מה עשו החשמונאים בבתי הכנסת? (כתבה) - חנוכה תשע"ג

מה עשו החשמונאים בבתי הכנסת?
סיור בבתי הכנסת במודיעין ובמודיעין עילית

יהושע לביא

לכבוד חנוכה, חגם של החשמונאים, נבקר בשני בתי כנסת עתיקים, שמצויים באזור בו הם גרו ופעלו.

ברחבי הארץ פזורים שרידיהם של למעלה ממאה בתי כנסת עתיקים, כעשרה מהם היו פעילים עוד בתקופת ימי הבית השני, זו עובדה שצריכה ביאור. מה בדיוק עשו שם, האם התפללו? איזו תפילה? מה היה נוסחה? האם הייתה תפילה אישית-פרטית או ציבורית?

סדר תפילת העמידה (שמונה עשרה) שבידינו תוקן בדור יבנה שלאחר החורבן, וכך אומרת הגמרא (ברכות כח:, מגילה יז:) "תנו רבנן: שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה". גם אם ניקח כפשוטם את המשך דברי הגמרא (שם יח.): "שכחום וחזרו ויסדום", הרי שברור שבתקופת היות בית המקדש על מכונו, כהנים בעבודתם ולווים בדוכנם, לא היתה התפילה עשויה כדוגמת זו שנוהגת בימינו.

הכתובת היחידה שנמצאת בידינו מבית כנסת בן אותה תקופה, היא כתובת מבית כנסת שלא שרד. זוהי "כתובת תיאודוטוס" שנמצאה מושלכת בעיר דוד, והיא מוצגת כיום במוזיאון ישראל. הכתובת בת עשר שורות, כתובה ביוונית, ונכתב בה כך: תיאודוטוס (בן) וטנוס כהן וראש בית הכנסת, בן ראש בית הכנסת, נכדו של ראש בית הכנסת, בנה את בית הכנסת לשם קריאת תורה, ולימוד מצוות, ואת האכסניה והחדרים ומתקני המים לשם ארוח הנצרכים מן הנכר, שאותו (את בית הכנסת) יסדו אבותיו והזקנים וסימונידס". שלש פעולות מפורטות בכתובת, והן: לימוד תורה, לימוד מצוות, הכנסת אורחים.

אום אל עומדאן

שריד לרוח אותם דברים מוצאים אנו במקום אחר (שבת לב.): "תניא, רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: בעון שני דברים עמי הארצות מתים - על שקורין לארון הקודש ארנא, ועל שקורין לבית הכנסת בית-עם". כלומר, בית כנסת מבטא בשמו את מהותו "מקום שמתכנסים בו". רק לאחר החורבן הפך מוסד בית הכנסת למקום שעיקר ענינו הוא התפילה: "ונשלמה פרים שפתינו (הושע יד). אמרו ישראל: רבש"ע, בזמן שבית המקדש קיים היינו מקריבים קרבן ומתכפר, ועכשיו אין בידינו אלא תפילה" (במדבר רבה קרח פרשה יח).

כשאנו ניגשים אל מבנה עתיק ורוצים לזהותו כבית כנסת, אנו נוטים להתבונן תחילה לאיזה כיוון נוטה המבנה, כשהרצון הוא לראות אותו פונה בכל מקרה לירושלים, והאמת שזו טעות. אך לפני שנתבונן במקורות ההלכתיים כדאי לדעת שגם בימינו - לאחר שכבר נפסקה ההלכה שמתפללים לכוון ירושלים (בבא בתרא כה., וברכות כח:) עדין ישנם בתי כנסת שפונים לכוונים אחרים, ולא רק בארצות ניכר. לדוגמה, בשכונה הסמוכה למקום מגורי, השכונה החרדית של פתח תקוה, ברחוב אריה בן אליעזר ישנם בתי כנסת שפונים דרומה-מזרחה לכוון ירושלים, וישנם שפונים לדרום מערב. מדוע זה כך? אין לי תשובה. עובדה!

לאן פנו בתי הכנסת בתקופת בית המקדש? למעשה לכיוונים שונים, מצדה והרודיון פנו (בערך) לירושלים. קיסריה למזרח, מגדל למזרח, גמלא למערב. אך האמת שזה לא מדויק. ראשית, מפני שבניגוד לבתי הכנסת של ימינו אליהם נכנסים דרך הפתח שנמצא בצד המנוגד לכוון התפילה, הרי שבימים ההם נפתח הפתח בכוון מזרח דווקא, זכר לבית המקדש: "אין פותחין פתחי בתי כנסיות אלא למזרח, שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח, שנאמר: והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוהל מועד מזרחה" (תוספתא מגילה פרק ג, רמב"ם תפילה פרק יא הלכה ב, וע"ע בשו"ע או"ח סימן ק"נ ובמ"ב ס"ק יא, ואכמ"ל). שנית, מפני שכבר אמרנו שבבתי הכנסת ההם לא התפללו אלא למדו תורה. ממילא בתי הכנסת ההם לא פנו אל עבר נקודה חיצונית כלשהי, אלא אל עבר מרכזו של המבנה עצמו, אל מרכזו של האולם שבו ישב הקהל.

בד עיסא

סיכומם של דברים. בתי הכנסת של ימי הבית השני נבנו על פי התוואי הטופוגרפי של השטח שהוקצה להם. פתחם היה מכוון (על פי רוב) לצד מזרח, אך חזית בית הכנסת היתה מרכזו של ההיכל, כאן עמד החזן, עמד ובידו ספר התורה העשוי מגילה וקרא מתוכו אל הקהל שישב סביבו.

אם נתבונן בצורתו הפנימית של המבנה, נוכל לראות שלעולם סובבים אותו ספסלי אבן מדורגים בצורת האות ח' הבנויים סביב קירות המבנה, עליהם ישבו הלומדים, האזינו לקריאת התורה מפי החזן, וניהלו דיון הלכתי ער.

***

כאמור, מועדים פנינו אל שני בתי כנסת עתיקים, שניהם מתקופת הבית השני, לפחות באחד מהם נמצאו ממצאים חשמונאיים מובהקים (מטבעות ועוד). בשני נתגלו ממצאים מסוף ימי הבית השני.

הראשון הוא בית הכנסת "אום אל עומדן" (=בערבית "אם העמודים", אך יש הרוצים לראות בשם זה משום שיבוש ושימור השם "מודיעין"). בית כנסת זה נמצא על שפת רחוב שדרות החשמונאים שבעיר מודיעין. ניסע בכביש זה ממרכז העיר דרומה, אל עבר כביש מספר 3 ומחלף לטרון. מעט לפני הפניה אל דרך מנחם בגין, בצידו השמאלי של הכביש, נבחין בשטח מגודר. נמשיך אל דרך מנחם בגין ונחנה אל הרכב, ונשוב רגלית בזהירות!! אל השטח המגודר.

ניתן לעמוד ליד הגדר ולהציץ פנימה אל בית הכנסת שבולט בצורתו במרכז המתחם. סביבו נמצאו מקוה טהרה ובית מרחץ, כמו גם קברים וסמטאות, כולם של הישוב היהודי (מודיעין?) ששכן כאן באותה תקופה.

השני הוא בית הכנסת של "חורבת בד עיסא". בית כנסת זה שוכן בתוך המתחם הארכיאולוגי שבקצה רחוב מסילת יוסף - מודיעין עילית. במתחם זה נמצאו ממצאים מתקופת בית המקדש השני ועד למרד בר כוכבא, שפע של מקוואות, בתי בד ומבנים מסוגים שונים. בימים אלו עובר המתחם הסדרה לקראת פתיחתו לביקורי הקהל הרחב.

סביב מתחם זה נמצאו מספר מערות קבורה, כולם עברו הליך של שימור. ניתן לראות לפחות שתים מהן, האחת עשויה כמגדל עגול בתוך גינת המשחקים שברחוב מרומי שדה, והשניה כשטח פתוח ומגודר ברחוב מרומי שדה, ליד פינת מסילת יוסף.

בית האלוקים בשילה (כתבה) - ראש השנה תשע"ג

בית האלוקים בשילה

הקשר בין הפטרת יום א' דר"ה לעיצומו של יום, מבואר בגמ' (ברכות כט.): "דאמר מר, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה" & ההפטרה מספרת על הרקע ללידת שמואל, והיא מאפשרת לנו הצצה חלקית בלבד לנעשה במשכן שילה & הפרקים שלאחר מכן מפורטים יותר, ומוסיפים עוד נדבך על המעשים הנעשים במשכן שילה, ועל הסיבה שהביאה לחורבנו.

יהושע לביא

חנה עולה עם בעלה לשילה, היא מבקשת להתפלל שם לפני הקב"ה על צרתה, יחד עימה עולה גם צרתה (במובן השני של המילה), אך עלי חושד בה שהיא שיכורה. האמנם נדיר היה למצוא מתפללים בשילה? הפרק הבא (ב' פסוקים כז-ל) נותן תשובה חיובית: "לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי".

התגשמות נבואת ה' הראשונה אל שמואל, מיהרה לבוא. פלשתים נלחמו עם בני ישראל באפק (אזור ראש העין של ימינו), בקרב הראשון נפלו 4,000 איש, בני ישראל מיהרו לשלוח אל שילה ולהביא משם את ארון ברית ה', אבל גם הוא לא הועיל, הגזירה הייתה נחרצת, הארון נפל בשבי, נדד בין ערי פלשתים שבדרום שפלת החוף, עד שחזר לידיהם של תושבי בית שמש.

בנקודה זו מצפים היינו לקרוא שבני ישראל השיבו את הארון אל משכן שילה, אך לא כך. הפסוק (פרק ז א-ב) מתאר את העברת הארון אל קרית יערים ושהייתו שם במשך 20 שנה, עד שבא דוד (שמואל ב פרק ו) והעלהו לירושלים. לכאורה תמיהה גדולה.

סופו של משכן שילה לא מתואר בספר שמואל, אך דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. בשני מקומות מסופר מה היה סופו, האחד בתהלים (עח ס): "וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם". השני בירמיהו (ז ג-ט): "לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל... וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו... כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ. וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי".

בין משכן שילה לבית המקדש בירושלים, נדד המשכן בין נוב (שנחרבה עם הריגת כהניה בידי שאול) לגבעון ס"ה 52 שנה.

* * *

היכן נמצאת שילה, ומה ענינו של משכן שילה?

כיפת השכינה

כשנכנסו בנ"י לארץ, שהה המשכן 14 שנה בגלגל, היו אלה שנות הכיבוש והחלוקה. אח"כ עבר המשכן לשילה ושהה בה 369 שנה. היה זה משכן שונה באופיו מהמשכן שבמדבר, כך למשל בנוי היה מאבנים, ורק גגו הורכב מאותן יריעות שעשה משה רבנו.

מדוע נבחרה שילה מכל ערי הארץ?

מקום המקדש הובטח לשבט בנימין, כבר בברכתו של משה רבינו (דברים לג יב): "לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן". כל המקומות בהם שהו המשכן וביהמ"ק נמצאים בנחלת שבט זה. למעשה נמצאת שילה בנחלת שבט אפרים, אך חז"ל קבעו ששילה הייתה עיר מבדלת, כלומר עיר של בנימין בתוך נחלת בני אפרים (עיין במלבי"ם יהושע טז ו).

בני ישראל נכנסו לארץ מיריחו מערבה (לעי, בית אל גבעון וערי השפלה), לפני כן הם עלו דרך נחל תרצה להרי גריזים ועיבל, כדי לקיים את מעמד הברכה והקללה. השבטים הראשונים שכבש את נחלתם והתיישבו בה הם בני יוסף - אפרים ומנשה. המקום הצפוני ביותר של בנימין, הקרוב אל בני יוסף הוא שילה.

אשר על כן, אל שילה קיבץ יהושע את בני ישראל כדי לחלק את נחלותיהם (שם יח א).

לימים נחרבה שילה וננטשה, המשכן נדד דרומה והמקדש נבנה בדרום נחלת בנימין הסמוכה לנחל יהודה, בירושלים.

שנים רבות נשמר זכרון משכן שילה בתודעת העם. כאלף שנה ויותר אחרי חורבנו, מצינו תנא שאומר יומא לט:) "אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד: פעם אחת הלכתי לשילה, והרחתי ריח קטורת מבין כותליה". עברו יותר מאלף שנה, וביקר במקום ר' אשתורי הפרחי (נפטר לפני כשבע מאות שנה). אגב, בהקשר לשכם, הוא מציין (כפתור ופרח פרק יא) שקדושת מקום מזבח לא פוקעת עם חורבנו.

מקומה של שילה מבואר בכתובים בדיוק רב (שופטים כא יט). שם המקום נשמר בפי התושבים, והערביים כינוהו "סיילון", כיום בין עפרה לתפוח על כביש 60.

* * *

החפירות שנערכו בתל (החל מלפני כשמונים שנה, והם מתמשכות עד עצם היום הזה), גילו ממצאים מענינים.

בצפון התל, באזור נמוך מעט ["בין כתיפיו שכן"], נמצא שטח חצוב ומפולס למישור בסלע, שמידותיו קרובות למידות המשכן. סביבו חומות העיר והשער מאותה תקופה (עלי הכהן מת בהיותו יושב בשער העיר), מחסנים רבים שסימני שריפה וחורבן ניכרים בהם ועוד.

מקום המשכן

הממצא המפתיע ביותר (למעשה הוא צפוי ביותר), הוא ממצא כפול.

חז"ל (משנה מגילה א יא) קבעו: "אין בין שילה לירושלם אלא שבשילה אוכלים קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה ובירושלים לפנים מן החומה".

בתחתית העמק, למרגלות תל שילה, נמצאו שרידי חומה נמוכה שהתוואי שלה הוא הנקודות מהן נשקף מקום המשכן אותו הזכרנו לעיל. האמנם נבנתה חומה זו לסמן את תחום אכילת קדשים?!

הממצא השני קשור אף הוא לאותו ענין. בשר הקדשים בושל בסירי חרס, משעבר זמן האכילה, הפך הבשר לנותר, ודינו של הסיר להישבר (כלי חרס אין להם טהרה אלא בשבירה).

ככל שאנו מתקרבים לאזור התל, מוצאים אנו יותר שברי חרס מתקופת המשכן, אך משעה שאנו עולים אל ראשי ההרים, נעלמים לפתע השברים, והקרקע חשופה מהם לחלוטין.

* * *

ועוד שני דברים: האחד הוא שרידי מסגד שכפי הנראה עומד על יסודותיו של בית כנסת עתיק ממנו, מבנה זה מתואר ע"י ר' אשתורי הפרחי בשם "קובת א- סכינה" כלומר "כיפת השכינה". מה שמלמד אולי על ישוב יהודי שביקש להתבשם ממשכן שילה, עוד בתקופה הביזנטית (כארבע מאות שנים אחרי חורבן בית שני). השני הוא בית הכנסת של הישוב שילה של ימינו.

שער העיר

זהו בית כנסת שבנוי במתכונת המשכן. קירותיו דומים לעמודי המשכן ובמספרם, תחתיהם אדני בטון, וגגו עשוי דמוי יריעות.

ארון הקודש, הבימה, ואפילו כיור המים מזכירים בצורתם את מבנה המשכן, ומזבח העולה מיוצג ע"י גרם המדרגות החיצוני המוליך אל עזרת הנשים.

* * *

ראש השנה, מאופיין בקול השופר, אך גם בתפילה שקטה.

מקצת מדיני תפילה, ובכלל זה הנעת השפתים, נלמדים מתפילת חנה בשילה (רמב"ם הלכות תפילה פרק ה הלכה ט).

יהי רצון שיתקבלו תפילתנו כתפילתה של חנה בשילה.