איזהו חכם? הרואה!
"והנה איש מבני ישראל בא, ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה
ולעיני כל עדת בני ישראל, והמה בוכים פתח אהל מועד. וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן
הכהן, ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו. ויבא אחר איש ישראל אל הקבה, וידקור את שניהם
את איש ישראל ואת האשה אל קבתה, ותעצר המגפה מעל בני ישראל" (במדבר כה ו-ח)
"וידבר ה' אל משה לאמר, פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את
חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי, לכן
אמר הנני נתן לו את בריתי שלום, והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר
קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל" (שם י-יג)
חז"ל (במסכת סנהדרין פב,א) מספרים על המשא ומתן – ההלכתי לכאורה –
שניהל זמרי עם משה רבינו לפני שהופיע פינחס, ובו שאל זמרי את משה האם מותרת לו
המדיינית. אל מול שאלתו זו, נאלם משה רבינו "ונתעלמה ממנו ההלכה", ועם
ישראל כולו געו בבכיה על שמהרבי הגדול נעלמה הלכה.
בנקודה זו מספרת התורה – "וירא פינחס בן אלעזר" –
וחז"ל מבקשים להבין "מה ראה"? והם עונים "ראה מעשה ונזכר
הלכה, שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו".
שאלה זו של חז"ל, מה ראה פינחס, טעונה ביאור, והרי כל עם ישראל
ראה את המעשה הנורא, וכפי שאמרה תורה שהמעשה היה "לעיני משה ולעיני כל עדת
בני ישראל", ובודאי שפינחס גם הוא היה בתוך אלו שראו.
עלינו להבין ששאלת חז"ל אודות הנאמר "וירא פינחס" הייתה,
מדוע מדגישה התורה את ראייתו של פינחס דווקא, יותר מראייתם של שאר כל עם
ישראל שנכחו במעמד, ועל סיפור ראייתו של פנחס, שאלו חז"ל "מה ראה?"
דהיינו מהי ייחודיותה של ראייתו של פינחס יותר מראיות אחרות?
על כך משיבים לנו חז"ל שפינחס "ראה מעשה ונזכר הלכה".
אנו מבינים מכך ששונה הייתה ראייתו של פינחס מראיותיהם של שאר העם. אכן, כולם ראו,
אך זו הייתה ראייה שטחית של המעשה, ראייה שלא "נגעה" ברואים ולא זיעזעה את
ליבם. שונה הייתה הראייה של פינחס, שהייתה ראייה עמוקה של המעשה, ראייה מחייבת,
שהביאה את פינחס להיזכר בהלכה שלמד, ואף להזכיר אותה למשה רבינו עצמו ששכח אותה
לפתע.
רק ראייה כזו שלא עוברים עליה לסדר היום, והיא מותירה חותם בלב הרואה,
חותם שמחייב אותו לפעול ולהשפיע, היא היא הראייה הנכונה שמביאה בעקבותיה פעולות
מעשיות של עשייה ובניין.
מי יכול להיות
השליח?
חז"ל ממשיכים לספר לנו שלאחר שהזכיר פנחס את ההלכה הנשכחת לפני משה
רבינו, ענה לו משה "קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא", דהיינו, שקורא
האיגרת של המלך, הוא זה שיהיה השליח לבצע את השליחות, ומשמעות הדבר שמשה רבינו
קורא לפינחס לבצע את הדבר המתבקש מכח ההלכה שהזכיר.
הבה נתבונן, מדוע באמת, לאחר שנתבררה ההלכה, השאיר משה רבינו את
הביצוע רק בידי פינחס דווקא ולא ביצע זאת בעצמו או הורה לאחרים לעשות זאת.
אין זאת אלא שהבין משה רבינו, שבשעה קשה זו לעם ישראל, כשבחוץ משתוללת
מגיפה עם עשרות אלפי הרוגים, צריך לעשות פעולה דרמטית מאוד שתעצור את התהליך
הנורא.
זאת עלינו לדעת, שכל פעולה גדולה ומשמעותית המשפיעה על הרבים, הצלחתה
תלויה בטהרתו ובמעלתו של עושה הפעולה. לא כל אדם זוכה להיות משפיע ומתקן עולם,
המקדש את ה' בעולם. רק אדם ש"עבד על עצמו" ותיקן את מידותיו, יכול לראות
בעומק ובהבנה הנכונה את המתרחש מסביבו ולפעול לתיקונם של דברים.
את זה גילה לנו משה, כשהוא משאיר את ביצוע ההלכה דווקא בידיו של פינחס,
מבין משה שמכיוון שדווקא פינחס ראה, וכאמור, הייתה ראייתו ראיית עומק וראייה
אחראית, שמכוחה הוא נזכר בהלכה שנשכחה, הוא הוא זה שנשלח משמים לבצע את הפעולה הנגדית
והמתקנת שהצילה את עם ישראל.
דווקא פינחס, שלא נתן לאירוע לחלוף מסביבו, בלי שהוא ישפיע עליו,
דווקא הוא נבחר להיות השליח. אכן, רבים בעם ישראל ראו את המעשה, אך חוץ מבכי
וייאוש הם לא עשו דבר... דווקא פינחס, ראה ראייה של תקווה, ראייה שהזכירה לו הלכה, ולא הניחה לו לעבור לסדר היום, עד שבא
לפני משה עצמו, ואפילו מול הרבי הגדול שלנו, לא נתן לראייה לחלוף על פניו וביקש
אישור לפעול לתיקון עולם.
כי סר לראות!
"וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, וירא והנה הסנה בער באש
והסנה איננו אוכל, ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה,
וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים..." (שמות ג, ב-ד)
"א"ר יצחק, מהו "כי סר לראות"? אמר הקב"ה,
סר וזעף הוא זה לראות בצערן של ישראל במצרים, לפיכך ראוי הוא להיות רועה עליהן, מיד
– "ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה". (מדרש רבה שם)
שימו לב, רק לאחר ש"וירא ה' כי סר לראות", רק אז כשמשה אינו
עובר על הדברים לסדר היום, ומתבונן בעומק העניין מה הוא בא ללמד, והוא מותיר בו
חותם, רק אז קורא אליו ה' וממנה אותו לשליח הגאולה.
ראיית מורי הדרך
"והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיהו ל, כ)
רק ראייה עמוקה ומחייבת של מורי דרך תורניים, שמחייבת בעקבותיה עשייה
ופעולה חיובית, רק היא יכולה להשפיע על ליבו ועל מעשיו של תלמיד רואה. כל ראייה
שטחית אחרת, אין לה ערך אמיתי וכמעט שאין בה ממש.
לראות, לפעול,
להשפיע!
מצבים רבים עוברים על פנינו בימי חיינו, ואנו רואים ונתקלים מדי פעם
באירועים או מעשים מסביבנו שדורשים תיקון, אך אנו נותנים למצבים אלו לחלוף על
פנינו, בלי שנראה אותם לעומק, ראייה שמותירה בנו חותם של זעזוע המחייב אותנו
לפעול.
פעמים רבות, ראייה שטחית זו נובעת מכך שאיננו 'רואים' מספיק את העוולה
ואת הצורך לתקן, או שאיננו 'רואים' את עצמנו ראויים לפעול לתיקונם של דברים
ולהשפיע.
עלינו לחדד את הראייה שלנו מול הדברים שקורים סביבנו, לשמור על
העיניים שיוכלו לראות... [כן כן, יש דבר כזה, "שמירת העיניים" – זה
כדאי, זה משתלם], ולא לתת לראיות אלו לחלוף על פנינו, בלי שניזכר בהלכות שנעלמות
מאחרים.
אם נזכה 'לראות דברים', וראיות אלו לא ישאירו אותנו רגועים ואדישים,
נדע שקול ה' צועק בתוך ליבנו וקורא דווקא אותנו, לפעול מכח ראייה זו, ושכן כן,
דווקא אנחנו נוכל לפעול ולהשפיע ולקדש את ה', בדיוק כמו פינחס שקיבל את התפקיד
ממשה רבינו, רק בגלל העובדה שפינחס לא עבר לסדר היום, והמאורעות חייבו אותו לפעול.
