דוד מור

לא להלוות בריבית, למה מה קרה?

"את כספך לא תתן לו בנשך", קשה לי להבין מה האיסור החמור בלקחת רבית מהלווה, אם חבר חייב מאתיים ₪ לקנות פאקט מחבר שחזר מאומן, אני מביא לו מאתיים והוא מחזיר מאתיים שלושים (זה כבר שיקול שלו אם עדיין שווה לקנות את הפאקט), מה יש? מה קרה? נעשה כמה ג'ובות אחי, מה אסור להרוויח?

רבי נתן בשם רבי נחמן כותב בליקוטי הלכות, "שהשפע של האדם בא לו בבחינת הנפש שלו, וכשאדם לווה ממון מאחרים אזי משועבד אליו שיעבוד גופו וכל נכסיו,בבחינת ''עבד לוה לאיש מלוה'', ואז נכלל נפש הלווה בנפש המלווה, ואזי מקבל המלווה ע''י זה שפע של ממון הבא גם מצד נפש הלווה, כי כל נפש יש לה איזה שפע של ממון. וזה עניין איסור ריבית".

בעצם זהו רעיון עצום, ברגע שחבר בא ולקח ממני כמה שקלים השפע של הממון שאמור להגיע אליו, עובר אלי, מדין ''שיעבוד'' מסוים של השפע הממוני שיורד על נפשו ''כי כל נפש יש לה איזה שפע של ממון''.

עכשיו, אוקיי הבנו את הרעיון איך כל זה קשור לאיסור ריבית?

הרעיון הוא שכשאדם מבין שהשפע מגיע מה' יתברך ובעצם יש לה' יתברך מספיק דרכים לתת לו שפע, אז הוא מסתפק בזה שחברו יחזיר לו את הקרן, שבקרן הזו לבדה גלום שפע רב שיספיק לו.

אבל כשהוא רוצה לאכול מהשני ע''י לקיחת רבית, יש בזה עניין של חוסר אמונה וביטחון בה' יתברך ''וזה עניין איסור ריבית''.

דוד מור

דברים שרציתי לומר

עיקר כבוד השבת!

לפני מספר שבועות, שמעתי את הרב מדבר על הנושא של עונג שבת ובעיקר על סעודות שבת, שצריך שהם יהיו מכובדות ושצריך להתאמץ בנושא, השבוע כשלמדתי את הפרשה ראיתי משהו מיוחד באותו עניין.

"ויאמר משה אכלהו היום כי - שבת היום לה'..." (פרשת השבוע)

רבי נחמן בליקוטי הלכות, מצטט את האור החיים הקדוש על הפרשה שמסביר שעצם אכילת שלושת הסעודות היא זאת שמעידה שהכל בהשגחתו של ה' יתברך.

מכיוון שמצוות אכילת שלושת הסעודות נלמדת מהפסוק הנ"ל שממנו רואים  שאכילה בשבת היא זכר למן שירד לבני ישראל במדבר.

בנוסף, מבואר בשולחן ערוך, שראוי לעשות בסעודות השבת זכר למן, וזה נעשה על ידי אכילת מאכל ממולא או על ידי הלחם שנמצא בין המפה שמכסה את השולחן לבין המפה שמעליה.

 ועל ידי אכילת הסעודות אנו מזכירים את המן שירד בצורה מופלאה שבמשך שישה ימים ובשבת לא ירד, וכך זה מזכיר לנו את המופת העצום שה' עשה עם בני ישראל. ועוד מוסיף רבי נחמן בליקוטי הלכות, שאכילת שלושת סעודות שבת היא עיקר כבוד השבת, שזהו עניין של מצוות 'עשה' ועל ידי שמירת השבת שמירת איסורי מלאכות שזה שב ואל תעשה, אין בזה כל כך עניין כבוד השבת כמו שב'עשה' של אכילה ועונג שבת שמזכיר לנו את המן שמזכיר לנו את 'האותות הנוראים' שעשה ה' במדבר ושהוא הבורא יתברך שמו עושה בעולם כרצונו...

אז חברים תואכלו תשנו תתענגו (שבת על חומוס וחלה זה לא עונג שבת...)

דברים שרציתי לומר

דוד מור

כשמסתכלים בפרשות האחרונות רואים נקודה מעניינת. יעקב אבינו, היה צריך לעבוד מאד קשה בשביל להתפרנס, "ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיניי". ורק לאחר מכן יכל לשבת וללמוד. לעומת זאת, אברהם ויצחק, היו להם עבדים ושפחות ומקנה רב, ולא ידוע לנו שעבדו עבורם ביזע ויגע כמו יעקב. שמעתי תירוץ יפה מרב שדיבר השבוע באחד מהאירועים שצילמתי השבוע. אברהם ויצחק היו שונים מיעקב, הם היו מחוברים לבאר שבע שזה היה חיבור שמימי של שפע, שכתוב "באר לחי רועי". לעומת זאת, יעקב אבינו, ה' אמר לו ללכת להר המוריה, שזהו מקום החיבור שלו, כמו שראינו בסוף מסכת סנהדרין פרק חלק, "מעשה בערבי אחד שאמר לרבה בר בר חנה בוא וראה מקום שהשמים נושקים לארץ והראה לו את הר המוריה". הר המוריה שבו הייתה עבודת המקדש, הקרבת הקורבנות ואכילתם, אלו מעשים ארציים שפועלים פעולות רוחניות למעלה, וזה הקשר של יעקב אבינו להר המוריה לכן הוא היה צריך לעמול הרבה שנים אצל לבן, כדי שיוכל לשבת וללמוד מעשים ארציים שעיקרם עבור פעולות רוחניות. וסימן לזה, הסולם שמוצב ארצה ומלאכים עולים ויורדים בו, הסולם הוא מחבר בן השמים לארץ, והמלכים הם תוצר של מעשים ארציים, עולים ויורדים בו בן השמים לארץ.

לכן חברים, נכון שאנו צריכים לצאת ולעסוק לפרנסתנו, אך אסור לנו לשכוח את העיקר, מדוע אנו משתדלים כל כך עבור פרנסתנו, מדוע אנו עושים מעשים ארציים אלו, אם לא בשביל הפעולות הרוחניות,  שהם המשולש של לימוד תורה, תפילה, ועשיית מצוות מתוך הבנה שזהו העיקר ולא התפל.

שבת שלום 

דוד מור יוסף - פרשת דברים חזון תשע"ג

"הרהורים על הצובל הסובל"

מאת: דוד מור יוסף

כן, גם מאמר זה יפתח בעלילה חתונתית אודות אותו מ' מיודענו  (כמעת ונתתי למאמר את הכותרת עלילות מ' בארץ הקודש!!!) אך עלילה זו פחות מעניינת ופחות מפתיעה מהקודמת לה... (אני יודע שזו טעות לציין את ירידת הרמה בין המאמרים אך לפחות אני ''כנה'' עם ציבור הקוראים האומלל...).

היה זה אחד מאחרוני האירועים בחלקו הראשון של עונת החתונות הקיצית - לפני פגרת בין המצרים – בלשונו המליצית של מ' ''בין המלצרים'' (שאין אנו רואים מלצרים בין י'ז בתמוז לט' באב).

חתונה חסידית!! (מעניין שרק אצלם נעשים לאותו המ' כל הניסים והנפלאות)..

החתונה הייתה צפופה, היו רבנים היה ת'וצח האפצח.. וכ'ו.. הסתיימה החתונה. הנשים פולשות אט אט לעזרת הגברים של האולם שם מתחילים בעוד רגע את 'המצווט'ענץ' הידוע בחצרות הקודש.

כבר בתחילת הטקס, כשסיים אחד האחים את הריקוד עם הכלה החלו קולות ייאוש להישמע מהציבור המותש בדגש על זקנות מיבבות שבינהם.. בין המנמנמים: צלמים, אנשי הגברה וכו'.

מ' מיודעינו התיישב  צמוד לאחד מאנשי ההגברה. אחרי דקה של חילופי דברים מתברר שהבחור 'מתחיל' בתחום. הוא חילוני ומתגורר במרכז.. תגיד, הוא מטיח דברים כלפי מ': מה זה הגלגל הזה על ראש החתן וכל הדוסים שהיו כאן היום? זה מחיה אמיתית? כמה זה עולה? חייבים ללבוש את זה כל הזמן?

מ' לא מתבלבל, הרי בישיבתו 'ישיבת דרך ה'' לימדו אותו תמיד 'דע מה שתשיב' קודם כל זה שטריימל ולא גלגל (שהרי 'לא הם שהמציאו את גלגל') זה מחיה אמיתית 'צובל' שמה. זה כמין נמיה טורפת וכשיש מיתון היא גם מכרסמת. היא מצויה ברוסיה, ובסין יש חברה שמגדלת אותן בגלל הפרווה הנעימה שלהן. חברות בישראל קונות את הגלם ומייצרות את השטריימל שמחירו נע בין 800$ ל1100$.

החסידים חובשים את השטריימל בשבתות ובמועדים. בקיצור מתי שאסור לכם להכנס עם רכב לבני ברק...

הבחור מסופק, אך לא לזמן רב. הוא שוב מתקיף אני לא מבין, אתם הדתים לא מתביישים. אתם סוברים לכאורה שאתם ה'ציבור ושאתם רחמנים שחיים חיי פשטות. כך שלא מתאים שאתם מאפשרים לדברים כאלו להיעשות. תחשוב שעכשיו ברוסיה פושטים את עורם של מאות 'צובלים' מסכנים וכל זה בשביל שיהיה לאיזה דוס גלגל על הראש בשבתות, חגים ופולחנים מוזרים כאלו ואחרים. לאן נעלמה עדינות הנפש שלכם? מה עם צער בעלי חיים, אה? מה, זה לא כתוב בתורה?

עזוב אתם סתם צבועים אתם כל הדוסים..

מ' גיבורנו קפא על מקומו לנוכח התקפת פתע זו אה.. אה.. תשמע זה לא בדיוק ככה.. מ' מנסה להפיג את המבוכה תוך כדי גירוד קודקודו הקודח בניסיון להדוף את הטיעון המתריס (מזל שלא אמרתי לו ממה עשוי כובע הלבד של הליטאים!!) ומזכיר בהססנות שיש איזה רמב"ן שאומר שכאשר האדם שוחט בהמה לצרכיו הוא מעלה אותה בדרגה. שבחייה היא בדרגת בהמה שאין לה רצונות, רק דחפים. ואילו כאשר יהודי משתמש בה הוא מעלה אותה לדרגתו, שזוהי המעלה העליונה ביותר בסדר העולה מדומם לצומח והחי ומעל כולם האדם כשהיהודי הגבוה מכולם.

מוסיף הרמב"ן שכשיהודי אוכל משהו הדבר הופך לחלק ממנו. כך גם דברי מאכל דוממים עולים לדרגת יהודי כשהם נספגים בגופו. הבן איש חי אומר שברכת היהודי על המאכל מתקנת ומביאה לייעודה את המאכל. זו הנקודה השלילית באכילת נבילות וטריפות. כך שזכות לבהמה להיאכל על ידי יהודי. אבל זה רק להיאכל, אבל להפוך את הבהמה ללבוש?! וההסבר שעצם השימוש בו הוא היעוד שלו. שהרי החיה נוצרה בשבילי. לא?!

מ. שם לב שבן שיחו פותח עיניים גדולות. ואיך אתה יכול להיות זה שקובע מהו יעוד הבהמה? מי אתה בכלל, 'תן לחיות לחיות'.. אצלכם לא שמעתם על זה, לשים על הראש זה יעוד, זו מטרה?

"שאלה זו נובעת מרגשי נחיתות מסוימים ומחוסר מודעות לחשיבותנו העצמית  'כאני היהודי'!! אנו כבני מלכים!!" השיב מ.

כל הבריאה נוצרה לכבודנו ובשבילנו. משל למלך ששומריו מקפידים על הגנתו ולכבוד הוא להם להיפגע עבור כך. כשם שמלך אינו אמור להכליל במסגרת שיקוליו את טרחת וצער משרתיו, כן אנחנו לא צריכים לחשוב כך, כי אנו בני המלך. היקום כולו נוצר בעבורנו ונועד לשרתנו גם לצורך לבישתו על הראש.

דוד מור - פרשת חוקת תשע"ג

חרדקעל"ת ( - חרדים קובעי עיתים לתורה)

דוד מור

בעקרון לא רציתי לכתוב את המאמר הזה משום שהנושא חרוש מצוץ ופצוץ מכל כיוון, אך משום שהתערב בו סיפור מעניין על בחור מישיבת דרך ה' המעטירה!! נלאה אתכם שוב בפוליטיקה הדביקה וחסרת התועלת הזו...

