בדרך ההלכה- הרב חסידים שליט"א

שאלה:

שלום כבוד הרב,

ברוך השם השנה קיבלתי על עצמי להתחזק באלול ובעשי"ת בשמירה ובהקפדה על הלכות שבת. רציתי לברר שתי נקודות שלא ברורות לי לגמרי:

א.האם ובאיזה אופן ניתן להסתרק בשבת?

ב. האם ובאיזה אופן ניתן להשתמש במגבונים לחים בשבת?

תשובה:

א.צריך לדעת שהמשנה ברורה נקט באיסור סירוק בשבת שהוא איסור דאורייתא של תולש, דהיינו תלישת שיער. אמנם אין כוונת המסתרק להשיר לעצמו שיער אך כיוון שבהכרח תוך כדי הסירוק נתלש שיער הרי זה פסיק רישא, וכותב המ"ב שהוא פסיק רישא דניחא ליה מאחר שנח לו שהשיער המדולדל נתלש מתוך ראשו. לכן הדרך היחידה להיות בטוח שאינו עובר באיסור זה הוא להסתרק במברשת רכה ועדינה שבוודאי אינה גורמת לתלישת שיער.

ב.במגבונים לחים ניתן להשתמש בשבת לצורך ניקוי תינוקות (כך סתימת רוב הפוסקים בני זמננו), אולם יש להקפיד בשעת השימוש לא ללחוץ בחזקה על המגבון.

שבת שלום ומבורך.

לשאלות: 054-8422-777

מורינו ראש הישיבה שליט"א

תשעה באב שחל להיות  בשבת

 בימים אלו מחייבת ההלכה להתאבל על חורבן ישראל, ולהתבונן בחסר הגדול של חורבן בית המקדש .

עקרון גדול מלווה את הלכות ט' באב והוא: "שלא להסיח דעת מהאבלות". אבלות החורבן מחייבת מודעות. לחורבן הבית. כל מעשה המסיח דעת מאבלות החורבן, פוגע בהלכות האבלות של ט' באב. מטרתו של הצום ושאר הלכות התענית אינם באים כדי  לגרום לאדם סבל וצער, אלא לאפשר לו 'מודעות של אבלות'. אם האדם לא יאכל ולא ישמח בט' באב, הוא יתפנה וימקד את עצמו לחורבן שסביבו.

רבים מאתנו שואלים: הכיצד ניתן לצוות עלינו להצטער על דבר שקרה לפני 1900 שנה בקירוב?  איננו יודעים מה הוא, ודורות רבים לפנינו כבר 'למדו' להסתדר בלעדיו.

אכן, זו שאלה אמיתית לאותם אלו שהסיחו דעת מהאבלות, כלומר לרבים מאתנו שאינם מודעים לרעיון קיומו של בית המקדש והרגשת ההעדר בחסרונו.

כיצד ניתן בכל אופן , במצב שלנו וברמה שלנו להיכנס למודעות של חורבן והרגשה כלשהיא בעניין בית המקדש?

 השנה, חל תשעה באב להיות בשבת וחז"ל דחו לנו את הצום מפני קדושת השבת.

מדוע עניין חורבנו של בית המקדש אינו דוחה את השבת ?

ניתן להבין זאת באופן זה. כשם שבניינו של המקדש אינו דוחה את השבת, כך ענין חורבנו של המקדש לא דוחה את השבת, ומאותו עיקרון שמכוחו לא בונים את בית המקדש בשבת ,כך גם לא נתאבל עליו בשבת.

ומדוע בנין בית המקדש אינו דוחה את השבת ?

על כך ענתה התורה ואמרה (שמות לא' יג' ) :"אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני ובינכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדישכם".

פירוש הדבר , שלא רק המקדש מסייע להכניס את הקדושה בלבבות עם ישראל, אלא גם יום השבת משפיע על שומרי השבת ו'מאיר' בליבם את ענין הקדושה.

לכן-' אך את שבתותי תשמרו ' - ולא תבנו את המקדש בשבת - 'כי אות היא ביני ובינכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדישכם'  -גם ע"י שבת קודש  ,וממילא אין צורך לבנות את המקדש בשבת. (על פי הג'ר איצל'ה מוואלוזין זצ'ל-פה קדוש ,שם)

אנו יכולים להסיק מכך , שאם נדע נחוש ונרגיש את עניינה של שבת קודש , נוכל גם לטעום משהו מעניינו של בית המקדש וממילא לחוש בחסרונו ולהתאבל עליו.

לכה דודי לקראת כלה-לקראת ירושלים

אם נשים לב לבתים  של הפזמון 'לכה דודי' , המושר בפיות עם ישראל בכל קבלת שבת ,ניווכח ונראה שמלבד עניין השבת הנכנסת,רוב בתי השיר עוסקים בעניין בית המקדש- 'מקדש מלך עיר מלוכה', בעניינה של ירושלים-התנערי מעפר קומי'-התעוררי התעוררי כי בא אורך- ובציפייה לגאולת ישראל-ישיש עלייך אלוקייך.

מה עניינם של אלו לקבלת השבת?

להבנת העניין עלינו לחזור ולשנן את עיקר רעיון  השבת.

                                                                                            

שבת היא יום ה'.

שבת הוא יום האמונה.

שבת היא התגלות .

יחודו של יום ה' בא לידי ביטוי בהתגלות נוכחותו של ה' בעולם בעוצמה אדירה ביום השבת, עוצמה הגדולה יותר מהתגלות נוכחותו של ה' בשאר ימות החול. כשיהודי שומר את השבת הוא נפגש כביכול עם ה' ברמה שכלית ורגשית שמתאפשרת לו רק ביום השבת.

קבלת שבת שאנו עורכים לכבוד השבת הנכנסת , היא קבלת פני ה' הממלא בשבת את עולמנו בנוכחות רוחנית אלוקית שאפשר לחוש בה ,יותר מכל תחושה רוחנית שיהודי מסוגל לחוש.

ההארה וההתגלות הרגשית של הקב'ה בשבת , מעצימות את הקשר הנכסף של היהודי עם בוראו. השבת מעבירה את היהודי רגשות מיוחדים ועדינים יותר של אמונה, שלווה, שמחה, אהבה, תקווה, רצון להיות טוב יותר והיא גורמת לו געגועים לחיות בעולם מתוקן יותר-עולם של גאולה. ( הרחבה בעניין זה אפשר למצוא בחיבור 'לעשות את השבת'-כיצד עושים ?' העסק בעבודת הרגשות של שבת קודש-ניתן להשיג במשרד הישיבה ).

מתוך רגשות שבתיות אלו מבין היהודי עד כמה הוא מתגעגע לנוכחות אלוקית קבועה בלבבו,  והוא נזכר בחיים המתוקנים יותר שגרמה הנוכחות האלוקית המורגשת בזמן שבית המקדש וירושלים היו בתפארתם.

או אז כשהשבת מרגשת אותו בכניסתה והיא ממלאת אותו בנוכחותה ,פורצת שירת הגעגוע של 'לכה דודי' מליבו לבניינו של בית המקדש, שהיה המקור הגדול והקבוע שנתן את האפשרות לדעת את ה'.

חורבן אינו דוחה שבת

משום כך אין חורבנו של המקדש דוחה את השבת ואנו מעלים על שולחננו בט' באב שחל להיות בשבת כסעודת שלמה בשעתו.

מפני שביום השבת אנו נכנסים בשערי קדושתו של בית המקדש, וכשבאה שבת יש לנו בכל העולם מעין בית מקדש.

(הספרים הקדושים מלאים מההקבלות הרעיוניות של הלכות השבת והלכות בית המקדש. הנה חלק מהן: ל"ט מלאכות האסורות בשבת נלמדות ממלאכת המשכן- ג'מ שבת מ"ט-.  עבודת בית המקדש מכפרת עוונות וגם שומרי השבת מתכפרים עוונותיהם-ג'מ שבת קי"ט-.   בבית המקדש הייתה המנורה וגם בשבת –נרות של שבת.   בבית המקדש היה השולחן ועליו לחם הפנים וגם בשבת יש את שולחן השבת ועליו החלות.   בבית המקדש הייתה אכילת קדשים וכן בשבת יש את סעודות השבת.   במקדש לבשו הכוהנים בגדי כהונה וכן בשבת אנו לובשים 'בגדי שבת'. במקדש הייתה מצוות רחיצת ידיים ורגלים וכן אנחנו מתרחצים לכבוד שבת.   במקדש הייתה מצוות שירה על הקורבנות וכן בשבת נוהגים ישראל בזמירות שבת ובתוספת על פסוקי דזימרה של ימות החול, ועוד ועוד.. )

בשבת אנו יכולים להרגיש את הקב'ה בליבנו ממש, ועל מה אפוא יש לנו להתאבל ?

אם נרצה אפוא 'לגעת' בעניינו של המקדש ו'להתחבר' לחסרונו ,עלינו להתחבר רעיונית ורגשית אל עניין השבת.

או אז כשתצא השבת ותסתלק לה מהלב  'הארת השבת', תשוב הרגשת החיסרון הגדול של נוכחות ה' בליבנו, ונוכל להרגיש ולהיות מודעים במשהו לחסרונו הקבוע של בית המקדש בחיינו  ונוכל לדעת על מה להתאבל  .

שו"ת מייל -הרב זאבי קצנלבוגן שליט"א

שבת- מתנה או כלא?

שאלה:

שלום הרב,

לאחרונה למדו בישיבה הלכות שבת, אבי נוהג לצטט את סבא שלי "מי שלא למד הלכות שבת צריך לצאת מנקודת הנחה שהכל אסור בשבת אלא אם כן הוא למד אחרת" הקביעה הזו מאד מציקה לי. האם היא נכונה?

תשובה:

שלום לך בחור יקר

אין ספק שסבא שלך היה אדם חכם וירא חטא. אבל אני לגמרי מזדהה עם ההרגשה הלא נעימה שהמשפט הזה יוצר לך. משפטים מעין אלו מייצרים לעיתים את התחושה שמה שלא נעשה אנחנו אבודים. וזו בהחלט תחושה נוראית.

מכיוון שבכל זאת סבא שלך היה אדם חכם וירא חטא, בכל זאת הייתי רוצה להתבונן במשפט שלו שוב. אך על מנת להתבונן נכון, אני צריך לשים את המשפט הזה בתוך המסגרת המלאה שלו.

לא צריך להיות חכם גדול על מנת להבין שהשבת היא אכן מתנה מדהימה. באיזו רמה שאתה עושה את השבת היא פשוט מתנה. אבל בשביל מתנות צריך לפעמים להשקיע. כי על מנת לקבל את השלווה הפנימית ואת הערך המוסף שיש לשבת לתת לנו, אנו צריכים להכין תנאים סביבתיים. התנאים הללו הם שמירת השבת. כלומר להימנע ממעשים כאלה ואחרים. כשאני שומע את המשפט של סבא שלך, אני שומע אותו אומר, אל תפספס את התבשיל המדהים הזה, הוא פשוט טעים. אז נכון שאין לך כל כך סבלנות, אבל בשביל זה תבשל אותו על אש גדולה ותשרוף אותו? לא חבל?

נכון שכעת המשפט של סבא הרבה יותר ידידותי למשתמש?

בברכה

זאבי קצנלבוגן