פרשת השבוע נראית לי מתאימה מתמיד לשבועות שבהם אנחנו נמצאים.
"כי תצא למלחמה על אויבך-ונתנו ה' אלוקיך בידך" כבר דרשו דורשי רשומות
שהמלחמה כאן רומזת גם למלחמת היצר וכשהאדם רציני במלחמה הזו הקב"ה מסייע בידו
והוא מצליח. אבל משהו במלחמה הזו מורכב קצת. האדם חוזר מהמלחמה עם שבויים.
ומהפסוקים הבאים אנחנו לומדים שבשלל השבי יש גם אשת יפת תואר שמכניסה את האדם
לבעיות חדשות... בעיני המסר שנלמד כאן מרמז לנקודה הזו: האדם שנמצא במלחמה עם עצמו
תמיד מוצא את עצמו מפסיד בנקודה מסוימת כיוון שזו מלחמה חזיתית מול עצמו. בלתי
אפשרי להלחם מול עצמך ולנצח בלי לספוג אבידות. אם כן- ישאל השואל- מה עושים? איך
יכול האדם להתגבר על נסיונותיו ולצאת מנצח בלי להפגע? התשובה רמוזה בפרשת אשת יפת
תואר: "וישבה בביתך וכו' והיתה לך לאשה". מסתכלים לבעיות בעיניים ובמקום
להתעלם או להלחם חזיתית עוברים עם הקושי תהליך אמיתי שבסופו ניתן אפילו לשאת את
האשה -שעד לא מזמן היתה אסורה- לאשה. לא מתעלמים מהבעיות, מסתכלים לניסיון
בעיניים, מתמודדים בגבורה, וכובשים יעדים. והעיקר-לא שוכחים לרגע שההצלחה תלויה
בשמחה פנימית. כך נראה אלול אצלנו, מסכימים איתי?
שבת שלום.
אהרן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה