יום חמישי, 22 באוגוסט 2013

מורנו ראש הישיבה - פרשת כי תבא

השמחה בעבודת ה'פרק מתוך הקובץ החדש  "לחזור בתשובה – לאן חוזרים?" שיצא לאור בימים אלו

   מאת מורנו הרב שליט"א


מבחן התשובה-שמחה יהודית

אם נרצה לבדוק את עצמנו במהלך תקופת התשובה או נרצה לסכם לעצמנו לאחר הימים הנוראים את ה"אלול" שלנו, נחשוב בכנות האם זכינו להתחבר מחדש לאלוקינו במעמקי הלב, והאם העמדנו מחדש את בנין האמונה שלנו, שממנו נשאב להמשך עבודת הלב שלנו במשך השנה?.
****
כשאנו מדברים על החיבור מחדש, אנו יכולים לבחון את עצמנו האם זכינו לכך במבדק מעשי מאוד יסודי.
אנו חייבים לשאול את עצמנו : האם אנו שמחים ומאושרים במצבנו החדש?
האם אנו מרגישים אושר ושמחה על עצם היותנו יהודים?
האומנם אנו מרגישים שמחה בעבודת ה' שלנו או שאיננו מרגישים  בה דבר?
 האם אנו מתמלאים שמחה כשאנו ממלאים את חובותנו הרוחניות או שאנו עושים אותם כמצווים ועושים?
 כדי להבין זאת, עלינו להגדיר לעצמנו מהו בעצם מקומה של השמחה בעבודת ה'?
התורה בפרשת כי תבוא מעמידה את החובה לעבוד את ה' בשמחה, ונימקה את הסיבה לעונשים והקללות על אי שמירת התורה: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה"(דברים,כח,מז).
מדוע כל כך חשובה שתהיה לנו שמחה בעבודת ה'?
קשה להניח  שזו השמחה המוכרת לנו שבאה בשעה שהלב עולה על גדותיו והאדם נראה מחייך וזורח מאושר.
על היעדר שמחה שכזו, לא היה ה' מעניש, שהרי שמחה זו היא מצב נפשי מיוחד של אדם, שמחה האוחזת בו בשעות מיוחדות של חייו. אין סיבה להעניש אדם כשאינו מגיע למצב שמחה שכזה, במהלכם הרגיל של חייו ובכל מצווה שעליו לעשות.
עלינו להגדיר את עניינה של השמחה.
בדרך כלל האדם שמח כאשר הוא מקבל דבר שהיה חסר לו קודם. לכל אדם יש את השאיפות האישיות שלו, אם זה כבוד, משפחה, כסף ועוד וכשהוא משיג את שאיפותיו, הוא מתמלא רגש של שמחה.
מעבר לכל החסרונות שכל אדם מבקש להשלים לעצמו, קיים חסרון אחד יסודי ועמוק, זהו חסר שמלווה את האדם מהרגע שנולד.
כאמור, נשמתו של האדם שהיא חלק אלו-ה ממעל התנתקה ברגע לידתו של האדם ממקורה השלם.
מאותו רגע שהושמה נשמתו האלוקית של האדם בתוך גופו החומרי, היא שואפת לחזור ולדבוק במקורה האלוקי ובכך למלא את החסר התמידי שהיא מרגישה בהיותה רחוקה ממקורה השלם.
היכולת של הנשמה למלא את החסר התמידי שהיא מרגישה, היא רק ע"י קיום תורה ומצוות והתקרבות תמידית אל ה'.
קירבה זו שממלאת את חסרונה של הנשמה אמורה לגרום לאדם שמחה.
 לאחר ימי התשובה שבהם אנו שבים אל ה', אמורה נשמתנו להרגיש שמחה גדולה שהנה התמלא חסרונה הגדול והיא שבה ומתאחדת עם מקורה האלוקי.
"כאשר זכה שכל האדם לראות אמיתת מציאותו יתברך, מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ ונשמתו נעימה עליו. והדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ה', וכל תענוגי בשרים חמקו עברו, ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה, וכאילו פירשה מגוף העכור ומשוטטת בשמי שמים.
ובהעלות האדם בערכי קודש אלו, נגלה לפניו עולם חדש. כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים, וליהנות מזיו הקודש, וכל תענוגי העולם הזה כאפס נגד עונג של דביקות האדם ליוצרו יתברך"             ("אמונה ובטחון" אות ט')

שמחתו של בעל התשובה, מגיעה ממקום נוסף:
כשאדם שב אל עצמו ואל ה'אני' האמיתי שלו, הוא מתמלא שמחה טבעית של הרגשת שלימות וסיפוק עצמי, וככל שתגדל שמחתו של היהודי          בעבודת ה', כך  הוא יוכל לאמוד את רמת החיבור האמיתי שיש לו עם הקב"ה ולדעת שהוא אכן חזר בתשובה שלימה.

                *********************



דבר העורך: - פרשת כי תבא

דבר העורך:


בפרשתנו: "ולתתך עליון על כל הגויים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לה' אלוקיך כאשר דיבר" בפסוק זה התורה מחלקת בין התרצותנו להיות לו לעם, כשמכוח זה בן היהודי הוא יהודי לעולמי עד, לבין הציווי האלוקי הדורש מאיתנו מכוח זה להיות עם קדוש.
היבדלותנו מן הגויים היא חובה מרכזית ביהדות, הבדלות בלבוש, הבדלות בהתנהגות, הבדלות מול האלוקים.
בעלון זה מועלית סוגיה זו במלא עוזה במטאפורה של שאלת גזענות ביהדות.
קורא יקר: מומלץ בעבורך לעיין במדור שו"ת MAIL  ולתת תשובות לעצמך על היכן מסתיימת השאלה ההלכתית ומתחילה השאלה האידיאולגית. במידה ובמהלך השבוע יהיה לך מה לומר בסוגיה זו, הגיליון ישמח לשמש כבמה לדיון.
אנו מאחלים לבני הדרך המשך זמן פורה ומבקשים להמשיך לסייע בהעלאת סוגיות מרכזיות לדיון מעל דפי הגיליון השבוע כי 'זו דרכנו'.

בברכת 'שבת שלום ומבורך'
אבי


נחמן גלבך - פרשת כי תבא

מאת: נחמן גלבך


מהי גזענות




גִּזְעָנוּת היא עמדה, שלפיה, בקרב בני אדם מתקיים קשר בין מוצא ביולוגי (וסממנים גופניים המעידים על מוצא כזה) מחד, לבין תכונות אופי וכישורים קוגניטיביים מאידך. ברוב המקרים משתמעת מהגישה גם עליונותה של קבוצה אחת על האחרת, והיא משמשת צידוק למעשים ולהתבטאויות שעיקרם העדפה של קבוצה אחת על האחרת (ויקיפדיה העברית).
במאמרו של הלל עזרא בשבוע שעבר הועלתה הטענה שלפיה תורת ישראל גזענית, ובהתאם לכך מפלה בין קבוצות כאלו ואחרות, חשוב להבין מהי גזענות לפני שמועלת טענה כזאת או אחרת.
גזענות פרושה לחלק (וכפועל יוצא להפריד להפלות או להרוג) בין קבוצות שונות ע''פ מוצאם ותכונותיהם הביולוגיות, אדם הנמצא בקטגוריה א' לעולם לא יוכל להחליף לקטגוריה ב' , בין אם הוא יחליף את דעותיו, אמונותיו או דרכיו וקטלוגו נובע מעצם היותו הוא בעל תכונות ביולוגיות כאלו ואחרות.
תורת ישראל איננה כזו ואינה מחזיקה בדעות שכגון אלו, מה שכן תורת ישראל מחלקת בין בני אדם ע''פ דתם (וכפועל יוצא אמונתם ומעשיהם). מוטיב מרכזי ביהדות הוא היות עם ישראל (לא כגזע אלא כדת) העם הנבחר, עם סגולה שתפקידו עדות על בריאת העולם ע''י הקב''ה וכן תיקון העולם והבאתו למצב מתוקן.
אם נושא ברור זה אפשר להתחיל:
גוי
רוב רובם המוחלט של הגויים בדעותיהם פולחנם ומעשיהם מערערים על בריאתו של העולם בידי בורא יחיד, מערערים על זכותנו שניתנה מהבורא בעצמו על ארץ ישראל ומערערים על תיקון העולם כפי שקיבלנו מהבורא בעצמו, רוב רובם של הגויים בעצם דתם ומעשיהם מכריזים "הבורא כפי שאתם (בני ישראל) מתארים אותו ומפיצים את דעתו, איננו קיים" יתרה מזאת הלכה שעשיו שונא ליעקב ובעצם קיומנו כתמרור מוסרי בעולם הזה, אנו כסדין אדום בעיניהם.
גר
גוי שלאחר מחשבה רבה ומאמץ החליט לשנות את דעותיו ומעשיו (וכפועל יוצא את דתו).
באפשרותו של כל גוי לעשות זאת.
המסקנה המתבקשת היא שתורת ישראל איננה גזענית
ריבית
עשיית מסחר בכסף. מעשה טבעי, הגיוני והוגן
התורה ציוותה אותנו ביננו אנו לא להלוות או ללוות בריבית כדרישה אקסטרה מוסרית שמטרתה ככל ציוויי התורה, שורשה עליון ונשגב מהבנתנו אך גם בשכלנו אנו מבינים שמטרתה להרבות בחסד ואחווה ביננו כשותפים לדרך ולחזון.
אין לתורה שום אינטרס כזה או אחר להרבות באחווה ביננו לגויים, כיון שיכולים אנו שלא ברצוננו להמשך אחר דעותיהם ומעשיהם (ע''ע יין נסך).
לא זו בלבד שאין התורה רוצה באחווה ביננו לגויים אלא שבציווי זה להלוות בריבית לגוי יוצרת היא בידול הרצוי מבחינתה.
חשוב לציין שהתורה רואה בשלום ערך עליון, אך בין שלום לאחווה יש הרבה שטח אפור.


רצח
גדיעת פתיל חייו של אדם אחר, לאחר מעשה זה אין הנרצח יוכל לשנות, לעצב או ליצור במציאות.
אין התורה מעודדת בשום פנים ואופן כל הרג שהוא ללא סיבה (פרטים בתורה לגבי הסיבה) חוץ מעמלק שזהו נושא אחר.
אך התורה כן מבדילה מבחינה משפטית (להבדיל מהסתכלות מוסרית, ז''א שיכול להיות מעשה רע אך זה שהתורה לא מענישה עליו לא אומר שצריך לעשות אותו) בין רצח יהודי לרצח גוי מהסיבה הפשוטה.
כשפתיל חייו של יהודי נגדע באיבו נחסר משהו בבריאה, בתיקונה ובעדות על קיומו של הבורא.
מה שאין כן בגוי, אין זה אומר שחייו של גוי שווים פחות אך זה אומר שרצח יהודי מזיק יותר לבריאה מאשר רצח גוי.
יצויין שרצח עכו''ם אסור מהתורה ובידי בי''ד להעניש על כך גם עונש מוות אך בתורה אין על כך עונש מוות. אני חושב שנקודת המוצא איננה למה אין התורה הורגת על רצח עכו''ם, אלא למה התורה הורגת על רצח יהודי. התורה אינה ממיתה כהתראה, אילו הייתה ממיתה כהתראה, היה מקום לשאלה למה לא ממיתים על רצח גוי. אך כיון שהתורה ממיתה כעונש על מעשה עוול לבריאה כולה מובן למה דווקא על רצח יהודי מומתים.
בלי שום קשר, נושא למחשבה. במבט לאורך ההיסטוריה נמצא שיהודים, גם בזמנים שמושכות השלטון היו בידיהם, מעולם לא רצחו סתם בני לאומים אחרים. כמו כן מעולם לא העריצו, היללו או הפכו לדמות פולחן, אדם שעשה זאת, מה שאין כן אצל אומות העולם.
אבידת עכו''ם
אותה הסיבה כמו ריבית, אין זה מחובתי לעבוד אצל אדם אחר בחינם כדי להשיב את אבדתו. בין יהודים התורה ציוותה אותנו כאקסטרה מוסריות להחזיר אבדות.
גזל עכו''ם
אסור מדאורייתא וכך נפסק בשו''ע.
במאמר מוסגר אינני חושב שלשום גוי יש את הזכות להפנות אלינו אצבע מאשימה בגזענות.
ע''ע שואת ארופה (יבשת שלמה שתקה אל מול רצח עם),שואת הארמנים, כיבוש אמריקה ודיכוי האינדיאנים, רצח פרוטסטנטים/קתולים באירופה, האפרטהייד באפריקה, מסעי הצלב, חוק העבדות בארצות הברית ועוד רבות הדוגמאות. זה שהעולם בשנים האחרונות פתאום מתהדר בטלית ההומניות זוהי רק דוגמא לצביעות הגויים.
לסיכום: התורה איננה גזענית (גוי יכול להתגייר) והשוני הדיני שנוצר בחלק מדיני התורה מקורו בעיקרי היהדות שגוי שונה מיהודי ורצון התורה לבדל בין יהודים לגויים.
אני חושב שאם הדברים יהיו ברורים ובהירים בליבנו לא תהיה לנו שום בעיה לומר אותם לכל גוי שלא יהיה.

למותר לציין שזו הצורה שבה אני תופס את הנושא, זוהי דעתי האישית ואם יש למישהו הערות/הארות/חילוקי דעות וכיוצ''ב אשמח לשמוע.

ארי וינברג - פרשת כי תבא

מאת: ארי וינברג


נבחרותו של היהודי


בשבוע שעבר הועלתה מעל במה חשובה זו שאלה שהייתי שמח להתייחס אליה. הכותב הקדים ותיאר את מסעות הטבח שהוביל בוגדן חמינלצקי ימ"ש ועוד כהנה מן הגרועים שבאויבי ישראל שפעלו בשם האנטישמיות. ולבסוף שאל האם אנו שונים מהם? האם אנו לא גזענים? האם התורה לא כותבת "את הנוכרי תשיך"? תגזול אותו? אל תחלל עליו את השבת? וכו' וכו' ...
א"כ ראשית הייתי רוצה לצאת מתוך כמה נקודות הנחה:
א' האם יש מושג של צדק אם אינו לפי חוקי הקל? גם חמינלצקי וגם היטלר ימ"ש פעלו על פי צדק מסוים ע"פ טענתם – חמינלצקי, בשם חופש הצמיתים הפולנים והיטלר בשם טיהור הגזע... למרות כך, כל מי ששפוי בדעתו יודע שהם רוצחים לפי כל קנה מידה - אף שהיטלר בספרו "מלחמתי" (מיין קמפף) העמיד באופן ברור את שיטתו המטורפת! א"כ אנו מוכרחים לצאת מנקודת הנחה שאין צדק אם אינו אלוקי ואם התורה כותבת "את הנוכרי תשיך" זהו הצדק האמיתי והיחיד!
ב' היהודים הינם העם הנבחר והנעלה מכל העמים! תואר שזכינו בו ביושר בזכות אבותינו גדולי האומה שעמלו ועבדו את אלוקים ועמדו בניסיונות שה' ניסה אותם. עברנו את כור ההיתוך במצרים וגם שם נבררו רק הראויים וכו' כל ה"גיבוש" שעברנו בדרך להיותנו לעם. אולם לאחר ההתהוות אנו נעלים משאר העמים אבל גם מחויבים מהם בכל אורחות חיינו.
ג' גזענות הינה שנאה או אפליה של גזע על שום גזעו. גזע א"א לשנות. אנחנו לא שונאים את הגזע. אנחנו מקבלים כל גר בזרועות פתוחות והתורה מדגישה במספר מקומות את חובתנו לאהבת הגר. אנו כן שונאים את הגויים - אך בגלל מעשיהם. שנאה עזה ועמוקה! אבל בשום אופן לא ניתן לכנות זאת גזענות. ולאלו השואלים: הרי גם אצל היהודים יש לצערנו אנשים שעלינו לשנוא בגלל מעשיהם ולמרות כך אסור לנו לגוזלם? התשובה פשוטה: הם יהודים למרות הכל. זה עבר להם בירושה. וזה כמו שלא יעלה על הדעת לשאול למה לבן של ביל גייטס יש הרבה כסף זה גזענות... אחרי שנהיינו לעם, אנו יהודים. גם אם בנו של הגר לא ישמור תורה ומצוות עדיין יקרא יהודי ויהיה אסור להלוות לו בריבית.
ד' למרות שלפי דברי הכותב אין אפליה מפורשת ב"ברית החדשה" ההיסטוריה הוכיחה כמה דם יהודי הם שפכו כמים בכל דרך שמצאו לנכון. ולא רק צוררים יחידים כהיטלר וחמינלצקי ימ"ש אלא אנשים רגילים שרצחו בשם הדת. עיין ערך מסעות הצלב. אצל היהודים להבדיל, גם כשיוצאים למלחמה מחויבים לקרוא לאויב לשלום. ואפי' לשבעה עממים ועמלק שאנו מחויבים למחות את שמם מתחת השמים פוסק הרמב"ם (מלכים פ"ו) שיש לפנות אליהם קודם לשלום.
ואם נרד לפרטים. להלן מספר דוגמאות: האור החיים הקדוש מסביר שהסיבה שאסור להלוות בריבית למרות שע"פ ההגיון יש לקחת ריבית על הלוואה כי אם לי יש מיליון דולר ולך יש שכל לדעת איפה להשקיע אותו למה שלא נתחלק ברווחים? אלא שאדם שמלווה בריבית פוגם במידת הביטחון שלו ומראה שלא בוטח בה' שיזמין לו צרכיו ולכן מלווה בריבית כדי להבטיח (?!..) את עתידו וכשאדם מלווה לגוי יש הרבה סיכויים שלא יחזיר לו לכן מידת הביטחון אינה נפגמת ומותר.
חילול שבת: בניגוד למה שנראה כמושכל ראשון, חילול שבת לצורך פיקוח נפש לא הותר מפני שהחיים הם ערך עליון - הם אומנם ערך עליון אבל הגמרא אומרת שזה הותר מפני שאם נחלל עליו שבת אחת הוא יוכל לשמור שבתות הרבה, סיבה שאינה שייכת בגוי.
גזל: אדם שבחר במערכת שאין בה צדק למה שלא נתייחס אליו במטבע שהוא בחר?!

מהיכן שלא תביט על סוגיית היהודי והגוי תבחין שהשוני הדיני אינו נובע ממהות הבדלי גזע חלילה, אלא מהקשר עם האלוקים והשלכותיו בתוך הבריאה.

הרב יוסף אוחנה - פרשת כי תבא


מאת: הרב יוסף אוחנה


היהודי על פני הגוי


לפני מספר שנים, בהיותי כבן 17, נסעתי לטיול משפחתי לצרפת. היינו במספר אתרי תיירות הומי אדם. ארמונות ורסאי, דיסנילנד, ועוד. המוני אנשים גדשו כל מקום, רכבות עמוסות בתיירים אנשים נשים וטף, תורות ארוכים השתרכו בכניסה לכל אתר ומתקן. כשאני רואה המון אנשים אני מתרגש ואפילו עד דמעות. מה לעשות. לא משנה אם זה המוני אנשים שמביטים בתהלוכה של ליצנים ברחובות דיסנילנד, או, להבדיל, המוני אנשים שהולכים אחר מיטתו של הרב אלישיב.
מספר חודשים לפני נסיעתי לצרפת קראתי במקרה (או שלא) את ספרו של ר' חיים פרידלנדר על אמונה. הוא מסביר על השגחה כללית ופרטית. השגחה כללית, שאדם מקבל חיים בשביל מישהו אחר, בשביל האדם השלם (הצדיק). בדומה לחי צומח ודומם שמשמשים את האדם השלם. הרמב"ם מביא דוגמא על ארמון גדול ומפואר, שיתכן ונבנה רק בשביל שצדיק יעבור שם פעם אחת ויהנה מצלו. בעודי מתבונן בהמון האדם שסביבי, נזכרתי בדברים שקראתי. כמובן שהנחתי שאני הוא האדם השלם, והתחלתי לחשוב שכל הגויים שסביבי חיים רק בזכותי ובשבילי. במיוחד שהגעתי לתור ארוך, שהיה נראה שאין לו סוף, השתעשעתי בדמיונות כיצד כולם מחייכים אלי ומפנים לי מקום ואומרים: בכבוד, איש נעלה ויקר, תעלה לרכבת ההרים, הרי בזכותך אנחנו נושמים. אח... אם הם היו מכירים בעובדה הזו, אולי גם היו קונים לי איזה קולה קר, חבל... לאחר מכן, כשכבר נמאס לנו לבזבז את כל החופש על עמידה בתור, עשינו מה שכל ישראלי עושה - פשוט נעמדנו בתחילת התור כאילו היינו שם מאז ומעולם. כמובן, רוב הגויים הסתכלו עלינו במבט אדיש ומטומטם. אם היה אחד שנתן בנו מבט זועף, כנראה הוא יהודי מתבולל.
* * *
שאלה ראשונה: רוב מוחלט של דיני התורה מתייחס ל"אחיך" ול"עמיתך" היהודי ולא לזה הגוי. כך בעשיית צדקה וחסד, בהשבת אבידה, בהונאה, בגניבה, בגזילה, ועוד (אמנם, בניגוד למה שנכתב שבוע שעבר, יש איסור מהתורה לגנוב ולגזול מגוי, אך לא מ"לא תגנובו" ומ"לא תגזול" אלא ממקור אחר). החינוך היהודי הצטיין והצליח מאוד בתחומים רבים. כתיבת ספרים (עם הספר), בתי מדרשות שקמו מתוכם אנשי חכמה ובעלי השפעה רחבה, חכמים במספר רב יחסית לאחוז הקטן של היהודים בכלל האוכלוסייה. הדת נכנסה בעצמות של העם, עד כדי מסירות נפש, ייסורים ומיתות משונות על קידוש השם. אך לגבי החינוך לגזענות, משום מה, העם היהודי לא קלט את המסר. מעשי גזענות מצד היהודים כמעט ולא נרשמו בהיסטוריה. מדוע לא קמה קבוצה של יהודים ממורמרים ועשתה מעשה, לפחות כדי לנקום את התעללות הגויים במשפחתם ובעם היהודי לדורותיו. הרמב"ם כותב "כל הורג נפש אדם מישראל עובר בלא תעשה שנאמר לא תרצח". כלומר, לא תרצח לא חל על גויים. האם מבחינת התורה גויים אינם בני אדם? מהתבוננות בדברי חז"ל עולה שאם לא היה כתוב "לא תרצח... רעך" הרי שהאיסור היה חל גם על גויים. גויים הם בני אדם, ובכל זאת התורה לא מתייחסת אליהם כשווים ליהודי. גזענות?
שאלה שניה: מה הבעיה בריבית? כמו שמותר להשכיר בית או רכב, יהיה מותר להשכיר את הכסף. עבדתי קשה להשיג את הכסף שלי, ואני משכיר אותו לכל המרבה במחיר. לא מדובר בהכרח בניצול מצוקתו של השני. אפשר לתת הלוואה גם לפתיחת עסק או לכל השקעה אחרת. יתירה מזאת, יש איסור על הלווה לשלם ריבית מרצונו. איסור זה מפורש בתורה בלי קשר לזה שהוא מכשיל את המלווה באיסור ועובר על לפני עיור לא תתן מכשול [תשובה לשאלה זו נמצאת בדבריו של הרש"ר הירש על איסור ריבית].
שאלה שלישית: חלק ניכר ממצוות התורה, הם מצוות שיש בהם מוסר אנושי שמובן לכל בר דעת. לא תעשוק שכיר עני, ביומו תתן שכרו, לא תחסום שור בדישו, השבת אבידה, לא תלך רכיל, ועוד. מדוע אלוקים מצווה ומזהיר אותנו על דברים שאפשר להבין לבד. האם צריך את הציווי האלוקי "לא תרצח" כדי שלא נרצח. האם איננו יכולים להבין זאת לבד ככל העמים. ציווי השכל הוא שמביא אלינו את ידיעת קיומו של אלוקים ותורתו. מאותו שכל אפשר להבין גם חלק גדול מהמצוות.
שאלה רביעית: למרות שאחד מעיקרי היהדות הוא האמונה בעולם הבא, בתורה לא מוזכר כלל עולם הבא. בתורה כתוב ומודגש מספר פעמים שמטרת קיום התורה והמצוות הוא "לטוב לך כל הימים", "למען יאריכון ימיך", וכדומה. הדרך המוצלחת ביותר שיהיה טוב לאדם היא על ידי חיים של תורה. לפי השקפת היהדות, בורא עולם הוא מהות הטוב, ו"מחוק הטוב להיטיב". מדוע אם כן נתנה התורה רק לעם ישראל, מה עם טובת שאר העמים, כיצד הטוב מגיע אליהם?
התחלה של תשובה: האם הפלה היא רצח? האם מותר לנתק אדם שמחובר למכשיר הנשמה בגלל שהוא סובל? אדם שהרג מספר אנשים, האם יש להרוג אותו או לשים אותו בכלא? תורה שבע"פ היא חלק אינטגראלי מתורה שבכתב. גוי מכריע בשאלות כאלו ע"פ שכלו, וזה מספיק לו. נשמת היהודי זקוקה למזון רוחני שישלים אותה. השכל לא יצליח להשלים לבדו את החסר. יהודי שעושה צדקה עם חברו רק מתוך מוסר אנושי ולא מתוך הציווי האלוקי, הוא כאדם שלא אכל שלושה ימים - ואוכל בגלל שהאוכל טעים, במקום להבין שהוא אוכל בשביל להשקיט את רעבונו, שמשהו חסר לו.
מלבד זאת, ישנה התנהגות מוסרית עליונה ששייכת רק בין בני האלוקים (בנים אתם לה' אלוקיכם). משפחה שקבלה על עצמה התנהגות נאותה במיוחד בינם לבין עצמם, אינם מחוייבים לנהוג בצורה זו כלפי אחרים. מי שלא חבר במועדון, לא מקבל הנחה. השבת אבידה? בעיני הגוי, אם נאבד לך, מה פתאום שאטרח להשיב לך. יהודי שרוצח את חברו עובר ב"לא תרצח" משום שאלוקים אומר: אל תרצח בן של מלך שהוא אחיך, ביהודי נשמה גבוהה שהשפעתה גבוהה מאוד בארץ ובעולמות העליונים. כשיהודי הורג גוי ללא סיבה מוצדקת, אין כאן את הציווי האלוקי האמור, אך עדיין נשאר ציווי השכל האנושי, בדומה לגוי שרוצח גוי אחר, ועונשו בהתאם לחוקי המשפט האנושי. לכן גם הגויים מוכרחים ומצווים להקים מערכת משפט, שתשפוט לפי כלים שכליים ואנושיים.
אמנם, כשמדובר בתכונה בנפש היהודי, כמו הכרת הטוב, אין הבדל כלל בין היחס ליהודי ליחס לגוי. "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". גרנו במצרים, ולמרות שהתעללו בנו והשתמשו בנו כעבדים, אל לנו לשכוח את הטובה שנתנו לנו, מקום ובית לחיות בו. יש להכיר טובה לכל אחד, ואפילו לבעלי חיים או לדומם. אך גניבה או רציחה הוא מעשה שלילי רק בתנאים מסוימים. הבא להורגך השכם להורגו. אדם שהרג את הרודף אותו להורגו, אינו נעשה אכזרי, ואם הוא לא יהרוג את הרודף הרי ש"כל המרחם על האכזרים סופו להתאכזר על הרחמנים".
נ.ב. אין בכוונת המאמר לתת תשובות, אלא לעורר את מחשבתו של הקורא, כי "הלב הוא הרצון, והרוח הוא המחשבה. אלה הם השותפים אשר ימשלו בך בכל שעה ובכל מקום" (בעקבות היראה עמוד קס"ה).


הלל עזרא - פרשת כי תבא

דו קרב, או אלימות מילולית...


מאת: הלל עזרא


בשלהי חורף תשמ"ו, מטוס אזרחי שהמריא מארצות הברית, נחת בישראל. על סיפונו של המטוס ישב קשיש כבן שבעים בשם ג'ון איוואן דמיאניוק. הוא הוסגר לישראל ע"י הרשויות הפדרליות בארה"ב לאחר שנשללה אזרחותו בגין חשד שהיה פושע מלחמה נאצי. תוך מספר חודשים גובש כל החומר המשפטי שנגע בעניינו והוא הועמד לדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים תחת הכותרת "מדינת ישראל נגד איוואן דמיאניוק". הוא זוהה על ידי מספר גדול של עדים כאיוואן האיום מטרבלינקה שזכה לכינוי הודות למעשי אכזריות קשים בהם נקט כנגד יהודים במחנה. לאחר פחות משנה הורשע פה אחד כאחראי לרצח מאות אלפי אנשים ונגזר דינו למוות. הוא ערער על הפסיקה בביהמ"ש העליון כאשר במפתיע קיבל סיוע משפטי מלא מעו"ד יהודי ישראלי בשם יורם שפטל. הארץ סערה וגעשה על חוצפתו הנוראית של שפטל שמעז להגן על פושע מלחמה נאצי. זה התחיל בכתבות נאצה, המשיך באיומים ישירים והגיע לשיא בהתזת חומצה על פני עוה"ד הצעיר שכמעט ואיבד את מאור עיניו. המשפט נמשך במשך שנים נוספות כאשר בסופן זוכה מחמת הספק ונשלח חזרה אחר כבוד לארה"ב יחד עם אזרחותו שהושבה לו כחוק.
עד כאן הרקע לפרשת דמיאניוק בקווים כלליים.
בשנה האחרונה פורסם באחד מערוצי המדיה, פאנל משפטי בהשתתפותו של עו"ד יורם שפטל, מול קהל שדן באותה פרשיה סוערת. אחת המשתתפות קמה במהלך הדיון והטיחה בו דברים קשים על מעשיו במשפט. היא קינחה את דבריה ביריקה מפוארת, ולפני שנתנה לו הזדמנות לענות, יצאה מהאולם בהפגנתיות. לאחר שיצאה הסביר שפטל לנוכחים בצורה הגיונית את מהלך המשפט והציג בפניהם את חומר הראיות בצורה כללית. הוא הצליח לשכנע את רובו של הקהל שהוא בעצם הגן על אדם חף מפשע ולא על פושע נאצי ובהתאם לכך לא רק שלא עשה מעשה רע, אלא הוציא צדק לאור.
איני נכנס לשאלה האם הוא צדק או לא והאם נהג באתיקה כשייצג את דמיאניוק, וזאת למרות שדעתי ברורה בעניין. זה לא מעניינינו כרגע. מה שעניין אותי, אלו התגובות שגרר דיון זה. תגובות שנכתבו ע"י גולשים באתר, שבניגוד לאותה קרתנית זולה שהטילה פצצה והלכה, שמעו את טענותיו של שפטל והייתה בידם אפשרות להגיב בצורה עניינית.
כמה מפתיע (אולי לא), אבל כל התוקפים, התרכזו בלהשמיץ, לקלל, לגנות, ולהטיח האשמות כנגד עוה"ד. אף אחד מהם לא טרח להתייחס להסבריו בצורה קונקרטית. הכלי היחיד שהשתמשו בו היה השמצות זולות מעוטרות ברובן עם שגיאות כתיב מזעזעות שהעידו על רמת האינטלגנציה של הכותבים.
לתומי חשבתי שזה קורה רק באינטרנט...
בשבוע שעבר פרסמתי טור בנושא גזענות בהלכה. כצפוי, זה עורר הרבה תגובות (אפשר לומר שהוא מילא בזה את מטרתו...) וקיבלתי עליו חוו"ד מכל מיני כיוונים. יאמר לשבחם של הבחורים, הם הגנו בחירוף נפש על התורה שלהם ורובם התאמצו מאד להסביר כמה אני טועה. מקובל עלי בהחלט! זו בדיוק הייתה המטרה - לחדד את הדברים. וכאן אני רוצה לחלק את המגיבים לשני קבוצות;
הייתה את הקבוצה שמנתה את רוב הבחורים, שבאמת הגיבו לגופו של עניין וניתחו את הטענות בהיגיון. אבל גם היו מספר בחורים, שבדומה לאותם גולשים לעיל, התרכזו בעיקר בהבעת בוז מופגן בליווי הערות טיפשיות.
משום מה, עלתה בדמיוני אסוסיאציית דו קרב. נדמיין לעצמינו זוג סייפים הנפגשים למשחק בדו קרב חרבות. לאחר שריקת הפתיחה, הם מתחילים להילחם במרץ. מה לעשות, מתישהו מגיע הרגע המכריע, ואחד מהצדדים מעיף את החרב מידו של היריב ומצמיד אותה אל צווארו. זה השלב בו נגמר הדו קרב, הם לוחצים ידיים יפה ומוכרז על ניצחון. אבל מה נאמר אם הסייף המובס, במקום ללחוץ ידיים, שולף את אגרופו ו'מכניס' סנוקרת אדירה בפניו של חברו? מה נאמר אם לאחר שהשכיב אותו על הרצפה מדמם הוא מזנק באוויר וצועק 'ניצחתי'? מה נגיד אם מלכתחילה הוא הגיע ללא חרב וישר התחיל לעבוד עם הידיים...  
כך בדיוק צריך להסתכל על וויכוח מכובד. היריבים מייצגים דעות מנוגדות, כל אחד מגיע עם ההיגיון והידיעות שלו המשמשים לו כחרב וכך מתנהל הדו קרב. כל עוד משתמשים בהיגיון, זה שומר על הצביון האמיתי של המשחק. ברגע שמישהו זונח את החרב ועובר ל'שפת ידיים'/השמצות, הוויכוח עובר הסבה מיידית מדו קרב לאלימות גרידא. הוא מוכיח שנגמרו לו הטענות ההגיוניות והוא עובר למגננה.
למרבה האבסורד, ישנם כאלו שמגיעים לדו קרב בלי חרבות. ללא כל גינוני נימוס, הם מתחילים ישירות עם הידיים...

שלכם
הלל עזרא דמתקריא 'חכם שלום'


הרב משה סימייאן- פרשת כי תבא

שנראה "ונספר" במעלת חברינו


מאת: הרב משה סימניאן


בפרשת השבוע התורה מספרת לנו "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך" מצווה ממש נפלאה. הפרי הראשון שיש לאדם, הפרי החביב עליו, הפרי המשובח שהאדם כל כך עמל ויגע לעדור, לזרוע, להשקות, להתפלל ולצפות לגשמים בעבורו, להמתין בסבלנות שיצמח, והנה, הפרי שכה השתוקקתי אליו, אומרת לי התורה 'קח ותן אותו לה', תן אותו לכהן.
בימינו אנו אין לנו מצוות ביכורים, אבל הרמב"ם מלמד אותנו שגם היום אנו יכולים לזכות ב'רעיון' של מצווה נפלאה זו.
הרמב"ם בהלכות איסורי מזבח פ"ז הי"א אומר "כל דבר שהוא לשם הטוב שיהיה מן הנאה והטוב. אם בנה בית תפילה יהיה נאה מבית ישיבתו. האכיל רעב יאכיל מן הטוב ומן המתוק שבשולחנו. כיסה ערום יכסה מן היפה שבכסותו". נמצאנו למדים שגם בין האדם לחברו ניתן לקיים מצווה נפלאה זו של נתינת הטוב והנאה לחברינו. אם כך בנתינה של בגד ואוכל, בנתינה של רגשות וכבוד לחברו ע"י מחמאה על אחת כמה וכמה שצריך לעשותו בצורה היותר נאה ומשובחת.
שהרי הרמב"ם בהלכות דעות פ"ו ה"ג מבאר "מצווה על כל אדם לאהוב כל אחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו".
הרמב"ם מקדים את כבוד חברו לממון חברו, מכיוון שכבודו של האדם חשוב לו יותר מממונו (טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב). אם רוצים אנו לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" בצורה הטובה ביותר כמו שנצטווינו בביכורים, צריך לקיים זאת בראש ובראשונה ע"י דאגה לרגשות הזולת, באמצעות מילה טובה ומחמאה שתשפיע על חברנו לטובה ותחזק בו את האמונה בדברים הטובים שיש בו.

פעמים שמילה אחת טובה שנאמר לחברנו תשפיע עליו לטובה כל החיים. לכן אם נשקיע את מאמצינו להתבונן רק בדברים הטובים שיש בחברנו ולומר מילה טובה, מילה של פרגון, נקיים את המצווה בצורה הטובה כמו בביכורים. ובזכות קיום מצווה זו ה' הטוב יעשה עמנו מידה כנגד מידה ויראה רק את הטוב שבנו.

שות SMS - פרשת כי תבא

מאת: הרב ארי מור


שות SMS


שאלה:

האם חייבים ללכת לישון מיד לאחר קריאת שמע בלילה, או שניתן לקרא ספר/לדבר/לצאת וכו'?

תשובה:

לכתחילה יחזור שוב ושוב על קריאת שמע בלי הברכה עד שיירדם. לדבר או לצאת אסור. מותר לקרוא ספר כדי להירדם.

שאלה:

האם מותר ללמוד (או לשבת) על ספסל או מיטה שעליה ספרים?

תשובה:

אסור מפני כבוד ספרי הקודש

שאלה:

האם מותר ליטול ידיים בכיור כאשר המים נשפכים על כלים שבו?

תשובה:

אסור ליטול ידיים שחרית על גבי הכלים ובדיעבד ידיחם היטב. אבל מותר ליטול מים ראשונים ואחרונים על הכלים.

שאלה:

האם ניתן לאכול דג עם גבינה?

תשובה:


אשכנזים אוכלים וספרדים מחמירים שלא לאכול.

שות mail - פרשת כי תבא

שות mail  מאת: הרב זאבי קצנלבוגן שליט"א

ישוב ארץ ישראל



שאלה: בזמן האחרון אני נקלע לפעמים לשאלות מתריסות בענין חובתינו להגן על ארץ ישראל, השבוע שהתורה עוסקת ב "היה כי תבוא אל הארץ" מצאתי את ההזדמנות לבקש לדעת מהי מצוות ישוב הארץ. האם היום זה שאנחנו גרים פה, יוצאים ידי חובת ישוב ארץ ישראל ? או שצריך פעולות מעשיות ? ומה קשור להגן על הארץ למצוות ישוב הארץ, והאם יש הבדל מי שולט בארץ לגבי החובות והמצוות התלויות בה ??
תשובה: מכיון שהמדור הזה אינו מתעסק בשאלות הלכתיות ומכיון שאין בסמכותי לענות על שאלות הלכתיות אני מבין ששאלתך עסוקה בהבנת עקרונות הדברים ולא בצד המעשי שלהם.
הרמב"ן בהתייחסו לספר המצוות שכתב הרמב"ם מביא מצוות אותן לדעתו הרמב"ם השמיט ממנין המצוות. המצווה הרביעית ממצוות העשה אותן השמיט הרמב"ם לדעתו של הרמב"ן היא מצוות ישוב ארץ ישראל. מדבריו שם ניתן ללמוד קצת על אופי המצוה. א. מצוה עלינו לרשת את הארץ. ב. עלינו לדאוג שלא תהיה ביד עמים אחרים. ג. עלינו לדאוג שהארץ תהיה מיושבת על ידינו בכל גבולותיה. ד. באם על מנת לקיים את אחד משלושת הסעיפים הקודמים עלינו להילחם, מלחמה זו נקראת מלחמת מצוה. ה. מצוה זו נוהגת בין בזמן שבית המקדש קיים ובין בחורבנו. בין שהעם בארצו ובין בגולה. ו. גם על כל יחיד ויחיד יש לדאוג שמקום מגוריו יהיה בארץ ישראל.
כאמור, לא אכנס לדיון ההלכתי מדוע הרמב"ם השמיט מצוה זו. האם הוא סבור שאין זו מצוה מדאוריתא אך מדרבנן כן? האם הוא סובר שמצוה זו נוהגת אך בזמן הבית וכיום לא? האם הוא סובר שהיום יש בכלל איסור להילחם על הארץ משום שלושת השבועות? כל זאת שייך לדיון הלכתי שאין כאן המקום להאריך בו. אך דיינו בדברי הרמב"ן על מנת להבין כמה דברים בסיסיים במצוה מיוחדת זו השקולה כנגד כל המצוות כולן.
ארץ ישראל אינה מהוה רק פתרון דיור בר השגה לאנשים חסרי דיור. בתקופות רבות נהנינו ממגורים איכותיים וטובים במקומות שונים בעולם. אך המגורים בארץ ישראל נועדו כנראה גם למשהו נוסף. רבי ישראל משקלוב מתלמידי הגאון מוילנא, היה מן הראשונים שעלה לארץ ישראל בהשפעתו של רבו הגאון מוילנא. בקבוצת העולים הראשונה היו 70 איש. את מאורעות המסע מתאר רבי ישראל בהקדמתו לספרו המפורסם פאת השולחן. בתאורו המרגש הוא מתאר את כל התלאות אותם עברו אנשי השיירה בדרכם אל ארץ הקודש ובתחילת ראשית התישבותם. לרבי ישראל עצמו נפטרו כמה ילדים, אך למרות הכל הוא מסיים בקריאה היוצאת מן הלב לכל אחיו לעשות כמוהו ולעלות לארץ כי "טובה הארץ מאד מאד". מה טוב בה בארץ שהעליה אליה גובה מחיר יקר של חיי אדם? בוודאי שר' ישראל לא התכוון למצבה החומרי של הארץ כפי שהיא היתה בזמן עלייתו. אמנם בזמנים אחרים ארץ זו היתה ארץ זבת חלב ודבש, אך בתקופה זו היא היתה שממה מוחלטת.
הקב"ה בחר בעם. עם ישראל הם בניו בחיריו של בורא עולם! האם מישהו יכול לזהות ברמה החיצונית הבדל בין המבנה הפיזיולוגי של יהודי לזה של הגוי? לא. אבל שמענו במעמד הר סיני וראינו לאורך ההיסטוריה שהנהגת הקב"ה איתנו שונה מהנהגתו עם שאר בני האדם בעולם. באותה מידה שהקב"ה בחר בעם, הוא בחר בארץ. ככל הנראה גם אדמת ארץ ישראל לא נראית שונה באופן מהותי מאדמת ארצות אחרות אך מה ששמענו וראינו לאורך ההיסטוריה זה שהנהגת הקב"ה עם ארץ זו שונה מהותית מהנהגתו עם ארצות אחרות.
ארץ ישראל מיועדת לעם ישראל. העם המיוחד הזה, צריך מקום מיוחד בו הוא יוכל להביא את עצמו לידי ביטוי. זה לא רק חבל ארץ שיהיה לו בו שקט תעשייתי. חבל ארץ זה צריך גם לעזור מבחינה סגולית לעם הזה לבצע את תפקידו. העזרה הטובה ביותר שחבל ארץ זה נותן היא, יכולת גבוהה יותר להתקרב לקב"ה. איך זה עובד? אין לי ממש מושג. אבל ממה ששמענו וראינו במהלך ההיסטוריה זה פשוט עובד.

לפני זמן מה לקחתי יהודי יקר מארה"ב לראות את הר הבית. הבן אדם נרגש עד עמקי נשמתו. הוא עמד במקום נסער והיה מהופנט למראה (החורבן!).תוך כדי, הוא מספר לי שיש לו מנהג קבוע לבקר בארץ מדי שנה. בכל פעם שהוא חוזר לביתו אומרים לו חבריו שהוא מתפלל בדבקות מיוחדת כאילו הוא עבר חוויה מיוחדת. כנראה שבכל זאת יש משהו במקום הזה... 

מורנו ראש הישיבה שליט"א - פרשת כי תצא

כי תצא למלחמה - "בשביל הילדים"...


מאת: מורנו ראש הישיבה שליט"א


"כי תצא למלחמה על אויבך... וראית בשביה
אשת יפת תואר... והאחת שנואה... כי יהיה לאיש
בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו
ויסרו אותו ולא ישמע אליהם" )דברים כא, י-יח(.
וכתב רש"י: "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר
הרע, שאם אין הקב״ה מתירה ישאנה באיסור,
אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר
אחריו, כי תהיין לאיש וגו׳, וסופו להוליד ממנה
בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו".
הבה ונדייק להבין את לשון חז"ל "לא דיברה
תורה אלא כנגד יצה"ר", וכי איזה 'דיבור' יש כאן
כנגד יצה"ר, בהיתרה של אשת יפת תואר, והלא
דיבור זה 'בעדו...' של היצר הרע, ולא כנגדו?
עלינו להבין גם את עיקר היתרה של תורה
בנישואין אלו של יפת התואר, רק מפני שאם
לא נתיר לו, לחייל היהודי את העבירה, הוא
יעבור עליה בכל מקרה. וכי משום שלא יכול
אדם שלא לעבור עבירות, נתיר לו אותן?
דיוק נוסף שיש לנו לדייק בדברי רש"י, שהכניס
שני עניינים בקטע אחד וכתב לאחר הקטע
הראשון "שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה
באיסור", - אבל אם נשאה סופו להיות שונאה.
ולכאורה, דבר זה שאם נשאה, סופו להיות
שונאה, זהו ענין אחר ונוסף, ואיך מתאימה כאן
מילת 'אבל' שמשמעותה המשך ישיר לקטע
הראשון?
עוד עלינו להתבונן, מדוע באמת אם סופן של
הנישואים עם אשת יפת תואר, להגיע לבן סורר
ומורה, אכן לא תאסור תורה את יפת התואר?
המצוות לטוב לנו
יסוד נפלא בסוד מצוות התורה מגלה לנו תורתנו
הקדושה, בפרשה זו. כל מצוותיה של התורה,
מכוונות בצורה מדוייקת ביותר לאורחות חיים
מתוקנים, מושלמים ומלאי הנאה של האיש היהודי,
דווקא כאן בעולם הזה.
כך אמרה לנו התורה בפרשת ואתחנן )דברים
ו, כד( "ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה
ליראה את ה' אלוקינו, לטוב לנו כל הימים
לחיותנו כהיום הזה".
אתם שומעים ידידים יקרים, לטוב לנו כל
הימים, כאן ועכשיו, בימים אלו שלנו כאן
בעולם, מבקש הקב"ה להיטיב איתנו, ולגרום
לנו 'חיים' מהנים ומאושרים.
אנו לא עובדים את ה' רק כדי להשיג עולם הבא
באחרית ימינו, אלא עיקר עבודתנו היהודית
רוחנית, באה כדי לעשות לנו טוב ולשמור על
חיינו האנושיים כאן בעולם, באושר ובהנאה.
"שפת הילדים"
יודעת התורה שנכתבה על ידי בורא כל הלבבות,
את ליבו ונפשו של החייל הבודד, הרחוק
ממשפחתו ומקומו הטבעי והשמור, ולא אסרה
עליו לקחת, במצב זה, את אותה גויה, שאסורה
עליו במצב אחר, מפני שאכן, במצב כל כך לא
טבעי ואנושי, כמצב של מלחמה, יצרו של אדם מתגבר עליו ומכניע אותו.
אך יש לה לתורה, דרכים משלה, כדי לגרום
ליהודי לפרוש מן החטא, ואפילו במצב ביש
של מלחמה והפקרות. ברגעים קשים אלו, היא
מזכירה לו את ילדיו! היא אומרת לו: שמע, חייל
יקר, אני מבינה למצבך המיוחד, ואם דווקא אתה
רוצה להכניס גויה אל תוך ביתך, אתה יכול. אך
זאת עליך לדעת, שבסוף התהליך, אתה אמור
להתמודד עם 'בן סורר ומורה' בתוך הבית שלך.
או אז, כשנוגעים בילדיו של אדם, הוא מתעשת
ובדרך כלל לוקח אחריות ופורש מהעבירה.
כשמדברים עם בן אדם, ב"שפת הילדים", הוא
מוכן להתגבר ולקחת אחריות על חייו ועל דור
ההמשך שלו. כי מה שאדם לא מוכן להתאמץ
בשבילו, הוא מוכן בשביל ילדיו...!
זוהי שפתה המיוחדת של התורה, שירדה לסוף
דעתו של אדם, והבינה שהאיסור הכללי בלקיחת
גויה לא יעזור, אלא דרושה כאן שפה מיוחדת,
כדי להשפיע על האדם לפרוש מהעבירה.
מותר, אבל...
מאירים לנו מעתה דברי חז״ל ״לא דיברה תורה
אלא כנגד יצה״ר. דיבור זה שיכניע את היצר
הרע, הוא לא רק היתרה של יפת תואר, אלא כל
שלושת הפרשיות, הסמוכות זה לזה, יפת תואר,
ובן סורר ומורה.
כל הדיבור הזה, הוא דיבורה המיוחד של התורה
נגד יצר הרע. זהו דיבור משכנע, שאומנם אני
מתירה לך את האשה, אבל דע שתהליך זה
יגמר באסון של גירושים, ובן סורר ומורה. זוהי
כאמור שפה של ׳הילדים׳ שכל בן אדם בעל
שכל, לוקח אחריות ומבין...
אין זה סתם היתר של עבירה, אלא צורת שיכנוע
של התורה כיצד לאסוף כוחות ולהתגבר.
פעמים רבות אנו יודעים כשאומרים לבן אדם,
"מותר לך, אבל..." זה ישכנע אותו יותר מציווי
שאוסר באופן מוחלט.
אלול למען הילדים
ימים אלו של "אלול" הם הימים שאנו מבינים
מחדש את האחריות המוטלת עלינו בשמירה
על ארחות חיים יהודיים מתוקנים. יודעים אנו
זאת מכבר ש"לא דיברו חז"ל אודות חודש
'אלול' אלא כנגד יצר הרע"..., ול'אלול', ידידי,
יש שפה מיוחדת משלו, שעלינו לדבר אותה,
לשמוע ולהפנים.
כדי שנצליח בחיים היהודיים יותר, עלינו
להעמיד מול עיננו את תפקידנו העתידי בבניית
חיים מתוקנים שיכשירו אותנו בעתיד לבנות

בית מתוקן למען ילדינו...