הלל עזרא ואלחנן קנוף

ארגון "בזכותן" פתח קו חם לנשים חרדיות שנתקלות באפליה במקום עבודתן, תנאי העסקה לא הוגנים ויחס בוטה מצד הבוסים. בשבוע האחרון התברר שוועדת הרבנים לענייני תקשורת חסמה את הקו שלהם מסלולארים כשרים. אחת הנשים פנתה לתקשורת שגינתה את המהלך – תגובת וועד הרבנים, נכון לכתיבת השורות, עדיין לא ניתנה.יש כאן מגמה כללית של כיבוס הטינופת בתוך הציבור וכל ניסיון להחצין בעיה ציבורית – וודאי לתקשורת – נתקל בהתנגדות עזה מצד מנהיגי המגזר. שאלנו את הבחורים מה דעתם בנושא. התשובות בטור שלפניכם. 

הלל עזרא

כמו שנאמר למעלה. הנידון הוא לא ארגון "בזכותן" וחסימת הקו החם שלהם לשיחות ממכשירים כשרים. הנידון הוא באופן עקרוני על הגישה הרוחבית שבכל נושא העלול להוציא את הציבור החרדי באור שלילי, ההוראה היא לשמור את הטענות בבטן/לפנות לפתרונות פנים מגזריים. כלומר – בשלב הראשון צריך להבין למה.

הסיבה היא פשוטה. הציבור החרדי מחזיק בדעה שהוא הזרם היחיד השומר על תרבות יהודית אוטנטית הנסמכת בעיקר על שמירת הלכה ולא על פולקלור היסטורי. אני מעוניין להימנע מהגדרות ארכאיות כמו "פח השמן הטהור" או "שארית הפליטה" אבל עם רוח הדברים אני מזדהה בהחלט. יש לנו תפקיד חשוב בזירה היהודית ועם התפקיד הזה באה אחריות. מניסיון העבר, כשדברים כאלה יוצאים החוצה זה יכול, לעיתים, לערער מערכת שלימה החיונית ביותר למעמדו וחוסנו של הציבור החרדי וכשעושים דברים כאלו ללא הבחנה זה יוצר נזק.

כמובן שמי שלא מעוניין לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ לא אומר שנשאר עם הכביסה מלוכלכת. הרבה לא יודעים, אבל בתוך המגזר פועלות "מכבסות" במגוון תחומים – ברוב המקרים בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה – הנותנות מענה מתאים הרבה יותר לאדם החרדי – הפוגע והנפגע. ארגון "בזכותן" פועל ללא כל רגולציה חרדית וגם לא מתיימר להבין את כל הפוליטיקה שסביב עניינים שבהם הוא עוסק. את הנזק שאותן נשים גרמו כבר ראינו בבחירות האחרונות ובהחלט יש עניין לעצור את המגמה הזאת במידת האפשר.

את הדברים שנכתבו כאן קשה להסביר לאדם חילוני ולכן, כך אני מאמין, התגובה הזאת לא נמסרה לתקשורת. אבל לנו, כחרדים עובדים, זה נוגע וגם יכול להתקבל בהבנה ואני, אכן, מקווה שהארתי מעט את הנושא.

אלחנן קנוף

בעיניי, הסיבה שבגללה יש בכלל את התופעה של האפליה היא בגלל ה'חפיפניקיות', המחשבה שאפשר לעשות דברים מתחת לשולחן והכול בסדר. זו גם הסיבה שבגללה מתנגדים לקו הזה, מתוך מחשבה 'חפיפניקית' שאפשר לפתור הכול בתוך ה'שטיבל'.

ישנה טענה עתיקת יומין, שאם משהו שהוא לא הדבר הכי טוב או המושלם  יתקשר לציבור החרדי, יצא החוצה וידווחו על כך בתקשורת, זה יעשה רע לציבור החרדי. בהגזמה אומר, שאם כן נוציא תקנה חדשה, שלא להזמין אמבולנס במקרה שילד נפל מחלון, כי חלילה עלולים לומר שחרדים מתנהגים ברשלנות עם ילדיהם, כמו שאנו מבינים שזה אכן מקרה מצער וצריך לטפל בהורים אם אכן הייתה רשלנות וכן, שהמשטרה תתערב ותנקוט צעדים אם צריך, אפילו רק בשביל שכך אנשים ישמעו על המקרה והנושא ייכנס למודעות. אז ברור שאם זה לא משהו שהשתיקה יפה לו, אין צורך לנסות להשתיק את הפרשה, כך שהטענות של כל אותם 'מצקצקי לשון ומגלגלי עיניים' נגד "כיבוס הכביסה המלוכלכת בחוץ!, אינה רלוונטית.

בוס שמפלה לרעה עובדת, זו לא תופעה, זה נגע רע שצריך לבער. מערכת שתטפל במקרים של יחס פוגעני של בוס כלפי העובדת שלו זה דבר ראוי ורצוי.

גם אם אכן ראוי לטפל בכזאת תופעה בגבולות הציבור החרדי, במצב הנוכחי אין דרך לטפל בזה בפנים. בציבור החרדי פועלות כל מיני "מכבסות פנימיות", משמרת הצניעות/החינוך/הקדושה וכו'.

ה "מכבסות" האלו לא הוכיחו עצמן שפועלות, ואלה שכן פועלות הן לרוב על די מעשים מפוקפקים, שלא בהכרח (אם בכלל) עושים צדק אם המופלה לרעה.

זה לא פיתרון, זו בריחה מהמציאות, עצימת עיניים!!!

אלחנן קנוף

השבוע נתקלתי בסיפור שמאוד התרשמתי ממנו ואני רוצה לשתף אתכם בסיפור ובמסר שאני רואה בו.

ישכר, היה יהודי פיקח עד מאוד. אבל כבר אמר שלמה המלך: לא לחכמים לחם. צריך גם מזל.

וישכר בזבז זמנו בניסיונות כושלים וחוזרים כדי לנסות לעשות כסף.

והנה שמע כי בעיירה הסמוכה, יוכלו להשתתף ולרכוש את כרטיסי ההגרלה של הפיס המקומי.

הוא אסף וקיבץ את כל חסכונותיו. קנה כרטיס והמתין לבאות.

הימים הבאים עברו עליו בחרדה מסוימת. היה דרוך כולו לחדשות הסוערות : מי זכה בהגרלה.

לבסוף הגיעו התוצאות. בראש הטבלה נרשמו שתים עשרה ספרות. ישכר בדק אחת לאחת – ושאגה פרצה מפיו: אני הזוכה המאושר!!

הוא הגיע לביתו ומיד ארז מיטלטליו. שכר בית מרשים הטובל בגני ירק. החל לשלוח ידו במסחר. וגם פתח את ביתו לעניים ולוועדות הצדקה השונות.

בעיקר ישכר השקיע בחינוך הילדים. ואמנם ילדיו חונכו היטב. וגדלו בעולם של תורה.

ובכל שנה, בתאריך הנקוב של יום ההגרלה, היה אוסף את ידידיו ומוקיריו והיה עורך סעודת הודיה לפאר שמו של הבורא יתברך וחסדיו המגולים, אשר השפיע לו כל כך הרבה טוב.

שנים חלפו. עשור ועוד עשור. נינים מתרפקים על ברכיו.

והנה התהפך עליו מזלו. ההפסדים הלכו ותפחו. לבסוף היה צריך לפנות את ביתו, להפרד מכל משרתיו, ולשוב עם צרורו על שכמו לבקתה עלובה.

הימים חלפו, והנה הגיע התאריך המיועד. אותו תאריך קבוע בלוח השנה של ישכר, אשר בו היה עורך את סעודת ההודיה הפרטית שלו.

כל מכריו התלחשו, איך יתמודד ישכר מול תאריך כאוב כזה?!

וראה זה לפלא. ישכר לא רק שלא נשבר, אלא הזמין את כולם לסעודת ההודיה הקבועה שהוא עורך.

והסעודה, כמה יפה ומפוארת. מלאת מטעמים. מאיפה היה לו כסף? מי יודע מה מישכן בעבורה...

שאלו כולם: אבל הסעודה השמחה הזו, על מה ולמה? הרי כבר לא נותר מהעושר השמור ההוא. והגעת לאותו מצב של עוני ומחסור שלפני הזכייה הגדולה. על מה אתה שמח ביום כזה?

התבונן בהם ישכר מופתע.

שאלתכם זו ששאלתם אותי, אינה מובנת לי כלל. אוצרותיי אבדו ואינם. אבל השמחה על העושר שהיה מנת חלקי, לא תפוג לעולם.

שמחה? התפלאו כולם.

כן! הוא התבונן בבנו ושאל בקול קשה: האם לא הבאתי לכאן את המלמד הכי טוב בכסף הרב שהיה לי? זה שהיום אתה ראש ישיבה, בזכות מה? התבונן בבנו השני ושאל אף אותו: האם ילדותך דומה לילדותי, בה הייתי בור ועם הארץ, כפשוטו. לא יודע א' ב'. כי לאבי לא היה ממון כדי לשלם למלמד?

