הקבצן בלב מנהטן- הרב משה ולדר

אייבי היה איש עשיר,

אפילו יש שיאמרו עשיר מאד, הוא עבד כברוקר בבורסה במנהטן וצבר מוניטין של ממש בתחום ההשקעות,

כיאה לברוקר, אורח החיים שלו היה צמוד למדד, כלומר אל הצג מלא המספרים שהראה בכל העת את נתוני המניות המתעדכנים מעת לעת, וכך הוא סיגל לעצמו אורח חיים שמאפשר את הדבר, מה שכלל בין השאר ארוחות חפוזות ולא בריאות חוסר שינה וצריכה מופרזת של אספירין,

באותו בוקר אייבי ישב ברכב השרד שלו, מדדה באיטיות אחר התנועה המזדחלת, ואינו גורע את עיניו מהצג הממוספר, הכל קרה בבת אחת, הוא חש כאב חד בחזהו, והכרתו התערפלה, התקף הלב הזה היה אחד מהדברים שרופאו האישי הזהיר אותו מפניהם, בעקבות אורח החיים הנוראי שלו ועכשיו הכל הסתחרר סביבו והוא שקע אל תוך העלטה,  

כשהתעורר הוא היה באמצע הרחוב, אבל איכשהו זה לא היה הרחוב שבו היה קודם במכוניתו המהודרת, הרחוב נראה שונה באופן מוזר מכל מה שהכיר,

הוא הרגיש שהכאב החזק בחזהו שכך, וזה היה סימן טוב, אבל לא היה לו שום מושג איפה הוא נמצא, שזה לא היה סימן כל כך טוב,

ראשו כאב, והוא חש צמא נוראי, ברחוב המוזר היתה חנות מכולת קטנה,

מזה זמן רב שהוא לא ראה חנות מכולת, בזמן האחרון הוא עשה קניות רק דרך הטלפון,

הוא נכנס אל החנות הקטנה, והמוכר הקטן הנהן לכיוונו מאחורי הדלפק, אייבי שאל אותו איפה בקבוקי המים המינרלים, והלה כיוון אותו בהוראות קצרות, אייבי לקח בקבוק אחד וחיטט בכיסו בחיפוש אחר מטבעות, הוא מצא רק שטר של עשרה דולרים והניח אותו במהירות על השולחן, אתה יכול לשמור את העודף, הוא אמר למוכר בחביבות ופנה ללכת,

היי,היי, אמר המוכר וסימן לו לעצור, מה אני אמור לעשות עם הנייר הזה?

אייבי חשב שהוא צוחק, אז הוא הנהן לכיוונו והמשיך הלאה, כשזה התייצב מולו וברצינות תהומית חסם את דרכו החוצה,

מה עם שמחה? שאל אותו המוכר, אני לא מוכר בהקפה אתה יודע, בעיקר לאנשים זרים,

מה שמחה, התבלבל אייבי, שילמתי לך הרגע עשר דולר,

מה, הנייר הזה? מה אני אמור לעשות איתו שאל המוכר בחשדנות, אני מוכר רק בחיוכים, לא שום דבר אחר, אולי לפעמים גם בבדיחה טובה, אבל אין לי מה לעשות עם ניירות,

אייבי הסתכל עליו ולא ידע אם לצחוק או לבכות,

זה, הוא אמר לו באיטיות של תיירים, והצביע על השטר שנח על הדלפק, כסף, מכיר כסף? , אז זה כסף, שילמתי לך כבר, אני לא יודע מה אתה רוצה ממני וממש אין לי כח לבדיחות עכשיו, אז קח את זה וזהו,

תגיד לי אתה צוחק עלי? נתרתח המוכר, או שתחייך או שתחזיר את הבקבוק אל המדף, מה זה השטויות האלה שאתה קורא להם "כה-סף" (הוא אמר את זה נורא מוזר),

אייבי התייאש, איך... איך משלמים פה? הוא שאל באיטיות,

 משלמים פה באמצעות שמחה, ענה לו המוכר, הוא אמר את זה כאילו הוא מדבר עם ילד בן שלוש, אני לא מאמין שאני אומר את זה, אתה נראה לי אדם שמכבד את עצמו, אתה לא יודע שמשלמים פה עם שמחה?

מה זה שמחה? שאל אותו אייבי בחוסר אמון, איך משלמים עם זה, כאילו... זה רגש נראה לי, לא?

בחיוכים, בצחוקים, הגיב המוכר בטון של גננת, אני מקבל בדיחות רק אם זה מעל חמש מוצרים, כי לא שווה לי להפעיל את הבדחן על פחות,

תגיד לי, הוא שאל בחשדנות לאחר שקלט שאייבי באמת לא מבין, אתה באמת לא יודע את כל הדברים האלה? מאיפה אתה?

אני ממנהטן, אמר אייבי, וזה אחד הדברים הכי מגוחכים ששמעתי בחיים, אין אצלכם כסף?

 אתה מתכוון לנייר הזה? שאל המוכר,

כן זה, אמר אייבי בחוסר סבלנות, הנייר הזה, יש לי בחשבון הבנק הרבה ממנו, אני נחשב לאדם עשיר, אנשים עובדים חיים שלמים כדי להשיג את הנייר הזה, מלחמות פורצות בגללו, אנשים מתים, זה כסף,

ואתה אומר שאני נשמע מגוחך? שאל המוכר, מה יש לי לעשות עם ניירות? לקנח את האף? עם שמחה  עוד אפשר להתקדם בחיים, להיות מאושר,

ובכל מקום קונים רק ב...שמחה? המשיך אייבי להקשות, גם בחו"ל? כן, השיב המוכר, רק שיש הבדלים בין איכויות החיוכים של התרבויות השונות, מה שיוצר הפרשים בין שווי החיוך שלנו לשווי חיוך-חוץ , באופן כללי החיוך שלנו עומד היום על שער של כוס וחצי חלב לחיוך ממוצע שזה בסין למשל יוצא שתיים וחצי כוסות כי הם מחייכים גם עם העיניים,

אה, ככה אתם מודדים את זה ביחס לכוסות חלב? שאל אייבי, ולמה דווקא חלב? אה, אמר המוכר, זה כי... טוב, זה צריך לשאול כלכלן מומחה, טוב, מה בעצם אני מתווכח איתך, אתה רוצה לחייך לי או לא?

מה, פשוט לחייך? שאל אייבי , כן, ענה לו המוכר בקוצר רוח,

אייבי חייך אליו חיוך נבוך, איך זה? הוא שאל

זה חיוך מזוייף, רטן המוכר, אתה רוצה שיעצרו אותך? מסתובבים הרבה חיוכים כאלה בשוק, המשטרה רק מחפשת את המקור, שמעתי לפני כמה דקות , על מישהו פה באיזור, שחזר מהרופא שיניים אחרי הלבנה, ועצרו אותו במקום על הלבנת הון, יכול להיות שהשוטרים עדיין באיזור, אז אל תסבך אותי, תחייך וזהו,

אייבי ניסה לחייך עוד כמה פעמים, והמוכר רק ביטל אותו בהינף יד, העניין הוא באמת לשמוח, הוא הסביר לו, ולהעביר את תחושת האושר שלך אל האחר, זהו מהות התשלום, על זה מתבסס כל המסחר בעולם שלנו, אני לא מאמין שאני צריך להסביר את זה...

טוב, תספר בדיחה, ביקש אייבי, כך אולי אני אצליח לחייך באמת,

שאני אספר לך? שאל המוכר, למה מה קרה? אתה קונה ממני, לא אני ממך, אולי אתה רוצה שאני גם אצחק בשבילך, לא, לא, לא אדוני "העשיר" אין לי שמחה מיותרת, יש לי ילדים בבית,

אייבי הרגיש שאם הוא לא ישתה בדקות הקרובות הוא פשוט יתייבש, הוא לא האמין שכל הכסף שהוא צבר פשוט לא שווה כלום במקום המוזר הזה שהוא הגיע אליו, וכל זה ממש לא גרם לו לרצות לחייך, זו היתה הפעם הראשונה בחייו שהוא הרגיש נזקק, והכל בגלל שמחה מטופשת שכרגע לא ממש רבצה לפתחו,

הוא יצא אל הרחוב, כאב הראש שלו התחזק, הוא צנח שוב אל הרצפה באפיסת כוחות, והחל לבכות, הוא הרגיש אבוד, מישהו עבר לידו וזרק לו חיוך קטן שקצת עודד אותו,  

מתוך עירפול החושים שאפף אותו, הוא חישב שבעולם המוזר שהוא הגיע אליו, האדם הכי שמח והכי מאושר הוא בעצם האדם הכי עשיר, ואילו אדם  חסר שמחת חיים אפילו יחזיק בכיסו אלפי שטרות ירקרקים, אינו אלא האדם העני ביותר, מה שהזכיר לו איזה משפט של חז"ל שפעם לימדו אותו בבית הספר, בזמן שהעסקים שלו היו בעיקר סביב רכישת קלפים וגולות, הוא לא זכר את המשפט עצמו, אבל המשמעות שלו בודאי היתה קרובה למציאות שנפל אליה עכשיו,

אייבי, עצם את עיניו ושקע בשינה עמוקה,

הוא התעורר ברכבו המפואר והנוצץ כאשר מסביבו התקהלו הרבה אנשים זועמים, שניסו להבין מדוע הוא אינו נוסע,

הוא מישש את חזהו בבהלה , ובדק אם הלב בסדר, הכאב שכך,

הוא סימן לאנשים שמסביבו שהכל בסדר והמשיך ליסוע,

הצג מלא המספרים צפצף נואשות, אבל כרגע הוא ממש לא עניין אותו, הוא השתיק את המכשיר הקטן ופשוט חייג הביתה.