הרב זאבי קצלנבוגן

מיזוג עם הבורא

יש רגעים בחיים ששווה לחיות למענם. גם בחיים פשוטים, גם בחיים מיוחדים, ישנם רגעי שיא. אותם רגעים שאנחנו כל כך מצפים להם, אותם רגעים שנותנים לנו כל כך הרבה כוח להמשיך קדימה. אלו יכולים להיות רגעי הצלחה גדולים, שמחות במשפחה, או דברים נוספים.

אולי ניתן לתת לרגעים אלו כותרת: מימוש עצמי. לכולנו יש צורך בתחושת ערך. אנחנו רוצים להרגיש שאנו שווים משהו. רגעי השיא הללו נותנים לנו את התובנה של מי אנחנו. הצלחנו להגיע ליעד שהצבנו לעצמנו, ואם כבשנו את היעד כנראה שכך אנו שווים. גם שמחות משפחתיות בונות לנו את דימויינו החדש. מרווקים הפכנו לנשואים (קיבלנו הכרה ברורה מבני/בנות זוגנו). מנשואים הפכנו להורים (יש לנו אחריות מלאה לא רק על עצמנו אלא אף על אנשים נוספים). וכך, כל התקדמות במסלול החיים מעמידה אותנו בסטטוס החדש שלנו.  

מהו הדבר השווה ביותר בעיניכם? כסף? שלטון? השפעה? או אולי מיזוג רגשי? אסף, אחד מן המשוררים המובאים בספר תהילים מספר, (תהילים פרק ע"ג) שבתחילה הדבר הנחשב ביותר בעיניו היה כסף והנאות החיים. מי שהצליח להרוויח הרבה ולספק לעצמו את כל הפנטזיות שלו הוא זה שבעצם מממש את החיים. עד כדי כך, מתאר אסף, שהוא התחיל לרחם על אלו שאין להם את זה. וכאשר הוא ראה אנשים שמתאמצים להיות מוסריים וערכיים, ישרים והגונים, אך לא מרוויחים מספיק כסף וממילא לא נהנים מן ההנאות שיש לעולמנו המקסים להציע, הוא פשוט ריחם עליהם. "הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל. אך ריק זיכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי. ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים..." הוא אומר. אך משהו קרה לו כאשר הוא הגיע לבית המקדש. "עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם." משהו בתפיסת עולמו השתנה כאשר הוא חווה את החוויה הרוחנית העצומה שאדם חווה כאשר הוא מגיע אל הקודש. פתאום הכל נכנס לפרופורציות. פתאום הנאות חומר רגעיות התגמדו להן עד כדי כך שהוא החל לבוז למי שרודף אחריהן במקום לרדוף אחר החוויות אותן פוגשים במקום הקודש. "ואני קרבת אלוקים לי טוב שתי בה' אלוקים מחסי..."

מהי אותה חוויה שאדם חווה בבית המקדש שמגמדת כל דבר אחר?

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם." (פרק א' פסוקים א' – ג')

כמעט חצי ספר שמות מתאר את בניית המשכן וההכנה אליו. זהו רגע מכונן בחיי האומה. הם בונים בית דרכו ישכין הבורא את שכינתו בתוכנו. אבל איך זה יעבוד? איך כל אדם ואדם ירגיש את החוויה העוצמתית הזו של חיבור ומיזוג רגשי עם בורא עולם? התשובה לכך נמצאת בפסוקים הראשונים של ספר ויקרא. עבודת הקורבנות היא זו שתתן לכל אדם ואדם להרגיש את המיזוג נפלא עם בורא עולם. אותו מיזוג שמי שחווה אותו מכניס לפרופורציות את כל אירועי החיים. אותו מיזוג שמי שחווה אותו מרגיש שזהו אותו רגע שבשבילו שווה לחיות.