ואתה, איך זכית להיות דיין בבית הדין, אם לא ששיננת עם הרב את כל השיעורים הפרטיים?

רבותי! אמנם אין בידי מן הממון מאומה. אבל מאושר אני על הזכייה הזו. נשארו לי מאז נכסים שלא יסולאו בפז. בני ובנותיי וכל דורי, בני תורה הם! האם לא אעשה על כך סעודת הודיה??

העם היהודי עבר תלאות אינספור. פרעה הוחלף באנטיוכוס, ובאחשוורוש, ובהיטלר ימ"ש ובסטאלין, ואיראן וחמאס... ועדין לא נושענו.

אבל שמחת הפסח נשארת שלמה. על מה היא באה?

על היקר מכל. על כך שנהיינו לעם. על כך שקיבלנו תורה. ועל כך שלמרות הכול, למדנו לשרוד, לא ליפול ,, להתעקש להמשיך, ובעיקר לנצח. כי תורתנו היא הנצח.

בהפטרת השבוע נאמר" ומי כמוני יקרא, משומי עם עולם ואותיות".

אכן, לנו היהודים יש להם כינוי חגיגי ומרגש "עם עולם ואותיות". יציאת מצרים הייתה מכוונת למטרה הזו של קבלת התורה. ועד היום זו סיבה הכי ערכית כדי לשמוח.

עכשיו אנחנו יוצאים לבין הזמנים אחרי זמן חורף פורה במיוחד שהספקנו בו הרבה דפי גמרא ושמענו הרבה על יהדות, השקפה ואמונה, כלים שיעזרו לנו לחיים ולחג המתקרב, אז חברים, בואו נשמח עם המתנות שקיבלנו ושננצל אותם כמה שיותר.

והלוואי ונזכה לקבלת התורה בשלמות, בחג החירות ויבנה לנו בית הבחירה , וימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאותיו.

שבת שלום ופסח כשר ושמח.

בזולה

1X1 עם אלחנן קנוף

במה אתה עובד?

אני עובד בחברת תרופות שעובדת עם משרד הבריאות. רוב העבודה היא משימות בירוקרטיות כמו להגיש טפסים לרופא ולהחתים אותו על אישורים רפואיים.

מה הדבר שאתה הכי אוהב בעבודה שלך?

למרות שלא למדתי רפואה ואני לא דוקטור, אבל הידיעה שאני חלק קריטי בחוליה מאד חשובה שתפקידה לעזור לחולים ולהקל עליהם מהכאבים שלהם מאד משמחת. בנוסף, הידיעה הזאת נותנת לי כוח לרגעים שבהם נמאס לי להתמודד מול הררי הדפים וגבעות המסמכים ובאופן כללי עם כל הבירוקרטיה.

מהי הישיבה בשבילך?

מקום שבו אני לומד על עצמי, מגלה על התכונות שיש בי ועל הכוחות שלי ואיך לנתב אותם למקסימום.

 מוטו לחיים:

"כשאתה עושה משהו, תעשה אותו מושלם".

תובנה לחיים:

מאיפה הבאת את השאלה הזאת???

מי המודל לחיקוי שלך?

אח שלי ידידיה. לפני ארבע עשרה שנים הוא עבר תאונה שבעקבותיה הוא נהיה משותק בארבעת הגפיים, מהצוואר ומטה. אני מסתכל על אח שלי ולכאורה אני רואה בן אדם שאלוקים דפק אותו, ולקח ממנו כל סיבה אפשרית לכך שיישאר לו טעם בחיים, אבל אם כל זה הוא שומר את האמונה, הוא מבין שיש פה מצב שהוא אמנם קשה אבל הוא יודע שלמרות שהוא לא מבין, הוא מקבל את המצב ומשלים איתו. יש דבר מדהים אצלו, המאבק שלו כל יום מחדש, להמשיך את החיים, וזה דוגמא בשבילי איך להתמודד.

משהו שהיית רוצה לשפר בישיבה?

חסר לי שאין פה מספיק את המושג חברותא, רוב הלימוד בישיבה מתבצע בצורה של שיעורים. לקבוע סדר לימוד אפילו של עשר דקות עם חבר, אחרי שחרית או מנחה או סתם בזמן פנוי במשך היום, התוצאות של זה מדהימות, זה מחזק קשר בין חברים ונותן בסיס לחברות, בסיס של קשר חזק ורוחני. בנוסף לזה שבסוג כזה של לימוד יש תוצאות הרבה יותר טובות, יותר זוכרים את הלימוד והוא הרבה יותר חוויתי.

מה הדבר שאתה הכי נהנה ממנו בישיבה?

הוועד של הרב ביום חמישי, הרב מציג את המצוות והתורה באופן שונה ממה שכל רב אחר או משגיח היה מציג את זה, זה לא חידושים, אלא פשוט להציג את הדברים בצורה חווייתית ומרעננת. זה רגע שאני מחכה לו כל השבוע וזה נותן לי המון בכל תחום.

מה התחביב שלך?

התנדבות, בזמן האחרון אני מתנדב פעם בשבוע בעמותת 'בית הגלגלים', זו עמותה שעוזרת לשיקום ויוצרת פעולות חברתיות לילדים עם נכויות פיזיות. אני מכין להם שם כריכים (הם מאד אוהבים טוסט שוקולד, מומלץ!), ואחר כך עושים פעולות של יצירה ועוד מגוון תוכניות. אני ממליץ לכל בחור גם להתנדב, יש משפט קיטשי שאומר "לתת זה לקבל", מההתנדבות גילתי שזה פשוט נכון.

משהו שלא ידענו עליך?

לפעמים כשאין לי כוח להיות בישיבה אני שולח את התאום שלי יהונתן במקומי.

כן. לא. שחור. לבן.

עישון סיגריות בבית מדרש, לגיטימי?

אלחנן קנוף: 

נפתח בזה שאני לא מ"אויר נקי-העמותה נגד עישון", גם אם אשב בזולה והיא תהיה אפופת עשן סמיך, לא אקום ואדרוש מהמעשנים  לכבות את הסיגריה כיון שזה מקום שמיועד לבחורים לגלגל שיחה על הבחירות שהולכות וקרבות, על טורקי קטן ומלברו ארוך ולגיטימי שיעשנו שם, במיוחד לאור זה שאפילו הישיבה הציבה שם מאפרות .

יש סטיקר שמראה בית קברות עם שלוש מצבות, על המצבה ימנית כתוב "מעשן", על המצבה השמאלית כתוב "מעשן", ועל המצבה האמצעית רשום "ביישן". כשאנחנו יושבים יחד בבית המדרש (ולא משנה אם זה סדר א' או סדר ג' ) ובחור פותח סיגריה, אמנם בשבילו  זה "גן עדן" אבל הוא צריך לקחת בחשבון שבכך הוא מקרב את חברו לגן עדן. אתה צריך להבין שהחוק הקיים "חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון", לא נעשה כי היה איזה פקיד זוטר במשרד הבריאות שהיה משועמם במהלך הפסקת הצהריים (הם משועממים כל היום, לא רק בהפסקת הצהריים), אלא לאחר מחשבה רבה בנושא, מחקרים ובדיקות לעוצמת הנזק של העישון הפסיבי ועל השלכותיו.

וכל זה, לא נעשה באופן שרירותי של אדם שלא מעשן אלא תוך כדי התחשבות בקהל הישראלי שכן מעשן .

תארו לכם אילו הייתם יושבים בבית קפה על אספרסו ועוגה, ולפתע תראו את המלצר לוקח אקונומיקה ומטפטף לתוך הכוס קפה של הבחור לצידכם, אני חושב שלא תשקטו ולא תנוחו עד שאותו מלצר יפוטר לאלתר (במקרה הטוב). אז למה בבית מדרש שהוא מקום המיועד לכולנו ללמוד ולהחכים, זה לגיטימי לקחת סיגריה ולדחוף לשני בפה ובאף?!

אתה לא יכול להכריח את השני לעשן!!! זה פשוט לא פייר! קל וחומר אם זה מפריע לאותו שכן שלך לבית המדרש. ויש הרבה אנשים שסובלים מכך, כולל ראש הישיבה שלך!

במקרה ובא לך סיגריה תקום ותזיז את עצמך לזולה, אל תהיה אגואיסט, בלתי מתחשב ופורע חוק.

למרות שאני נגד עישון, הנה משהו שיעביר לכם את הנקיפות מצפון (במידה ויש) בכל שאכטה :
אני: אתה מעשן?

חבר: כן
אני: כמה קופסאות ביום?
חבר: 2
אני: כמה זמן אתה מעשן?
חבר: 15 שנה
אני: וכמה עולה קופסא?
חבר: 30
אני: אתה מבזבז ביום 60 שקל על סיגריות, בשנה זה 21,900 בחמש עשרה שנה בזבזת 328,500 שקל, יכולת לקנות בזה מרצדס!

חבר: ואתה מעשן?

אני: לא.
חבר: אז איפה המרצדס שלך ???

