‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת וארא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת וארא. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 15 בינואר 2015

שלבים בגאולה

מורנו ראש הישיבה שליט"א


"לכן אמור לבני ישראל אני ה', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי... ולקחתי... והבאתי... וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו, ו-ט)
הבה נתבונן במטרה, שבשבילה נשלח משה רבינו לומר לבני ישראל את חמשת לשונות הגאולה, והרי לימדונו חז''ל ''כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על האדם שלא לומר דבר שאינו נשמע'' (יבמות ס"ה), וכיון שעם ישראל היו "בקוצר רוח ובעבודה קשה", מה תועלת יש בלשונות מפורטות כל כך של גאולה, שמתארות בפירוט את תהליך היציאה, הגאולה והכניסה לארץ ישראל, כשאין לבני ישראל בכלל 'אוזן לשמוע' דברים אלו ?
שאלתנו מקבלת משנה תוקף, אל מול העובדה, ששליחות זו של משה אל העם, נאמרת לו לאחר שטען משה אל ה' [בסוף פרשת שמות] ''ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך''. דהיינו, ששעבוד העם החריף לאחר שהשמיע משה את בשורת הגאולה הראשונה, שעליה הגיב עם ישראל באמונה גדולה, "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל" (ד, לא), וא''כ אנו מבקשים להבין, מהי המטרה לומר שוב דברים אלו, בשעה שכל הסימנים מראים לכאורה שאין סיכוי שהעם יאמין שוב בגאולה שמשה בישר עליה זה מכבר.
קוד הגאולה
בפרשת שמות אנו מוצאים הבטחה מאת הקב''ה אל משה, שבני ישראל אכן יקבלו ממנו את בשורת הגאולה. וכך אמרה לנו התורה ''ושמעו לקולך''.
רש''י הסביר לנו את פשרה של הבטחה זו, שאם יאמר להם  משה רבינו בדיוק את מילות הקוד של הקב''ה ''פקוד פקדתי אתכם'', מיד ישמעו בקולו, והסיבה לכך: ''שכבר סימן זה מסור בידיהם מיעקב ומיוסף שבלשון הזה נגאלין, יעקב אמר להם, ''ואלוקים פקוד יפקוד אתכם", יוסף אמר להם "פקוד יפקוד אלוקים אתכם'', והוסיף הרמב''ן שמסורת של גאולה היא בידם לכל גואל שיבוא ויאמר להם 'פקידה כפולה', שהוא גואל אמיתי.
בואו נבין מהו העומק  בקוד הסודי זה של פקידה כפולה - "פקוד יפקוד" - שברגע ששמעו זאת מיד האמינו בגאולת משה.
לשם כך עלינו להתבונן בדברי המדרש המופלאים, המובאים ברמב''ן סוף פרשת שמות, על הפסוק בשיר השירים ''דומה דודי לצבי או לעופר האילים'' - מה צבי זה נראה וחוזר ונראה, כך גואל הראשון נראה להם, וחוזר ונכסה מהן, וחזר ונראה להם".
לאור דברי המדרש, מסביר שם הרמב''ן את טענת משה ''מאז באתי לדבר אל פרעה'', שמשה טען, למה הרעותה לעם למהר לשלוח אותי קודם שהגיע הקץ, כי לא היה ראוי לשלוח אותי עד שתרצה להצילם.
אכן טענה חזקה טוען משה, ועלינו למצוא את תשובת ה' לטיעון זה, באומרו שם ''עתה תראה אשר אעשה לפרעה'', ומיד אח''כ נשלח משה אל העם בלשונות הגאולה האמורות לעיל, שכאמור בנ''י לא שמעו אותן מקוצר רוח ועבודה קשה.
 סוד "גאולת השלבים"
סוד נפלא בתהליכי הגאולה אנו למדים מגאולת מצרים, שממנה אנו לומדים את כל שורשי הגלויות והגאולות הכלליות והפרטיות הפוקדות את עם ישראל.
גאולת מצרים, מעבר לכך שהיתה גאולת הגוף מעבודת הפרך, היתה גאולת הרוח, שיש בה חירות עולם רוחנית. כדי להוציא את עם ישראל, שהיה שקוע לגמרי בכל טומאה אפשרית, אל הגאולה הרוחנית של קבלת התורה, היו עם ישראל צריכים לעבור תהליך ארוך ועמוק של הזדככות ולימוד מחודש ויסודי של יסודות האמונה היהודית המסורה לנו מאבותינו הקדושים. אמונות ודעות אלו, הערכים הקדושים והמידות הטובות של עם ישראל, נרמסו תחת רגלי המצרים שעשו מאמץ להשקיע את אמונת עם הקודש בטומאת מצרים, ולהשכיח מהם כל זיק רוחני קדוש.
כדי לגאול את עם ישראל ולהנחיל לו מחדש את כל היסודות שעליהם נשענת אמונתנו, אין אפשרות לעשות זאת בפתע פתאום ובבת אחת, לעם של עבדים שאין להם כל מושג רוחני. זהו תהליך ארוך ומחושב שתחילתו בבשורה כללית של גאולה, המלמדת את העם את אמונת ה' ואת תפקידם ההיסטורי כמוציאים לפועל של התוכנית האלוקית בעולם.
לאחר שישמעו לראשונה על המושגים הגבוהים הללו, יגיעו עוד לימוד ועוד בשורה, שיבנו בלב העם לאט ובצורה יסודית ובריאה, את אמונתו החדשה והאיתנה.
מבחני אמונה
פשרו של הקוד הסודי "פקוד יפקוד", הוא בכך שהוא מגלה את המסגרת הכללית של תהליך הגאולה כולו, שאיננו  יכול להיות בבת אחת, אלא אך ורק בצורה זו של צבי, שנראה ונכסה, נראה ונכסה. הקב''ה מראה את הגואל בפעם הראשונה, ובכך מצית את התקווה ומראה את היעד והמטרה הנכספת. תקווה זו עליה להיות מופנמת חזק מאוד, ולאט לאט, בצורה יסודית ואמיתית, עד כדי כך שגם אם יתכסה הגואל, ויהיה נדמה אולי שהגאולה מתרחקת ואין סיכוי לאמונה, על המאמין להתחזק באמונתו, בכל מחיר.
רק מבחן זה באמונה, מעלה את המאמין לשלב הנוסף בגאולה, ומכשיר אותו שוב להתגלות נוספת של הגואל, בדרך לגאולה השלימה. סוד זה מסר יעקב לבניו, ואמר להם: תתחזקו בני ותדעו שהגאולה מגיעה בצורה של הרבה פקידות, שיש להם מטרה אחת. לבנות את הגאולה הרוחנית בצורה יסודית ומובנית, שלב אחרי שלב, וכל שלב מביא את המאמין לשלב הבא עד לגאולה השלימה. "גאולת השלבים" הזו נותנת לנגאלים להרגיש ולשמוח, בכל שלב ושלב של הגאולה השלמה הנכספת.
מטרות גאולת השלבים הן שתיים. המטרה הראשונה היא מבחני אמונה, שכל אחד מהם הוא שלב שמעלה אותנו לשלב גבוה יותר באמונה, והמטרה השניה היא, ההפנמה של כל שלב של אמונה בליבנו, כדי שנהיה אחוזים בו לגמרי.
נבין מעתה את פשרה של תשובת ה' על טענת משה ש"מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה'".תשובתו של הקב"ה היא שלאחר שהוצתה בלב העם האמונה הבסיסית בגאולת השלבים האמורה של "פקוד יפקוד", עליהם לעבור מבחני אמונה, שאם יעברו אותם הם יזכו לחלק נוסף בגאולת השלבים.
בשלב זה, נשלח אליהם משה בשליחות נוספת, לומר להם את ארבעת לשונות הגאולה, שהם פירוט מפורט יותר בגאולת השלבים, למרות שבני ישראל לא מסוגלים לשמוע אותם לגמרי. אכן, בני ישראל נמצאים בקוצר רוח, ועדיין אינם בדרגה לשמוע ולהפנים את תפקידם הגדול בהיסטוריה העולמית, בקבלת התורה ובזכייה בארץ ישראל. אך כחלק מתהליך הגאולה עליהם לדעת שיש כאן תהליך של גאולה הבנוי משלבים. השלב הראשון: "והוצאתי", אח''כ "ולקחתי", ואח''כ "והבאתי", שאלו התהליכים של הפקידה כפולה, פקוד-יפקוד.
נכון, עם ישראל עדיין לא מסוגלים לשמוע ולהאמין בכל הלב, בדרגות הגבוהות של הגאולה השלימה, אך הם כן מסוגלים לשמוע על עולם מושגים גבוה יותר שאליו הם אמורים לשאוף.
"ולא שמעו אל משה", אין הכוונה שהם לא שמעו בכלל את דבריו, אלא שלא קיבלו ולא הפנימו (כלשון התרגום "לא שמעו – לא קבילו") שאכן הם הם, עם של עבדים השקוע בתוך שערי הטומאה, מסוגל לקבל תורה, ולהיות עם ה'.
השלב הראשון בגאולה היה, לבנות לעם ישראל עולם של מושגים גבוהים, ולומר להם שהם לא סתם עם של עבדים חסרי תקווה, אלא הם "עם קרובו" של הקב"ה, בני אברהם יצחק ויעקב וגם אם לא יקבלו ברגע זה את הבשורה, הם יפנימו אותה אט אט וישאפו אליה.
שלב אחרי שלב
כשאנו יושבים בבית המדרש, ושומעים על המטרות והיעדים הגדולים שמתפקידנו להגיע אליהם, אל לנו להיבהל אם עדיין איננו אוחזים במדרגות אלו. אך אנו חייבים לשמוע עליהם ולדעת את תפקידנו ההיסטורי כעם ה' שאליו אנו צריכים לשאוף ולהגיע בסוף התהליך. ידיעות אלו מרוממות אותנו ומקרבות אותנו אל אותן מטרות נכספות.
זאת עלינו לדעת! אין גאולה הבאה בפתע פתאום ללא הכנה ראויה, וללא שלבים בגאולה. אם תהיה גאולה פתאומית ללא ביסוס והכנה ספק אם היא תחזיק מעמד...
שלבים אלו בגאולה הם נחוצים ביותר, כי לפני שמוצאים את עם ישראל ממצרים צריך להוציא את מצרים מעם ישראל
''כך היא גאולתם של ישראל, קימעא קימעא''! (שהש"ר ו י)


דבר העורך


בהפטרת הפרשה, הנביא יחזקאל מתנבא על העונש שיבוא על ארץ מצרים על כל מה שהם עשו לעם לישראל ועל האטימות של פרעה. העונש הוא שמצרים תחרב ולאחר מכן במשך ארבעים שנה, מצרים תהיה חרבה ושוממה ורגל אדם ובהמה לא תדרוך שם.
השאלה היא, למה דווקא עונש כזה, הרי לא חסרים עונשים, אפשר להעניש אותם בהרבה דרכים אחרות.
חשבתי לעצמי, פרעה קיבל תשע מכות שמאד הפריעו לו ושיבשו את הנוחות שלו, אבל הוא לא הבין או שלא רצה להבין, הוא כנראה חשב שיהיה אפשר ללמוד לחיות עם זה שיהיה אפשר להמשיך בשגרה כזאת או שהעם המצרי ימשיך לסתום, זה לא שידיחו אותו בפריימריז או שיתפרסם עליו תחקיר שיגלה לכולם שהוא מעדיף את נוחותו האישית מאשר את זו של העם. רק כשהמכה העשירית הגיעה, השונה, הקשה מכולם, הוא הבין שזה לא יכול להמשיך ככה ורק אז שחרר את בני ישראל לחירות.
אולי לכן זה גם העונש שהומט על מצרים, שממה וריקנות, מי שלא מבין אחרי כמה פעמים וצריך גיוון מיוחד וקיצוני בעונשים כדי להפנים שהוא צריך לשחרר את העבדים שנמצאים אצלו, סופו שהארץ שלו תהיה ריקנית וחסרת תוכן.
בזו דרכנו משתדלים שלא להיות כמו פרעה, יש גיוון, לכן, החל מהשבוע יש טור חדש ומרענן מהעורך לשעבר חנוך רוזנברג – הגיגים, אקטואליה, רעיונות ועוד. הקוראים מוזמנים להגיב לטור החדש בכל הדרכים העומדות לרשותם (לא כולל אלימות פיזית בעלת פוטנציאל לסיכון חיי אדם).
גוט שאבע'ס,
דודי.


הקטע שלי בפרשה - הרב זאבי קצלנבוגן

לשונות של גאולה

זה לא נעים להיות רחוק מן הבית כאשר אין לך כל דרך לחזור אליו.  להיות מנותק, בארץ זרה מבלי להבין את שפת המקום ואת התרבות. להיות רחוק מכל המוכר והחביב. זה פשוט לא נעים! אבל איך אומר המשפט, "תתעודד יכול להיות גרוע יותר..." יש מצבים יותר לא נעימים. יש מצבים שלא רק שאתה נמצא במקום זר ומנוכר אלא שאנשי המקום פשוט משתמשים בך נגד רצונך לתועלתם האישית. זה בהחלט גרוע יותר... אבל אם אנחנו כבר כאלה פסימיים, מה תגידו אם חוץ מכל זה הם לוקחים לך את הצ'קים ואת חבילות המזון שבני משפחתך הצליחו לשלוח לך בדואר? זו כבר ממש התעללות, נכון? אבל עדיין יכול להיות יותר גרוע, הם מסוגלים לשלול ממך צורת אדם, הם מסוגלים להתייחס אליך במקרה הטוב כאל מספר סידרתי...
לא התכוונתי לנאצים ימ"ש. התכוונתי למצרים, לאלו שרשמו את הפטנט בו השתמשו הנאצים יותר משלושת אלפי שנה מאוחר יותר. לאותו עם שלא רק שהיינו גרים וזרים בארצו, אלא הם עשו בנו שימוש לצרכיהם האישיים, לאותו עם ששלל מאיתנו צורת אדם בכלל. אבל לא רק למצרים התכוונתי, אלא למה שאנו מסוגלים לעשות לעיתים לעצמנו בלי כוונה.
"לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים..." (פרק ו' פסוקים ו' – ז')
בארבע לשונות של גאולה משתמש הבורא כאשר הוא מבשר את בשורת הגאולה לעם ישראל. והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. ארבעה ביטויים שכל אחד מהם מכוון כנגד דרגת קושי אחרת שיש בה בגלות.
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים – היציאה היא מתחת. היציאה היא מן המקום הנמוך ביותר. היציאה היא מסבלות מצרים, מן התוכנית הזדונית של פרעה ואנשיו לשלול מאיתנו כל זכויות אנוש. מן ההתייחסות אלינו כמספר סידרתי ולא כאל בני אדם. פרעה בהתחכמות מכניס אותנו למסלול שכל כולו התעללות רק בכדי לשלול מאיתנו את הזכויות הבסיסיות ביותר. לפני הכל צריך לצאת משם, צריך לעמוד על הרגליים כבן אדם בחברת בני האדם.

