הפורום

עם עלות ריח עשן הפחים השרופים מול מבנה ה"yes planet" בירושלים עולה השאלה הנושנה בדבר נחיצות, כדאיות והצדקת ההפגנות הנערכות במקום. להלן העובדות: בניין הקולנוע (ה' ירחם ויהפוך המקום לבית מדרש עם המחשות לימודיות..) הוקם על שטח פרטי, האזור בו הוא נפתח חילוני ברובו אם לא בכולו, יש ציבור צרכנים רחב מאד הנהנה ממנו והעובדה הקריטית ביותר – הוא פונה לקהל יעד חילוני לחלוטין. כעת צריך לשאול האם יש זכות להפגין כנגד הפתיחה הזאת והאם הנזק שזה גורם שווה את התוצאה המאוד לא וודאית.
 

שלומי הלר: השבוע שוחחתי עם יהודי שאינו שומר מצוות בקשר לפתיחת ה'יס פלאנט' בשבתות. הטענה שלו הייתה שזה שעת המבחן של הציבור החרדי. את הטענה "תנו לנו לעשות בשכונות שלנו מה שנוח לנו", המציאו החרדים (אם זה ההפרדה באוטובוסים, בסופרמרקט, בשקיות).

הבהרתי לו שמאחורי ההחלטה להתנגד לפתיחה בשבת  עומד עניין מהותי ואמיתי של קדושת השבת, עיר הקודש והדאגה שיהודי לא יחלל שבת. הוא בתגובה, הגיב בזלזול ובקריצה של "על מי אתה עובד?" חשבתי, איך הגענו למצב שהם חושבים ובעיקר מרגישים עמוק בלב שיש רק מלל בעמדות שלנו ובעקרונות שלנו ולא כל קו אדום הוא קו אדום ושכל עמדה של מורה דרך רוחני זוכה ל'אבל"...

ישי הריסון: חשוב להבהיר דבר שאולי ישפוך קצת אור על כל הפרשה וכמובן גם על מקרים דומים שהיו ויהיו בעתיד.

צריך לדעת שגם אם העובדות שנכתבו נכונות, צריך להפנים שירושלים עיר הקודש היא כמו אונייה. אי אפשר שיבוא נוסע באונייה ויגיד אני עושה חור בתא שלי, זה שטח פרטי ששילמתי עליו. לכן גם כשזה לא במקום חרדי זה פוגע בעיר כולה. זה יגרום לכך שייפתחו עוד מקומות וכן יפר את הסטאטוס קוו שנקבע בעיר.

לכן כמו שהחילונים לא רוצים שהחרדים יפגעו ברגשות שלהם, כך גם הם לא צריכים לפגוע ברגשות שלנו.

חשוב להבהיר שאני נגד הפגנות כוח ובעד לפתור את הדברים מתוך דיבור והתחשבות הדדית של שני הצדדים.

אליהו מרגי: מצב שבעיר כמו ירושלים יש מתחם של חילול שבת המוני, הוא לא מתקבל על הדעת. אבל יש עוד דבר שלא מתקבל על הדעת. לשרוף פחים, לחסום כבישים ולעשות חילול ה' זה דבר שיותר לא מתקבל על הדעת, וודאי אם זה לא בהוראת רבנים. יש דרכים לפעול. בשביל זה יש לנו נציגים בעירייה ובכנסת שיפעלו ויש את גדולי ישראל שינחו אותם.

יהודה גלברמן: לא היה שום מאבק מול ברקת על בתי קולנוע שהיו פתוחים שנים לפני שהוא הגיע. המאבק על ערכים שמובלים בירושלים במהלך השנים האחרונות. אי שמירת החוק הקובע כי על עסקים ציבוריים להיות סגורים בשבת הוא הדבר היותר דומיננטי במאבק. רק כאשר המאבק הוא על ה-כ-ל גם מצד החרדים שומעים מאבק על ה-כ-ל.

עזרא הררי רפול: הציבור החילוני תמיד טוען שחרדים צריכים להתנהג יותר טוב מהם כי לחרדים יש תורה והם צריכים לנהוג בהתאם. מה שהחרדים כואבים את השבת, זה בשם אותה תורה שהחילונים תמיד צועקים עלינו שאנחנו לפעול כמו שהיא אומרת. אז נכון שזאת לא הדרך לזרוק אבנים ולשרוף פחים, אבל בהחלט ראוי לגנות בצורה מסודרת ולכאוב את כאבה של השבת הנרמסת, לא בהפגנה אלא במחאה עם גדולי הדור וראשי המחנה.

יהודה גלברמן - חנוכה תשע"ג

גבורה

יהודה גלברמן

בניסיון לדמיין את ימי החנוכה, אנו רואים את מתתיהו, יהודה ואחיו, כאותם הלוחמים המופיעים על גבי המסכים או בעיתונים. דבר זה יש בו עיוות, שכן ביהדות המושג "גבורה" אינו ניתן לגיבור פיזי הגובר על חברו בזירת איגרוף.

במשנה באבות כתוב "איזהו גיבור הכובש את יצרו". זוהי גבורה מסוג אחר. גבורה אליה צריך לשאוף להגיע. גם כאן ישנו ריב חזק ועיקש שהניצחון עליו הוא הגבורה. התגברות על כוחות רוחניים, על יצרים ודחפים חזקים.

