שש מצוות היסוד
מאמר שני
לאחר שעמדנו במאמר הקודם על חשיבותן
הקריטית של שש מצוות היסוד ועל היחס והמשקל הנכון שיש לייחס להן, עלינו לבחון בזהירות
המתבקשת את הבנתנו המלאה בכל אחת משש מצוות אלו.
מצווה א'
' להאמין
שיש אלוה אחד בעולם ... שהמציא כל הנמצאות.. ושהוא הוציאנו ממצרים ונתן לנו התורה וזהו
מצוות עשה דכתיב :"אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"...'
העיקר הגדול והיסוד שעליו בנויה כל אמונת היהדות היא האמונה במציאות
ה'.
כיון שאמונה זו היא ידיעה יסודית ופשוטה ובהנחות היסוד המקדימות, ביררנו
ששש מצוות היסוד הן חובה תמידית שעל היהודי לקיים אותן במחשבתו באופן פעיל מעמיק
ומתחדש. אין במחשבת האמונה הפשוטה במציאות
ה' שום מצווה מחשבתית הדורשת חשיבה מעמיקה שמתחדשת. לכן, נדרשים אנו לברר ולהעמיד
מצווה זו בצורה מדויקת.
עיקר מצווה זו – שהיא העיקרית במבנה שש המצוות.- אינה רק להאמין בבורא
עולם, שהוא הכח העליון שברא את הכל ושולט על הכל. אמונה שכזו אינה מחייבת כלום, שהרי
אמונה שכזו בבורא עולם שאיני מכירו ואיני יודע את רצונו ומטרותיו ,עדיין לא אומרת
לי דבר ובוודאי שלא מחייבת אותי בכלום. יתרה מזו, אמונה שכזו בכוח עליון כלשהוא,
ניתנת לפרשנויות רבות מיהו ומהו בורא העולם, וכיון שאמונה שכזו אינה ברורה, ממילא
אין לנו את היכולת להאמין בה, שהרי לא ניתן להאמין בדבר שאינו ברור ובוודאי לא
לבנות על אמונה זו בנין שלם של יהדות.
עיקר מצוות האמונה היא להעמיד את אמונת היהדות בבורא עולם בצורה
הנכונה והמדויקת, בדיוק איך שבורא עולם רוצה שנאמין בו ונבין את ענינו ולא בשום
הבנה אחרת.
כיון שאין לנו ידיעה בעניינו של ה' לולא שהתגלה לנו במעמד הר סיני, ששם
הוא גילה לנו בוודאות מוחלטת את קיומו את עניינו ואת מטרותיו, האפשרות היחידה
להאמין בו כראוי חייבת להיות משולבת לגמרי עם האמונה בבחירת עם ישראל לעם הנבחר
ביציאת מצרים ובאמונה בתורה מן השמים. רק מכוח החוויה האישית שעבר עם ישראל ביציאת
מצרים ששיאה הייתה בגילוי הנורא של האלוקות במעמד הר סיני , ומכוח לימוד התורה
שמגלה את עניינו של האלוקים, אנו מאמינים במדויק במציאות ה'.
נמצא אפוא שמהותה של מצוות האמונה התמידית היא להעמיד מול העיניים
תמיד בבהירות מוחלטת שיש בורא לעולם, אחד ומיוחד, טוב ומיטיב שמגמתו התמידית היא
להיטיב, שבחר בעם ישראל ביציאת מצרים להיות עם קרובו, בחר בו להיות לו לאלוקים
באופן מיוחד ונתן לו תורת אמת ששם מתגלה עניינו של ה' ברמה אין סופית. אמונה זו,
אינה סתם ידיעה בסיסית בכוח עליון שברא את העולם, אלא היא אמונה הכוללת כמה חלקים
ואנו מצווים לאחוז בה ולהבהיר אותה ולהעמיק בה באופן תמידי.
היכולת לקיים מצווה זו בשלימות היא בשלוש דרכים:
א.
ע"י ההיצמדות
למסורת היהודית במציאות ה' בצורה שנמסרה לנו מהאבות הקדושים, מהנביאים שאחריהם,
ומהשגת כל עם ישראל במעמד הר סיני,.
ב.
ע"י לימוד והעמקה בתורה הניתנה משמים .
ג.
ע"י החקירה והעיון בחכמה האלוקית האין
סופית המתגלה בבריאה.
מצווה ב'
' שלא להאמין בשום אלו-הים זולתו , שנאמר
:"לא יהיה לך אחרים על פני".. אלא יאמין שהקב'ה בעצמו ובכבודו משגיח בכל
העולמות...'
המצווה שלא להאמין בשום אלוקים מלבד הקב"ה, אינה רק להאמין שה'
הוא האלוקים האחד והיחיד. אמונה זו היא ידיעה יסודית ופשוטה והיא כבר כלולה במצווה
הראשונה להאמין במציאות ה' בצורה הנכונה המסורה לנו במעמד הר סיני.
מהותה של מצווה זו היא החובה להעמיק בשליטתו המוחלטת של ה' בעולם
ובהשגחתו המוחלטת והפרטנית, ללא מתווכים או אמצעים שקיבלו מה' עצמו כוח וסמכות
עצמאיים להנהיג ולשלוט.