זה מתחיל ביום שלישי של זה השבוע באולם השמחות "תמיר" בעיר הקודש ירושלים תובב"א, השעה 4:00 בצהריים, הבחור מ' בשיא העבודה. רגע, לא, סליחה, בואו נלך יותר אחורה...

זה מתחיל במוצאי חג השבועות האחרון. הרב גרינבוים מדבר בטון יציב עם כמה "חברים לדרך" בבית המדרש של הישיבה הקדושה על היחסים ה"רומנטיים" שלנו עם התורה. מ' מיודענו היה נוכח שם, השיח הנוקב של הרב הותיר בו רושם רב. מ' מחליט לקבל קבלה על עצמו בכדי לחזק את הקשר ה"רומנטי" שלו עם התורה הקדושה, ולכן החליט שהחל ממחרת, מלבד סדרי הבוקר הקבועים והמסכת הנלמדת עם הרב בעז מילר הי"ו, הוא יוסיף כמה רגעים של לימוד מסכת קלילה (מגילה, נניח לצורך העניין) מכמה רגעים מתים שלו בעבודה, בנסיעות, ובשבת קודש 'קצת'.

מ', שכחנו לציין, עוסק בתחום הצילום. הוא צלם ובדרך כלל 'עוזר צלם' של צלם ידוע שם בציבור החרדי, וכמו שכבר הזכרנו לעיל, בשעה 4:00 בצהריים באולמי "תמיר" בירושלים מ' מסיים להרים את מסך הבד של הסטודיו, מכוון את הפלאשים, מסמן לצלם שהכול מוכן וחסר רק את הכלה. לאחר חמש דקות הכלה ומשפחתה מגיעים, חסידים ירושלמים אותנטיים ממאה שערים, וכמו שאמרנו הבחור מתיישב, פותח את הגמרא ומתחיל את ההספק שהוא קבע לעצמו. אחרי כמה דקות הוא מרגיש פתאום מישהו עומד מאוחריו, מרים את הראש ומגלה את האבא של הכלה עומד ומתבונן בו. ואז הוא שואל "מה? מה זה? אתה לומד בעבודה?". "כן", עונה עוזר הצלם, "והיום אני מסיים ברוך ה' פרק שלישי רק מהזמן של ההמתנה למשפחות שיגיעו ומהזמן המת שבמצוה טאנץ העגמומיים והארוכים". "פששש..." אב הכלה מתפעל ואומר לבחור עם מכנס הכותנה הכחול וחולצת הפולו הלבנה, "אני מקנא בך! אני לא צוחק, אני מקנא בך! שכוייח ממש שכוייח..."

עברו כמה שעות, הייתה חופה, החתן והכלה סוף סוף ב"ה יצאו מהחדר יחוד, ה'פוייקער' מהדר במנהג ירושלים... לאחר השבע ברכות נושא כליו של הצלם שקוע בעבודה, ולפתע הוא מבחין במהומה סביבו, הוא מרים את העיניים (או יותר נכון מוריד אותן מהתקרה) ורואה אדם זקן ומכובד, הדור פנים, נראה כאדמו"ר או רב גדול, מוקף בעשרות חסידים ומתקרב לעברו. הרב ניגש אליו ובמפתיע מושיט את ידו, מתכופף לעברו ו...מוריד את כובע הסאמט הרחב וחושף כיפה גדולה המונחת על ראש שיבה שפאות הדורות מסתלסלות מצידיו, ואומר בעברית עילגת: "דריי (שלושה) פרקים במגילה! בשעות העבודה! אני מוריד בפניך את הכובע!"

מ' שכבר עובד זמן מה עם הציבור החרדי, רגיל שהוא והדומים לו מרגישים באירועים מסוג כזה כמו זבוב על הקיר... לפתע הוא מרגיש במרכז העניינים כשכולם מקיפים אותו ורב זקן מוריד בפניו את הכובע...

וכעת נחזור לפוליטיקה העבשה. בתקופה האחרונה הרגשנו מותקפים כשעל גבי לוחות המודעות התפרסם קמפיין קיטשי ומזעזע המציג את ה"מתאבדים על פרנסתם" כחרקים מזיקים שיש לקטול בדחיפות. רגשות אלו גם קיבלו ביטוי על גבי עלון זה בצורות שונות. הסיפור שקראתם מלמד אותי שההתמודדות הנכונה שלנו עם דה-לגיטימציה שמנסים כל מיני גורמים לעשות לציבור החרדים העובדים אינה על ידי כעסים, התקפות או תלישת מודעות באישון לילה... רק אם נוכיח שאנו אכן יהודים איכותיים המחוברים לתורה כל הזמן וקשורים אליה בקשר אמיץ, רק אז יבואו גם ירושלמיים ממאה שערים ובעל כרחם יורידו בפנינו את הכובע!