והצלתי אתכם מעבודתם – אך גם כבני אדם זה לגמרי לא נעים להיות מוכתב על ידי אחרים ולשמש להם כלי לספוק צרכיהם. גם אם לא הייתה זו עבודת פרך, גם אם הייתה זו עבודה פרודוקטיבית ומועילה, עדיין היא נעשתה לתועלת אחרים ומפני כך צריך הצלה.
וגאלתי אתכם – גאולה פירושה שחרור מוחלט. עצמאות באופן מלא. כל מה שאני עושה לעצמי אני עושה. ואם יש לי צ'קים או חבילות מזון הם לגמרי שלי.
ולקחתי אתכם לי לעם – אבל כל השאלה הגדולה היא מה אנחנו עושים עם העצמאות הזו? האם אנו יודעים ליהנות ממנה באמת?
מעולם לא היה דור שדגל בחופש יותר מן הדור שלנו. כך כותב דיויד סירוואן שרייבר בספרו 'ללא פרויד ללא פרוזאק'. שימו לב, כשאדם היה מתקבל פעם למקום עבודה, לכמה זמן זה היה? עד הפנסיה. וכשאדם היה קונה דירה, לכמה זמן זה היה? לכל החיים. ושפעם אנשים היו מתחתנים, לכמה זמן זה היה?... היום אנשים נמצאים במקום עבודתם עד שבמפעל ממול מציעים להם שניים וחצי שקלים לשעה יותר, גרים בדירה עד שבצד השני של העיר יבנו את השכונה הירוקה עם הפנטהאוז שצופה לים, ומתחתנים עד ש... אבל באותה נשימה ממשיך הפסיכולוג והנוירולוג שרייבר, מעולם לא היה דור שהייתה לו נטייה כה גבוהה לדיכאון כמו היום... המשוואה היא די פשוטה. אנחנו צורכים חופש בכל מחיר, אנחנו לא מוכנים להשתעבד ולהתחייב לכלום, וכשאנו לא מוכנים להתחייב לאף אחד, אף אחד לא מוכן להתחייב לנו, והתוצאה היא בדידות מוחלטת.
חופש וחרות הם מצרכים יקרים וחשובים, אבל בתנאי שאנו יודעים כיצד להשתמש בהם.
בשורת הגאולה אותה מבשר הבורא לעמו אינה רק יציאה מסבל, היא אפילו אינה רק עסוקה במתן עצמאות, היא בעיקר עסוקה ביציקת תכנים מהותיים לתוך החופש והחרות הנהדרים הללו. אחרי ההוצאתי וההצלתי ואפילו הגאלתי מגיע השלב האמיתי – ולקחתי אתכם לי לעם.
לא צריך את פרעה על מנת לאבד צלם אנוש, לצערנו אנו יודעים גם להסתדר בלעדיו. לא צריך אותו גם בכדי להתמכר לעבודה, את זה אנו גם יודעים לעשות נהדר...
רק כבני חורין מוחלטים יש לנו יכולת נפשית אמיתית ליצור קשר של קיימא. רק כאשר אנחנו תופסים את עצמנו כבעלי משמעות ולא כעוד אחד- כמספר סידרתי. רק כאשר אנו ניצולים מן העבודה, כלומר שגם את הדברים שהם באמת חשובים בחיים, כעבודה למשל, אבל הם חשובים כאמצעי ולא כמטרה, אנחנו מצליחים לתפוס בפרופורציות המתאימות ולא מתמכרים להם מעבר לנצרך באמת. רק כאשר נבין שמה שניצור יהיה לנו ורק הוא יהיה לנו כי הוא המציאות האמיתית שלנו, זה מה שבנינו לעצמנו בעשר אצבעות, רק אז נוכל לעמוד כבני אדם ולהעניק משמעות אמיתית לחיינו.

ואין לכם משמעות יותר אמיתית מיצירת קשר עם בורא עולם, מהיכולת להיות לו לעם ולקבל אותו כאלוקים! 

סיפור לשבת

עצרו, קחו זמן למחשבה עמוקה, שמעו סיפור משנה חיים לשבת
אדם נעמד בתחנת הרכבת בוושינגטון הבירה, והחל לנגן בכינור; היה זה בוקר קר בינואר.
הוא ניגן שש יצירות של באך במשך 45 דקות.



במשך הזמן הזה, כיוון שהייתה זו שעת השיא, נאמד שאלפי אנשים חלפו בתחנה,
רובם בדרכם לעבודה.
שלוש דקות חלפו ואדם בגיל העמידה הבחין במוזיקאי המנגן.
הוא האט את הילוכו ונעצר לכמה שניות ואז מיהר לדרכו.
כמה דקות אחר-כך, הכנר קיבל את הדולר הראשון שלו: אישה השליכה את הכסף לקופה מבלי לעצור, והמשיכה ללכת.
כמה דקות אחר-כך, מישהו נשען כנגד הקיר והאזין, אבל האיש הציץ בשעונו והחל לצעוד. ברור היה שהוא מאחר לעבודה.
מי שהעניק את תשומת הלב הרבה ביותר היה ילד בן שלוש. אימא משכה אותו משם, ממהרת, אבל הילד נעצר להביט בכנר.
לבסוף האם דחפה את הילד שהמשיך לצעוד כשראשו פונה אל הכנר. כך קרה עם עוד כמה ילדים.
כל ההורים ללא יוצא מן הכלל, אילצו אותם להמשיך לנוע.
במשך 45 הדקות בהן ניגן המוזיקאי, רק שישה אנשים עצרו לזמן מה.
כעשרים אנשים נתנו לו כסף, אבל המשיכו לצעוד בקצב הרגיל. הוא צבר 32 דולרים.
כאשר סיים לנגן והשתררה דממה, אף אחד לא שם לב. אף אחד לא מחא כפיים, לא ניתנה שום הכרה.
אף אחד לא ידע, אבל הכנר היה ג´ושוע בל, אחד מגדולי המוזיקאים בעולם.
הוא ניגן כמה מהיצירות המסובכות ביותר שנכתבו אי פעם, בכינור ששוויו 3.5 מיליון דולרים.
יומיים קודם שניגן בתחנת הרכבת, ג´ושוע בל ניגן בפני אולם מלא עד אפס מקום בבוסטון.
כרטיס עלה כמאה דולרים בממוצע. זה סיפור אמיתי.


ג´ושוע בל ניגן כאלמוני בתחנת הרכבת והדבר אורגן על-ידי עיתון 'הוושינגטון פוסט',
כחלק מניסוי חברתי בתפיסה, טעם ועדיפויות של בני האדם.
הניסוי היה: בסביבה רגילה בשעה לא הולמת.
האם אנו שמים לב ליופי ? האם אנחנו עוצרים להעריך אותו ?
האם אנו מכירים בכישרון בהקשר לא-צפוי ?
אחת המסקנות האפשריות מהניסוי הזה יכולה להיות:
אם אין לנו זמן לעצור ולהאזין לאחד המוזיקאים הטובים ביותר בעולם,
המנגן את המוזיקה הטובה ביותר שנכתבה אי פעם, כמה דברים אחרים אנחנו מפספסים ?


יום חמישי, 10 בינואר 2013

ראש הישיבה שליט"א - פרשת וארא תשע"ג


שלבים בגאולה

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א


"לכן אמור לבני ישראל אני ה', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי... ולקחתי... והבאתי... וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו, ו-ט)

הבה נתבונן במטרה, שבשבילה נשלח משה רבינו לומר לבני ישראל את חמשת לשונות הגאולה, והרי לימדונו חז''ל ''כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על האדם שלא לומר דבר שאינו נשמע'' (יבמות ס"ה), וכיון שעם ישראל היו "בקוצר רוח ובעבודה קשה", מה תועלת יש בלשונות מפורטות כל כך של גאולה, שמתארות בפירוט את תהליך היציאה, הגאולה והכניסה לארץ ישראל, כשאין לבני ישראל בכלל 'אוזן לשמוע' דברים אלו ?

שאלתנו מקבלת משנה תוקף, אל מול העובדה, ששליחות זו של משה אל העם, נאמרת לו לאחר שטען משה אל ה' [בסוף פרשת שמות] ''ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך''. דהיינו, ששעבוד העם החריף לאחר שהשמיע משה את בשורת הגאולה הראשונה, שעליה הגיב עם ישראל באמונה גדולה, "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל" (ד, לא), וא''כ אנו מבקשים להבין, מהי המטרה לומר שוב דברים אלו, בשעה שכל הסימנים מראים לכאורה שאין סיכוי שהעם יאמין שוב בגאולה שמשה בישר עליה זה מכבר.

קוד הגאולה

בפרשת שמות אנו מוצאים הבטחה מאת הקב''ה אל משה, שבני ישראל אכן יקבלו ממנו את בשורת הגאולה. וכך אמרה לנו התורה ''ושמעו לקולך''.

רש''י הסביר לנו את פשרה של הבטחה זו, שאם יאמר להם  משה רבינו בדיוק את מילות הקוד של הקב''ה ''פקוד פקדתי אתכם'', מיד ישמעו בקולו, והסיבה לכך: ''שכבר סימן זה מסור בידיהם מיעקב ומיוסף שבלשון הזה נגאלין, יעקב אמר להם, ''ואלוקים פקוד יפקוד אתכם", יוסף אמר להם "פקוד יפקוד אלוקים אתכם'', והוסיף הרמב''ן שמסורת של גאולה היא בידם לכל גואל שיבוא ויאמר להם 'פקידה כפולה', שהוא גואל אמיתי.

בואו נבין מהו העומק  בקוד הסודי זה של פקידה כפולה - "פקוד יפקוד" - שברגע ששמעו זאת מיד האמינו בגאולת משה.

לשם כך עלינו להתבונן בדברי המדרש המופלאים, המובאים ברמב''ן סוף פרשת שמות, על הפסוק בשיר השירים ''דומה דודי לצבי או לעופר האילים'' - מה צבי זה נראה וחוזר ונראה, כך גואל הראשון נראה להם, וחוזר ונכסה מהן, וחזר ונראה להם".

לאור דברי המדרש, מסביר שם הרמב''ן את טענת משה ''מאז באתי לדבר אל פרעה'', שמשה טען, למה הרעותה לעם למהר לשלוח אותי קודם שהגיע הקץ, כי לא היה ראוי לשלוח אותי עד שתרצה להצילם.
אכן טענה חזקה טוען משה, ועלינו למצוא את תשובת ה' לטיעון זה, באומרו שם ''עתה תראה אשר אעשה לפרעה'', ומיד אח''כ נשלח משה אל העם בלשונות הגאולה האמורות לעיל, שכאמור בנ''י לא שמעו אותן מקוצר רוח ועבודה קשה.


סוד "גאולת השלבים"

סוד נפלא בתהליכי הגאולה אנו למדים מגאולת מצרים, שממנה אנו לומדים את כל שורשי הגלויות והגאולות הכלליות והפרטיות הפוקדות את עם ישראל.

גאולת מצרים, מעבר לכך שהיתה גאולת הגוף מעבודת הפרך, היתה גאולת הרוח, חירות עולם רוחנית. כדי להוציא את עם ישראל, שהיה שקוע לגמרי בכל טומאה אפשרית בארץ הטומאה הבלתי מוגבלת, אל הגאולה הרוחנית של קבלת התורה, היו עם ישראל צריכים לעבור תהליך ארוך ועמוק של הזדככות ולימוד מחודש ויסודי של יסודות האמונה היהודית המסורה לנו מאבותינו הקדושים. אמונות ודעות אלו, הערכים הקדושים והמידות הטובות של עם ישראל, נרמסו תחת רגלי המצרים שעשו מאמץ להשקיע את אמונת עם הקודש בטומאת מצרים, ולהשכיח מהם כל זיק רוחני קדוש.

כדי לגאול את עם ישראל ולהנחיל לו כמעט מחדש את כל היסודות שעליהם נשענת אמונתנו, אין אפשרות לעשות זאת בפתע פתאום ובבת אחת, לעם של עבדים שאין להם כל מושג רוחני. זהו תהליך ארוך ומחושב שתחילתו בבשורה כללית של גאולה, שתלמד דבר ראשון את העם את אמונת ה' ואת תפקידם ההיסטורי כמוציאים לפועל של התוכנית האלוקית בעולם.

לאחר שישמעו לראשונה על המושגים הגבוהים הללו, יגיעו עוד לימוד ועוד בשורה, שיבנו בלב העם לאט ובצורה יסודית ובריאה, את אמונתו החדשה והאיתנה.


מבחני אמונה

פשרו של הקוד הסודי "פקוד יפקוד", הוא בכך שהוא מגלה את המסגרת הכללית של תהליך הגאולה כולו, שהוא לא יכול להיות בבת אחת, אלא אך ורק בצורה זו של צבי, שנראה ונכסה, נראה ונכסה. הקב''ה מראה את הגואל בפעם הראשונה, ובכך מצית את התקווה ומראה את היעד והמטרה הנכספת. תקווה זו עליה להיות מופנמת חזק מאוד, ולאט לאט, בצורה יסודית ואמיתית, עד כדי כך שגם אם יתכסה הגואל, ויהיה נדמה אולי שהגאולה מתרחקת ואין סיכוי לאמונה, על המאמין להתחזק באמונתו, בכל מחיר.

רק מבחן זה באמונה, מעלה את המאמין לשלב הנוסף בגאולה, ומכשיר אותו שוב להתגלות נוספת של הגואל, בדרך לגאולה השלימה. סוד זה מסר יעקב לבניו, ואמר להם: תתחזקו בני ותדעו שהגאולה מגיעה בצורה של הרבה פקידות, שיש להם מטרה אחת. לבנות את הגאולה הרוחנית בצורה יסודית ומובנית, שלב אחרי שלב, וכל שלב מביא את המאמין לשלב הבא עד לגאולה השלימה. "גאולת השלבים" הזו נותנת לנגאלים להרגיש ולשמוח, בכל שלב ושלב של הגאולה השלמה הנכספת.

נבין מעתה את פשרה של תשובת ה' על טענת משה ש"מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה'".תשובתו של הקב"ה היא שלאחר שהוצתה בלב העם האמונה הבסיסית בגאולת השלבים האמורה של "פקוד יפקוד", עליהם לעבור מבחני אמונה, שאם יעברו אותם הם יזכו לחלק נוסף בגאולת השלבים.

כאן בשלב זה, נשלח אליהם משה בשליחות נוספת, לומר להם את ארבעת לשונות הגאולה, שהם פירוט מפורט יותר בגאולת השלבים, למרות שבני ישראל לא מסוגלים לשמוע אותם לגמרי. אכן, בני ישראל נמצאים בקוצר רוח, ועדיין אינם בדרגה לשמוע ולהפנים את תפקידם הגדול בהיסטוריה העולמית, בקבלת התורה ובזכייה בארץ ישראל. אך כחלק מתהליך הגאולה עליהם לדעת שיש כאן תהליך של גאולה הבנוי משלבים. השלב הראשון: "והוצאתי", אח''כ "ולקחתי", ואח''כ "והבאתי", שאלו התהליכים של הפקידה כפולה, פקוד-יפקוד.

נכון, עם ישראל עדיין לא מסוגלים לשמוע ולהאמין בכל הלב, בדרגות הגבוהות של הגאולה השלימה, אך הם כן מסוגלים לשמוע על עולם מושגים גבוה יותר שאליו הם אמורים לשאוף.

"ולא שמעו אל משה", אין הכוונה שהם לא שמעו בכלל את דבריו, אלא שלא קיבלו ולא הפנימו (כלשון התרגום "לא שמעו – לא קבילו") שאכן הם הם, עם של עבדים השקוע בתוך שערי הטומאה, מסוגל לקבל תורה, ולהיות עם ה'.

השלב הראשון בגאולה היה, לבנות לעם ישראל עולם של מושגים גבוהים, ולומר להם שהם לא סתם עם של עבדים חסרי תקווה, אלא הם "עם קרובו" של הקב"ה, וגם אם לא יקבלו ברגע זה את הבשורה, הם יפנימו אותה אט אט וישאפו אליה.


שלב אחרי שלב

כשאנו יושבים בבית המדרש, ושומעים על המטרות והיעדים הגדולים שמתפקידנו להגיע אליהם, אל לנו להיבהל אם עדיין איננו אוחזים במדרגות אלו. אך אנו חייבים לשמוע עליהם ולדעת את תפקידנו ההיסטורי כעם ה' שאליו אנו צריכים לשאוף ולהגיע בסוף התהליך. ידיעות אלו מרוממות אותנו ומקרבות אותנו אל אותן מטרות נכספות.
זאת עלינו לדעת! אין גאולה הבאה בפתע פתאום, ללא הכנה ראויה, וללא שלבים בגאולה.

כאמור, מטרות גאולת השלבים הן שתיים. המטרה הראשונה היא מבחני אמונה, שכל אחד מהם הוא שלב שמעלה אותנו לשלב גבוה יותר באמונה, והמטרה השניה היא, ההפנמה של כל שלב של אמונה בליבנו, כדי שנהיה אחוזים בו לגמרי.

''כך היא גאולתם של ישראל, קימעא קימעא''! (שהש"ר ו י)



הרב אליהו מאיר פייבלזון - פרשת וארא תשע"ג


חיים יהודיים

הרב אליהו מאיר פיבלזון


בפרשה הקודמת עסקה התורה בעיקר בגלות מצרים. בפרשתנו מתחילה התורה לתאר את הגאולה – יציאת מצרים. התורה מעמידה את יציאת מצרים כיסוד עיקרי ליהדות כולה. בפתיחת עשרת הדברות, מציג הקב"ה את עצמו במילים (שמות כ, ב) "אנכי ד' אלוקיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים". וכבר כתב רבי אברהם אבן עזרא בפירושו, "שאלני רבי יהודה הלוי מנוחתו כבוד, מדוע הזכיר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ולא הזכיר אשר עשיתי שמים וארץ, ואני עשיתיך". ובאמת, בריאת העולם מוזכרת בתורה כולה (מלבד בתחילת התורה) פעמים בודדות בלבד, ואילו יציאת מצרים נזכרה עשרות פעמים! מצוות רבות הן זכר ליציאת מצרים, ומצוות רבות אחרות מיוסדות על יציאת מצרים. גם מעמד הר סיני ונתינת התורה, שבוודאי עומדות ביסוד היהדות כולה, לא מודגשות בתנ"ך כיציאת מצרים. בליל הסדר מדי שנה ושנה, אנו מספרים לילדינו ביציאת מצרים. "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. ובכל דור ודור חייב האדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

וכל זה צריך תלמוד. מה יש לנו לקחת מיציאת מצרים לחיינו? באיזה אופן מעצבת גאולת מצרים את תפיסת עולמנו, יותר מכל אירוע או רעיון אחר? כשאנו מסובים עם בנינו לשולחן הסדר, ומספרים להם ביציאת מצרים, איזה מסר אנו מעוניינים להעביר להם? ומאיזו בחינה המסר הזה משמעותי כל כך? אירוע שהתרחש לפני יותר משלושת אלפים שנה, באיזה אופן הוא יכול למלא את רוחנו? איזה תוכן הוא אמור לתת לנו ולבנינו? ברור לגמרי, שהעיסוק בשאלות אלה הוא חלק מהותי בלימוד תורת יציאת מצרים. אם נדע את התשובות עליהן, נוכל להפיק מיציאת מצרים את המשמעות שראוי להפיק ממנה. ההתבוננות בשאלות אלה, תביא אותנו להבנה טובה יותר של מהות היהדות.

