובה היא חיובית, אני אשמח להבין מדוע.

הרב זאב קצנלבוגן:

מקובל לומר שהמילה בגד היא מן המילה בגידה. הסיבה שהמין האנושי משתמש בדבר הזה שנקרא בגד מתחילה מאותה בגידה של האדם הראשון בגן עדן. אבל גם היום בבגדים ישנו פוטנציאל בוגדני. מטרת הבגדים היא לכסות את המגולה (הגוף) ולגלות את הנסתר (האישיות). בוגדנות הבגדים באה לידי ביטוי בשני התחומים הללו. ישנם בגדים שאמנם מסתירים מבחינה טכנית את הגוף אך אוי לנו מאותה הסתרה, המעצב תכנן אותם כך שיבליטו כל חלקה טובה... גם בנושא גילוי האישיות הבגדים מסוגלים להיות בוגדניים. בדרך כלל צורת הלבוש משקפת את מציאות האדם ברגע נתון זה, עבודה, חתונה, בית משפט או בית מרזח. הרי לעולם לא אגיע לחתונה עם בגדי עבודה ולעבודה עם בגדי חתונה. אבל בכל זאת יש אפשרות לבגידה, מכירים את אלה שמתלבשים מליון דולר אבל בפועל יש להם אוברדרפט של שני מליון בבנק? עליהם אני מדבר. אם הבנתי נכון את שאלתך ידידי הטוב, אתה אינך מעונין להיות בוגד, אתה מעונין שבגדיך ישקפו את מציאותך האמיתית.

דמיינו לעצמכם אדם שיוצא לחתונה מירושלים לב"ב אך מכיון שהדרך אינה החתונה, הוא נשאר עם בגדי העבודה שלו, לוקח את בגדי החתונה בשקית ורק בכניסה לאולם הוא יחליף את הבגדים. מה תגידו? נראה לי שאם אני בדרך לחתונה מותר לי כבר ללבוש את בגדי החתונה...

ישנם אנשים שאינם חיים בחברה החרדית. הם לא חיים היום והם אינם מתכוונים לכך בעתיד. לאנשים אלו אין שום סיבה שבעולם להתלבש על פי הקוד החרדי. אך יש אנשים המעוניינים להשתייך ברמה זו או אחרת לחברה של אנשים יראי ה'. אם לא היום אז לפחות מחר. לאנשים כאלה כדאי להתלבש ברמה מסוימת כשייכים. אין מה לעשות, ההופעה החיצונית לא רק מושפעת מן הפנימיות אלא אף משפיעה עליה. שלא יעבדו עלינו, ישנם דברים שלבוש מכובד ימנע מאיתנו לעשות...!

ידידי הטוב, גם אם עדיין אינך בחתונה, אבל אתה מתכוון להגיע אליה, מותר לך כבר ללבוש את בגדי החתונה...

שו"ת SMS (הרב ארי מור) - פרשת לך לך תשע"ג



שאלה: 
בתפילת שחרית, יש אפשרות לעשות חזרת הש"ץ קצרה, שהחזן אומר בקול רק עד קדושה?
תשובה:
יש בכך בעיה, כיון שצריך לסמוך גאולה לתפילת הלחש, ולכן במקרה שהציבור עדיין לא התפלל בלחש אין לעשות כך. במקרה שהציבור כבר התפלל והחזן עדיין לא התפלל, יכול החזן לומר חזרת הש"ץ שתעלה לו גם עבור תפילת הלחש. אך במקרה שבו אין ציבור אלא אדם שמתפלל ביחידות ורוצה לומר קדושה, הוא יכול לומר את תחילת התפילה בקול ולומר קדושה אם יש לו מניין איתו, ואחר כך ימשיך להתפלל בלחש.


שאלה:
אני נמצא במסעדה של יהודים שיש בה כד זכוכית שאינו טבול, ומוזגים ממנו לכוסות טבולים, האם מותר לשתות מים מהכוס?
תשובה: 
יש מקום להקל.


שאלה: 
מה מברכים על מיץ תפוזים שמעורבות בו חתיכות פרי?
תשובה: 
יש לברך שהכל, אך אם החתיכות גדולות וניכרות שהם תפוז יש לברך בורא פרי העץ.


