נחמן גלבך - פרשת כי תבא

מאת: נחמן גלבך

מהי גזענות

גִּזְעָנוּת היא עמדה, שלפיה, בקרב בני אדם מתקיים קשר בין מוצא ביולוגי (וסממנים גופניים המעידים על מוצא כזה) מחד, לבין תכונות אופי וכישורים קוגניטיביים מאידך. ברוב המקרים משתמעת מהגישה גם עליונותה של קבוצה אחת על האחרת, והיא משמשת צידוק למעשים ולהתבטאויות שעיקרם העדפה של קבוצה אחת על האחרת (ויקיפדיה העברית).

במאמרו של הלל עזרא בשבוע שעבר הועלתה הטענה שלפיה תורת ישראל גזענית, ובהתאם לכך מפלה בין קבוצות כאלו ואחרות, חשוב להבין מהי גזענות לפני שמועלת טענה כזאת או אחרת.

גזענות פרושה לחלק (וכפועל יוצא להפריד להפלות או להרוג) בין קבוצות שונות ע''פ מוצאם ותכונותיהם הביולוגיות, אדם הנמצא בקטגוריה א' לעולם לא יוכל להחליף לקטגוריה ב' , בין אם הוא יחליף את דעותיו, אמונותיו או דרכיו וקטלוגו נובע מעצם היותו הוא בעל תכונות ביולוגיות כאלו ואחרות.

תורת ישראל איננה כזו ואינה מחזיקה בדעות שכגון אלו, מה שכן תורת ישראל מחלקת בין בני אדם ע''פ דתם (וכפועל יוצא אמונתם ומעשיהם). מוטיב מרכזי ביהדות הוא היות עם ישראל (לא כגזע אלא כדת) העם הנבחר, עם סגולה שתפקידו עדות על בריאת העולם ע''י הקב''ה וכן תיקון העולם והבאתו למצב מתוקן.

אם נושא ברור זה אפשר להתחיל:

גוי

רוב רובם המוחלט של הגויים בדעותיהם פולחנם ומעשיהם מערערים על בריאתו של העולם בידי בורא יחיד, מערערים על זכותנו שניתנה מהבורא בעצמו על ארץ ישראל ומערערים על תיקון העולם כפי שקיבלנו מהבורא בעצמו, רוב רובם של הגויים בעצם דתם ומעשיהם מכריזים "הבורא כפי שאתם (בני ישראל) מתארים אותו ומפיצים את דעתו, איננו קיים" יתרה מזאת הלכה שעשיו שונא ליעקב ובעצם קיומנו כתמרור מוסרי בעולם הזה, אנו כסדין אדום בעיניהם.

גר

גוי שלאחר מחשבה רבה ומאמץ החליט לשנות את דעותיו ומעשיו (וכפועל יוצא את דתו).

באפשרותו של כל גוי לעשות זאת.

המסקנה המתבקשת היא שתורת ישראל איננה גזענית

ריבית

עשיית מסחר בכסף. מעשה טבעי, הגיוני והוגן

התורה ציוותה אותנו ביננו אנו לא להלוות או ללוות בריבית כדרישה אקסטרה מוסרית שמטרתה ככל ציוויי התורה, שורשה עליון ונשגב מהבנתנו אך גם בשכלנו אנו מבינים שמטרתה להרבות בחסד ואחווה ביננו כשותפים לדרך ולחזון.

אין לתורה שום אינטרס כזה או אחר להרבות באחווה ביננו לגויים, כיון שיכולים אנו שלא ברצוננו להמשך אחר דעותיהם ומעשיהם (ע''ע יין נסך).

לא זו בלבד שאין התורה רוצה באחווה ביננו לגויים אלא שבציווי זה להלוות בריבית לגוי יוצרת היא בידול הרצוי מבחינתה.

חשוב לציין שהתורה רואה בשלום ערך עליון, אך בין שלום לאחווה יש הרבה שטח אפור.

רצח

גדיעת פתיל חייו של אדם אחר, לאחר מעשה זה אין הנרצח יוכל לשנות, לעצב או ליצור במציאות.

אין התורה מעודדת בשום פנים ואופן כל הרג שהוא ללא סיבה (פרטים בתורה לגבי הסיבה) חוץ מעמלק שזהו נושא אחר.

אך התורה כן מבדילה מבחינה משפטית (להבדיל מהסתכלות מוסרית, ז''א שיכול להיות מעשה רע אך זה שהתורה לא מענישה עליו לא אומר שצריך לעשות אותו) בין רצח יהודי לרצח גוי מהסיבה הפשוטה.

כשפתיל חייו של יהודי נגדע באיבו נחסר משהו בבריאה, בתיקונה ובעדות על קיומו של הבורא.

מה שאין כן בגוי, אין זה אומר שחייו של גוי שווים פחות אך זה אומר שרצח יהודי מזיק יותר לבריאה מאשר רצח גוי.

יצויין שרצח עכו''ם אסור מהתורה ובידי בי''ד להעניש על כך גם עונש מוות אך בתורה אין על כך עונש מוות. אני חושב שנקודת המוצא איננה למה אין התורה הורגת על רצח עכו''ם, אלא למה התורה הורגת על רצח יהודי. התורה אינה ממיתה כהתראה, אילו הייתה ממיתה כהתראה, היה מקום לשאלה למה לא ממיתים על רצח גוי. אך כיון שהתורה ממיתה כעונש על מעשה עוול לבריאה כולה מובן למה דווקא על רצח יהודי מומתים.

בלי שום קשר, נושא למחשבה. במבט לאורך ההיסטוריה נמצא שיהודים, גם בזמנים שמושכות השלטון היו בידיהם, מעולם לא רצחו סתם בני לאומים אחרים. כמו כן מעולם לא העריצו, היללו או הפכו לדמות פולחן, אדם שעשה זאת, מה שאין כן אצל אומות העולם.

אבידת עכו''ם

אותה הסיבה כמו ריבית, אין זה מחובתי לעבוד אצל אדם אחר בחינם כדי להשיב את אבדתו. בין יהודים התורה ציוותה אותנו כאקסטרה מוסריות להחזיר אבדות.

גזל עכו''ם

אסור מדאורייתא וכך נפסק בשו''ע.

במאמר מוסגר אינני חושב שלשום גוי יש את הזכות להפנות אלינו אצבע מאשימה בגזענות.

ע''ע שואת ארופה (יבשת שלמה שתקה אל מול רצח עם),שואת הארמנים, כיבוש אמריקה ודיכוי האינדיאנים, רצח פרוטסטנטים/קתולים באירופה, האפרטהייד באפריקה, מסעי הצלב, חוק העבדות בארצות הברית ועוד רבות הדוגמאות. זה שהעולם בשנים האחרונות פתאום מתהדר בטלית ההומניות זוהי רק דוגמא לצביעות הגויים.

לסיכום: התורה איננה גזענית (גוי יכול להתגייר) והשוני הדיני שנוצר בחלק מדיני התורה מקורו בעיקרי היהדות שגוי שונה מיהודי ורצון התורה לבדל בין יהודים לגויים.

אני חושב שאם הדברים יהיו ברורים ובהירים בליבנו לא תהיה לנו שום בעיה לומר אותם לכל גוי שלא יהיה.

למותר לציין שזו הצורה שבה אני תופס את הנושא, זוהי דעתי האישית ואם יש למישהו הערות/הארות/חילוקי דעות וכיוצ''ב אשמח לשמוע.

ארי וינברג - פרשת כי תבא

מאת: ארי וינברג

נבחרותו של היהודי

בשבוע שעבר הועלתה מעל במה חשובה זו שאלה שהייתי שמח להתייחס אליה. הכותב הקדים ותיאר את מסעות הטבח שהוביל בוגדן חמינלצקי ימ"ש ועוד כהנה מן הגרועים שבאויבי ישראל שפעלו בשם האנטישמיות. ולבסוף שאל האם אנו שונים מהם? האם אנו לא גזענים? האם התורה לא כותבת "את הנוכרי תשיך"? תגזול אותו? אל תחלל עליו את השבת? וכו' וכו' ...