אותה אש הבוערת באדם, אש התשוקה, היא זו שמסוגלת לכלות את האדם. אנשים רבים מחמת התשוקה האדירה שבוערת בעצמותם לכל מיני דברים, מסוגלים לעשות את הדברים הגרועים ביותר רק בשביל למלאות את אש תאוותם. הם מסוגלים לשרוף את כל חייהם במרדף אחר ספוק תאווה זו או אחרת. אך אותה אש בדיוק מסוגלת לחבר אותנו עם דברים גדולים בהרבה. היא מסוגלת ליצור לנו את אותו מיזוג נפלא עם בורא עולם שכל הנאה אחרת מחיי העולם פשוט מתגמדת ליד הרגשה נפלאה זו. אך לשם כך צריך לשים את אותה אש על המזבח.

"ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש" (פרק א' פסוק ז') אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצווה להביא מן ההדיוט – רש"י שם

אישו הגדולה של הבורא יורדת על המזבח מן השמים. אותה אש המכילה. אותה אש שמבטאת את אהבת הבורא לעמו נמצאת על המזבח באופן קבע. לאותה האש מצרף ההדיוט את אישו שלו. למרות שהאש על המזבח אינה נכבית אף פעם, בכל זאת מביאים הכוהנים בכל יום עוד קצת אש ומניחים על המזבח. זהו המיזוג הגדול ביותר, אש מלמעלה ואש מלמטה החוברות להן יחדיו ומאחדות עליונים ותחתונים.

אדם אינו מקריב קרבן. הוא מתקרב על ידי הקרבן. מי שמרגיש שהוא צריך להקריב הפסיד את כל הרעיון. הרעיון הוא לקחת את החלקים הפנימיים שלנו אותם חלקים שאם לא נפנה אותם לכיוונים מתאימים עלולים להיראות כחלקים בהמיים ודרכם להתקרב לבורא עולם. אף אחד אינו דורש מאיתנו לשחוט חלקים אלו. הם פשוט חלק בלתי נפרד מאיתנו. זו אש שבוערת בכל אדם ואדם, אך יכולתו של האדם היא לקחת חלקים אלו ודרכם להתקרב.

לפעמים אדם מרגיש שאת כל התשוקה האדירה הזו הוא רוצה להפנות כלפי מעלה ואז הוא מביא עולה. העולה שעולה כולה על המזבח. אך לפעמים אדם מעוניין להמשיך את חייו ורק להראות את העובדה שהוא מכיר בכך שמישהו אחראי ומנהל את חייו. במצב זה הוא מביא מנחה. המנחה היא ביטוי של הכרת תודה. ישנם מצבים בהם האדם מרגיש שכל חלקי הפאזל של חייו מסונכרנים באופן מאוזן ומושלם והוא מביא את קרבן השלמים שמביא שלום לעולם. אותו קרבן שמקריבים ממנו על המזבח, נותנים ממנו לכוהנים וגם הבעלים נהנה מאכילתו. אותו קרבן שמייצר חיבור בין כל חלקי הפאזל. וישנם מצבים שאדם מבין שהוא פספס משהו משמעותי. הוא החטיא את המטרה ובמקום להתעסק בדבר המשמעותי שהוא מיזוג עם בורא עולם הוא מתעסק בדברים קטנים שחולפים. אך לא נורא, תמיד ניתן לתקן. תמיד ניתן לשנות ולהצהיר על שינוי זה בהבאת קרבן החטאת המורה על כך שלמרות הכול רגעי השיא שלו והנושא המרכזי בחייו הוא המיזוג עם בורא עולם. בכל הקורבנות הללו האדם לא מוותר על חלקים אלו בחייו אלא פשוט מנווט אותם למקומות הנכונים ומצרף את אישו לאותה אש גדולה הנמצאת על המזבח.

לצערנו הגדול אין לנו היום את אותה חוויה אדירה של מיזוג בהבאת הקורבנות. אך חכמים מלמדים אותנו ש"תפילות במקום קרבנות תקנום." כלומר, גם בתפילה ניתן לטעום את הטעם המקסים הזה של מיזוג עם הבורא. אותו טעם שמגמד את הדברים האחרים.

מי שטעם מבין על מה אני מדבר. מי שלא פשוט מוזמן לעשות זאת.