הישיבה בפורים תשע"ג - תמונות. צילום: דוד מור יוסף

צילום: דוד מור יוסף

דוד מור - פרשת בשלח תשע"ג

ל"ט אבות מלאכה – בציצית שלך

דוד מור

8:15 בוקר יום שני... הרב רענן... אני קם!! אני קם!! לא צריך מים!! קשה... אבל יש בשביל מה לקום... מתפללים... אני נושק לציצית במין ערבוב של כוונה עם עייפות ניכרת, וממשיך ללא מחשבה כלשהי... ארוחת בוקר, שוב חביתה... ואז מקרא ודף היומי עם הרב מילר שליט''א (עיין לעיל ''יש בשביל מה לקום''). כמעט לפני שאנו מסיימים את הדף, שכידוע לידידנו אוחזים אנו במסכת שבת, ל'ט אבות מלאכה שנעשו במקדש וכו'... אני הולך למזוג לבועז ולי מים (אפי כבר הכין לעצמו נס קפה).

על הדרך אני פוגש ברב ליפשיץ, "הו דוד, בוקר טוב, מה קורה?" הוא שואל לשלומי, ובתנועת רפלקס תופס לי בציצית ומנשק אותה... "תשמע משהו יפה על הקשר בין ציצת למסכת שלנו", הוא ממשיך, "בציצית אנו קושרים בכל כנף 4 חוליות שהן בקשירות של 7, 8, 11, ו13, ביחד כולם יוצאים 39 – ל"ט...*"

אני משמיע לרב ליפשיץ את אפקט ה"פשששש..." ומתכונן להמשיך בדרכי לחדר של הקפה. "רגע דוד", הוא מערים בקולו, "לא סיימתי!". נוו... אני אומר (עם רגל אחת בחדר קפה). "כך גם בל"ט אבות מלאכה מתחלקות לנו 4 קבוצות. קבוצה אחת, 13 קשירות שהם כנגד 13 מלאכות הנעשות בצומח ובאדמה, כגון חורש זורע וכו', קבוצה שניה, 11 קשירות כנגד 11 המלאכות הנעשות בשביל עשיית הפת, כגון טוחן לש וכו', קבוצה שלישית, 8 קשירות כנגד 8 המלאכות הקשורות לבעלי חיים, צד שוחט וכו', וקבוצה רביעית, 7 מלאכות כלליות, כגון המוציא מרשות לרשות והמכה בפטיש".

כאן אני מקשיב, מכניס לראש, מחלק בתאים בין האונה השמאלית לימנית ושואל, רגע איפה הפאנץ'-ליין?? אך באותו רגע אני מבין ששאלתי את עצמי... (מסתבר שלקח לי ''מהר'' מדי להבין והרב ליפשיץ כבר הלך לו לדרכו). אני חוזר לסיים את הדף עם הרב מילר והבחורים (בועז: "מה עם הכוס מים שלי?"), ואז אני חושב, לא יכול להיות שהקשר הזה בין ל"ט אבות מלאכה לציצית נגמר כך. הרי מה אנחנו אומרים כל בוקר בקריאת שמע "וראיתם אותם וזכרתם את כל מצוותי"? זה המצוות שאנחנו רואים וזוכרים (או עכ''פ אמורים לזכור) בעצם קיומה של מצוות ציצית, וזהו הקשר בין קיום מצוות ציצית לזכירת ל"ט אבות מלאכה וללימוד הסוגיות הסבוכות האלו בגמרא, וכך ע''י זה גם קיום שמירת שבת כהלכתה. עצם זה שאנו רואים וזוכרים, לומדים, מנשקים ודנים על הציציות וסוגיות הגמרא של מסכת שבת, ככה אנו מגעים ל"וזכרתם את כל מצוותי ועשיתם אותם"!

*כ-60% מקוראי מאמר זה הביטו בציציות שלהם עכשיו...

השלג הירושלמי בחצר הישיבה - יום ד'-ה' פרשת וארא

צילום: דוד מור