לפני חודשיים (בערך) הרב מסמן לי להכנס למשרד, הרב רענן ואיתמר ישבו
שם. הרב דפק על השולחן ואמר "אייזיק ברגע זה הוכתרת למנהל הקמפ" והלך.
לא ידעתי מה לעשות מצד אחד זה המון אחריות לדאוג ל60 חבר'ה אנרגטיים לתעסוקה פול
טיים שלשה ימים ובא נאמר שאין מספיק גיבוש בקבוצה הזו. בסופו של יום אני גם בחור
מהישיבה ורוצה לצאת להנות ולא לצאת עם האשמות. ומצד שני אם הרב אומר אז...
יצאנו לדרך התחלנו לארגן לו"ז ופעילויות, ניסיתי "לשמור על
האינטרסים" ולשכנע ששווה לישיבה להוציא כדי שיהיה כיף ומצד שני לא היה מספיק
רישום שישכנע. הרמתי ידיים נגשתי לרב ואמרתי "עזוב, זה לא בשבילי אני לא רוצה
להיות פקח מטעם הישיבה וגם להיות הפקיד של הבחורים ולהתלונן". ואז ראיתי
שנרשמו עוד אנשים, התחילו לקלוט שהקמפ שזה לא חובה מעיקה אלא זכות להיות חלק ממשהו
חברתי כיפי שתלוי בהשתתפות.
עשיתי מחקר קצר על מה שהיה בשנים עברו והבנתי שהבחורים הרגישו שהקמפ
מנוהל "מעליהם" והם לא הרגישו מספיק משוחררים ושותפים ולכן היה להם נח
להפיל את האחריות על הישיבה כתוצאה מכך לא היה להם אכפת לאחר או לזלזל. הרגשתי
שהפעם יש לאנשים יותר מוטיבציה.
הקמפ התחיל בתחושה של באסה הבחורים באו עם הרבה רצון טוב וקמו ממש
מוקדם. הבטחתי להם שאנחנו נעמוד בזמנים ודווקא אז הנהג דפק ברז ואיחר ביותר משעה. התכתבתי
כל הזמן עם הרב שהתעניין בכל מהלך הדברים. תוך רבע שעה מרגע שהוא הגיע כבר היינו
בדרך עשינו היסטוריה... כתבתי לרב "הבחורים הוכיחו את עצמם, הולך להיות
כיף".
הימים שאחרי הוכיחו שצדקתי היתה השתתפות חזקה, החבר'ה נהנו מכל רגע
ולמרות תקלות מאחורי הקלעים כמו אטרקציה גדולה שבמשרדה טעו ורשמו אותנו לתאריך אחר
ועוד... הפאשלות היחידות שהגיעו אלי הם פסטרמה קפואה בעין טינא ואיזה חביתה שהטבח
שכח להוציא בבוקר השני. היה מוצלח. האווירה של הביחד היתה מהארוחת בוקר באלונית עם
הקצין יהודה פרבר, הקיאקים שהתחילו כהרבה סירות והתגבשו בסוף לספינה אחת, תיאטרון
אור חוזר שחשף כמה סיפורים מאד אישיים, ומשחקי חברה עם בירות בדשא כמעט עד אור
הבוקר, פיינטבול רצחני שהסתיים באר"ן (אירוע רב נפגעים), תחרות שחיה במפלי
הסחנה נושאת פרסים יקרי ערך שהסתיימה במסיבת טבע סוערת, תחרות "הנואם
הבא" שגילתה כשרונות חבויים והסתיימה במהפך מפתיע (הבחורים vs. השופטים), סיני תור הכיר לנו את הלב של המוזיקה וריגש בסיפוריו,
יהודה גלברמן שהגיע לפנות בוקר לגלות מי הכוכב הבא ומי הכוכב הנופל, תפילת שחרית
ברוב עם שהתחילה מעט אחרי הנץ... הקליפ המושקע שהתחיל ספונטנית ואהרן התחיל להבין
שכדאי היה להשקיע בו (וגם קצת לצנזר) רק אחרי ההקרנה (וכפיים לאפי התותח
ולשחקנים), הלוקיישן לחוף הים שהשתחרר רק אחרי ר' מאיר בעל הנס, סגרנו שלשה ימים
מיוחדים בחוף. החוף היה מדהים המוזיקה בשמים, החכות במים, כדורים נבעטו ונחבטו,
צוות הנשים של נופש המשפחות פיקדו בעוז על מטבח השדה והגישו אוכל גורמה עם שלל
פינוקים על שולחנות ערוכים. סגרנו עם זיץ נשמה ויעקב שורין וסימפוזיון חשוף עם הרב
שגם חשף לבבות במשחק "לב זהב".
רציתי לומר תודה ענקית לכל החברים שלי וכל מי שהגיע והשתתף גם אם זה
בחור חדש שהכרנו אותו בפעם הראשונה בקמפ, היה לי ממש כיף, נהניתי מכל רגע, גם
בזמנים שהייתי צריך לעשות משימות מסובכות נתתם לי להרגיש שאתם מגבים אותי נותנים
יד וכתף בכל דבר, וזה המריץ אותי לדאוג שיהיה הכי מוצלח שאפשר. תודה לאמא של
הישיבה הרבנית על ההשקעה והדאגה בכל ההיבטים והכל מאחורי הקלעים, אפילו שעוד כמה
ימים היא מחתנת בת, ולרב שלא עזב מהרגע הראשון ועד האחרון כדי שנצא מאוחדים והכי
מרוצים שיש. תודה ענקית לאיתמר על ההשקעה והמסירות בצנעה ובלי צלצולים כשהוא מפיל
עלי את כל הקרדיטים... אין לכם מושג כמה פרגון מגיע לו. תודה לכל הצוות והמשפחות
שתרמו הן בפן הרוחני והן בגשמי היה כיף איתכם.
בואו נעשה את זה שוב...
חולה עליכם,אייזיק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה