מורינו ראש הישיבה שליט"א

הסגולה הגדולה-בדוק ומנוסה..

"ויבוא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דיברנו בה' ובך, התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש .ויתפלל משה בעד העם, ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי". (במדבר כא, ז-ט(

"אמרו רבותינו, וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאים ואם לאו היו נמוקים" (רש"י בשם חז"ל).

הבה נתבונן. עם ישראל מגיע להכרה שחטאו כשהוציאו את דיבת המן ואמרו על האוכל הנפלא הזה – "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל". כעונש על כך הם קיבלו את נשיכתו של הנחש והם מבקשים ממשה להתפלל עליהם שיתרפאו מנשיכה זו מפני שעשו תשובה, ואנו תמהים, לשם מה נצרך "נחש הנחושת", ומה הוא בא ללמדנו?

גם מה שהסביר לנו רש"י, שיש בהסתכלות למעלה כדי לשעבד את הלב לאביהם שבשמים, לא מסביר לנו עדיין מדוע נדרש נחש הנחושת להיות בינם לבין השמים?  מדוע לא די בכך אם יצווה משה את העם להסתכל אל עבר השמים ולשעבד את הלב לאבא שבשמים?

שיעבוד הלב מרפא נשיכות!

כדי להבין זאת, ראוי להביא כאן את מה שכתב רבינו חיים מוולאז'ין זצ"ל בספרו 'נפש החיים' ואלו דברי קודשו: "ובאמת הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו, ולא יעשו רושם כלל. כשאדם קובע בליבו לאמור, הלא ה' הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו, ומבטל בליבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כוח או רצון בעולם, ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון היחיד, כן יספיק ה' יתברך בידו ושממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם.

והוא ממשיך:וזהו עניין "עשה לך שרף" ואמרו, בזמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם היו מתרפאין. רצונו לומר כשהסתכלו כלפי מעלה להנחש השורף והתבוננו כוחו הרע, עם כל זה בטלוהו מליבם ולא השגיחו על כוחו הנורא, ושיעבדו ליבם באמת לאביהם שבשמים בלבד, היו מתרפאין". עכ"ל.

יסוד גדול לומדים אנו מדברים אלו. עם ישראל 'מאמינים בני מאמינים' שאין שום מקרה בעולם ואנו מושגחים ע"י  אלוקי ישראל בכל שעה. כשיורד האדם ממדרגתו הרוחנית ומתרחק מה', או אז שולח לו ה' הצופה והמביט על דרכיו, תזכורות ברמות שונות של דאגה או כאב, כדי להחזירו אל מסלול הקרבה ויראת ה' ,ואם ישאל האדם את עצמו כיצד הוא יידע מה ה' מבקש ממנו בדיוק ע"י כאב ספציפי זה שנקלע אליו? כאן עליו להתבונן בסוג הצער והצרה המסוימת העומדת בדרכו ולמצוא דרכם את מה שעליו לתקן. לא די בכך שכשמתרגשת צרה ישעבד היהודי את ליבו לשמים אלא עליו 'ללמוד' את הצרה ולהבין דרכה את רצון ה' המסוים ממנו.

הנחש הגיע לעם ישראל  כעונש על כך שהוציאו את דיבת המן כנאמר בחז"ל :"יבוא נחש שלקה על הוצאת דיבה ויפרע ממוציאי דיבה" -(רש"י)-וכשהסתכלו העם אל עבר השמים דרך הנחש הם הבינו את המסר וחזרו בתשובה על עניין הוצאת הדיבה ובכך שיעבדו מחדש את הלב לאביהם שבשמים.  לכל אחד בחייו, מזדמן לו נחש נחושת – היינו ייצר הרע (הנחש הקדמוני) ובלי משים ברגע של חולשה הוא מצליח לנשוך בנו, ולהטיל בנו את ארסו. נשיכה רוחנית זו, מביאה וגורמת לנשיכה פיזית מנחשים הגורמים כאב ומבוכה. עלינו להתבונן ולהישיר מבט אל מול הצרה ולנסות ללמוד ממנה מהו ה"נחש הרוחני" שגרם לו לנחש הפיזי שיינשך. בכך גם ניישם  את סגולתו הנפלאה של רבינו חיים מוולאזין זצ"ל, ולא נפחד מהצרה עצמה אלא נלמד מדוע היא באה ונתקן את הדרוש תיקון. בכך תחדור אלינו ההכרה ש'אין עוד מלבדו', ונרגיש שליבנו מסור לגמרי אל אב אוהב ורחמן שירפא את נשיכת הנחש והיא תפסיק מלכאוב-"והביט אל נחש הנחושת וחי".

להסתכל לנחש בעיניים!

בדרך נוספת אנו מבקשים להסביר פרשה מרתקת זו.

סוד נפלא, מגלה לנו תורתנו - תורת החיים, כיצד היא הדרך האמיתית להתגבר על ניסיונות החיים ולנצח את אותו "נחש-הקדמוני", שהוא סמלו של יצר הרע.

לשם כך, הבה נסתכל על נחש אחר שמצאנו בתורה. אנו הולכים כאן בדרכו של רבינו הספורנו בפרשת בראשית, בהסבירו את הפרשה העמוקה של הנחש שפיתה את אדם וחוה והחטיאם, וזה לשונו "והנחש היה ערום מכל חית השדה - הוא שטן - הוא יצר הרע, רב ההיזק עם מיעוט היותו נראה ]דהיינו שבקושי נראה לעין אדם, בהיותו חבוי בחורים וסדקים...[ ועל זה הדרך קרא בזה המקום את היצר הרע המחטיא "נחש" בהיותו דומה לנחש, אשר תועלתו במציאות מועט ונזקו רב עם מיעוט היראותו... והוא, שהכח המתאווה המחטיא, יעשה זה באמצעות הכח המדמה המוביל אליו דמיוני התענוגים החומריים, המטים את האדם מדרך השלימות המכוון מאת הא-ל יתברך".

הסברו הנפלא של הספורנו, מגדיר לנו בצורה בהירה: מהו היצר הרע? זהו בעצם כח הדמיון!  כוח דמיוני השתול בגופנו  שמשכנע את האדם בחלקלקות ומעורר ומושך את כח התאווה - הטבעי והבריא של האדם - אחרי דברים דמיוניים  שמתבררים לאחר החטא, כבלתי מציאותיים ולא משתלמים..

אין בו בנחש זה שום כח אמיתי. אין בו חיים, ואין בו ממשות. הוא דמיון! הוא אמנם נחש, אך נחש נחושת נטול כל חיות וכח.

על האדם להביט אל תוך עיניו של נחש דמיוני זה, שמפתה אותו לאכול מפירות הרעל האסורים של גן החיים נגד רצון האלוקים, ולהשתמש בכח הנגדי שנתן לנו הקב"ה, כדי שנצליח לעמוד מול כח הדמיון. לכוח הנגדי שנתן לנו ה' להילחם בכוח הדמיון הוא כוח השכל שלנו.

כך ממשיך שם רבינו הספורנו ואומר, שהכח המתאווה יחד עם הדמיון מחטיאים את האדם "כשלא יתקומם עליהם הכח השכלי וימחה בהם".

נמצינו למדים, שהיצר הרע הוא כח הדמיון, והיצר הטוב שלנו, הוא היכולת שלנו להשתמש בשכל שלנו 'להרוג את הנחש' ולהפוך אותו לנחש נחושת, חסר חיים. רק עם מחשבות שכליות וממוקדות נצליח להתגבר על דמיונות חסרי בסיס.

זו הייתה עצתו העמוקה של הקב"ה לעם ישראל. כדי לסלק את הנחש הממית, הדמיוני, לא די בתפילה גרידא ובשעבוד הלב לאב שבשמים. עלינו להשתמש עם כח השכל שלנו, ו"להסתכל לנחש בעינים", ולהצליח לראות שאין בו שום כח אמיתי, אלא הוא כח דמיוני חסר חיים וחסר תועלת שכשאנו נופלים ברשתו הוא נושך. רק אז, כשנדע שכל רעיונותיו של הנחש הם חסרי ערך כנחושת, אזי נגיע לשעבוד הלב האמיתי, שירפא את האדם ממכאובי נפשו, ויתן לו כח אמיתי לעמוד בניסיון.

רק בחשיבה שכלית ההופכת את נחש הדמיון החי לנחש נחושת חסר חיים, תהיה בכך הסתכלות רצינית "כלפי מעלה" ושיעבוד הלב לאבא שבשמים בצורה רצינית וארוכת טווח.

דבר העורך- אהרן זיידמן

בפרשתנו השבוע ישנה נקודה חשובה והיא מסתתרת בתוך סיפור נחש הנחושת. עם ישראל מתלונן על התנאים במדבר ומכנה את הלחם שירד להם משמים יום יום "הלחם הקלוקל". הקב"ה שולח בעם נחשים "וימת עם רב מישראל". בתגובה לתפילת משה רבינו הקב"ה מורה למשה רבינו שיעשה נחש גדול מנחושת ויציב אותו על עמוד גדול במחנה וכל אדם שננשך ע"י נחש מסתכל על נחש הנחושת ומתרפא. חז"ל שואלים "וכי נחש ממית או מחיה"? ברור לכל שאין יכולת לנחש נחושת לרפאות וודאי שלא לכך התכוון הקב"ה. ומתרצים חז"ל "אלא שכל זמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומכוונים את ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים". בתירוץ טמונה התשובה לשאלה וגם טמון מסר עוצמתי לכל יהודי בכל הדורות "אין השרף ממית אלא החטא". כל מקרה שקורה לאדם לטוב או למוטב אמור לגרום לו להסתכל על מקור הדברים ולהבין שמאחורי הנחש גם החי וגם מהנחושת נמצא הבורא. וכשנכוון אליו את ליבנו מיד נתרפא.

שבת שלום לכולם

אהרן 

מפגש עם פרשת חוקת- הרב פייבלזון שליט"א

פרשת חוקת פותחת במצוות פרה אדומה. זו היא המצווה הנקראת חוקה, "זאת חוקת התורה", והיא הסמל למצווה שהיא חוק, בלי טעם ובלי יכולת להבין אותה. למרות זאת מן הראוי להתבונן בנקודה אחת שהיא, לכאורה, ברורה. פרה אדומה באה כדי לטהר אדם שנטמא בטומאת מת. המפגש של אדם עם המת הוא מטמא. טומאה היא אטימות, סגירה. המגע עם המוות סוגר בפנינו גישות אל הקדושה. באור פני מלך – חיים. בשונה מטומאות אחרות, שמספיקה טבילה במים, במקווה, כדי להיטהר מהן, בטומאת מת צריך להביא קורבן חטאת כדי להיטהר. הטהרה דורשת כפרה מסוימת על החטא של המוות. בתורה המוות הוא חטא. זהו כנראה המשך ישיר לחטא אדם הראשון בגן עדן, שם נקנסה מיתה על האדם. "עפר אתה ואל עפר תשוב". המוות איננו המצב הטבעי של האדם. המצב הטבעי הוא חיים, וכל מפגש עם המוות יש בו בחינה מסוימת של חטא. כמובן, אין הכוונה לחטא ממש, השתתפות בלוויה היא מצווה ולא חטא. הכוונה היא שהמוות הוא שלילי, וריחוק מן הטוב. לעולם המוות הוא חטא והחיים הם הקודש, כמו שכתוב "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". המוות דורש כפרה, והדבקות בקודש עוברת דרך החיים.

שבת שלום לכולם.

מורנו ראש הישיבה

הסגולה הגדולה-בדוק ומנוסה..

"ויבוא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דיברנו בה' ובך, התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש .ויתפלל משה בעד העם, ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי". (במדבר כא, ז-ט(

"אמרו רבותינו, וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאים ואם לאו היו נמוקים" (רש"י בשם חז"ל).

הבה נתבונן. עם ישראל מגיע להכרה שחטאו כשהוציאו את דיבת המן ואמרו על האוכל הנפלא הזה – "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל". כעונש על כך הם קיבלו את נשיכתו של הנחש והם מבקשים ממשה להתפלל עליהם שיתרפאו מנשיכה זו מפני שעשו תשובה, ואנו תמהים, לשם מה נצרך "נחש הנחושת", ומה הוא בא ללמדנו?

גם מה שהסביר לנו רש"י, שיש בהסתכלות למעלה כדי לשעבד את הלב לאביהם שבשמים, לא מסביר לנו עדיין מדוע נדרש נחש הנחושת להיות בינם לבין השמים?  מדוע לא די בכך אם יצווה משה את העם להסתכל אל עבר השמים ולשעבד את הלב לאבא שבשמים?

שיעבוד הלב מרפא נשיכות!

כדי להבין זאת, ראוי להביא כאן את מה שכתב רבינו חיים מוולאז'ין זצ"ל בספרו 'נפש החיים' ואלו דברי קודשו: "ובאמת הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו, ולא יעשו רושם כלל. כשאדם קובע בליבו לאמור, הלא ה' הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו, ומבטל בליבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כוח או רצון בעולם, ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון היחיד, כן יספיק ה' יתברך בידו ושממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם.

והוא ממשיך:וזהו עניין "עשה לך שרף" ואמרו, בזמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם היו מתרפאין. רצונו לומר כשהסתכלו כלפי מעלה להנחש השורף והתבוננו כוחו הרע, עם כל זה בטלוהו מליבם ולא השגיחו על כוחו הנורא, ושיעבדו ליבם באמת לאביהם שבשמים בלבד, היו מתרפאין". עכ"ל.

יסוד גדול לומדים אנו מדברים אלו. עם ישראל 'מאמינים בני מאמינים' שאין שום מקרה בעולם ואנו מושגחים ע"י  אלוקי ישראל בכל שעה. כשיורד האדם ממדרגתו הרוחנית ומתרחק מה', או אז שולח לו ה' הצופה והמביט על דרכיו, תזכורות ברמות שונות של דאגה או כאב, כדי להחזירו אל מסלול הקרבה ויראת ה' ,ואם ישאל האדם את עצמו כיצד הוא יידע מה ה' מבקש ממנו בדיוק ע"י כאב ספציפי זה שנקלע אליו? כאן עליו להתבונן בסוג הצער והצרה המסוימת העומדת בדרכו ולמצוא דרכם את מה שעליו לתקן. לא די בכך שכשמתרגשת צרה ישעבד היהודי את ליבו לשמים אלא עליו 'ללמוד' את הצרה ולהבין דרכה את רצון ה' המסוים ממנו.

הנחש הגיע לעם ישראל  כעונש על כך שהוציאו את דיבת המן כנאמר בחז"ל :"יבוא נחש שלקה על הוצאת דיבה ויפרע ממוציאי דיבה" -(רש"י)-וכשהסתכלו העם אל עבר השמים דרך הנחש הם הבינו את המסר וחזרו בתשובה על עניין הוצאת הדיבה ובכך שיעבדו מחדש את הלב לאביהם שבשמים.  לכל אחד בחייו, מזדמן לו נחש נחושת – היינו ייצר הרע (הנחש הקדמוני) ובלי משים ברגע של חולשה הוא מצליח לנשוך בנו, ולהטיל בנו את ארסו. נשיכה רוחנית זו, מביאה וגורמת לנשיכה פיזית מנחשים הגורמים כאב ומבוכה. עלינו להתבונן ולהישיר מבט אל מול הצרה ולנסות ללמוד ממנה מהו ה"נחש הרוחני" שגרם לו לנחש הפיזי שיינשך. בכך גם ניישם  את סגולתו הנפלאה של רבינו חיים מוולאזין זצ"ל. ולא נפחד מהצרה עצמה אלא נלמד מדוע היא באה ונתקן את הדרוש תיקון. בכך תחדור אלינו ההכרה ש'אין עוד מלבדו' ונרגיש שליבנו מסור לגמרי אל אב אוהב ורחמן שירפא את נשיכת הנחש והיא תפסיק מלכאוב-"והביט אל נחש הנחושת וחי".

להסתכל לנחש בעיניים!

בדרך נוספת אנו מבקשים להסביר פרשה מרתקת זו.

סוד נפלא, מגלה לנו תורתנו - תורת החיים, כיצד היא הדרך האמיתית להתגבר על ניסיונות החיים ולנצח את אותו "נחש-הקדמוני", שהוא סמלו של יצר הרע.

לשם כך, הבה נסתכל על נחש אחר שמצאנו בתורה. אנו הולכים כאן בדרכו של רבינו הספורנו בפרשת בראשית, בהסבירו את הפרשה העמוקה של הנחש שפיתה את אדם וחוה והחטיאם, וזה לשונו "והנחש היה ערום מכל חית השדה - הוא שטן - הוא יצר הרע, רב ההיזק עם מיעוט היותו נראה ]דהיינו שבקושי נראה לעין אדם, בהיותו חבוי בחורים וסדקים...[ ועל זה הדרך קרא בזה המקום את היצר הרע המחטיא "נחש" בהיותו דומה נחש, אשר תועלתו במציאות מועט ונזקו רב עם מיעוט היראותו... והוא, שהכח המתאווה המחטיא, יעשה זה באמצעות הכח המדמה המוביל אליו דמיוני התענוגים החומריים, המטים את האדם מדרך השלימות המכוון מאת הא-ל יתברך".

הסברו הנפלא של הספורנו, מגדיר לנו בצורה בהירה: מהו היצר הרע? זהו בעצם כח הדמיון!  כוח דמיוני השתול בגופנו  שמשכנע את האדם בחלקלקות ומעורר ומושך את כח התאווה - הטבעי והבריא של האדם - אחרי דברים דמיוניים  שמתבררים לאחר החטא, כבלתי מציאותיים ולא משתלמים..

אין בו בנחש זה שום כח אמיתי. אין בו חיים, ואין בו ממשות. הוא דמיון! הוא אמנם נחש, אך נחש נחושת נטול כל חיות וכח.

על האדם להביט אל תוך עיניו של נחש דמיוני זה, שמפתה אותו לאכול מפירות הרעל האסורים של גן החיים נגד רצון האלוקים, ולהשתמש בכח הנגדי שנתן לנו הקב"ה, כדי שנצליח לעמוד מול כח הדמיון. לכוח הנגדי שנתן לנו ה' להילחם בכוח הדמיון הוא כוח השכל שלנו.

כך ממשיך שם רבינו הספורנו ואומר, שהכח המתאווה יחד עם הדמיון מחטיאים את האדם "כשלא יתקומם עליהם הכח השכלי וימחה בהם".

נמצינו למדים, שהיצר הרע הוא כח הדמיון, והיצר הטוב שלנו, הוא היכולת שלנו להשתמש בשכל שלנו 'להרוג את הנחש' ולהפוך אותו לנחש נחושת, חסר חיים. רק עם מחשבות שכליות וממוקדות נצליח להתגבר על דמיונות חסרי בסיס.

זו הייתה עצתו העמוקה של הקב"ה לעם ישראל. כדי לסלק את הנחש הממית, הדמיוני, לא די בתפילה גרידא ובשעבוד הלב לאב שבשמים. עלינו להשתמש עם כח השכל שלנו, ו"להסתכל לנחש בעינים", ולהצליח לראות שאין בו שום כח אמיתי, אלא הוא כח דמיוני חסר חיים וחסר תועלת שכשאנו נופלים ברשתו הוא נושך. רק אז, כשנדע שכל רעיונותיו של הנחש הם חסרי ערך כנחושת, אזי נגיע לשעבוד הלב האמיתי, שירפא את האדם ממכאובי נפשו, ויתן לו כח אמיתי לעמוד בניסיון.

רק בחשיבה שכלית ההופכת את נחש הדמיון החי לנחש נחושת חסר חיים, תהיה בכך הסתכלות רצינית "כלפי מעלה" ושיעבוד הלב לאבא שבשמים בצורה רצינית וארוכת טווח.

הרב הלל חסידים

מלך בדרכו של אהרן הכהן

בפרשתנו מסופר על פטירתו של אהרן הכהן.

נאמר בפסוק "ויראו כל העדה כי גווע אהרן ויבכו את אהרן שלושים יום כל בית ישראל". כותב רש"י: 'האנשים והנשים לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו'.

במקום נוסף מציין זאת רש"י בספר דברים - בפרשת וזאת הברכה, על הפסוק "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלושים יום". כותב רש"י: 'בני ישראל – הזכרים. אבל באהרן, מתוך שהיה רודף שלום ונותן שלום בין איש לרעהו ובין אישה לבעלה נאמר כל בית ישראל זכרים ונקבות'.

הלל הזקן הלך בדרכו של אהרן הכהן ומדריך אותנו ללכת בדרכו של אהרן הכהן, ועל כך אומרת המשנה במסכת אבות: (פרק א' משנה י"ב) "הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

ישיבתנו - ישיבת דרך ה', הולכת בדרכו של אהרן הכהן!

נמשיך את הדרך ונעלה מעלה מעלה.

בברכת אהבת שלום

סיפור לשבת

ערב אחד, תפילותיה של המשפחה הענייה נענו...

נשמעה דפיקה בדלת, ובחוץ עמדו עשרות אנשים. "מי אתם?"

שאל האב.

"אני שמחה, זו אמונה, ההוא שם זה אושר, זה בריאות, הגבוה שם זה הצלחה, הבריון הוא עוצמה" (וכך מנה את כולם).

"אנחנו המשאלות שלכם", אמרו לבני הבית ההמומים

"אבל, אתם יכולים לבחור רק אחת".

בני הבית התלבטו לגבי מה עדיף: הצלחה או בריאות? אושר או עוצמה? שמחה או כסף?

בסופו של דבר, יצא האב אל המשאלות ואמר: בחרנו באמונה ! אמונה נכנסה הביתה, אבל אחריה התחילו להיכנס כל שאר המשאלות.

"מה קורה פה ?"

נדהם האב: "אמרת שאפשר לבחור רק משאלה אחת".

"זה נכון. אפשר לבחור רק במשאלה אחת", הסבירה השמחה,

"אבל לאן שהולכת האמונה, אנחנו הולכים אחריה".

הרב זאבי קצלנבוגן

'אומנות הפיתוי'

שלושים ושמונה שנה הם מטיילים במדבר. מסע שהיה אמור לקחת אחד עשר יום בלבד התארך לו לשלושים ושמונה שנה. נכון, זה היה באשמתם, הכל בגלל חטא המרגלים המפורסם. הם כבר עמדו בשעריה של הארץ המובטחת בשעריה של ארץ ישראל ולרגע הם חטפו ברכיים קרות וחששו להיכנס. על השטות הזו הם שילמו בטיול של שלושים ושמונה שנים נוספות. והנה זה עומד להסתיים, הם עומדים כמעט בגבולה המזרחי של הארץ, כל שעליהם לעשות זה רק לחצות את אדום הקטנה ולהיכנס. הם שולחים שליחים למלך אדום על מנת לסדר את הויזה. כולם יחצו בסדר מופתי בדרכים המרכזיות, בקניית קולה ומזכרות, הם יביאו גם רווחים למשרד התיירות של אדום וסופסוף הם מגיעים הביתה. אך למרבה האכזבה, אדום אינה מספקת אשרות מעבר ובהתעקשות בלתי מובנת היא שולחת צו 8 ומגייסת את צבא המילואים שלה למלחמה בישראל. בהחלטה אסטרטגית הם מחליטים להימנע ממלחמה ולהאריך את הדרך עוד טיפונת, אבל זה כבר היה מוגזם כנראה מבחינתם...

"ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום, ותקצר נפש העם בדרך." (פרק כ"א פסוק ד')

אך ככל הנראה כאשר הדברים לא מסתדרים הכל נראה שחור ואפי' הדברים הטובים ביותר יכולים להפוך לגרועים ביותר בעין המתבונן.

"וידבר העם באלוהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל." (פרק כ"א פסוק ה')

נכון, שלושים ושמונה שנה זה המון זמן. נכון כשממששים כבר את הארץ ומקבלים דחיה נוספת זה ממש מרגיז. אך מה כל זה קשור ללחם ולמים. לא ראיתם מה הקב"ה מסוגל לעשות בשבילכם? מה אכלתם בשלושים ושמונה שנה האחרונות? פתאום הלחם הניסי הזה שכל אחד מסוגל לטעום בו איזה טעמים שהוא רוצה, פתאום הלחם השמימי הזה הפך להיות קלוקל? זה נראה כמו הילד שלא קיבל את המשחק שהוא רצה והוא מתחיל להתלונן על הממרח ששלחו לו בבוקר, שלמרות שהיה טעים זה לא מה שהוא רצה בדיוק...

גם כשמאד מאוכזבים לא שוברים את הכלים. וכשהם שברו הקב"ה לא אהב את זה בלשון המעטה.

"וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל. ויבא העם ויאמרו חטאנו כי דיברנו בה' ובך התפלל את ה' ויסר מעלינו את הנחש, ויתפלל משה בעד העם. ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי..." (פרק כ"א פסוקים ו'- ח')

נחש הוא דבר טבעי במדבר. זו לא בריאה מיוחדת כמו האדמה שפתחה את פיה לבלוע את קורח ואנשיו. זה גם לא מגיפה פתאומית או אש שמתפרצת ושורפת את כל סביבותיה. הם פשוט טבעיים שם במדבר והעובדה שעד עכשיו לא הכישו הנחשים את העם במדבר היא הנס. כפי שמתארת התורה בספר דברים (ח' ט"ו) "המוליכך במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים..." משום מה התגובה האלוקית לספור הזה שונה מתגובתו לכל החטאים. בכל המקרים הקב"ה ממש מעניש, כאן הוא פשוט מסיר את ההשגחה הניסית הקבועה.

ומה הפתרון? כיצד ניתן להתמודד עם מכת הנחשים הזו? בדרך מיסטית כלשהי. משה מכין נחש מנחושת ותולה אותו במקום גבוה.

"והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי." (פרק כ"א פסוק ט')

מה זה קמיע? סגולה? ממתי שמענו שנחש נחושת מרפא? "וכי נחש ממית או נחש מחיה?" שואלים חכמים במסכת ר"ה. (כ"ט.) אם נשים לב, שאלתם של חכמים היא כפולה. הם אינם מבינים כיצד הנחש מחיה, אבל באותה הנשימה הם אינם מבינים גם כיצד הנחש ממית! מה זאת אומרת, נחש מכיש עם הארס שלו והארס מתפשט בגוף וממית. מה לא ברור?   

נחש בתפיסתם של חכמים מבטא תמיד את היצר הרע. הוא הרי המפתה הראשון בהיסטוריה. הוא פיתה את חוה לאכול מעץ הדעת בגן עדן. מאז תמיד סמל הפיתוי יהיה הנחש. קשה לפתות מישהו לזרוק מליון דולר ולקבל בתמורה קילו של גרעינים שחורים. אז מהי בכל זאת אומנות הפיתוי? פיתוי, חייב להתלבש על משהו אמיתי. רק כאשר יש תשתית ראויה ניתן להמשיך ולנפח אותה. הנחש תופס את חוה על המילה, את אמרת שאם תגעי בעץ תמותי? בואי נראה. דוחף הנחש את חוה על העץ ולא קורא לה דבר. אם כך ממשיך הנחש, אני מבטיח לך שגם אם תאכלי מהעץ לא תפסידי...