אמונה זו בהנהגתו הבלעדית של ה' שוללת את האפשרות להאמין, לתקשר,
להתפלל, לבקש או להתחבר רוחנית עם אף מציאות או כח או אישיות הקיימים בעולם מלבד ה'.
מצווה יסודית ותמידית זו מחייבת אותנו להעמיק את האמונה שהאלוקים האחד
והמיוחד מנהיג לבדו את עולמו בכל רגע נתון . ממילא , כל התקשורת הרוחנית של האדם
צריכה ויכולה להיות רק מול ה' לבדו, בלי להזדקק למתווכים ובלי כוח שיעמוד באמצע
בין האלוקים לאדם.
מצווה זו מחייבת שלא להחשיב שום כח או גורם כלשהו הקיים בעולם – גדול
ככל שיהיה- כמציאות שפועלת באופן עצמאי, איננו נשלטים ע"י כוחות רוחניים
שונים ומשונים ומזלות, אלא שכל כוחות
העולם שסביבנו פועלים, נשלטים ומונהגים
ע"י אלוקים לבדו. ממילא, כל אמונה רוחנית או התקשרות אמונית עם כל דבר ועניין
מלבד ההתקשרות עם האלוקים לבדו, אין לה שום משמעות והיא מיותרת ומזיקה.
מצווה ג'
' לייחדו , שנאמר:" שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ופירושו
שמע ישראל ודע כי ה' שהווה את הכל ברצונו והוא אלוקינו המשגיח בכל העולמות
,ה' אחד בלי שום שיתוף. '
המצווה לייחד את ה' אינה רק להאמין שה' הוא שליט אחד ויחיד ולא נזקק
לשום סיוע או שותפות כלשהי בהנהגת העולם. אמונה זו היא ידיעה פשוטה וברורה וכבר
ביררנו לעצמנו שמצוות היסוד אינן רק ידיעות שעלינו לחזור ולשנן, אלא הן מצוות
פעילות שעל היהודי להעמיק בהן תמיד במחשבתו ולהבהיר אותן לעצמו כי הן יסוד היהדות.
זאת ועוד. גם האמונה באחדות ה' שהוא אחד בלבד ושהוא מציאות מופשטת מכל
דימוי גופני או מורכבות של כוחות רבים כמבואר בקדמונים באריכות, (עיין דרך ה'
לרמח"ל פרק ראשון- בבורא יתברך שמו)היא כלולה כבר במצווה התמידית הראשונה
להעמיד את אמונתנו במציאות ה' בצורה הנכונה.
המצווה לייחד את ה' היא המצווה לראות בכל אירועי החיים שסביבנו הקטנים
והגדולים, אירועים מכוונים מאת ה' הפועל ללא הרף במגמה לעשות טוב, וכל מה דעביד
רחמנא, לטב עביד!
יחוד ה' משמעותו לקשר ולחבר (במשמעות הדומה ל'חדר יחוד'- שבו מתייחדים
החתן והכלה זה עם זו בהתקשרות וחיבור) את כל הקורה סביבנו להבנה שהקב"ה פועל
במכוון ולא במקרה, במגמה אחידה של הטבה אלוקית, הפועלת בעולם ללא הרף, בתוכנית
מסודרת במטרה מדויקת של "גם זו
לטובה".
האמונה במגמת ההטבה האין סופית של ה' אינה פשוטה לו לאדם. הוא מוקף
בהמון אירועים ומצבים קשים ורעים שאינם מובנים, והוא אינו מוצא בהם טעם או משמעות.
מצוות יחוד ה' מחייבת להשתדל ולגלות את יחוד ה' בכל מקרי החיים ולהעניק למקרי
העולם כולו משמעות אמונית ש"אין עוד מלבדו", והוא פועל להיטיב עם העולם
בכלל ועם עם ישראל בפרט, במגמת הטבה מדויקת ולא מקרית שתצא לפועל איך שלא יהיה,
בין אם נבין ובין אם לא.
זוהי משמעותה של הברכה שלפני קריאת שמע: "וקרבתנו לשמך הגדול...
להודות לך ולייחדך באהבה" , כלומר שאנו מצווים לייחד את ה' על אירועי החיים
בהכרה ותחושה של אהבת ה' הפועלת להיטיב מכל עבר.
על אמונת הייחוד אנחנו מכריזים ואומרים פעמיים בכל יום באהבה
"שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד". משמעותה של אמירה זו היא , שה' שהוא
האלוקים היחיד אינו סתם כח עליון ששולט ואין לו מטרות או יעדים מוגדרים, אלא שהוא
שליט אלוקי הפועל בתוכנית מסודרת של הטבה אין סופית. רק הכרה שכזו היא קבלת עול
מלכות שמיים בשלמות, המראה את נאמנותנו לה' הטוב המנהיג ומוביל את הבריאה בעבר
בהווה ובעתיד לטוב המושלם.
מצווה תמידית זו, דורשת מהיהודי להזכיר לעצמו שוב ושוב את אמונת
הייחוד ולחיות לפיה. לפעמים יצליח האדם לראות את יד ה' הטובה עליו שמכוונת אותו
לטוב, ולפעמים לא יצליח, אך תמיד הוא מצווה להסתכל על אירועי חייו מתוך ייחוד ה'
הפועל ללא הרף להיטיב איתנו, בין אם נבין ונסכים עם ההנהגה ובין אם לא.