שיהיה לכולנו בריאות, שמחה, ואורך ימים

מוטי קרליץ:

נכון שסיגריה זה דבר לא בריא, כל אחד שמעשן ובטח מי שלא מעשן יודע את זה. בישראל, כיום, פחות מרבע מהאוכלוסייה מעשנת. יחד עם זאת, הרוב המוחלט של האזרחים, שאינם מעשנים, חשוף לעישון כפוי.

רוב העישון מתבצע באזורים מאוכלסים ולרוב במקומות סגורים (מסעדות, בתי קפה, קניונים, מקומות עבודה וכדו'). אז למה בכל זאת אנשים ממשיכים לעשן במקומות סגורים?

תשאלו כל אחד שמעשן מתי הוא מרגיש שהוא חייב סיגריה התשובה תהיה בסביבת אנשים לרוב זה יהיה אחרי האוכל, בדרך כלל זה יבוא עם משהו מתוק, אבל בזמן שיחה שאתה יושב עם אנשים, מתישהו יבוא הרגע שאתה חייב סיגריה ואפילו לקטר יותר מסיגריה אחת (סוג של אשליה שזה עוזר לחשיבה).

כדי שהקוראים שלא מעשנים יבינו, אני ישתף אתכם בסיפור שקרה לי אתמול, הייתי אתמול בבית קפה וישבתי בחוץ. במקום לא היו עוד אנשים חוץ ממני, לאחר כמה דקות, שעמם לי באצבעות, החלטתי להדליק סיגריה, בתזמון די גרוע הגיע לשם אדם אחר, כשהוא ראה שאני מתכוון להדליק את הסיגריה, הוא ביקש ממני שלא לעשן במקום, אמרתי לו שאין בעיה לעשן בשטח פתוח, התווכחנו על זה, הוא טען שזה מקום ציבורי ולכן זה לא משנה שזה בשטח פתוח. לבסוף, לא הגענו להסכמה, ויצאתי משם לאחר מכן מלא בהרהורים אפופי עשן.

הצצתי בחוק כדי לדעת מה נכון. "מזנון, בית קפה או מסעדה, לרבות כל בית אוכל אחר, שיש בהם עשרים מקומות ישיבה לפחות, למעט השטח שהוקצה לכך בחלק הפתוח לציבור שבו יהיה העישון מותר". (חוק הגבלת עישון במקומות ציבוריים התשמ"ג)

מה שרואים בחוק, שמותר לי לעשן בחוץ למרות שיש שם כאלה שזה מפריע להם.

לצורך העניין ניקח את הבית מדרש כדוגמא, קבוצת בחורים מעשנים בבית מדרש, נכנס בחור אחר שלא מעשן ומפריע לו מאד העישון, הדבר הראשון שהוא יבקש זה לכבות את הסיגריה, או שהמעשנים יצאו החוצה, אבל אם הוא יהיה מעוניין להצטרף לשיחה פתאום כבר אין לו בעיה שמעשנים לידו.

וכמו שאני לא מבקש ממך שלא להטעין את הפלאפון לידי, אפילו שזה מכפיל את הקרינה פי תשע, וכמו שאני לא מבקש ממך שלא לקלף קלמנטינה לידי אפילו שזה מסריח נורא וכו'. כך גם אתה צריך להבין, שמי שמעשן לידך זה דבר שהוא צריך וזה לא לעניין להגיד לו אל תעשן פה! מה גם שלהרבה אנשים שלא מעשנים זה בכלל לא מפריע מה שהופך את עישון בסביבת אנשים לדבר נורמטיבי.

מי שלא מעשן וזה מפריע לו טוען, למה אתה מעשן לידי? יש לך מלא מקומות לעשן. אני אומר לו, תבין שעכשיו אני פה!  ושאני באמצע ללמוד או באמצע שיחה, ואני חייב את הסיגריה עכשיו, זה לא שאני בכוונה מעשן פה כדי להציק, אתה צודק שאני יכול לעשן במקום אחר, אבל מה לעשות שאני תקוע פה עכשיו.

מה יוצא לנו, לא יעזרו טענות של אף אחד כמה שזה מזיק ומסריח, מי שמעשן ימשיך לעשן גם במקומות סגורים בטענה שאתה יכול ללכת, אף אחד לא מכריח אותך לעמוד לידי

ומי שלא מעשן ימשיך לעמוד ליד מעשנים ויבקש מהם לכבות את הסיגריה בטענה שזה מפריע לו, אבל חשוב שיזכור, שהמעשן יודע שזה מזיק ואע"פ כן מעשן אז למה שיהיה אכפת לו שזה מפריע לך.

הפתרון לדעתי, לשים שילוט פה אסור לעשן! בדרך כלל מעשנים מתחשבים במקום כזה

איפה שלא תמצא שלט כזה תדע שפה מותר לעשן.

.