א"כ ראשית הייתי רוצה לצאת מתוך כמה נקודות הנחה:

א' האם יש מושג של צדק אם אינו לפי חוקי הקל? גם חמינלצקי וגם היטלר ימ"ש פעלו על פי צדק מסוים ע"פ טענתם – חמינלצקי, בשם חופש הצמיתים הפולנים והיטלר בשם טיהור הגזע... למרות כך, כל מי ששפוי בדעתו יודע שהם רוצחים לפי כל קנה מידה - אף שהיטלר בספרו "מלחמתי" (מיין קמפף) העמיד באופן ברור את שיטתו המטורפת! א"כ אנו מוכרחים לצאת מנקודת הנחה שאין צדק אם אינו אלוקי ואם התורה כותבת "את הנוכרי תשיך" זהו הצדק האמיתי והיחיד!

ב' היהודים הינם העם הנבחר והנעלה מכל העמים! תואר שזכינו בו ביושר בזכות אבותינו גדולי האומה שעמלו ועבדו את אלוקים ועמדו בניסיונות שה' ניסה אותם. עברנו את כור ההיתוך במצרים וגם שם נבררו רק הראויים וכו' כל ה"גיבוש" שעברנו בדרך להיותנו לעם. אולם לאחר ההתהוות אנו נעלים משאר העמים אבל גם מחויבים מהם בכל אורחות חיינו.

ג' גזענות הינה שנאה או אפליה של גזע על שום גזעו. גזע א"א לשנות. אנחנו לא שונאים את הגזע. אנחנו מקבלים כל גר בזרועות פתוחות והתורה מדגישה במספר מקומות את חובתנו לאהבת הגר. אנו כן שונאים את הגויים - אך בגלל מעשיהם. שנאה עזה ועמוקה! אבל בשום אופן לא ניתן לכנות זאת גזענות. ולאלו השואלים: הרי גם אצל היהודים יש לצערנו אנשים שעלינו לשנוא בגלל מעשיהם ולמרות כך אסור לנו לגוזלם? התשובה פשוטה: הם יהודים למרות הכל. זה עבר להם בירושה. וזה כמו שלא יעלה על הדעת לשאול למה לבן של ביל גייטס יש הרבה כסף זה גזענות... אחרי שנהיינו לעם, אנו יהודים. גם אם בנו של הגר לא ישמור תורה ומצוות עדיין יקרא יהודי ויהיה אסור להלוות לו בריבית.

ד' למרות שלפי דברי הכותב אין אפליה מפורשת ב"ברית החדשה" ההיסטוריה הוכיחה כמה דם יהודי הם שפכו כמים בכל דרך שמצאו לנכון. ולא רק צוררים יחידים כהיטלר וחמינלצקי ימ"ש אלא אנשים רגילים שרצחו בשם הדת. עיין ערך מסעות הצלב. אצל היהודים להבדיל, גם כשיוצאים למלחמה מחויבים לקרוא לאויב לשלום. ואפי' לשבעה עממים ועמלק שאנו מחויבים למחות את שמם מתחת השמים פוסק הרמב"ם (מלכים פ"ו) שיש לפנות אליהם קודם לשלום.

ואם נרד לפרטים. להלן מספר דוגמאות: האור החיים הקדוש מסביר שהסיבה שאסור להלוות בריבית למרות שע"פ ההגיון יש לקחת ריבית על הלוואה כי אם לי יש מיליון דולר ולך יש שכל לדעת איפה להשקיע אותו למה שלא נתחלק ברווחים? אלא שאדם שמלווה בריבית פוגם במידת הביטחון שלו ומראה שלא בוטח בה' שיזמין לו צרכיו ולכן מלווה בריבית כדי להבטיח (?!..) את עתידו וכשאדם מלווה לגוי יש הרבה סיכויים שלא יחזיר לו לכן מידת הביטחון אינה נפגמת ומותר.

חילול שבת: בניגוד למה שנראה כמושכל ראשון, חילול שבת לצורך פיקוח נפש לא הותר מפני שהחיים הם ערך עליון - הם אומנם ערך עליון אבל הגמרא אומרת שזה הותר מפני שאם נחלל עליו שבת אחת הוא יוכל לשמור שבתות הרבה, סיבה שאינה שייכת בגוי.

גזל: אדם שבחר במערכת שאין בה צדק למה שלא נתייחס אליו במטבע שהוא בחר?!

מהיכן שלא תביט על סוגיית היהודי והגוי תבחין שהשוני הדיני אינו נובע ממהות הבדלי גזע חלילה, אלא מהקשר עם האלוקים והשלכותיו בתוך הבריאה.

הרב יוסף אוחנה - פרשת כי תבא

מאת: הרב יוסף אוחנה

היהודי על פני הגוי

לפני מספר שנים, בהיותי כבן 17, נסעתי לטיול משפחתי לצרפת. היינו במספר אתרי תיירות הומי אדם. ארמונות ורסאי, דיסנילנד, ועוד. המוני אנשים גדשו כל מקום, רכבות עמוסות בתיירים אנשים נשים וטף, תורות ארוכים השתרכו בכניסה לכל אתר ומתקן. כשאני רואה המון אנשים אני מתרגש ואפילו עד דמעות. מה לעשות. לא משנה אם זה המוני אנשים שמביטים בתהלוכה של ליצנים ברחובות דיסנילנד, או, להבדיל, המוני אנשים שהולכים אחר מיטתו של הרב אלישיב.

מספר חודשים לפני נסיעתי לצרפת קראתי במקרה (או שלא) את ספרו של ר' חיים פרידלנדר על אמונה. הוא מסביר על השגחה כללית ופרטית. השגחה כללית, שאדם מקבל חיים בשביל מישהו אחר, בשביל האדם השלם (הצדיק). בדומה לחי צומח ודומם שמשמשים את האדם השלם. הרמב"ם מביא דוגמא על ארמון גדול ומפואר, שיתכן ונבנה רק בשביל שצדיק יעבור שם פעם אחת ויהנה מצלו. בעודי מתבונן בהמון האדם שסביבי, נזכרתי בדברים שקראתי. כמובן שהנחתי שאני הוא האדם השלם, והתחלתי לחשוב שכל הגויים שסביבי חיים רק בזכותי ובשבילי. במיוחד שהגעתי לתור ארוך, שהיה נראה שאין לו סוף, השתעשעתי בדמיונות כיצד כולם מחייכים אלי ומפנים לי מקום ואומרים: בכבוד, איש נעלה ויקר, תעלה לרכבת ההרים, הרי בזכותך אנחנו נושמים. אח... אם הם היו מכירים בעובדה הזו, אולי גם היו קונים לי איזה קולה קר, חבל... לאחר מכן, כשכבר נמאס לנו לבזבז את כל החופש על עמידה בתור, עשינו מה שכל ישראלי עושה - פשוט נעמדנו בתחילת התור כאילו היינו שם מאז ומעולם. כמובן, רוב הגויים הסתכלו עלינו במבט אדיש ומטומטם. אם היה אחד שנתן בנו מבט זועף, כנראה הוא יהודי מתבולל.

* * *

שאלה ראשונה: רוב מוחלט של דיני התורה מתייחס ל"אחיך" ול"עמיתך" היהודי ולא לזה הגוי. כך בעשיית צדקה וחסד, בהשבת אבידה, בהונאה, בגניבה, בגזילה, ועוד (אמנם, בניגוד למה שנכתב שבוע שעבר, יש איסור מהתורה לגנוב ולגזול מגוי, אך לא מ"לא תגנובו" ומ"לא תגזול" אלא ממקור אחר). החינוך היהודי הצטיין והצליח מאוד בתחומים רבים. כתיבת ספרים (עם הספר), בתי מדרשות שקמו מתוכם אנשי חכמה ובעלי השפעה רחבה, חכמים במספר רב יחסית לאחוז הקטן של היהודים בכלל האוכלוסייה. הדת נכנסה בעצמות של העם, עד כדי מסירות נפש, ייסורים ומיתות משונות על קידוש השם. אך לגבי החינוך לגזענות, משום מה, העם היהודי לא קלט את המסר. מעשי גזענות מצד היהודים כמעט ולא נרשמו בהיסטוריה. מדוע לא קמה קבוצה של יהודים ממורמרים ועשתה מעשה, לפחות כדי לנקום את התעללות הגויים במשפחתם ובעם היהודי לדורותיו. הרמב"ם כותב "כל הורג נפש אדם מישראל עובר בלא תעשה שנאמר לא תרצח". כלומר, לא תרצח לא חל על גויים. האם מבחינת התורה גויים אינם בני אדם? מהתבוננות בדברי חז"ל עולה שאם לא היה כתוב "לא תרצח... רעך" הרי שהאיסור היה חל גם על גויים. גויים הם בני אדם, ובכל זאת התורה לא מתייחסת אליהם כשווים ליהודי. גזענות?

שאלה שניה: מה הבעיה בריבית? כמו שמותר להשכיר בית או רכב, יהיה מותר להשכיר את הכסף. עבדתי קשה להשיג את הכסף שלי, ואני משכיר אותו לכל המרבה במחיר. לא מדובר בהכרח בניצול מצוקתו של השני. אפשר לתת הלוואה גם לפתיחת עסק או לכל השקעה אחרת. יתירה מזאת, יש איסור על הלווה לשלם ריבית מרצונו. איסור זה מפורש בתורה בלי קשר לזה שהוא מכשיל את המלווה באיסור ועובר על לפני עיור לא תתן מכשול [תשובה לשאלה זו נמצאת בדבריו של הרש"ר הירש על איסור ריבית].

שאלה שלישית: חלק ניכר ממצוות התורה, הם מצוות שיש בהם מוסר אנושי שמובן לכל בר דעת. לא תעשוק שכיר עני, ביומו תתן שכרו, לא תחסום שור בדישו, השבת אבידה, לא תלך רכיל, ועוד. מדוע אלוקים מצווה ומזהיר אותנו על דברים שאפשר להבין לבד. האם צריך את הציווי האלוקי "לא תרצח" כדי שלא נרצח. האם איננו יכולים להבין זאת לבד ככל העמים. ציווי השכל הוא שמביא אלינו את ידיעת קיומו של אלוקים ותורתו. מאותו שכל אפשר להבין גם חלק גדול מהמצוות.

שאלה רביעית: למרות שאחד מעיקרי היהדות הוא האמונה בעולם הבא, בתורה לא מוזכר כלל עולם הבא. בתורה כתוב ומודגש מספר פעמים שמטרת קיום התורה והמצוות הוא "לטוב לך כל הימים", "למען יאריכון ימיך", וכדומה. הדרך המוצלחת ביותר שיהיה טוב לאדם היא על ידי חיים של תורה. לפי השקפת היהדות, בורא עולם הוא מהות הטוב, ו"מחוק הטוב להיטיב". מדוע אם כן נתנה התורה רק לעם ישראל, מה עם טובת שאר העמים, כיצד הטוב מגיע אליהם?

