גליון פרשת תולדות - להורדה בקובץ PDF

גליון פרשת תולדות - להורדה בקובץ PDF

ראש הישיבה שליט"א - פרשת תולדות תשע"ג

כח הברכה

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

פרשתנו עוסקת רבות בעניין הברכות שנתן יצחק ליעקב ולעשיו, ובסיומה של הפרשה אנו לומדים על עניינה המיוחד של "הברכה" וכך נאמר שם:

"ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו... וא-ל ש-די יברך אותך... ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך איתך" (בראשית כח, א)

למדים אנו מפסוק זה על שתי ברכות שזכה להן יעקב, כאשר מלבד הברכה הכללית שיצחק בירך אותו – "ויברך אותו... וא-ל ש-די יברך אותך", מעניק יצחק ליעקב גם את "ברכת אברהם".

הבה וניתן את דעתנו, מהי אותה "ברכת אברהם" ומהו עניינה?

אם נסתכל היטב בברכה שהעניק הקב"ה לאברהם נמצא גם שם, שמלבד הברכה הכללית להצלחה שמקבל אברהם, מברך אותו הקב"ה בדבר נוסף, וכך נאמר שם: "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" (יב, ב).

מהי משמעותה של ברכה זו "והיה ברכה", מלבד ברכת "ואברכך"?

חז"ל האירו לנו ברכה מיוחדת זו באומרם: "הברכות נתונות בידך. עד עכשיו בירכתי את אדם ואת נח ואותך, מעתה אתה תברך את אשר תחפוץ" (רש"י).

ואנו מבקשים להבין, האומנם ניתן בידיו של אברהם רק הכח לברך גרידא? וכי איזו ברכה מיוחדת עבור אברהם בעצמו יש בכך שקיבל את הכח לברך אחרים? האומנם זה מוסיף לאברהם משהו?

עוד עלינו לשאול את עצמנו, מדוע באמת לא ימשיך הקב"ה לברך בעצמו את אותם אלה הראויים לברכה, וכי קשה לו לאלוקינו, מקור הברכות כולן, להמשיך ולברך בעצמו לכל אשר יחפוץ? ומדוע השאיר זאת הקב"ה בידיו של אברהם?

ברור איפוא, שברכה זו של 'כח הברכה', הבנה אחרת יש בה, ואותה אנו מבקשים.

תהיו כאברהם!

בנוסף לברכה זו, נאמר לאברהם בפסוק שם, "ונברכו בך כל משפחות האדמה". רש"י פירש את משמעות ברכה זו שכל הורי ילדי העולם יאמרו לילדיהם "תהיו כאברהם"!

הסיבה להיותו של אברהם אבינו הדוגמא האישית לכל באי עולם, מתפרשת במקרא כשהקב"ה מגלה את אוזנו של אברהם בטרם סדום נהפכת, כשהסיבה לגילוי זה ולשיתופו של אברהם היא "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, ונברכו בו כל גויי הארץ, כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".

כאן, מתברר לנו בפשוטו של מקרא, שהסיבה ל"ונברכו בך כל גויי הארץ" דהיינו שכאמור יהיה אברהם לדוגמא אישית לכל באי עולם, היא "כי ידעתיו", דהיינו, מפני שהוא שומר על דרך ה'.

אין מעלתו של אברהם רק בהיותו הולך בדרך ה', אלא מעלתו הגדולה של אברהם שהוא השומר והאחראי היחיד על אותה דרך ה' שהיא הדרך האמיתית היחידה, המפענחת את סודו של העולם.

אברהם אבינו, לא שומר את הדרך הזו רק לעצמו, אלא הוא מפרסם אותה לכל באי עולם, והוא רואה את עצמו ואת כל משפחתו, כאחראים יחידים היודעים את דרך ה' באמת, לדאוג לכך שהעולם כולו יגלה את אמונת אברהם וילך בדרך ה'.

מעתה אנו מבינים, שהסיבה שההורים מברכים את ילדיהם "תהיו כאברהם", אינה בגלל הצלחתו הגשמית של אברהם, אלא בגלל אמונתו הגדולה באלוקים, החיבור אל אלוקים, ועשיית צדקה ומשפט כדרך היחידה לתיקונו של האדם והעולם.

משמעותה של ברכה

משמעותה של המילה 'ברכה' מבטאת מקור של ריבוי ותוספת כח, (ו"ברכה" מלשון "בריכה" שהיא מקור נביעת מים), וכשאנו מברכים את ה' אנו מתכוונים לכך, שאנו מכירים שהקב"ה הוא מקור כל הטוב שממנו נובעות ומתרבות כל ההטבות האפשריות.

במובן זה עלינו להבין את הברכה המיוחדת שזכה לה אברהם, בהיותו אחראי על דרך ה' שהיא הדרך הטובה ביותר, שממנה נובעות כל הברכות והטובות של העולם, ואם ישמרו אותה בני האדם הם יזכו ל"ברכה".

כלי מחזיק ברכה

מעתה אנו מבינים שאברהם קיבל שתי ברכות, האחת היא הברכה הגשמית להצלחה בחיים, אך הברכה השניה שהוא קיבל היא להיות המייצג של דרך ה' בעולם והאחראי עליה.

אין זו ברכה שמתברך אברהם במובנה הפשוט, אלא היא 'ברכה' שאותה מחזיק אברהם, "ככלי המחזיק ברכה", ותפקידו של אברהם ללמד את העולם להכניס 'ברכה' לביתם כשישמרו את דרך ה'.

את הברכה זו של גילוי סודו הקיומי של העולם ואת סוד האלוקים "העומד מאחוריו", מסר הקב"ה לאדם הראשון ולנח, אך כשהגיע אברהם, שכאמור במאמרים הקודמים, גילה את דרך ה' המושלמת בעולם, מסר לו הקב"ה את "ברכת העולם" והפקיד בידיו את התפקיד הגדול ביותר – להיות האחראי על פרסומה של ברכה זו בעולם.

"כח הברכה" שמקבל אברהם, אינו רק הכח לברך אנשים בהצלחה בחיים, אלא עיקרו של כח זה, היא ההפקדה של סודו של העולם ופשרו – שהוא דרך ה' – בידיו של אברהם, ולמי שהוא יראה לנכון להעביר את הדרך הזו, הוא יצליח להעבירה.

ברכה זו היא בחירתו של אברהם, להיות מעתה המקור שממנו ישאבו באי העולם את האמונה בבורא עולם, וכאשר יברך אב את בנו "תהיה כאברהם", הוא ינחה אותו ללמוד מאברהם ולהיות כמוהו – שומר דרך ה'.

דרך ה' – תפקיד מבורך!

ברכה זו מסר אברהם לבנו: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" (כה, ה) – אמר רבי נחמיה, ברכת דייתקי (צוואה) נתן לו, שאמר לו הקב"ה לאברהם "והיה ברכה", הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה, ואברהם מסרן ליצחק" (רש"י).

אין זו סתם ברכה להצלחה מאב לבן, אלא תפקיד שיש בו ברכה.

בפרשתינו, מוסר יצחק את סוד ברכת העולם ליעקב בנו, ממשיך דרכו, כשברקע אנו לומדים על הויכוח בין יצחק ורבקה מי הוא הראוי להיות הבן הממשיך שיחזיק את 'ברכת אברהם', שיורה את דרך ה' בעולם.

השומעים אנו היטב את משמעות הדברים?

אנו, ההולכים בדרך ה', אנו ממשיכי דרכם של אבותנו הקדושים, ששמרו מכל משמר על דרך ה' וקיבלו את האחריות ללכת בדרך ה' ולהיות אור לגויים.

האומנם אנו עומדים במשימה?

האם באמת אנו מאמינים ב"אתה בחרתנו מכל העמים"?

עלינו להכיר את ההיסטוריה המחייבת שלנו, ובהיותינו בני האבות הקדושים, המחזיקים היחידים של 'כח הברכה' של העולם, אנו אחראים להראות לעולם כולו דוגמא אישית כיצד נראה האדם המאמין באלוקים – האדם השלם.

שו'"ת SMS (הרב ארי מור) - פרשת תולדות תשע"ג

שאלה: 

האם מותר 'לשפץ' קורות חיים בשביל להתקבל לעבודה?

תשובה: 

אסור לשקר, אך מותר להציג את האמת באופן שמפרגן.

שאלה: 

האם זה נכון שאסור לומר תודה רבה על הלוואה, משום ריבית?

תשובה: 

נכון, ויש מתירים לומר כפי שמחייב הנימוס.

שאלה:

מי שנגע מעל המרפק באמצע הלימוד, צריך מיד ליטול ידיים, או שהיום שרגילים להתקלח ויש פחות זיעה אפשר להקל?

תשובה:

בימים חמים אין צריך נטילה, מפני שהדרך ללכת בשרוולים קצרים וממילא אינו בכלל מקומות המכוסים, ובימים קרים יכול להקל.

שאלה: 

האם מותר לכתחילה לעבוד בעבודה שאינה מאפשרת תפילה בציבור מבחינת זמני העבודה?

תשובה:

לכתחילה אסור. אמנם הכל לפי רמת ההפסד ויכולת ההשתכרות וכל מקרה לגופו, ולכן צריך שאלת חכם על כל מקרה ומקרה.

בוגר כותב (יעקב שאפנס) - פרשת תולדות תשע"ג

"זה לא המנהג שלנו"

יעקב שאפנס

במסגרת עבודתי, יוצא לי להיתקל בסיטואציות שונות המתרחשות במסגרות של בתי ספר שונים. אני רוצה לשתף במקרה יוצא דופן, שהתנהגותנו משתקפת ישירות לסובבים אותנו.

חיים. ילד חמוד וחכם בן 5, תלמיד כיתה א'. כמעט בכל יום, חיים לא מגיע לביה"ס עם ציצית. תקנון ביה"ס קובע שעל התלמידים לבוא עם ציצית כל יום. (לא, זו לא כפיה דתית, זה פשוט דרך חינוך.) לשאלתי למה הוא לא לובש ציצית, הוא ענה לי שאמא שלו אמרה שהוא לא צריך. "למה אתה לא צריך? כולם לובשים ציצית, וכאן בבית הספר זה הכלל." עונה חיים, "זה לא נח לי".

לאחר כמה ימים, בשיחה עם אמו, היא מסבירה כי היא בעצמה רגישה לכותנה, ונראה לה כי גם הילדים, וכנראה לכן לא נח להם ובשל כך, היא לא מחייבת אותו ללבוש ציצית. הסברתי לה כי זו לא סיבה, ויש פתרונות לכך, כדוגמת "ניצית" (גופיה/ציצית). מסבירה לי האם, כי בעלה פסק כי זה אינו לכתחילה, ולכן הוא לא לובש כלל. לשאלתי, מה הוא יעשה כשהוא מברך "על ברכת ציצית?" היא עונה כי בעלה אמר שבאמת הוא לא צריך לברך. הופתעתי מהגישה. ובכל זאת אני מנסה, "אם לא לכתחילה, לפחות שילבש בשם החינוך אותו אתם בוחרים להעניק לבניכם". כאן, האמא לא ענתה. היא משכה בכתפיה ואמרה "כן כן..."

לאחר כמה ימים, אני שומע שיחת ילדים:

שמולי: למה אף פעם אין לך ציצית?

חיים: כי לא נח לי.

שמולי: אז מה?

חיים: אני בגיל חמש ושלושתרבי, ואני עוד לא בגיל חינוך, אז אבא שלי אמר לי שאני לא צריך.

נדהמתי!

"זה בסדר", "לי זה מותר", "זה לא המנהג שלנו..."

בטוח יצא לכולנו להשתמש או לפחות להשתעשע פעם במחשבה הזו. מין אישור פנימי לכך שאנו לא מקיימים את המוטל עלינו. זה יוצר איזו שהיא הדחקה עד הפעם הבאה ועד שנעשית לו כהיתר. חס ושלום, לא מדובר פה על המצוות והעבירות הכתובות בתורה באופן מפורש, אלא על כל מיני סיטואציות שאנו פוגשים במהלך חיינו האישיים וחיי היומיום. השאלה היא האם אנו מחפשים מראש את הסיבה לאותו "היתר" ובכך משתיקים מראש את המצפון, או שמא לאחר מעשה אנו משקיטים את המצפון על ידי מציאת צידוקים. לכאורה, אין הבדל.  התוצאה בסופו של דבר הוא שהמצפון מדוכא ע"י הרצונות שלנו. אז כן, בינינו לבין עצמינו אנו צריכים לפתור את הבעיות האלו, אך עלינו לקחת אחריות על כל מה שמוקרן כלפי חוץ. איננו רוצים כי חברינו, ובעתיד – משפחתנו יהיו מושפעים מהוויתורים הקטנים שאנו עושים לעצמינו (שלא בצדק) והם יראו את זה ויפנימו את כברירת המחדל של צורת החיים. למרות ההתמודדויות שלנו, אנו צריכים להיות מודעים לסביבה שלנו ואם לא למענך, אז לפחות למענם.

עד כאן להפעם,

יעקב

נוסקה נוישטט - פרשת תולדות תשע"ג

"יתן ויחזור ויתן"

נוסקה נוישטט

בשנת תשנ"א (1991) פיקד חיל האוויר הישראלי על 'מבצע שלמה'. מהות המבצע הייתה להביא לארץ ישראל את בני הפלאשמורה (מה שאנחנו מכנים אתיופים). במהלך המבצע העלו לארץ 30,000 אתיופים. בסופו של דבר הופסק המבצע עקב חשיפתו בתקשורת.

לארץ הגיעו יהודים עם גוון עור כהה, שהותירו מאחוריהם הכל. מורשת, נכסים, נדל"ן, אוהלים. הם הגיעו בחוסר כל, כפשוטו.

כל אזרחי ישראל התרגשו מאוד בהרגשה של ובאו האובדים מארץ אשור...

ביחד עם כל עם ישראל, שמע על מבצע שלמה יהודי עשיר מאוד בשם דוד יוחאי.

הוא החליט לעשות מעשה.

הוא פנה למשרד הקליטה שישלחו אליו שניים מהאתיופים שנחתו עכשיו, בגיל 25 בערך. הוא רוצה לפנק אותם!

למחרת הגיעו אליו למשרד בחלק האחורי של הווילה המפוארת שלו, שני צעירים אתיופים. הוא הגיש להם שתיה ופנה אליהם ישירות: אני רוצה לסדר לכם את החיים! אתם הגעתם לפה ארץ בלי כלום, ולי יש מלא כסף, מספר חברות בבעלותי ועוד נכסים. תגידו לי מה אתם רוצים שאני אעשה או אתן לכם שזה מה שיסדר לכם את החיים!

הם עשו חשבון וחזרו אליו עם תשובה. בית, פלוס החלפת רכב כל שנתיים, פלוס ביגוד, פלוס טלפונים, פלאפונים וכו', כניסות לאתרים למשך 50 שנה מהיום - זה סכום של 5,000,000 ₪.

העשיר שמע, פנה אליהם ואמר: אם אתם רוצים היום חמש מליון מזומן, סבבה. קחו. אבל יש עוד אופציה, להיות מנכ"ל אצלי באחת החברות, שזה כולל את כל מה שביקשתם, דיור, רכב, בגדים, החברה דואגת לכם להכל, כל הזמן, למשך 50 שנה. אבל היום, לא תיראו שקל מזומן!

שתי ההצעות היו מפתות מאוד. הם התלבטו ולבסוף אחד בחר לקחת את הכסף במזומן, והשני בחר להיות מנכ"ל עם כל חבילת ההטבות בפנים.

וכך היה.

שני הצעירים נפרדו לדרכם.

לאחר 20 שנה הם החליטו להיפגש, ומשהו מאוד מוזר קרה.

הראשון, זה שקיבל חמש מליון במזומן, הגיע באוטובוס... ואילו המנכ"ל הגיע עם... רכב מנכ"ל.

המנכ"ל התפלא מאוד, לאן הלך הכסף? בכל זאת, חמש מליון זה סכום לא קטן...

והדלפון הסביר: כשחשבנו שאנחנו צריכים חמש מליון, זה היה נכון למצב ולמעמד שבו היינו אז, אבל אחרי 5 שנים התברר שרכב מחליפים כל שנה וחצי ולא כל שנתיים, וגם בביגוד אני כבר איש מכובד וצריך ביגוד בהתאם, ואז הגיעו ילדים והקופה התחיל להתרוקן יותר מהר. טיפולי שיניים, רכב לאישה וכו' וכו' וכו'... תכל'ס, נגמר הכסף! 

אבל אתה, החברה תמיד דאגה ושידרגה לך את המשכורת וההוצאות לפי הצרכים שלך, ולכן אתה פשוט יותר מסודר ממני...

***

יצחק ברך את יעקב "ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש".

אומר רש"י: "ויתן לך" – יתן ויחזור ויתן.

האם רש"י הקדוש המציא משהוא שלא כתוב בתורה? הלא כתוב "ויתן לך" רק פעם אחת!!

אלא הפירוש הוא כזה. יצחק מבטיח את ברכות הקב"ה ליעקב בנו: אני יתן לך הההההכל! היום אתה לא יודע 

מה אתה צריך באמת, אבל אני אמרתי "ויתן לך", אז כשישתנה המצב אני אחזור ואעדכן את הנתינה שלי אליך!

לכן, מסביר לנו רש"י, יצחק אמר "ויתן", אבל למעשה הוא יתן ויחזור ויתן!

אבל זה כל עוד אתה הולך בדרך...

לכן בכפר שמריהו ובצפון רעננה אפשר למצוא אנשים עם וילות ענקיות ששוות מיליונים, אבל את "יתן ויחזור ויתן" אין להם. לא בריאות, לא נחת, לא שלום בית וכו'.

ואילו לאותו אברך מקומה רביעית בלי מעלית, למעשה אין כלום, אבל הוא מסודר כי הקב"ה נותן לו כל הזמן נחת, ילדים, בריאות ואושר...

יוסי בר אור - פרשת תולדות תשע"ג

שוויון הזדמנויות

יוסי בר אור

"ויתרוצצו הבנים בקרבה", ובראשנו מתרוצצות להן מחשבות...

גדלות בתורה! יראת שמים! טָהרה! מי לא רוצה? כולם רוצים!

ובכל זאת...

אני? עם הנתונים שלי?

לו הייתי X,Y או  Z עם נתונים כאלו הייתי מגיע למשהו...

כן כן, יש לי אפילו ראיה מפרשת השבוע!

"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי, ותלך לדרש את ה', ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבד צעיר"

רש"י: ויתרוצצו... ורבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עכו"ם, עשו מפרכס לצאת.

הנה, כבר בבטן אמו התאווה עשיו לעבודה זרה, כך שלא פלא מה יצא ממנו בבגרותו...

האמנם?

כותב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ה): אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו,להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כיליי או שוע; וכן שאר כל הדעות.

ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה.  הוא שירמיהו אומר "מפי עליון לא תצא, הרעות והטוב" (איכה ג, לח) – כלומר, אין הבורא גוזר על האדם לא להיות טוב, ולא להיות רע.

ובמילים שלנו,שוויון הזדמנויות לכווווולם!

אם כך, מה ההסבר בהתרוצצות הבנים בקרבה של רבקה?

אם נדייק, נמצא כי לא נאמר בפסוקים, או בדברי חז"ל, כי עשיו היה רשע מבטן, אלא רק שפרכס לצאת ליד בתי ע"ז.

רבקה חשבה, כי זה מורה על רשעותו של הוולד, והלכה לדרוש את ה' אצל שֶם.

תשובתו של שֶם איננה כוללת שום התייחסות למידת צידקותו/רשעותו של הולד, אלא על הריון של תאומים, שמהם יתפתחו בעתיד שתי אומות נפרדות.

נמצא, כי ע"פ דרכו של הרמב"ם, אי אפשר לומר על עשיו כי עוד מרחם אמו רשע היה. אם כן, מדוע פרכס לצאת ליד בתי עבודה זרה?

מאותה הסיבה שיעקב פרכס לצאת ליד בתי מדרשות. יעקב רצה לעבוד את ה'. גם עשיו רצה לעבוד את ה'.

יש דרכים רבות לעבוד את ה'. כל אחד ע"פ טבעו ותכונותיו.

"ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה..."

"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו..."

תכונותיו של עשיו יכלו להכשירו להתמודד עם תופעת "בתי עבודה זרה", למען הרבות כבוד שמים.

הן בפן הגשמי – איש שדה, במלחמה לביעור עבודה זרה מן הארץ, והן בפן הרוחני – ציד בפיו, בעשיית נפשות לדרך ה', בהסברה וכדו' (יצחק אפילו אהב את זה).

ברם, עשיו ניצל לרעה את תכונותיו המוּלדוֹת, וכך נצרב בתודעת העולם כעשיו הרשע.

(מעובד ע"פ דברי מו"ר אבי שיחי')

חזקי זלץ - פרשת תולדות תשע"ג

איך לא פותרים בעיות

חזקי זלץ

מעשה שהיה לפני כמאה שנה בזונדל, איש חסיד שהתגורר בעיירה נידחת אי שם בערבות פולין. לזונדל היה מנהג מעט משונה... לריב עם אשתו ביילה בכל אפשרות. בתחילה לזונדל לא הייתה בעיה עם זה, אך כעבור 15 שנה מהנישואין גם זונדל האדיש נשבר. זקני העיירה עוד זוכרים שבוקרו של יום בהיר פלט זונדל לשמערל חברו הטוב ש"כבר קשה לי עם המצב הזה".

יתכן שזונדל לא היה טורח לשנות את המצב, אלמלי אותו שמערל שלחש באוזנו "אצל הרבי כבר היית?". זונדל השיב בשלילה, אך בליבו גמלה ההחלטה ללכת לרבי בהקדם האפשרי.

למחרת בבוקר עלה זונדל על הסוס ודהר לביתו של הרבי בעיירה הסמוכה. כשהגיע לשם גילה שמלבדו מחכים להיכנס אל הרבי עשרות יהודים, כל אחד וצרותיו הוא. בחוסר סבלנות חיפש זונדל פיסת מקום לשבת ולהמתין לתורו. יושב לו זונדל ומורט את שפמו הצהוב משאיפות טבק כפרי, מתופף באצבעותיו המיובלות על הספסל הנוקשה. לאחר מספר שעות הגיע תורו של זונדל. הוא פרץ בסערה אל חדרו של הרבי ופרץ בבכי מר "אוי רבי קדוש, תברך אותי שאשתי תמות! אני לא יכול יותר!", הליט את פניו בכפות ידיו וגעה בבכי מר.

הרבי פקח עיניים תכולות מאירות, קצה חיוך בצבץ על שפתיו כשהוא מלטף את זונדל ברכות. "מיין טאייערע זונדל, וכי לקלל יודע אנוכי? בקושי לברך אני יודע... אך זאת אייעץ לך. לפני מספר דקות יצאו מחדרי שני גבאי העיירה כשבפיהם משאלה לשפץ את מקווה הטהרה. הגמרא הקדושה אומרת לנו שבעוון נדרים אשתו של אדם מתה, אם כן, זאת עשה: נדור לתרום סכום הגון לשיפוץ המקווה, אך אל תקיים את נדרך, והתוצאה תבוא במהרה..."

בשומעו את דבריו של הרבי, אורו עיניו הכבויות של זונדל. מיד נעמד ואמר בזה הלשון "הריני נודר לתרום את כל הסכום הדרוש לשיפוץ המקווה". הרבי ענה אמן בקול גדול וחיוכו הלך והתרחב. זונדל יצא מהרבי שמח וטוב לב כשבליבו הוא מבטיח לעצמו שלא לקיים לעולם את הנדר... הוא פיזם לעצמו איזה מארש חסידי ועלה על הסוס בחזרה לכיוון ביתו.

מיד כשנכנס לביתו פנה אל אשתו ושאל אותה "ביילה, איך את מרגישה? אולי כואב לך משהו במקרה? אולי נלך לרופא להיבדק אם הכל בסדר אצלך?". לתדהמתו, השיבה לו ביילה המופתעת שהיא חשה בטוב יותר מתמיד. זונדל החל לדאוג... כמובן שלא חלפו מספר רגעים עד שהצעקות המוכרות שוב החלו להישמע ברחבי העיירה.

לאחר מספר ימים כשלדאבונו של זונדל הוא נוכח שביילה מרגישה מצוין, לא התמהמה ורתם את סוסו אל העגלה ופנה בדהרה אל עבר ביתו של הרבי. הפעם הוא עקף את התור מול עיניהם של עשרות הממתינים, פרץ את הדלת והתלונן בפני הרבי: "רבי, עשיתי כל מה שביקשת... נדרתי, לא שילמתי כמובן, ואשתי מרגישה יותר טוב מתמיד!". הרבי הרהר קמעא והשיב לו "אכן, הגמרא אומרת לנו שבעוון נדרים אשתו של אדם מתה, אך לצורך כך היא צריכה להיות "אשתו", וכנראה שאתה ואשתך כל כך מסוכסכים שהיא אינה נחשבת "אשתך". עצתי לך היא, שתחזור הביתה, תתעניין בשלומה באמת, תקנה לה משהו קטן בדרך, ואז היא תיחשב אשתך והכל יסתדר...".

זונדל קנה את הרעיון כשהוא חושב לעצמו "אשרי שזכיתי לחיות בדורו של רבי חכם שכזה". יצא זונדל לכיוון העיירה, וכבר לפני שהגיע הביתה הוא רואה את ביילה כשהיא סוחבת סלים מהשוק. מיד עצר זונדל את העגלה ורץ להתעניין בשלומה "ביילה יקירתי, מה שלומך? איך את מרגישה? אולי כבד לך עם הסלים?". ביילה הייתה מופתעת מאוד מההתעניינות, וכמעט התעלפה כשראתה את זונדל מגיש לעברה זר פרחים ענק. כששמעה ביילה את זונדל אומר "זה בשבילך", נעתקה נשימתה למספר רגעים...

לא אלאה אתכם בפרטים, רק נציין שבמהלך הימים הבאים חזר שלום-הבית לשגשג בביתם של זונדל וביילה. אך אבוי, דווקא בתקופה נחמדה זו נפלה ביילה למשכב. זונדל המבוהל רץ אל הרבי בפעם השלישית. כמנהגו, עקף את התור ונכנס בסערה אל קודש הקדשים פנימה. "אוי רבי קדוש וטהור, הצילני נא! אשתי הולכת למות, דווקא עכשיו בתקופה היפה ביותר בחיינו. אוי רבי, ברכני!".

"אהה", חייך הרבי בערמומיות, "הזוכר אתה זונדל את מה שהיה כאן, בחדר זה, רק לפני חודש ימים? נדרת ולא שילמת! בעוון נדרים אשתו של אדם מתה! רוץ זונדל ושלם את מה שנדרת לשיפוץ מקווה הטהרה".

***

כולנו נתקלים בחיינו בבעיות קלות או קשות יותר... במקום לחפש את הפתרון בצורה העקומה, עלינו לדעת שהפתרון הישיר, הפתרון החיובי, הוא הרבה יותר נוח... וגם הרבה יותר יעיל ונחמד... יעיד זונדל...