הרב ברוך צבי גרינבוים

בית המקדש – המשך מעמד הר סיני

בפרשתנו אנו מוצאים את המצוה של הקמת בית מקדש, שנאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח).

הבה נתבונן, לשם מה נדרש לנו באופן העקרוני בית מקדש? גם המטרה המבוארת בפשוטו של מקרא כדי שישרה הקב"ה את שכינתו בתוכנו, אינה מבוארת בצורה מספקת, לשם מה נדרש לכך בית, וכי המטרה של 'השראת השכינה' חייבת לעבור דרך בית או מקום מסוים, והלא עיקר המטרה הוא שיתקיים בנו "ושכנתי בתוכם", ואם נזכה לכך יכול הקב"ה להשרות שכינתו ישירות עלינו ואל תוך ליבנו ללא צורך במעבר דרך בית?

גם המטרה המבוארת בהמשך הפרשה במטרת עשיית הארון "ונועדתי לך שם ודיברתי איתך מעל הכפורת", אינה מבררת לנו מדוע נדרש לכך מקום מסוים. וכי לא יוכל הקב"ה להשמיע את דבריו באופן ישיר אל משה רבנו כדי שהוא-משה-ישמיע אותם לנו? ומדוע שדבר ה' יישמע אל משה דווקא 'שם' מבין שני הכרובים שמעל ארון הקודש שבו התורה?

מעמד שלא מסתיים!

כדי לבאר את ענינו היסודי של "הבית הגדול והקדוש שנקרא שמו עליו", הבה ניכנס אל בית מדרשו של הרמב"ן ונאזין לסוד הנפלא שמתגלה לנו שם:

"והנה עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון... וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר... והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד, לו) "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה", כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) "וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו"... והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם, יבין סוד המשכן ובית המקדש...". אלו תמצית דברי הרמב"ן.

שומעים אנו כאן סוד נפלא ומרגש. ההתגלות שהייתה בהר סיני לא הייתה חד פעמית והיא לא נגמרה לגמרי בסוף המעמד, אלא היא המשיכה ו'נכנסה' אל תוך הלוחות המייצגות בתמצית את כלל דברי התורה שיימסרו ויילמדו בכל הדורות ('כל תרי'ג מצוות בכלל עשרת הדיברות הן..רש'י,שמות כ'ד-יב ).

גילוי  כבוד ה' אינו כולל שום תמונה או ציור שהרי האלוקים 'אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף' ולכן הוא אינו ניתן להשגה-'כי לא יראני האדם וחי',ואם כך עלינו להבין  ,כיצד יוכלו בני האדם לחוות התגלות אלוקית? אלא שהתגלות כבוד ה' יכולה להיות אפשרית רק דרך החוויה הרוחנית שיש בשמיעת  כל אותם דיבורים והוראות החיים הניתנים מאת ה' ואלו כלל דברי התורה שנמסרו בכל הדורות ע"י חכמי התורה והם נלמדים על ידנו.

בהר סיני  שהיה בעצם הבית מדרש הכי גדול שמע עם ישראל את דברי ה' - שהם בעצם דברי תורה - ברמה האישית הכי גבוהה שאי פעם חוו אותה בני האדם. דיבורים אלו ועוצמת החוויה האלוקית שחוו עם ישראל בשמיעתם, נכתבו ו'נגנזו' בתוך לוחות הברית, כך שהימצאותם של הלוחות בקרב עם ישראל היא המשכה של אותה חווית מעמד הר סיני.

קודש הקדשים שבתוך בית המקדש הינו בעצם המשכו של הבית מדרש הגדול של הר סיני, ודבר ה' המתגלה ממנו תמיד  דרך לוחות הברית  הנמצאים בתוך ארון העדות זוהי המשכה של ההתגלות של מעמד הר סיני עצמה.

הכהן הגדול, האיש המקודש ביותר המייצג את עם ישראל, הינו מקבילו של משה רבנו, שרק הם, לאחר הכנה ראויה, יכולים להיכנס בזמנים הראויים אל תוך הקודש, לשמוע את דבר ה', להוציא את התורה אלינו ולהשמיע את דבר ה'.