התחלה של תשובה: האם הפלה היא רצח? האם מותר לנתק אדם שמחובר למכשיר הנשמה בגלל שהוא סובל? אדם שהרג מספר אנשים, האם יש להרוג אותו או לשים אותו בכלא? תורה שבע"פ היא חלק אינטגראלי מתורה שבכתב. גוי מכריע בשאלות כאלו ע"פ שכלו, וזה מספיק לו. נשמת היהודי זקוקה למזון רוחני שישלים אותה. השכל לא יצליח להשלים לבדו את החסר. יהודי שעושה צדקה עם חברו רק מתוך מוסר אנושי ולא מתוך הציווי האלוקי, הוא כאדם שלא אכל שלושה ימים - ואוכל בגלל שהאוכל טעים, במקום להבין שהוא אוכל בשביל להשקיט את רעבונו, שמשהו חסר לו.

מלבד זאת, ישנה התנהגות מוסרית עליונה ששייכת רק בין בני האלוקים (בנים אתם לה' אלוקיכם). משפחה שקבלה על עצמה התנהגות נאותה במיוחד בינם לבין עצמם, אינם מחוייבים לנהוג בצורה זו כלפי אחרים. מי שלא חבר במועדון, לא מקבל הנחה. השבת אבידה? בעיני הגוי, אם נאבד לך, מה פתאום שאטרח להשיב לך. יהודי שרוצח את חברו עובר ב"לא תרצח" משום שאלוקים אומר: אל תרצח בן של מלך שהוא אחיך, ביהודי נשמה גבוהה שהשפעתה גבוהה מאוד בארץ ובעולמות העליונים. כשיהודי הורג גוי ללא סיבה מוצדקת, אין כאן את הציווי האלוקי האמור, אך עדיין נשאר ציווי השכל האנושי, בדומה לגוי שרוצח גוי אחר, ועונשו בהתאם לחוקי המשפט האנושי. לכן גם הגויים מוכרחים ומצווים להקים מערכת משפט, שתשפוט לפי כלים שכליים ואנושיים.

אמנם, כשמדובר בתכונה בנפש היהודי, כמו הכרת הטוב, אין הבדל כלל בין היחס ליהודי ליחס לגוי. "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". גרנו במצרים, ולמרות שהתעללו בנו והשתמשו בנו כעבדים, אל לנו לשכוח את הטובה שנתנו לנו, מקום ובית לחיות בו. יש להכיר טובה לכל אחד, ואפילו לבעלי חיים או לדומם. אך גניבה או רציחה הוא מעשה שלילי רק בתנאים מסוימים. הבא להורגך השכם להורגו. אדם שהרג את הרודף אותו להורגו, אינו נעשה אכזרי, ואם הוא לא יהרוג את הרודף הרי ש"כל המרחם על האכזרים סופו להתאכזר על הרחמנים".

נ.ב. אין בכוונת המאמר לתת תשובות, אלא לעורר את מחשבתו של הקורא, כי "הלב הוא הרצון, והרוח הוא המחשבה. אלה הם השותפים אשר ימשלו בך בכל שעה ובכל מקום" (בעקבות היראה עמוד קס"ה).

הלל עזרא - פרשת כי תצא

מלחמת הגזעים

מאת: הלל עזרא

התאריך: 27 בדצמבר 1595.

המיקום: 'סובוטוב' - עיירה קטנה בערבות אוקראינה.

בקול יללה דקה בקע לאוויר העולם תינוק קטן, קראו לו בוהדן. הוריו של התינוק שלימים נודע בשמו המלא בוגדן חמלניצקי, בוודאי לא חלמו איזה צפע הם מגדלים בביתם. מפלצת אכזרית שעתידה הייתה ברבות הימים לפקד על אחד ממסעי הזוועה האפלים ביותר שידעה יהדות אירופה. חיית טרף שאחראית ישירות לחיבור המזעזע אותו אנו קוראים מידי שבת - 'אב הרחמים'.

חמלניצקי הועסק באחוזתו של פולני עשיר שהתעמר בו, באשתו ובילדיו בחסות החוק שלא הגן על זכויותיהם של צמיתים באחוזות האריסטוקרטיה הפולנית. הוא ניסה לפנות לבית המשפט ולאחר מכן אל המלך, אך נענה בזלזול מופגן. זלזול שהציף אותו ברגש נקמה אכזרי שתוצאותיו מדממות מעל דפי ההיסטוריה עד היום. הוא איגד סביבו קבוצת קוזקים ששמה כמטרה להפיל את בית המלוכה ולהשליט סדר חדש במדינה. הם כבשו כפר אחרי כפר, עיירה אחר עיירה, כשבדרכם הם מגייסים מאות איכרים ממורמרים ששמחו להצטרף אליהם למסע הנקמה. בכל מקום בו הם דרכו, דאגו לזרוע הרס וחורבן כשבראש ובראשונה חוטפים, כמובן, היהודים. הפוגרומים שנערכו בהם קשים לתיאור.

אני אלך מהקל אל הכבד. ושיהיה ברור, ה'קל' הזה כבד מנשוא. נתחיל מסיכום מספר היהודים שנהרגו שם. המקלים מדברים על שש מאות אלף קורבנות, וזאת, בלי להביא בחשבון את השבויים שנפלו בהמוניהם לידיהם של האיכרים הברברים. כל זה בתקופה של שנתיים בלבד. בלי תאי גזים, בלי אמצעי טכנולגיה משוכללים להשמדה המונית, עם אקדחים מיושנים, אם היה להם בכלל כאלו. ועם הרבה אנטישמיות. והכי מזעזע, לא מדובר במסע שמטרתו היא הרג יהודים, מדובר היה בהרג פרימיטיבי שנעשה בדרך אגב כחלק ממרד כללי באצולה הפולנית.

זה היה ה'קינוח'...

ורק שנבין מה הוגש באותו קינוח. הרב נטע הנובר שכיהן באותה תקופה כרבה של ווהלין מתאר את הזוועות שהיו שם. פשוט לקרוא ולהצטמרר. הוא מספר על יהודים שהופשטו מעורם בעודם בחיים, הוא מספר על אנשים שנקברו בחייהם, הוא מספר על תינוקות שנשחטו בחיק אימותיהם, הוא מספר על ילדים ששופדו חיים על המדורה והוגשו להוריהם לאכול, הוא מספר על פעוטות שנקשרו זה לזה כדי לבנות מהם גשר חי... אני מצטט אותו: "לא הייתה מיתה משונה בעולם שלא עשו בהם"... בכל שבת אנו קוראים על קהילות הקודש שמסרו נפשם על קידוש השם הנאהבים והנעימים... חיבור מזעזע שנכתב בצילם של אותם ימים אפלים ומעביר מעט מן הכאב שחלקו רבבות יהודים בתקופה ההיא.

פרעות ת"ח ות"ת הם דוגמא אחת מיני רבות לרצח המוני שבוצע ביהודים לאורך השנים שלאחר מכן, כשהשיא הוא שואת יהדות אירופה. הדוגמא האחרונה ממלאת ארכיבים שלמים של תיעוד ומחקר ומפרנסת מספר לא מבוטל של אנשים שגם עושים על זה עבודות דוקטורט. הסיבה המסובבת לכל מעשי הרצח האלו היא אחת. גזענות טהורה! אותה גזענות שלא הופנתה רק כלפי יהודים, אלא לכל אוכלוסיה אתנית שנפלה קרבן למעשי אכזריות מצד אנשים חזקים מהם. תשאלו את הכושים... השילוב הקטלני הזה של רוע לב מחד עם גזענות מצד שני יוצר משוואה רצחנית מאין כמוה.

***

ואז אני נזכר באותו ליל חורף מושלג, ערב חג המולד, במרכזה של פריז. באחד הרחובות הראשיים המשתרע בין כיכר הרפובליק לבסטיליה, התארגנה הופעת רחוב ספונטנית. עוד מרחוק ראיתי התגודדות גדולה של אנשים שעמדו ומחאו כפיים לקול צלילי שירי חג המולד. נקלעתי לשם היישר לתוך מחזה הזוי שנראה כאילו נלקח מסצנה במערבון ספגטי של סרג'יו ליאונה. במרכז המעגל עמדו ארבעה נערים, שלושה מהם כושים, ועוד לבן נמוך קומה שהיה נראה כמו שן מושלמת במרכזן של חניכיים מרקיבות. ארבעתם נעולים במגפי בוקרים וחבושים בכובעי טמבל. הם עמדו במעגל וכיוונו אחד לכיוון השני אקדחים במעין תיקו מקסיקני מרובע. הקהל המריע שעמד מסביב ספר לאחור בהתלהבות כשברקע שריקות המעודדים. כשהגיעו לזירו, רעמו האקדחים, בעוד ארבעה להבות פורצות מפיהם של הלהטוטנים ומצטלבות במרכז. עמדתי שם ומחאתי כפיים כמו ילד טוב פריז יחד עם שאר האנשים, צופה בחיוך בארבעת הליצנים שקדו לכיוונינו ממושכות.

התכוונתי להמשיך הלאה אבל אז נעמד ממולי ה-'שן מושלמת' והושיט את ידו לכיווני: "חנוכה שמח"-הוא אמר בעברית צחה-"קוראים לי קלוד"... ברגע הראשון לא אחזתי מה הולך, עד שזה חלחל לי לראש. הוא אמר לי חנוכה שמח!... מסתבר שהגמדמד הזה בא מבית של ישראלים יורדים, הוא עזב את הדת והיום הוא מקיים מופעי רחוב לכבודו של סנטה קלאוס ושות'. מאידך, הוא מכיר הרבה מושגים ביהדות, בין השאר את הכיפה שזיהה על ראשי ומשכה אותו אלי להגיד יפה שלום.

גלגלנו שיחה קלילה במשך מספר דקות ואז הוא שאל אותי, האם זה נכון שעל פי חוקי התורה מותר לגנוב מגוי. אמרתי לו שכן, אם כי חז"ל אסרו את הדבר. התשובה הזאת הרגיזה אותו מאד "אבל למה התורה התירה דבר כזה? איך אתה תרגיש אם תגלה שבברית החדשה כתובה שורה המתירה לגנוב מיהודי, האם לא תקום ותצעק 'גזענות'?"

הרגשתי ששמו לי מראה מול הפנים. הדוגמאות חולפות בראשי ללא מעצור. גזל עכו"ם מותר, יהודי שרצח גוי לא מועמד לדין, צדקה לנכרי אסורה מדאורייתא, כל מתת חינם לגוי אסורה מדאורייתא, חז"ל אומרים עליהם "בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם", והשיא מגיע בפרשה שלנו. התורה מצווה בקום ועשה, "לנכרי תשיך!". ולמי שלא הבין אני ארחיב, ישנם מספר עבירות חמורות שבגינן אומרת המשנה בסנהדרין שהעובר עליהם לא יקום בתחיית המתים. אין שם עבודה זרה, אין שם גילוי עריות ואין שם שפיכות דמים. אבל בין מספר המעשים, אותם אפשר למנות על עשר אצבעות, מככב המלווה בריבית כאחד שלא יקום. אין ראיה טובה מכך לחומרת המעשה הזה. ודווקא על זה אומרת התורה בתור ציווי להלוות לנכרי דווקא בריבית.

וכאן אני שואל. אם הגענו למסקנה שגזענות מובילה לטרגדיות ולשחיתות, האם התורה, שאנחנו מאמינים בה כאמת לאמיתה, מחנכת אותנו לגזענות?! נכון, אין אף מקור בתורה המתיר רצח או עינוי של בן אומה אחרת, אבל גם בברית החדשה אין מקור כזה. אז איך זה קורה?! אלא ברור שהמעשים האלו לא נעשו בחסות הדת, אלא נבעו מגזענות פרימיטיבית אותה חלקו ועדין חולקים אחוז גדול מאד של אנשים. ואם גזענות מובילה לתוצאות כאלו, איך נסביר את החוקים דלעיל'?!

אשמח לתגובות הבחורים בעניין

הלל עזרא