מורנו ראש הישיבה

כך נתכונן לחג השבועות!

א

עומדים אנו בתוך ימי ספירת העומר, ימי ההכנה לקראת חג השבועות 'זמן מתן תורתנו' רבים מבקשים לדעת בבהירות כיצד עלינו להתכונן לקראת מתן תורה ומהי תוכנית ההכנה הראויה שתכשיר אותנו השנה מחדש לזכות ב'אור התורה' היורד אלינו משמים מידי שנה בחג השבועות.

נראה בס"ד להציע כאן מסגרת ראויה של 'תוכנית הכנה' בהירה. תוכנית זו תוכל להיות תשתית יסודית לנושאים שבהם צריך כל יהודי להשתלם בהם לקראת החג אם הוא מבקש לזכות בכתרה של תורה.

ב

התנא במסכת אבות (ו,ג) אומר: "גדולה תורה מן הכהונה ומן המלכות. שהמלכות נקנית בשלושים מעלות, והכהונה נקנית בעשרים וארבעה, והתורה נקנית בעשרים וארבע דברים, ואלו הן: בתלמוד, בשמיעת האוזן, במקרא, במשנה, וכו'".

עלינו להבין מהי אותה 'תורה' שנקנית בדברים אלו, הרי לכאורה רבים מתוך ארבעים ושמונה הדברים הללו הם התורה בעצמה כגון, "בתלמוד" "במקרא" "במשנה", וכיצד יקנה האדם דברי תורה אלו עצמם? זאת ועוד, אם המקרא והתלמוד הם הדרך לקנות את התורה, מהי אפוא 'התורה' הנכספת שאותה קונים רק אחרי ארבעים ושמונה הדברים?

עוד עלינו להבין את ההקבלה שעושה המשנה בין מעלות המלכות והכהונה לבין גדלותה של התורה בריבוי קנייניה, הרי ארבעים ושמונה הדברים הללו שהתורה נקנית בהם הם רק 'דרכים' לקניין התורה ולא 'מעלות' המקבילות למעלות המלך ולמתנות הכהונה?

למדנו ממשנה זו יסוד נפלא. התורה הנכספת שעליה מדברת המשנה היא איננה מקבץ ידיעות תורניות אלא  היא הגדרת מהותו של היהודי המושלם שאנו רגילים לכנותו בן תורה.

מהות זו של האישיות התורנית המשולמת מורכבת מארבעים ושמונה מעלות שרכש לעצמו היהודי השלם, מעלות שהקנו לו את התואר 'בן התורה'.

כל יהודי שרכש לעצמו את ארבעים ושמונה המעלות הללו והתחבר עליהם בכל מהותו אישיותו נהפכת לאישיות תורנית, שבכתרה 'כתר תורה' משובצים ארבעים ושמונה מעלות, עליו כתבה המשנה שמעלותיה של האישיות הזו גדולה ממעלותיו של הכהן. הוא גדול יותר במעלותיו אפילו ממלך ישראל.

ג

אם נשים לב, ניווכח שבתוך ארבעים ושמונה מעלות אלו ישנם כמה סוגי מעלות שאפשר לחלק אותם לקבוצות של:

א. עניני יראת שמים כמו: יראה, מיעוט שחוק ועוד

ב. חומרי למידה, כמו: תלמוד, מקרא, משנה, ועוד

ג. הרגלי למידה נכונים, כמו: שמיעת האוזן, עריכת שפתיים, פלפול התלמידים, ועוד

ד. מידות טובות, כמו ענווה, שמחה, ועוד.

כל אחת מקבוצות מעלות אלו, אינם רק צורה ודרך 'איך' לרכוש תורה, אלא כל מעלה ממעלות אלו אם יצליח להפוך אותה היהודי ל'טבע שני' אצלו הוא יבנה בכך עוד קומה בבניין התורה של אישיותו. כי כל מעלה יש בה ערך והנהגה טובה כשלעצמה ובהתקבצות יחד הם יוצרים אישיות חדשה הנקראת 'בן-תורה'

תורה אינה מקבץ ידיעות תורניות, אלא יש בה את היכולת היחידה להכיר את הקב"ה ולהתחבר אליו כראוי.

תורה היא גילוי רצון האלוקים וכדי להבין את רצונו ולהתחבר אליו בחיבור שלם ומוצלח על היהודי להשתלם במקצוע היחיד שמכשיר אותו לכך והוא 'מקצוע התורה'. מקצוע זה אינו כשאר המקצועות הנרכשים אלא יש בו את הצורה הנכונה של החיים היהודיים.

כדי לחיות נכון נדרש היהודי לא רק ללמוד את התורה אלא 'לרכוש' אותה ולהפוך אותה לחלק בלתי נפרד בעצם חייו.

לשם כך דרושות ללומד ארבעה דברים:

א. יראת שמים

ב. ידיעות תורניות

ג. הרגלי למידה נכונים

ד. מידות טובות

בלעדי ארבעה עקרונות אלו לא נוכל להשיג ולהרגיש נכון את האלוקים המתגלה אל האדם בבהירות דרך לימוד התורה, ולא נצליח לחיות חיים יהודיים מושלמים.

ד

לאור דברים אלו מוצעת בזה דרך ברורה כהכנה לקבלת התורה.

התוכנית המוצעת היא כדלהלן:

בשלב הראשון, עלינו ללמוד היטב את המשנה באבות ולהבין לגמרי את כל אחת ממעלות התורה.

במפרשי המשנה מצאנו כמה פירושים לכל אחת מהמעלות האמורות, ומומלץ לכל לומד לאמץ את פירוש המעלה שהכי מדברת אליו.

בשלב השני עלינו לאמץ לעצמנו בכל יום עד לחג השבועות כמה מעלות ולתרגל אותן הלכה למעשה.

מומלץ כאמור לחלק לעצמנו את המשנה לארבעה הקבוצות האמורות שהן:

א. עניני יראת שמים

ב. חומרי הלמידה הנכונים

ג. הרגלי מידה נכונים

ד. מידות טובות

לאחר שחילקנו לעצמנו את המשנה ברשימה כתובה נוכל לאמץ ולתרגל בכל יום כמה ממעלות התורה לאחר שהצבנו אותן מול עיננו. בכך ניצור לעצמנו מסורת של תוכנית עבודה ברורה ומאתגרת.

טעימה הגונה זו מכל אחת מארבעים ושמונה המעלות  תיצור אצלנו שאיפה להשתלם בהם ולבנות אצלנו את האישיות התורנית הנכספת שהיא גדולה במעלותיה מכל אישיות אחרת בעולם.

לאחר הכנה שכזו יגיע אי"ה חג השבועות הבעל"ט ואור התורה היורד אלינו משמים ביום זה יעצים אצלנו את המעלות שטעמנו מהן בימי ההכנה לקראת החג.

כך נתכונן לחג השבועות כראוי.

דוד מור

לא להלוות בריבית, למה מה קרה?

"את כספך לא תתן לו בנשך", קשה לי להבין מה האיסור החמור בלקחת רבית מהלווה, אם חבר חייב מאתיים ₪ לקנות פאקט מחבר שחזר מאומן, אני מביא לו מאתיים והוא מחזיר מאתיים שלושים (זה כבר שיקול שלו אם עדיין שווה לקנות את הפאקט), מה יש? מה קרה? נעשה כמה ג'ובות אחי, מה אסור להרוויח?

רבי נתן בשם רבי נחמן כותב בליקוטי הלכות, "שהשפע של האדם בא לו בבחינת הנפש שלו, וכשאדם לווה ממון מאחרים אזי משועבד אליו שיעבוד גופו וכל נכסיו,בבחינת ''עבד לוה לאיש מלוה'', ואז נכלל נפש הלווה בנפש המלווה, ואזי מקבל המלווה ע''י זה שפע של ממון הבא גם מצד נפש הלווה, כי כל נפש יש לה איזה שפע של ממון. וזה עניין איסור ריבית".

בעצם זהו רעיון עצום, ברגע שחבר בא ולקח ממני כמה שקלים השפע של הממון שאמור להגיע אליו, עובר אלי, מדין ''שיעבוד'' מסוים של השפע הממוני שיורד על נפשו ''כי כל נפש יש לה איזה שפע של ממון''.

עכשיו, אוקיי הבנו את הרעיון איך כל זה קשור לאיסור ריבית?

הרעיון הוא שכשאדם מבין שהשפע מגיע מה' יתברך ובעצם יש לה' יתברך מספיק דרכים לתת לו שפע, אז הוא מסתפק בזה שחברו יחזיר לו את הקרן, שבקרן הזו לבדה גלום שפע רב שיספיק לו.

אבל כשהוא רוצה לאכול מהשני ע''י לקיחת רבית, יש בזה עניין של חוסר אמונה וביטחון בה' יתברך ''וזה עניין איסור ריבית''.

הרב זאבי קצלנבוגן

ביתי הוא מבצרי

כמה זמן הייתם מוכנים לגור אצל ההורים? כנראה שלא לנצח. מה רע שם? הרי נתנו לכם את כל מה שאתם צריכים, דאגו לכל מחסורכם, ועוד עשו את כל זה מאהבה גמורה, אז מה חסר? כנראה שחסרה לכם העצמאות המוחלטת. התחושה שרק אתם מחליטים מה לעשות וכיצד. אנחנו מוכנים לשלם לשם כך משכנתא למשך שנים ארוכות ובלבד שהמקום יהיה שלנו.

ואם קיבלתם רשות מן ההורים לגור בדירה השנייה שלהם לבד? זה כבר הרבה יותר טוב כמובן. אתם מנהלים לעצמכם את אורח החיים שלכם בדיוק כפי שאתם חפצים. אך מה קורה עם הנכס? לגביו אתם כבר לא יכולים להחליט. עדיין משהו קטן ואולי משמעותי חסר לכם בעצמאות המוחלטת, עדיין אתם נהנים משל אחרים...

"בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו. וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך... במספר שנים אחר היובל תקנה מיד עמיתך במספר שני תבואות ימכור לך. לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר שני תבואות הוא מוכר לך... והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי כל הארץ כי גרים ותושבים אתם עימדי. ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ." (פרק כ"ה פסוקים י"ד – כ"ד)

ארץ ישראל שונה מהותית משאר הארצות. חוקי הנדל"ן שונים בה. אדם הרוצה למכור שדה בארץ ישראל אינו יכול למכור אותה לצמיתות, עליו להחכיר אותה מקסימום לחמישים שנה עד שנת היובל הבאה. בשנת היובל כל הקרקעות חוזרות לבעלותן המקורית. וכל זה למה? משום שהארץ לא באמת שלנו, היא של אבא שלנו. היא שייכת לבורא עולם - "כי לי כל הארץ כי גרים ותושבים אתם עימדי." הוא אמנם מרשה לנו לגור בה, הוא מרשה לנו להתנהל שם כמעט בעצמאות מוחלטת, אבל בכל זאת זה לא הבית שלנו, זה עדיין רשום על שמו בטאבו.

אז זה טוב או לא? ביחס להורים שלנו כנראה שהיה קשה לנו עם זה. אז לשם מה חשוב לבורא עולם להדגיש לנו את העובדה שקיבלנו רק זכות מגורים וזה לא ממש שלנו? המעניין הוא שכאשר העם נמצא בחוץ לארץ חוקי הנדל"ן הם שונים. כאשר אנחנו שם אין שום מניעה למכור נחלות שדה וכרם לצמיתות. אין ספק שגם אז הבורא הוא זה שנתן לנו את המתנה הזו, אבל אז כנראה פחות חשוב לו שנזכור את העובדה הזו. רק בארץ ישראל חשוב לו שנזכור שזו רק זכות מגורים ולא ממש שלנו. לשם מה?

אז בואו נשנה לרגע את הדוגמא ובמקום לדבר על הורים וילדים נדבר על מערכת זוגית. בטבע הדברים, למרות הקשר האדיר שאינו ניתן להפרדה בין הורים וילדים, המערכת בנויה בצורה כזו שההורים מגדלים את ילדיהם עד לנקודת בגרות מוחלטת ומשם ואילך הם מצפים מהם כפי שהילדים מצפים מעצמם לנהל מערכת חיים נפרדת לחלוטין. מערכת חיים זו כמובן יש בה המון חיבה ורעות בין ההורים וילדיהם ותמיד יחלצו אלו לקראת אלו בכל דבר שרק יצטרכו, אבל עדיין הם חיים בשתי מערכות מקבילות. אבל במערכת הזוגית אנו עושים בדיוק את ההיפך. אנו לוקחים שתי ישויות נפרדות לחלוטין ומחברים אותן בצורה כזו שכל דבר הם עושים ביחד. האם הייתם הולכים לגור בדירה נפרדת מבני/בנות זוגכם רק בשביל להיות עצמאיים לחלוטין? אני מקווה בשבילכם שלא...

חוקי הנדל"ן בארץ ישראל שונים באופן מהותי משום שזו אינה דירה להשקעה, זו דירה למגורים. זו דירה המיועדת למגורים של עם שבחר לחיות במודעות מוחלטת למציאות האלוקית. עם שבחר לחיות עם נוכחות אלוקית חזקה בתוך מערכת חייו. כל שיקול משמעותי בחיינו אנחנו לא מחליטים לבד אלא בשיתוף פעולה מלא עם רצונו של בורא עולם.

"כי גרים ותושבים אתם עימדי." אם הייתה זו מערכת יחסים של הורים וילדים, ולבורא עולם היה חשוב להדגיש שהדירה עדיין רשומה על שמו בטאבו, הוא היה צריך לומר, כי גרים ותושבים אתם אצלי. המילה עימדי מלמדת על רמה מסוימת של שתוף פעולה ולא על הוראת בעלות.

ארץ ישראל זו הדירה הטובה ביותר למערכת הזוגית הזו משום שתנאי האקלים שלה מותאמים לכך שכל עובדי האדמה (שהיוו את המסה הקריטית של אמצעי הפרנסה באותם הימים) לאחר שיסיימו את מלאכת האדמה הקשה שלהם יישאו את עיניהם למרום ויבקשו מהשותף השני בדירה לעשות את חלקו ולהוריד גשמים. ואם לא, כל מלאכתם תרד לטמיון. בארצות אחרות אולי יש מים בשפע, אבל ארצנו היפה 'למטר השמים תשתה מים'.

נקודה זו מתחדדת בכל פעם שאנו מחזירים את השדות לבעליהם המקורי רק מפני ש'גרים ותושבים אתם עימדי'. כלומר לארץ זו יש משמעות מיוחדת וכדאי מאד לזכור אותה. כי אם לא נזכור את המשמעות, אם לא נזכור שכאן אנו חיים עם נוכחות אלוקים גבוהה בתוך מערכות החיים שלנו, אז למה לנו להיות כאן, נוכל ללכת גם לפריז... וכשאנחנו בפריז באמת אין כל עניין להחזיר את השדות לבעליהם שהרי בכל מקרה כנראה שישנה כאן תקלה כלשהי במערכת הזוגית שלנו... דרך אגב, ראוי לציין שתמיד הוא איתנו, תמיד זה יהיה בבחינת "עימדי", אבל אם זה לא בבית הטבעי שלנו, כנראה שקרתה כאן תקלה...

ואולי זו גם הסיבה שהתורה כן מאפשרת למכור לצמיתות בתים שאינם קשורים לחקלאות.

"ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה... וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו לא יצא ביובל." (פרק כ"ה פסוקים כ"ט – ל')

החקלאות היא הסמל של חיבור עם בורא עולם מתוך החיים החומריים עצמם. דרכה חשוב לנו לעורר את הזיכרון של תכלית המגורים המשותפים שהיא בעצם לחיות יחד ברמה הרגשית. דרכה נזכור שאנו חיים בארץ זו במערכת קשרים עמוקה עם בורא עולם.