הזורעים בדמעה ברינה יקצורו- יצי אייזיק (גפן)

לפני חודשיים (בערך) הרב מסמן לי להכנס למשרד, הרב רענן ואיתמר ישבו שם. הרב דפק על השולחן ואמר "אייזיק ברגע זה הוכתרת למנהל הקמפ" והלך. לא ידעתי מה לעשות מצד אחד זה המון אחריות לדאוג ל60 חבר'ה אנרגטיים לתעסוקה פול טיים שלשה ימים ובא נאמר שאין מספיק גיבוש בקבוצה הזו. בסופו של יום אני גם בחור מהישיבה ורוצה לצאת להנות ולא לצאת עם האשמות. ומצד שני אם הרב אומר אז...

יצאנו לדרך התחלנו לארגן לו"ז ופעילויות, ניסיתי "לשמור על האינטרסים" ולשכנע ששווה לישיבה להוציא כדי שיהיה כיף ומצד שני לא היה מספיק רישום שישכנע. הרמתי ידיים נגשתי לרב ואמרתי "עזוב, זה לא בשבילי אני לא רוצה להיות פקח מטעם הישיבה וגם להיות הפקיד של הבחורים ולהתלונן". ואז ראיתי שנרשמו עוד אנשים, התחילו לקלוט שהקמפ שזה לא חובה מעיקה אלא זכות להיות חלק ממשהו חברתי כיפי שתלוי בהשתתפות.

עשיתי מחקר קצר על מה שהיה בשנים עברו והבנתי שהבחורים הרגישו שהקמפ מנוהל "מעליהם" והם לא הרגישו מספיק משוחררים ושותפים ולכן היה להם נח להפיל את האחריות על הישיבה כתוצאה מכך לא היה להם אכפת לאחר או לזלזל. הרגשתי שהפעם יש לאנשים יותר מוטיבציה.

הקמפ התחיל בתחושה של באסה הבחורים באו עם הרבה רצון טוב וקמו ממש מוקדם. הבטחתי להם שאנחנו נעמוד בזמנים ודווקא אז הנהג דפק ברז ואיחר ביותר משעה. התכתבתי כל הזמן עם הרב שהתעניין בכל מהלך הדברים. תוך רבע שעה מרגע שהוא הגיע כבר היינו בדרך עשינו היסטוריה... כתבתי לרב "הבחורים הוכיחו את עצמם, הולך להיות כיף".

הימים שאחרי הוכיחו שצדקתי היתה השתתפות חזקה, החבר'ה נהנו מכל רגע ולמרות תקלות מאחורי הקלעים כמו אטרקציה גדולה שבמשרדה טעו ורשמו אותנו לתאריך אחר ועוד... הפאשלות היחידות שהגיעו אלי הם פסטרמה קפואה בעין טינא ואיזה חביתה שהטבח שכח להוציא בבוקר השני. היה מוצלח. האווירה של הביחד היתה מהארוחת בוקר באלונית עם הקצין יהודה פרבר, הקיאקים שהתחילו כהרבה סירות והתגבשו בסוף לספינה אחת, תיאטרון אור חוזר שחשף כמה סיפורים מאד אישיים, ומשחקי חברה עם בירות בדשא כמעט עד אור הבוקר, פיינטבול רצחני שהסתיים באר"ן (אירוע רב נפגעים), תחרות שחיה במפלי הסחנה נושאת פרסים יקרי ערך שהסתיימה במסיבת טבע סוערת, תחרות "הנואם הבא" שגילתה כשרונות חבויים והסתיימה במהפך מפתיע (הבחורים vs. השופטים), סיני תור הכיר לנו את הלב של המוזיקה וריגש בסיפוריו, יהודה גלברמן שהגיע לפנות בוקר לגלות מי הכוכב הבא ומי הכוכב הנופל, תפילת שחרית ברוב עם שהתחילה מעט אחרי הנץ... הקליפ המושקע שהתחיל ספונטנית ואהרן התחיל להבין שכדאי היה להשקיע בו (וגם קצת לצנזר) רק אחרי ההקרנה (וכפיים לאפי התותח ולשחקנים), הלוקיישן לחוף הים שהשתחרר רק אחרי ר' מאיר בעל הנס, סגרנו שלשה ימים מיוחדים בחוף. החוף היה מדהים המוזיקה בשמים, החכות במים, כדורים נבעטו ונחבטו, צוות הנשים של נופש המשפחות פיקדו בעוז על מטבח השדה והגישו אוכל גורמה עם שלל פינוקים על שולחנות ערוכים. סגרנו עם זיץ נשמה ויעקב שורין וסימפוזיון חשוף עם הרב שגם חשף לבבות במשחק "לב זהב".

רציתי לומר תודה ענקית לכל החברים שלי וכל מי שהגיע והשתתף גם אם זה בחור חדש שהכרנו אותו בפעם הראשונה בקמפ, היה לי ממש כיף, נהניתי מכל רגע, גם בזמנים שהייתי צריך לעשות משימות מסובכות נתתם לי להרגיש שאתם מגבים אותי נותנים יד וכתף בכל דבר, וזה המריץ אותי לדאוג שיהיה הכי מוצלח שאפשר. תודה לאמא של הישיבה הרבנית על ההשקעה והדאגה בכל ההיבטים והכל מאחורי הקלעים, אפילו שעוד כמה ימים היא מחתנת בת, ולרב שלא עזב מהרגע הראשון ועד האחרון כדי שנצא מאוחדים והכי מרוצים שיש. תודה ענקית לאיתמר על ההשקעה והמסירות בצנעה ובלי צלצולים כשהוא מפיל עלי את כל הקרדיטים... אין לכם מושג כמה פרגון מגיע לו. תודה לכל הצוות והמשפחות שתרמו הן בפן הרוחני והן בגשמי היה כיף איתכם.

בואו נעשה את זה שוב...

חולה עליכם,אייזיק.

what's up בקמפ

שאלה על הדרך – אייזיק גפן

באחד מימי השבוע סיימתי אירוע בשעות הקטנות של הלילה ולכן הייתי צריך להשתמש בקוי הלילה. כמובן שברגע שאתה מגיע לתחנה אתה רואה את אוטובוס שלך חולף וזה בדיוק מה שאתה צריך אחרי יום של עבודה. עכשיו נשאר לעביר את הזמן עד אוטובוס  הבא, אבל כמובן שכל הדברים נופלים בבת אחת וגם בטריה בסמארטפון לא נשאר. במצב כזה אתה מרגיש שכל העולם נחרב. למזלי מטען היה עלי שזה חצי נחמה לפחות לא יצטרכו שיקרה פה נס גלוי...  אבל איפה יהיה שקע בתחנת אוטובוס של קו 480 בארלוזרוב?

ישב שם יהודי בתחנה. שאלתי אותו אם יודע על איזה שקע או משהו אחר שיושיע אותי והוא ענה לי "לא אבל בעזרת ה' אלוקים ידאג לך " נשמע שגם הוא עבר גם מסע ייאוש...

אני כמובן לא התייאשתי והתחלתי לחפש. לא שהיה לי משהו אחר לעשות... בינתיים הצמא גבר על המחיר של השתיה. ניגשתי אל מכונת השתיה  אני מתכופף לקחת את הבקבוק ופתאום מוצא שם משהו שעוד יותר חשוב לי מהבקבוק... מחצי נחמה לנחמה שלמה הטענתי את המכשיר ואחרי זה בסוף גם הוצאתי את הבקבוק. האמת שהייתי מאוד מופתע כמה סיכוי בכלל שיהיה כזה דבר במכונה  הבנתי שלכח הרצון יש כבר משמעות אחרת אצל יהודים פשוטים שאומרים לך שאלוקים יעזור לך

נהגו עם ישראל שבדברים טובים שקורים להם הם משתפים. אז שתפתי ברשת החברתית וזה זכה להרבה לייקים ותגובות טובות מה שבטוח שיעזור לכמה יהודים במצב יאוש ויגרום להם לחייך.

רק מה שאני מסופק עכשיו אם היה מותר לי בכלל להטעין שם  או שבגללי אנשים גוזלים...

מה דעתכם?