בית – שימור המעמד

אנו מבינים מעתה מדוע נדרש לכך מקום מסוים ובית מיוחד.

רק בית מקדש, הבנוי בצורה מדויקת בהוראת ה' לנביאיו, רק הוא יכול להיות מקום שעליו יתגלה האלוקים ובתוכו ימשיך מעמד הר סיני להתקיים ולאפשר לעם ישראל לחוות קרבת אלוקים ברמה הגבוהה ביותר ולשמוע את דבריו היוצאים מתוך האש.

אמת הדבר שיכולה שכינה לשרות על עבדי ה' בכל מקום שהם, ו"קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", אך אם באנו להמשיך ו'לשמר' את מעמד הר סיני ושפע ההארות שזכינו להן מכח המעמד ההוא, לשם כך נדרש בית שייבנה לפי 'תכנון אלוקי מדויק' ויוכל כביכול להכיל תמיד את אלוקי השמים המתגלה מתוך הבית  בהתגלות שיש בה מעין מעמד הר סיני. בית קדוש זה שהוא כדוגמת הר סיני מאפשר לכל מי שרוצה להתקדש ולשמוע את דבר ה' היוצא מארון התורה, לבוא בהכנה הראויה ובכל שימת הלב הנדרשת,להקריב קרבנות, להתפלל, לשוב בתשובה, לשמוח ולהיראות לפני ה' ולחוות מעין אותן חוויות רוחניות שחוו עם ישראל בבהירות נוראה בהר סיני.

לומדי התורה שבכל הדורות למרגלות ההר

עלינו לשים לב, שאין דבר ה' וגילויו המושלם מתגלה לנו בכל הבית, אלא דווקא מתוך ומעל ארון הברית.יש בכך מסר תמידי מהקב"ה שהתגלותו ואפשרות החיבור אליו חייבים לעבור דרך 'ספר התורה' הנמצא בתוך קודש הקדשים – "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

זהו לימוד ענק עבורנו, שהאמונה המושלמת בה' והחיבור אליו יכולים להיות אך ורק כשאנו קשובים ומוכנים לקלוט את דבר ה' המתגלה מתוך ספר התורה.

שלושה בתי דינים של רבותינו הסנהדרין היו בזמן בית המקדש. בהר הבית, בעזרה, ובלשכת הגזית בצידו של קודש הקדשים. מפני שרק שם יכלו חכמי התורה לשמוע ברוח קודשם את דברי האלוקים הנשמעים תדיר מתוך קודש הקדשים.

לאחר חורבן הבית והיעלמותם של לוחות הברית נכנסנו למצב קשה מאוד של גלות בה דבר ה' אינו נשמע בעולם בבירור ומעמד הר סיני אינו ממשיך להתקיים בעוצמה ובבהירות.

למרות זאת גילו לנו חז"'ל שמאז חורבן הבית 'אין לו להקב'ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד'. משמעות הדבר שעדיין קיימת אפשרות לגלות ולהרגיש מעין  כבוד ה' שהיה בעולם כשהיה לנו בית מקדש והיא אפשרית כאמור דרך לימוד התורה שבו מתגלה כבוד ה' בעולם.בתי המדרשות - בתי מקדש מעט - שאנו יושבים והוגים בהם בתורה הם הם ההשתתפות הנצחית שלנו במעמד הר סיני, שגם היום ,בזמן החורבן והגלות ,עדיין קולותיו נשמעים בבירור לכל עמלי התורה.

לאחר מעמד הר סיני אומר משה רבנו:"את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש..קול גדול ולא יסף" (דברים,ה,יט).-'ולא יסף היינו ולא פסק כי קולו חזק וקיים לעולם..דבר אחר,לא יסף,לא הוסיף להראות באותו פומבי' (רש'י שם).

אם נרצה לבדוק היכן למעשה נשמעים עד היום קולותיו של הר סיני נוכל למצוא אותם רק בבתי המדרשות שבהם נשמעים קולות לומדי התורה המתכנסים בשעת לימודם למרגלות ההר ושומעים את דבר ה' החזק וקיים לעולם.