זהו בדיוק חטאם של ישראל. משהו אחד לא מסתדר והם כבר עושים השלכה על כל הקופה...

מה אומר להם הקב"ה? הוא לא מעניש, הוא רק רוצה ללמד אותם את החיים. אותו יצר הרע, אותו נחש, אם תלמד להסתכל עליו נכון פשוט תחזיר אותו לפרופורציות. "אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו היו נימוקים." (מסכת ר"ה שם) נחש אמיתי להמית ונחש נחושת להחיות זה אותו דבר מבחינתי, אומר הקב"ה. הכל תלוי בך ידידי, האם אתה מבין שיש אבא בשמים? האם אתה מבין שכל הטבע הוא נס אחד גדול? או כשמשהו אחד קטן לא מסתדר לך אז שום דבר כבר לא שווה ואפי' הניסים הגדולים ביותר הופכים להיות לחם קלוקל? 

ראש הישיבה שליט"א - פרשת חוקת תשע"ג

נחש הדמיון

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

"ויבוא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דיברנו בה' ובך, התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש ויתפלל משה בעד העם, ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי". (במדבר כא, ז-ט(

"אמרו רבותינו, וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאים ואם לאו היו נמוקים" (רש"י בשם חז"ל).

הבה נתבונן. עם ישראל מגיע להכרה שחטאו בכך שהוציאו את דיבת המן ואמרו על האוכל הנפלא הזה – "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל". כעונש על כך הם קיבלו את נשיכתו של הנחש והם מבקשים ממשה להתפלל עליהם שיתרפאו מנשיכה זו מפני שעשו תשובה.

אנו תמהים, לשם מה נצרך "נחש הנחושת", ומה הוא בא ללמדנו?

גם מה שהסביר לנו רש"י, שיש בהסתכלות למעלה כדי לשעבד את ליבם לאביהם שבשמים, לא מסביר לנו עדיין מדוע נדרש לנו נחש הנחושת להיות באמצע. די היה, אם יצווה משה את העם להסתכל אל השמים ולשעבד את הלב לאבא שבשמים? מדוע לא די בכך?

שיעבוד הלב מרפא נשיכות!

כדי להבין זאת, ראוי להביא כאן את מה שכתב רבינו הגר"ח מוולאז'ין זצ"ל בספרו נפש החיים, ואלו דברי קודשו: "ובאמת הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו, ולא יעשו רושם כלל. כשאדם קובע בליבו לאמר, הלא ה' הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו, ומבטל בליבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כוח או רצון בעולם, ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון היחיד, כן יספיק ה' יתברך בידו ושממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם.

וזהו עניין "עשה לך שרף" ואמרו, בזמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם היו מתרפאין. רצונו לומר כשהסתכלו כלפי מעלה להנחש השורף והתבוננו כוחו הרע, עם כל זה בטלוהו מליבם ולא השגיחו על כוחו הנורא, ושיעבדו ליבם באמת לאביהם שבשמים בלבד, היו מתרפאין". עכ"ל.

יסוד גדול לומדים אנו מדברים אלו. אנחנו העם, מאמינים בני מאמינים שאין שום מקרה בעולם ואנו מושגחים ע"י אבינו ובוראנו הנאמן בכל שעה.

וכשיורד האדם ממדרגתו הרוחנית ומתרחק מה', שולח לו הצופה והמביט על דרכיו, תזכורות ברמות שונות של כאב, כדי להחזירו אל מסלול הקרבה ויראת ה'. כשנפגש המאמין עם קשיים וכאבים בחייו לא די לו שמיד ישעבד את ליבו לאביו שבשמים. עליו להתבונן בסוג הצער והצרה העומדת בדרכו ולמצוא בהם את מה שעליו לתקן.

הנחש בזמן המדבר הגיע להם – כמבואר בחז"ל – על כך שהוציאו את דיבת המן "ויבוא נחש שלקה על הוצאת דיבה ויפרע ממוציאי דיבה" (רש"י). לכל אחד בחייו, מזדמן לו הנחש – היינו ייצר הרע (הנחש הקדמוני) ובלי משים וברגע של חולשה מצליח לנשוך בנו, ולהטיל בנו זוהמתו וארסו. נשיכה רוחנית זו, מביאה וגורמת לנשיכה פיזית מנחשים הגורמים כאב ומבוכה. עלינו להתבונן ולהישיר מבט אל מול הצרה ולנסות ללמוד ממנה מהו ה"נחש הרוחני" שגרם לו לנחש הפיזי שינשך. הנחש הפיזי הוא נחש הנחושת, ואין לו כוח להזיק...

אז, כשנבין בס"ד את המסר ונתבונן בכוחו הרע, נזכור את סגולתו הנפלאה של רבינו חיים מוולאזין זצ"ל. ולא נשגיח על הצרה עצמה אלא נשעבד את הלב, כשאל הלב – ולא רק אל השכל – תחדור ההכרה שאין עוד מלבדו ונרגיש שליבנו מסור לגמרי אל אב אוהב ורחמן, נתרפא מהנשיכה, היא תפסיק מלכאוב.

והביט אל נחש הנחושת וחי.

להסתכל לנחש בעיניים!

בדרך נוספת אנו מבקשים להסביר פרשה מרתקת זו.

סוד נפלא, מגלה לנו תורתנו - תורת החיים, כיצד היא הדרך האמיתית להתגבר על ניסיונות החיים ולנצח את אותו "נחש-הקדמוני", שהוא סמלו של יצר הרע.

לשם כך, הבה נסתכל על נחש אחר שמצאנו בתורה. אנו הולכים כאן בדרכו של רבינו הספורנו בפרשת בראשית, בהסבירו את הפרשה העמוקה של הנחש שפיתה את אדם וחוה והחטיאם, וזה לשונו "והנחש היה ערום מכל חית השדה - הוא שטן - הוא יצר הרע, רב ההיזק עם מיעוט היותו נראה ]דהיינו שבקושי נראה לעין אדם, בהיותו חבוי בחורים וסדקים...[ ועל זה הדרך קרא בזה המקום את היצר הרע המחטיא "נחש" בהיותו דומה נחש, אשר תועלתו במציאות מועט ונזקו רב עם מיעוט היראותו... והוא, שהכח המתאווה המחטיא, יעשה זה באמצעות הכח המדמה המוביל אליו דמיוני התענוגים החומריים, המטים את האדם מדרך השלימות המכוון מאת הא-ל יתברך".

הסברו הנפלא של הספורנו, מגדיר לנו בצורה בהירה: מהו היצר הרע? זהו בעצם כח הדמיון! דהיינו, כח דמיוני בנפש, שמשכנע את האדם בחלקלקות ומעורר ומושך את כח התאווה - הטבעי והבריא של האדם - אחרי דברים דמיוניים וחלקלקים שמתבררים לאחר החטא, כבלתי מציאותיים ולא משתלמים.

אין בו בנחש זה שום כח אמיתי. אין בו חיים, ואין בו ממשות. הוא דמיון! הוא אמנם נחש, אך נחש נחושת נטול כל חיות וכח.

על האדם להביט אל תוך עיניו של נחש דמיוני זה, שמפתה אותו לאכול מפירות הרעל של גן החיים, נגד רצון האלוקים, ולהשתמש בכח הנגדי שנתן לנו הקב"ה, כדי שנצליח לעמוד מול כח הדמיון, והוא כח השכל שלנו.

כך ממשיך שם רבינו הספורנו ואומר, שהכח המתאווה יחד עם הדמיון מחטיאים את האדם "כשלא יתקומם עליהם הכח השכלי וימחה בהם".

נמצינו למדים, שהיצר הרע הוא כח הדמיון, והיצר הטוב שלנו, הוא היכולת שלנו להשתמש בשכל שלנו להוציא את החיות מהנחש, ולהפוך אותו לנחש נחושת, חסר חיים. רק עם מחשבות שכליות וממוקדות נצליח להתגבר על דמיונות חסרי בסיס.

זו הייתה עצתו העמוקה של הקב"ה לעם ישראל. כדי לסלק את הנחש הממית, הדמיוני, לא די בתפילה גרידא ובשעבוד הלב לאב שבשמים. עלינו להשתמש עם כח השכל שלנו, ו"להסתכל לנחש בעינים", ולהצליח לראות שאין בו שום כח אמיתי, אלא הוא כח דמיוני חסר חיים וחסר תועלת שכשאנו נופלים ברשתו הוא נושך. רק אז, כשנדע שכל הבליו של הנחש הם חסרי ערך כנחושת, אזי נגיע לשעבוד הלב האמיתי, שירפא את האדם ממכאובי נפשו, ויתן לו כח אמיתי לעמוד בניסיון.

רק בחשיבה שכלית ההופכת את נחש הדמיון החי לנחש נחושת חסר חיים, תהיה בכך הסתכלות רצינית "כלפי מעלה" ושיעבוד הלב לאבא שבשמים בצורה רצינית וארוכת טווח.

על האדם לבוא חשבון עם נפשו, ולחשוב, ולחשוב, ולחשוב, הכדאי להחליף עולם אמיתי, נצחי ומלא ערכי אושר בחיי רגע, דמיוניים, שבסופו של חושך ולילה לא מותירים דבר מלבד עצבות, ריקנות וצורך... לברוח שוב...???