שאלה: 
כשנוסעים ברכב בדרך בינעירונית, האם זה נחשב שינוי מקום לעניין הברכה?
תשובה: 
אם בירך בבית זה נחשב שינוי מקום, ואם בירך בדרך אין זה שינוי מקום.

הרב אברהם ליפשיץ - פרשת לך לך תשע"ג

"מאמע רחל"

הרב אברהם ליפשיץ

לקראת יא' חשוון – יום פטירת רחל אימנו לפני 3,563 שנה


"מאמע רחל, מאמע רחל" – מדוע לא מצאנו "מאמע שרה", "מאמע רבקה"?"קול ברמה נשמע... רחל מבכה על בניה" – מדוע רק רחל? היכן לאה? היכן...?

בואו נתבונן יחדיו בייחודיותה של רחל כלפי בניה.



"ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית ל, א)

מדוע? מה יש? עד כדי כך?

"רחל הייתה עיקרו של בית" (רש"י מו, יט)

"מיטת יעקב נתונה תדיר באוהל רחל" (שבת נה:)

"שנים ילדה לי אשתי – יעקב לקח אשה מדעתו רק רחל... אשר היא אשתו ברצונו" (רמב"ן מד, כז)

ועדיין הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי...?!

מסקנת מאמע רחל: ללא בנים – לא צריכה חיים, גם כשהבעל הוא יעקב אבינו!


***


"וילך ראובן בימי קציר חיטים וימצא דודאים בשדה" (בראשית ל, יד)

ראובן חוזר עם דודאים – עשב יסמין מועיל להריון (אב"ע), "ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך". מה 

הייתה התמורה? "ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך".

לאמור: קחי את בעלי – אני מעדיפה ילדים!

התנהגות מאמע רחל: ויתור על הבעל עבור הילדים


***


"ותלד רחל ותקש בלדתה ויהי בהקשותה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן, ויהי בצאת נפשה כי מתה... ואביו קרא לו בנימין ותמת רחל" (בראשית לה, יז)

בצאת נפשה... נולד בנימין, ומיד "ותמת רחל" בת לו' (ילקוט שמעוני)

אין יותר בנים = "אם אין" אזי "מתה אנוכי" = אין חיים!

מסקנת מאמע רחל: אין יותר בנים – אין יותר חיים


***


"ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם" (בראשית מח, ז)

לא במערת המכפלה? ככה על הדרך, אפילו לא בבית עלמין סמוך לעיר?!

"אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יוצאת רחל ובוכה ומבקשת עליהם רחמים... והקב"ה משיבה: יש שכר לפעולתך" (רש"י שם)

מאמע רחל, כל משא חייה, מיתתה ואפילו קבורתה – עבור בניה.

התנהלות מאמע רחל: ויתור על קבורה מכובדת – למען הבנים


מאמע רחל ציוותה בחייה, במותה ובקבורתה, את עצמה עבור בניה!



בועז בק - פרשת לך לך תשע"ג


בצומת החיים

בועז בק


יש רגעים שהעולם עוצר לרגע מהמרוץ המטורף שלו. לא כי פתאום נגמרה האנרגיה ומחכים להטענה, ההיפך, יש יותר מדי פעילות פתאום, יותר מדי דברים לא ברורים, יותר מדי דברים ברורים מתפוצצים בראש. באותן שניות החיים נעצרים לרגע, נעצרים בשביל להבין מה קורה, מתעדכנים, תופסים כיוון, וממשיכים הלאה בחיים.

דוגמא? יום בהיר ויפה, כולם יוצאים מהבית לבושים קייצי ומאוורר, בעלי הרכבים נוסעים עם רכבים מצוחצחים אחרי שטיפה טובה. אנשים יוצאים לנצל את היום המושלם לטיול המושלם. מזג אוויר שהוא מתנה משמיים.

ברגע אחד הכל משתנה. זה מתחיל לאט, הטיפה הראשונה שמקפיצה את כולם, תוך חמש דקות בדיוק מתחיל הבלגן הרציני שארובות השמיים נפתחות, אנשים מתחילים לברוח למקום המחסה הקרוב ביותר. כולם מתחילים להבין שהיום המושלם הופך בין רגע ליום אחר, כל התכנונים נהרסו בשניה ששני עננים ערכו מפגש אי שם בגובה. הבגדים, הרכבים, הרחובות, כל מה שהיה יבש ונקי, הפך להיות היסטוריה, הגשם הראשון. וכולם עוצרים לרגע, מה עכשיו? יהיה ככה תמיד? זאת גחמה שמימית רגעית? האם זהו המצב החדש? איך ממשיכים הלאה? הגברים יגידו שהם לא עשויים סוכר וילכו גם אם יהיה מבול אמיתי. וכל השאר? ההחלטה החשובה לחצי השנה הקרובה נערכת, ההחלטה מתקבלת. ממשיכים הלאה.

העולם ממשיך. כי זהו טבעו של עולם, לא לעצור גם שיש בלבול רציני.

והלוואי שזאת הייתה הבעיה, גשם. הבעיה הגדולה היא בכל רגע נתון בחיים, אני חי את החיים הרגילים והיפים, קם בבוקר מתחיל אותו כסדרו, ובלילה, בלילה אני נכנס למיטה לא כמו שהייתי בטוח בבוקר שיהיה. אחת לכמה זמן מתגלגלת לפתח חיי בעיה חדשה, התלבטות חדשה וגדולה מהקודמת, בעיה כזאת שלא מעסיקה רק את הראש אלא משנה את כל סדר היום. אני יודע שעם הבעיה הזאת אני צריך להתמודד וההחלטה שאקבל תשפיע עלי ישירות ברגע שרק אחליט.


פה המלכוד הגדול. לא משנה מה אני אחליט, תמיד האופציה השנייה תיראה טובה ומבטיחה יותר. מצד שני עם ההחלטה הגדולה שאני מקבל אני הולך לחיות מהיום הלאה. יש כלל יהודי שאומר שבכל צומת שאני נמצא אני אפנה ימינה, הבעיה מתחילה שאני לא יודע מאיזה צד אני אמור לבוא והימינה תהיה פניה נכונה באמת.

האופציה היחידה לבחון האם קיבלתי את ההחלטה הנכונה היא רק לאורך זמן. כמו כל דבר טוב בחיים, אין דבר שההנאה שלו נמדדת מיד. רק כעבור תקופה שאני יודע שאין או יש הנאה גדולה מזה. מה לעשות שלא ככה אני ניגש באמת לבעיה אלא מתחיל להסתבך ולהשתגע מה לעשות.

"ואם הימין ואשמאילה" אומר אברם ללוט ברגע שהם מגיעים לצומת השנייה החשובה בחייהם לפני שאר הסיפורים הגדולים. לוט לא עושה יותר מדי חשבון לעצמו, הוא רואה מקום בדרומה של ארץ כנען, מקום שופע כל טוב, מקום שהוא יכול לחיות בו את החיים הטובים ומודיע לאברם חגיגית, אני לוקח את חבל הארץ הטוב יותר. אני בטוח שעדיין כל העסק לא היה קל אחרי שהם עברו כל כך  הרבה יחד, ובכל זאת הם נפרדים ועומדים בפני רגע שכל אחד יקבל אחריו דרך חדשה בחיים. אין ללוט שום דרך או סיבה לדעת לקראת מה הוא הולך. אין לו שום אינפורמציה לגבי תושבי המקום ולזה שהוא הולך לגור במקום שעד היום מובא כדוגמא לחיים בצורה שלילית.

הוא מקבל החלטה, פונה לחייו החדשים ואברם עוזב אותו לצד השני, לצד הפחות מבטיח במיידי, אבל רגע אחרי הפרידה "וה' אמר אל אברם...". הקב"ה מודיע לאברהם על הירושה העתידית. לוט מוגדר כרשע ואברם מוכתר לבעלים של מקום שישגשג בעתיד. שניהם פנו למקומות שונים וכל אחד יראה מאוחר יותר את התוצאות של הבחירה באותו יום.

שני אנשים, שתי החלטות, אותה סיטואציה, תוצאות שונות.

אני יודע שהדבר היחיד שאני יכול לעשות כאשר אני נמצא בצומת כזאת בחיים, זה להתפלל לריבונו של עולם שההחלטה שאני לוקח תהיה הנכונה והאמתית.

מסתבר שלא משנה איזו החלטה נקבל בחיים, תהיה התוצאה אשר תהיה, אני למדתי דבר אחד מהפרשה הזאת, לא כל הנוצץ זהב. לפני שאני מקבל החלטה אני אצטרך לבחון לעומק את ההחלטה ואת התוצאות שהדבר שאעשה יגרור בעקבותיו. סוף מעשה בהרבה מחשבה תחילה.

ועוד משהו. תמיד, אבל תמיד, תהיה לנו הזדמנות שנייה.

בתפילה שנדע, אם נטעה בפעם הראשונה, לנצל אותה לטובה והפעם להצליח בגדול.

הלל עזרא - פרשת לך לך תשע"ג


הגאוותן (פרק ב)

הלל עזרא


כאשר סיים עו"ד כתריאל לקרוא את המכתב, העולם קפא על שמריו. זר אשר היה נקלע למשרד באותו רגע, היה ללא ספק מוצא הקבלה נהדרת בין עורך הדין המכובד שישב כרגע מאובן על הכיסא, לבין אשת לוט, שעה שהפכה לנציב מלח... לאחר ההלם הראשוני וקריאת המכתב בפעם השלישית הוא הרגיש איך האדרנלין זורם בעורקיו בפראות. לו הייתה לו האפשרות הוא היה מסתלסל באוויר לראווה ומזדחל על הרצפה בשמיניות כנחש. לרוע המזל, הקונסטרוקציה הבטנית הסבוכה שלו לא תעמוד בעומס ועלולה לקרוס תחתיה כליל...

שיחת הטלפון הראשונה הייתה לצהובון, ענק התפוצה ורב הברברת, "הפוטש": "שלום, כאן עו"ד נשיא, מבקש לקבל במיידי את העורך הראשי מר ששון שיקופיצקי!" ....."מה את אומרת?!" (העורק המצחי התחיל להאדים) ....."מי אני?!?!?!?" (סגול ארגמן) ....."את רוצה להגיד לי שמעולם לא שמעת את השם עורך דין הרב דוקטור כתריאל נשיא????" (על סף פיצוץ) מה תעשי, גבירתי הנכבדה, כאשר תשבי עם חבר ידידייך הפרימיטיביים ויספרו כבדרך אגב על מעלליו של מלך המשפט הישראלי לשנת 2012?! האא?! תסבירי לי איך במדינת חוק כמדינת ישראל מסתובבים בורים ועמי ארצות כמוך ולא מתביישים להראות את חוטמם מחוץ לכותלי ביתם העלוב?!" (ויעל עשן באפו) ....."את אומרת שזה לא מעניין אותך? אין שום בעיה את עוד תשמעי מהבוס שלך!!!"

טריקה.

כשוך הסערה, ולאחר שתי כוסות וויסקי שציננו את רוחו הסוערת של השור הזועם, השיחה הבאה הייתה לרעייתו: "שושנה, אני מקווה שאת באזור הכורסה ושיש שם גם כד מים גדול עם קוביות קרח. את לא מאמינה לבשורה שאת עומדת לשמוע מבעלך הנכבד. הסכיתי ושמעי: הציעו לי!!! להיות!!! אני מקווה שהגעת כבר לספה, שושנה, "מלך המשפט לשנת 2012"!!!!

היית מאמינה?!

חסר לך שלא!...

ולאחר שנרגעת, אנו חייבים לדון בשאלה המכרעת, את מי אנחנו הולכים להביא איתנו אל האירוע הנכבד. את מבינה שאין לי חשק להגיע לטקס, מוקף בעדר פרימיטיביים, תוצר נישואיה של אחותך האידיוטית לחלפון הדלפון, צפוף הפיגמנטים... אני לא מוכן בשום פנים ואופן להנציח את המופע רב הרושם הזה כאשר זלמן פופורוביץ' הפוזל יעשה לי "עיניים" מאחורה... שערי בנפשך איך תיראה תמונת השער של השבועון המכובד "ז'ורנל פרופשיונל" כאשר לצד דמותי הנוצצת, יתנוסס לראווה כובעו מקושט הנוצה של אחיו רפה השכל של אבא שלך עם החיוך העקום המפורסם שלו... אנחנו הולכים להביא את שמנה וסלתה של קהילת האינטלקטואלים העולמית. בעיקר את "סלתה..." אני מתכונן לצלצל עוד הערב ללשכתו של הנגיד האמריקאי, הלא הוא אחי המהולל, יהלום נשיא, אנחנו הולכים להזמין את אחותך, מהנדסת הטילים המחוננת. את השר לענייני מהשמו, דניאל קלדרון. וכמובן לבל נשכח את ידידי איש הרוח הנכבד, עורכו הראשי של המגזין המתמטי המפורסם, ולריו פלורנטיני, ועוד היד נטויה. הכיני את הדף והעט, שושנה, אנחנו לא הולכים לישון הלילה. נתראה בערב".

בשבועות הבאים משפחת נשיא עלתה על גלגלים. שושנה והילדים נשלחו בליווי מעצב האופנה הצרפתי, אלוש ז'רמן, לגולת האופנה העולמית במילאנו, על מנת להלביש את משפחת המלוכה כיאה למעמד. איש יחסי ציבור ממולח נשכר מבעוד מועד להזכיר לכל המדינה את מי הם הולכים לראות באירוע המשפטי הנכבד (ובעיקר את מי לא...). צלמי פפארצי חצופי פנים קיבלו דיווחים שוטפים בנוגע למסלול התהלוכה הנשיאותית ואודות פמליית הסלבס אשר עתידה להתלוות אליה. וכמובן, לשכתו המהודרת של העורך דין הפכה בהינף שרביטו של מעצב האירועים הספרדי, אוגוסטינו סינטרה, לארמון מלכים.

בהגיע היום המיועד, בשעה שמונה בערב בדיוק, יצאה פמלייתו הטקסית של העורך דין מלשכתו, מלווה בכל קרוביו וידידיו שהגיעו במיוחד לאירוע מכל קצוות תבל. הקבוצה נעצרה מחוץ לבניין לסדרת צילומים קצרה ונבלעה לאחר כמה רגעים בשיירת רכבי השרד שהמתינו להם לאורך הרחוב. בעודו בנסיעה קיבל העו"ד דיווח על כך שגם "התפרן" מהקצה השני של המסדרון הולך להשתתף באירוע כאחד המועמדים. אך הוא היה זחוח מידי מכדי להתייחס לכך, "אם ראש החמוצים מעוניין להגיע לאירוע בידיעה ברורה שהוא הולך להפסיד לי, זאת זכותו האישית שלו, והעונג הפרטי שלי...".

לאחר מספר דקות הגיעה שיירת הרכבים לאולם הכנסים בו היה אמור להתקיים הטקס. היה משהו מוזר בחוץ. תכונה רבתי אשר הייתה אמורה להתרחש שם, נעדרה מהרחבה כליל, והבניין נראה חשוך. הד חוזר מרחבי האולמות ענה בתגובה לכניסתם של העו"ד וחבר ידידיו שקיבלו בהלם מוחלט את השיממון הקודר  שהציף את הלובי. סוף סוף שת אל ליבו העו"ד הנכבד לקריאותיו הנואשות של המנקה הרוסי מבחוץ. "מה הוא רוצה?!" שאל ברוגזה את אשתו. "הוא אומר שאסור לו לאפשר לאנשים להיכנס פנימה שלא בשעות הפעילות". "מה זאת אומרת שלא בשעות הפעילות, יכול להיות שטעינו בתאריך?!"

"לא טעית!" קרא קול מוכר מבחוץ. הוא הזדרז לצאת החוצה וראה את עו"ד שלום פיקולמן מחכה לו וידיו בכיסי מכנסיו. "צר לי להודיע לך, אבל כרגע קיבלתי טלפון מהמשרד. המזכירה שלי טוענת שזה היה מתיחה ושהאירוע מעולם לא היה אמור להתקיים. לי אישית זה לא יותר ממשעשע, לא בזבזתי על העניין יותר מחמש דקות של נסיעה להגיע לאירוע הווירטואלי הזה. אם כי לדידך... ספקני אם תמצא דרכים הגיוניות יותר להסביר את זה לעדר האינטלקטים שהבאת לכאן מחו"ל. היה שלום".

***

האדם הגאה מטפח בכל ימיו ציפיות מכל הסובב אותו. הוא רואה בכל דבר את הצלחתו ואת הישגיו ואינו נותן לשום תקרית להזדקף לחובתו. במהלך השנים הדבר הופך לאובססיה כאשר הסביבה, בעיניו, מתגמדת לידו, בעוד ערכו עולה בעיני עצמו פלאים. זו הסיבה שכאשר הבועה מתפוצצת, והיא תמיד מתפוצצת, הנחיתה כואבת! מאד כואבת!!! ושלא כמו האדם הפשוט, אין אפשרות לקום שנית! 

יום שישי, 19 באוקטובר 2012

ראש הישיבה שליט"א - פרשת נח תשע"ג


האלוקים עשה את האדם ישר

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א


מהותו ועניינו של ספר 'בראשית', הוא כשמו. ראשית סיפורו של העולם מתחילתו, סיפור התהוותו של העולם הישן, וראשית סיפורו של העולם האידיאלי, החדש והמתוקן. זהו ספר הבראשית שמספר את סיפורם של בכירי האנושות ובראשם האבות הקדושים, שהכירו את האלוקים, עמדו על משמעות החיים, ובנו לעצמם צורת חיים מתוקנת שעל פיה נכון לחיות.

נח, שהיה מבחר המין האנושי של "העולם הישן", נבחר מכל האנושות להתחיל דרכו ואיתו עולם חדש ומתוקן יותר. הסיבה לכך מתוארת בתורה – "ונח מצא חן בעיני ה'", בגלל שהיה "איש צדיק תמים בדורותיו ואת האלוקים התהלך נח".

הבה ונבין מהי הסיבה שבגללה מצא נח חן בעיני ה', ומהו בעצם אותו חן נפלא כל כך, שרק בגללו נבחר נח להציל את העולם.

מי מצא את החן?

אם נתבונן יותר ונדייק בפסוק זה, נבין, שלא אלוקים מצא את החן אצל נח, אלא נח הוא שמצא את החן בעיני ה', דהיינו שנח עבד להשיג ולמצוא את החן של ה' שבגללו הוא נבחר, ועלינו ללמוד מהי המטרה ששם לעצמו נח למצוא?

כשאנו לומדים על מצבו העגום של העולם הישן, אנו רואים "כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום".

בואו ונבין, כיצד הופך האדם הטוב, יציר כפיו ובנו של אלוקים, "האדם השלם", ליצור שחושב רק רע כל היום, עד שמעיד הקב"ה על העולם ואומר "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ"? מהי אותה נקודה שורשית רעה, שבגללה הופכת כל האנושות למושחתת?

את הסיבה לכך, אנו מוצאים בדברי הקב"ה לנח "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם".
באופן פשוט, החמס הוא הגזל, וכך באמת לימדו אותנו חז"ל שלא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל. אך בעומק הדבר המביא את האדם לחמס, עומדת נקודה יסודית ושורשית, שהיא אם כל חטאת, והיא היא זו שגורמת לחמס ומביאה להשחתת העולם.

הבה נציב לרגע שאלת תם ונשאל את עצמנו שאלה, שנכונה כמעט על כל מקרי החטא שמצאנו בספר בראשית. מדוע באמת נידון העולם לכליה, הרי בשלב זה של העולם, לא חוותה האנושות גילוי אלוקי דוגמת מעמד הר סיני, שבו התגלה האלוקים וציוה על הדרך הנכונה שבה ראוי ללכת, ואם כן, מדוע שיתחייבו בני האדם וייענשו על מעשיהם הרעים?

שכל ישר - ואלוקי

אלא שהדבר פשוט וברור. כיוון שהאלוקים ברא את האדם, "האלוקים עשה את האדם ישר" (קהלת ז, כט), והוא ברא אותו באופן שהאדם הבריא בנפשו, הוא בעצמו, אם ירצה בכך, יגלה בעזרת השכל הישר שיש לו, את הדרך הנכונה שבה עליו לצעוד, ואת הדרכים השליליות שמהן הוא צריך להתרחק.

את אותו "שכל ישר" שיכול להנחות את האדם לבחור בטוב, יכול האדם למצוא רק אם הוא יחשוב על האלוקים, ו"יכניס" את האלוקים לחייו.

יכולים בני האדם להגיע למסקנות שונות ואף להתווכח ולהילחם מהו "השכל הישר", ואת מה "ההיגיון הבריא" מחייב, אך אם יחשוב האדם עם עצמו, ביושר ובכנות, מה אלוקים הטוב והמטיב רוצה, ומהו "השכל הישר" שאיתו יסכים האלוקים, הוא ישיג וימצא אורח חיים מתוקן מלא חן בעיני ה'.

משום כך, למרות שלא נצטוותה האנושות במפורש כיצד לחיות בצורה הראויה, היא נדרשה לחיות חיים של מצפון וישרות פנימית שנבנית על פי שכל ישר.

כל חיים אחרים, חיים שאינם הולכים על פי הטבע הישר, האלוקי, שטבע בנו הבורא, הם חיי שקר שמובילים להשחתת עולם ול"יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום". האדם מתעלם מן האמת שבתוכו, הוא מפסיק להתנהג ביושר, וממילא מחשבות ליבו "רק רע כל היום".

כשאנו מדברים על ישרות פנימית, אין כוונתנו רק שלא לשקר או לגנוב, אלא כוונתנו לחיי יושר אמיתיים, שמבקש האדם לעצמו, על ידי כך שיחיה חיים שיש להם מוסר ומצפון פנימי, חיים מתאימים ונכונים לאורו של אותו מצפון אלוקי הטבוע בנשמתנו, ומנחה אותנו בקול שקט ורגוע למצוא את החיים הנכונים שלנו בעולם.

נמצאנו אומרים, שחיי האדם עצמו, הם בעצם ציווי של אלוקים לחיות חיי ישרות מתוקנים, כי אחרת, ללא חיי יושר, יושר שמעמיד כל יצור על מקומו הטבעי והראוי לו, אין סיבה לברוא ולהשאיר את האדם ואת העולם על מקומו.

הדרך הטבעית והישרה

ראו מה לימד אותנו רבנו האבן עזרא בשם הקדמונים: "כי טעם השחית כל בשר את דרכו, שכל חי לא שמר דרך תולדתו, ועיוות הנתיב הנטוע הידוע, נכון הוא" (ו, יא).

אנו למדים מדבריו על אותה דרך טבעית וישרה, שנטועה ביסוד נפשו של האדם, דרך שאותה עליו לגלות, דרך טובה שמתאימה ונכונה לאופיו המיוחד של האדם, שאותה עליו לשמור.

שימו לב למה שסיפרו חז"ל על דור המבול: "וכך היו אנשי דור המבול עושין, אחד מהן היה מוציא סל מלא פירות לשוק, זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, וזה פחות משוה פרוטה, עד שאינו יכול להוציא מהן בדין" (מדרש רבה).
איזו השחתה! נכון, אין כאן גזל גמור, זה פחות משוה פרוטה, ואי אפשר לחייב את הנוטל בבית דין, אבל זה לא ישר, וכשאין ישרות, יש שקר שבגללו נשחת העולם לגמרי.

לא לחינם קוראים חז"ל לספר בראשית "ספר הישר" (מסכת עבודה זרה, כ"ה ע"א) על שם האבות הקדושים שהיו ישרים, מפני שכל הספר מלמד אותנו על "הישרים בליבותם", שעשו את "הישר והטוב", ומצאו "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם".

דרך החן

את אותה ישרות נכספת מצא נח, כש"התהלך עם האלוקים" בישרות, והכניס את האלוקים לתוך חייו. עולם חדש יכול להיבנות רק על ידי איש האמת שחי חיי יושר פנימיים ומוסריים, מוסר שנקבע על פי יושר אלוקי, המתגלה לאחר שהאדם "הולך" ומחפש את האלוקים, מוצא אותו בליבו פנימה, ומוצא את "דרך החן" ללכת בה.

ה"חן" היא נקודת היופי הפנימית, שבגללה אוהבים אנשים זה את זה, ונושאים חן איש בעיני רעהו. "דרך החן" שאנו עסוקים בה, היא אותה נקודת יושר פנימית שמנהיגה את האדם על פי השכל הישר, ועם אותה "נקודת חן" שהלך איתה נח, הוא השיג ומצא חן בעיני ה', ואיתה הוא הציל את העולם.

"ללכת" עם האלוקים, פירושו של דבר, למצוא אלוקים בחיי המעשה הטבעיים שלנו, מציאה של דרך החן, שהיא הדרך הטובה, המתאימה לנו, הדרך הישרה והטבעית, שאותה טבע הקב"ה בלב כולנו.

אם נשכיל למצוא אותה, נמצא גם אנו חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.