טבעו של אדם החי בעולמנו, שקיומו חשוף לסכנות מסכנות שונות. לעומת זאת, האדם באופיו זקוק לתחושת ביטחון. בלעדיה אין הוא מסוגל לפעול בעולם, ורק עליה הוא יכול לבנות את חייו. ואכן, בני אדם יוצרים לעצמם מקורות ביטחון שונים ומשונים, כל מקור ורמת הביטחון והיציבות שאפשר לייחס לו. אבל, האמת הידועה לכולנו היא, שהקיום השברירי בעולמנו אין לו על מה שיסמוך, כדברי דוד המלך בספר תהילים (קמו, ג), "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה". למרות זאת, בני אדם יוצרים לעצמם תחושת ביטחון הנסמכת על כל מיני מחשבות, שדמיון ומציאות משמשים בהם בערבוביה.

עם ישראל בגלות מצרים, התקיים בתנאים שאין בהם כדי לאפשר תחושת ביטחון כלשהי. השנים הארוכות של הגלות והשעבוד, מחקו כל דימוי של יציבות וביטחון, אפילו תלוש לגמרי מן המציאות. השהות של עם בגלות כזו, דור אחר דור, מבטלת גם את הזיכרון המעורפל של ימים טובים שהיו בעבר. ממש כמו עובר במעי אימו, שאין לו שום קיום עצמאי, והריהו כירך אימו, כהגדרת חז"ל, כך היו ישראל במצרים, נשענים לגמרי על משעבדיהם, שנהגו איתם באטימות ובאכזריות.

אל המצב הנורא הזה, בא הקב"ה בכבודו ובעצמו, וגאלם משם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. במורא גדול זה גילוי שכינה, הופיע הוא יתברך, הוא לא מלאך, הוא ולא שרף, הוא ולא שליח, הוא ולא אחר. הופיע ונשא אותם אליו כעל כנפי נשרים. משם והלאה עם ישראל מתקיים, אלפי שנים, כשיסוד קיומו ובטחונו הוא ההבטחה האלוקית. וכך אנו אומרים בליל פסח, כשכוס ישועות בידינו, "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". לאמור, בכל דור ודור, בין בשנים של גלות ומצוקה, ובין בשנים של שגשוג וניצחון, עם ישראל אינו מתקיים אלא על ההבטחה האלוקית, שהופיעה לעינינו בגאולת מצרים. בכל דור ודור, עד ימים אלה ממש, יש מי שעומד עלינו לכלותינו, ורק ההבטחה האלוקית היא שעומדת לנו, ובה אנו תולים ביטחוננו.

עם ישראל יצא ממצרים אל המדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב, וצימאון אשר אין מים (דברים ח, טו), מתוך אמון מלא בהנהגה האלוקית. רגע זה של אמון, נזכר לנו לדורות עולם אצל הקב"ה, כמאמרו ביד הנביא ירמיהו (ב, ב) "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר, כה אמר ד', זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". האדם היחיד, החי והזוכר את יציאת מצרים, מעמיד את קיומו על ההבטחה האלוקית, שהיא מתייחסת לכנסת ישראל כולה. בה הוא תולה את בטחונו, ועליה הוא נשען בכל עניני חייו. זוהי נקודת הבסיס של היהדות כולה, וזהו הלקח הראשוני שאנו למדים מיציאת מצרים.



שו"ת SMS (הרב ארי מור) - פרשת וארא תשע"ג





שאלה: 
האם מותר להעתיק דיסק לשימוש עצמי?
תשובה: 
כן.


שאלה:
הלכתי לישון מאוחר וקמתי מאוחר, אני יכול להתפלל שחרית עד חצות או שאני נחשב מזיד ולא יכול להתפלל אחרי זמן תפילה?
תשובה:
הנושא הוא פשיעה (ולא מזיד). אם לא התעוררת כלל אתה יכול להתפלל לאחר זמן תפילה, אך אם התעוררת וחזרת לישון אסור לך להתפלל לאחר זמן תפילה.


שאלה: 
יש חובה להוציא את חוטי הציצית החוצה? והאם יש הבדל בזה בין אשכנזים לספרדים?
תשובה: 
דעת המשנה ברורה שיש חובה, ובמקהלות הספרדים נהגו רבים שלא להוציא.


שאלה: 
אני לא זוכר אם בירכתי ברכות השחר או לא. מה עלי לעשות?
תשובה: 
אם אתה יכול תצא בשמיעה מאחרים, ואם אינך יכול אל תברך (ספק ברכות להקל)


שאלה: 
האם בחור בישיבה צריך לומר "ברכת האורח" בברכת המזון?
תשובה: 
כשאוכל בישיבה אינו צריך לומר, וכשמתארח אצל אחרים צריך לומר.