זוהי מלחמה לכל החיים. בכל יום ובכל שעה ורגע. היריב הוא קשה ואינו מתבייש לשוב ולחזור להילחם. הוא תוקף בכל החזיתות.

אדם החש פגוע, ובצדק, יכעס ויבקש לנקום בצורה הכואבת ביותר, כמו שאומרים "הנקמה מתוקה מדבש". והנה בעיצומה של סערת רגשות עזה זו ישנו צו אלוקי: "לא תיקום ולא תיטור"! ומלחמה ניטשת בליבו, לציית לצו התורה ולוותר, לא לפגוע פיזית, גם לא מילולית. כמה כוחות נפש צריך האדם למצות מעצמו כדי לעמוד במלחמה הזו ולנצח.

זוהי גבורה – התגברות על הצורך הפנימי, כבישת והכנעת תשוקות ויצרים המאיימים להטביע את עולמו.

הכובש את יצרו הוא אכן גיבור אמיתי. גם את הגיבור בשדה הקרב משבחים על שהתגבר על הפחד מפני המוות המסתובב בשדה הקרב, שהרי זה משליך נפשו מנגד ויודע כי הסתערות או מילוי פקודה עלולה לעלות לו בחייו, הוא מסלק את הפחד הטבעי וממלא אחר הפקודה. אכן גיבור.

גבורת החשמונאים הייתה לא רק בשדה הקרב, אלא עצם עוז רוחם לצאת למלחמה שאין לה כל סיכוי צבאי, מכל היבט כלשהו. באותם ימים מלחמה התנהלה בשטח בלבד, ללא השפעת דעת הקהל או סיקור עיתונאי אוהד ומפרגן כמקובל היום. מחוץ לגבולות ארץ ישראל איש לא ידע ולא שמע על מלחמות החשמונאים. לבדם היו במערכה. גם בקרב בני עמם היה מאוד לא פופולרי לקום מול הלך רוח של עם שלם הנכנע לשלטון היווני ולדרישותיו, ולהניף מולו את הקריאה הנצחית "מי לה' אלי".

נמשיך בדרך אבותינו כעם המחויב בברית עם בורא עולם. למרות הכל, ועל אף הקשיים בדרכנו, לא ניכנע ולא ניסוג אחור, כי האמת ברורה לנו ויקרה אף מן החיים.

יהודה גלברמן - ראש השנה תשע"ג

מה כבר שווה חיזוק אחד קטן?

יהודה גלברמן

ידועים דברי רבי ישראל סלנטר זצ"ל, שהיה אבי אבות המוסר בדור הקודם, שכדאי לאדם שילמד מוסר כל החיים כדי להינצל מעוון אחד, וממילא כדאי להתאמץ בימים הללו בשביל להינצל, ולו מעוון אחד.

אך יותר מזה צריך להבין, שאי אפשר להגיע לראש השנה או יום כיפור בלי הכנה. כמו שלחתונה לא מגיעים סתם כך, או להבדיל לטקס במסדר צבאי מתכוננים חודשים לפני, כך גם כאן.

ברגעים ראשונים אלו של השנה, ה' יתברך, כביכול, מופיע לעינינו. אך ברגע שלאחר מכן הוא מאלצנו לחפשו ולבקשו, בהבטחה כי אכן נמצאנו אם רק נבקש: "ובקשתם משם את ה' אלוקיך, ומצאת כי תדרשנו..."

אולם למי שדרכו קשה, למי שלבבו ונפשו אינם פנויים לדרוש את ה', מי שנכבש על ידי מאבקי חייו, בעבורו אמרו חז"ל: "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותיו קרוב - אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים".

בימים הנוראים, כאשר יורדת ההשראה על נפשו של האדם, קרוב הוא האלוקים לקוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת. אז ניתן למצוא אותו בינינו, איתנו ובתוכנו.

ההכרה במלכות ה' היא תוכנה של תפילת ראש השנה. ההמלכה שממליך האדם את הקב"ה על עצמו ועל כל הבריאה, פירושה קבלת עול מלכות שמים בצורה הכרתית ומוחשית. הכרה זו יכולה לבוא רק כאשר האדם מודע לכך שהוא עומד לדין, שהוא חש שגורל חייו אינו נתון בידיו, אלא תלוי בהחלטת הבורא. הוא מתפלל ומתחנן: "זכרנו לחיים", ביודעו שחייו תלויים בבורא. מתוך כך הוא מציב לעצמו את שאיפת חיים בהתאם לרצון ה', ומבקש חיים שהם "למענך אלוקים חיים".

ההכרה במלכות ה' הבלעדית והנצחית והתאמת שאיפות החיים למטרות שהציב הבורא לאדם, הן היסוד לתשובה. ככל שיעמיק האדם ויבסס את הכרתו במלכות ה', באותה מידה תהיה שיבתו אליו רצינית ומעמיקה יותר.

כל אשר חדר אלוקים ללבו, ולו רק פעם אחת, לו רק היום, מצטרף אל רבבות מיליוני העדים של כל הדורות אשר הכריזו: "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד".