‏הצגת רשומות עם תוויות יעקב גרשוני. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יעקב גרשוני. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 4 בדצמבר 2014

דברים שרציתי לומר

יעקב גרשוני

ההקשר של ההפטרה לפרשה שמנבאת על מפלת אדום שהוא עשו

"והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם"  (הפטרת השבוע)
הביאור של הפסוק מתבאר על פי רש"י בפרשת ויצא (ל', כ"ה) שאחרי שנולד יוסף, יעקב ביקש ללכת אל ארצו, מכיוון שיוסף נקרא להבה והוא יוכל לכלות את אדום, והביאור הוא, שיעקב זה המצב של עם ישראל לפני שיתגלה משיח בן יוסף, ונחשב לאש שעומדת במקומה ולא מתפשטת לרחוק, אבל בזמן שיתגלה המשיח שהוא משויך ליוסף, האש תהפוך ללהבה שמתפשטת, ולכם עשו שהוא נמשל לקש, שקש אפילו שנראה כמות גדולה מאד, וכן היום במצבנו הנוכחי שנראה שכוחו גדול, למעשה,  הוא רק קש, שלהבה קטנה שורפת את כולו (וכן המשל גם על היצר הרע שכוחו נראה גדול, אבל עם האש והלהבה של התורה שורפת את הקש בקלות) וזה ביאור הפסוק היה "והיה בית יעקב"
שנזה לגאולת משיח בקרוב,

שבת שלום.

יום חמישי, 7 בפברואר 2013

יעקב גרשוני - פרשת משפטים תשע"ג


ההשתדלות שלנו

יעקב גרשוני


פורים עומד בפתח ולפניו המגבית השנתית לטובת הישיבה. בחורים יוצאים מדי ערב ותורמים מזמנם היקר וממרצם לישיבה. בסך הכל עושים השתדלות גבוהה מאד בעניין וכל זה למען קיומה ההכרחי של הישיבה. חשבתי בעקבות כך על כמה שאלות בעניין ביטחון והשתדלות.

א. לשם מה דרושה ההשתדלות, מאחר ואנו בטוחים שהקב"ה מזמן לנו את פרנסתנו?

ב. עד כמה חובת ההשתדלות והאם זה משתנה מאדם לאדם?

בספר 'מכתב מאליהו' מובא: כל הצורך בהשתדלות בעניינים הגשמיים בא מתולדת חטא אדם הראשון שנאמר בקללתו "בזיעת אפיך תאכל לחם" והיינו מפני שבחטאו ירד למדרגה גשמית זו, אבל קודם החטא היו כל צרכי גופו המזוכך באים אליו ממילא... ובספר מסילת ישרים בביאור מידת הביטחון כתב:  הביטחון הוא שישליך יהבו על ה' לגמרי... וכבר היה האדם יכול להיות יושב ובטל אם לא שקדם הקנס "בזיעת אפיך", ע"כ חייב כל אדם להשתדל איזו השתדלות כמס שפורע... כיון שעשה אדם קצת מלאכה, משם והלאה אין לו אלא לבטוח בקונו.

כלומר, מפני שאנו לא ראויים לניסים גלויים אנחנו מחוייבים בהשתדלות ברמה כזאת שאפשר לתלות את ההשפעה הגשמית בהשתדלות, ובזה נגמרת ההשתדלות, אע"פ שבאמת הפרנסה היא משמים.

וככל שדרגת הביטחון של האדם גבוהה, כך חובת ההשתדלות יותר נמוכה, והביאור בכל הקללה של בזיעת אפיך זה להבין בתוך הטבע וההשתדלות שהכל בעצם מ-ה', וא"כ אדם שדרגתו גבוהה ומבין שהכל זה נס, גם הטבע, א"כ ההשתדלות שלו נמוכה מפני שהוא במצב של אדם הראשון קודם החטא.

ברור שאנחנו לא נמצאים בדרגה הזאת וצריכים להשתדל בכל העניינים, וכעת אנחנו עומדים בפתח המגבית השנתית של הישיבה שתלויה בנו בלבד, וזו השתדלות שאנחנו מחוייבים לעשות למען הישיבה שלנו, ולא עכשיו ההזדמנות להיות "בעל ביטחון" ולחכות שהדברים יסתדרו לבד. הם לא. זה תלוי בהשתדלות שלנו וכולנו צריכים להתגייס בכל הכח למען הישיבה, שזה בעצם למעננו!



יום חמישי, 10 בינואר 2013

יעקב גרשוני - פרשת וארא תשע"ג


זכה בה מעצמו!

יעקב גרשוני


בפרשת השבוע אנו קוראים על הייחוס של שבט לוי בכלל, ומשה ואהרן בפרט, וצריך להבין, מה היה מיוחד במשה שזכה להיות השליח של הקב"ה להוציא את בני ישראל ממצרים? האם רק הייחוס הוא זה שזיכה אותו בשליחות זו? עוד אנחנו צריכים להבין, מדוע מדגישה התורה ומזכירה את אמו של פנחס, דבר שלכאורה לא היה חייב להופיע ברשימה זו?

על השאלה השניה משיב הרמב"ן וכותב שאמו של פנחס נזכרה מפני שהוא היה ג"כ כהן "שזכה בה מעצמו". כלומר, יש חשיבות מיוחדת בזה שמזכירים את שם האם, וחשיבות זו מעניקה התורה לפנחס. פנחס לא היה כהן בגלל שהוא בן של אלעזר, שהרי הוא נולד לפני שנתקדש אהרן לכהונה וכשהוא נולד אביו לא היה כהן. הוא היה כהן בגלל  המעלה של הקנאה שזכה בה מעצמו.

מצאנו באברהם אבינו שהכיר את בוראו למרות שאביו היה עובד אלילים, וכן רחל ולאה שהיו בנות לבן וגדלו וצמחו למרות שהיה להן מורה דרך שלילי. כלומר, אדם יכול להגיע למעלות גדולות מתוך עצמו, ולזכות לכהונה ולייסד את עם ישראל.

אפשר לומר זאת גם על משה רבינו, שנכון שהתורה ייחסה אותו לשבט לוי בחשיבות, אבל למה דווקא הוא נבחר מכל השבט לגאול את עם ישראל? אולי דווקא מפני שהוא גדל בביתו של פרעה, וכל המעלות שזכה להן לא באו בירושה אלא כתוצאה מעבודה עצמית ואחריות על הנעשה במצרים. הייחוס אינו יכול להביא למעלה זו ללא עבודה עצמית.

הרמב"ם כותב בהלכות תשובה (פ"ה): "רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו... אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי..."

הרמב"ם הביא כדוגמא לצדיק את משה רבינו, ורבים שואלים את השאלה המתבקשת: האם אכן יכול כל אדם להיות צדיק כמו משה רבינו?! יתכן שכוונת הרמב"ם היא כמו שכתבנו, שכל המעלה של משה רבינו הגיעה לו מכוחות עצמו, וכמו שמשה רבינו הצליח מעצמו לגדול ולצמוח עד שהגיע לדרגתו הגבוהה, כך כל אדם יכול לגדול ולצמוח מכוחות עצמו בלי להזדקק לייחוס כזה או אחר.