‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת שופטים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת שופטים. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 9 בספטמבר 2016

מורינו ראש הישיבה



"חדש ימינו כקדם" – חלק א'

אנו מוצאים תפילה נפלאה שמבקשת לשוב בחזרה אל מקום קדום ונכסף, תפילה עליה אנו חוזרים פעמים רבות ב"אלול" בשעת הסליחות: "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".
כיון שתפילה זו נישאת ברגש בפי כל, ואפילו מפיהם של אלו שמעולם לא היו להם "ימי קדם" מושלמים, הבה ונבהיר לעצמנו - לאלו "ימים כקדם" אנו מבקשים לחזור?
מה עניינם של אותם ימי קדם, אשר זיכרונם כה מעורר אצלנו געגוע ותפילה ואנו מבקשים אותם בכיסופים ובערגה.

זמן אלול
מתחילת חודש אלול מתחילים ארבעים ימי ההכנה שתיקנו לנו גדולי הדורות להתכונן בהם לפני בוא יום ה' הגדול – יום הכיפורים.
אלו ימי רצון מיוחדים: "כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת להיות ליבו קרוב אל דודו בתשובה ואז דודו קרוב לנו לקבל תשובתו באהבה. (לשון המשנה ברורה – סימן תקפ"א, א').
הבה נתבונן, מהי כוונת הדברים "שהתשובה מקובלת להיות ליבו קרוב אל דודו", הרי התשובה היא פעולת שיבה של האדם אל בוראו, ואם האדם יעשה תשובה כראוי ה' יקבל אותה ,ומהי כוונת הדברים שקבלת התשובה באה לידי ביטוי בכך ש "ליבו קרוב אל דודו"?
את התשובה לכך אנו מוצאים במזמור "לדוד ה' אורי וישעי", שאנו אומרים בתקופה זו.
כך משורר מלכנו דוד ע"ה: "לך אמר ליבי בקשו פני את פניך ה' אבקש".
משמעות הפסוק היא, שדוד המלך פונה לה' ואומר לו: רבש"ע, אני מרגיש בתוך הלב שלי קול פנימי שקורא לי בשליחותך - רבש"ע - לבקש את פניך ולהתקרב אליך.
לכן רבש"ע, לאור קולות אלו, אני שומע בקול שליחות הלב ששלחת אלי, ומבצע את הנדרש ממני ואת פניך ה' אני מבקש! (על פי רש"י במקום).
דוד המלך ע"ה מלמד אותנו דבר מדהים:
הקב"ה לא מדבר אלינו "מבחוץ".
הקב"ה מדבר אלינו מתוך הלב שלנו וקורא לנו מתוכו להתקרב אליו.
בימים אלו, של 'אלול', ליבו של כל יהודי 'קרוב אל דודו' והוא משמיע קולות חזקים יותר מקולות הלב של כל השנה.
קולות פנימיים אלו מבקשים מהאדם לחפש את קרבת האלוקים בתוך ליבו פנימה ובכך הם מביאים את האדם לשוב אל ה'.

זמן התבוננות
קיימת דרך יעילה לשמוע את קולות הלב המיוחדים של ימים אלו.
אם יזכה האדם ליצור לעצמו באופן קבוע ורצוף כמה 'רגעי שקט' יומיים, בהם הוא יוכל לשמוע את מנגינת הלב האישית שלו, הוא יצליח לשמוע בבהירות את הלב הקורא בשליחות האלוקים לחזור ולהתקרב.
על האדם יכולות לעבור תקופות מאוד ארוכות בלי שהוא פוגש את עצמו.
ישנם גם רבים מאתנו שפוחדים לפגוש את עצמם לבד, ולכן הם בורחים מעצמם כל הזמן...
כדאי לקבוע לעצמנו בכול יום זמן קצר או ארוך של 'זמן – התבוננות' שבו נפגוש את ה"אני" האמתי שלנו, ונתבונן בשקט נפשי ובאומץ בשאלת היסוד אודות חובת האדם בעולמו.
ב"זמן מחשבה" זה, שבו נהיה מנותקים מכל הפרעה חיצונית (כגון חברה רועשת, פלאפון דלוק וכדומה) נוכל לחשוב בשקט על הדרך המתאימה לנו לממש בפועל את קריאת הלב לבקש פני אלוקים.
מפגש זה של האדם עם עצמו הוא מרתק ביותר , והוא המפתח הגדול לפגישה מחודשת עם הקב"ה הנמצא בתוך הלב.
בזמני איכות אלו נוכל גם לשאת תפילה פרטית בשפה האישית שלנו, שנזכה להארה גדולה שתמלא את ליבנו, הארה רוחנית שתראה לנו את הדרך הנכונה עבורנו לשוב ולמלא כראוי את תפקידנו בעולם.

"גוף ונשמה"
עלינו לדעת, שהאלוקים אותו אנו מבקשים להרגיש נמצא בתוכנו ממש - בתוך ליבנו, וממילא 'החיפושים אחריו' והביקוש שלנו אותו צריכים להיערך בתוך ליבנו.
להבנת העניין בבהירות, עלינו להתבונן במשהו מאוד יסודי במבנה האישיות שלנו.
האדם מורכב משני חלקים מרכזיים: גוף ונשמה.
את הגוף שלנו, אנו מכירים היטב ומרגישים בכל רגע של חיים.
אך מהי בדיוק הנשמה?
בכל בוקר, מכריז יהודי ואומר: "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא".
האם אנו יודעים להגדיר בבירור מהי אותה 'נשמה' שניתנה בנו, ממה היא מורכבת, כיצד ניתן לזהות אותה ומה הם הדרכים 'להתחבר' אליה?
מדברי רבותינו ז"ל אנו לומדים שהנשמה היא מציאות רוחנית אלוקית, חלק אלו-ה ממעל שאותה הכניס האלוקים בתוך גופי בני האדם כפי הנאמר בבריאת האדם (בראשית ב, ז): "וייפח באפיו נשמת חיים".
לאותו חלק הקרוי 'נשמה' נועדו שתי מטרות:
א. הנשמה נותנת תנועה וחיות לפעילותו של הגוף.
ב. הנשמה מאפשרת לגוף החומרי יכולת להתחבר עם אלוקים, בעודנו חי כאן בעולם הזה הגשמי.
ניתן להגדיר את הנשמה כאבר החישה הרוחני-אלוקי.
באמצעות החלק הנשמתי שבתוכנו אנו מסוגלים לקלוט ובעיקר להרגיש את האור האלוקי שמושפע מלמעלה על האדם, ורק דרך החלק הנשמתי הזה אנו מסוגלים 'לתקשר' ולקיים קשר רגשי עם בורא עולם. (הרחבת דברים בעניין תרכובת הגוף והנשמה נמצאת בספר דרך ה' לרמח"ל ח"א פ"ד וח"ג פ"א-פ"ב).
צריכה להיות לנו מודעות שבכל אחד בתוך תוכו נמצא וחבוי חלק אלוקי-רוחני, הפעיל בכל שנות חיינו וקורא לנו לדעת את ה'.
כשנפנים זאת באמת, זה אמור למלא אותנו יראה וכבוד כלפי עצמנו ("גדלות האדם" - כן כן...), בהיותנו נושאי חלק מאלוקי העולם בתוכנו בכל רגע של חיינו.
מעתה, יכול כל יהודי לומר על עצמו: "יש בי נשמה - יש בי אלוקות".

נשמה - מקור רגשות הקודש
רגשות האמונה והדבקות באלוקים, מקורם בנשמתו של היהודי. נשמה זו בהיותה רוחנית הרי שהיא ממלאת את האדם בשאיפה עמוקה אל הטוב והישר. היא מבקשת 'מזון רוחני' כדי לשבוע, והיא מבקשת לתת גם לגוף העוטף אותה – שהוא השותף של הנשמה – מרגוע וסיפוק.
וכן להיפך. במצבים שהאדם רחוק מאלוקיו, והוא אינו מגלה את האלוקים בלבבו, מרגישה נפש האדם חסרון ורעב עמוק למשהו נעלה ונכסף שימלא את הנפש. זהו 'רעב רוחני' הנובע משורש נשמתו האלוקית של האדם המחפשת מרגוע. מנוחת הנשמה תבוא רק עם החיבור הגופני-נפשי של האדם עם התודעה האלוקית האמורה.
זוהי בעצם 'תודעה אלוקית' הקיימת באדם וצפונה בליבו, וכמהה אל הטוב והישר, האמת והצדק. זהו הרגש היהודי וזהו המצפון היהודי הטמון בכל יהודי.
על כך משורר דוד המלך בתהלים (פרק מב): "כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים. צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי מתי אבוא ואראה פני אלוקים".

ברמה העקרונית, הייתה הנשמה צריכה 'להאיר' אותנו בהרגשות רוחניות כל הזמן, אלא שבגלל 'יסוד הבחירה' שגזרה החכמה העליונה, לאפשר לאדם בחירה בין טוב לרע, כוסתה הנשמה האלוקית בחלק הגופני-חומרי שלנו. גוף זה הוא ה'אני' הגשמי, שמכסה את הנשמה ולא מאפשר לה 'להאיר' אותנו כפי אורה האלוקי הגדול והארתה השמימית.

יום חמישי, 20 באוגוסט 2015

מורנו ראש הישיבה שליט"א


אלול - לך אמר ליבי!


בימים אלו התחלנו את ארבעים ימי ההכנה שתיקנו לנו גדולי הדורות להתכונן בהם לפני בוא יום ה' הגדול – יום הכיפורים.
אלו ימי רצון מיוחדים, "כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת להיות ליבו קרוב אל דודו בתשובה ואז דודו קרוב לנו לקבל תשובתו באהבה. (לשון המשנה ברורה – סימן תקפ"א, א')
הבה נתבונן, מהי כוונת הדברים "שהתשובה מקובלת להיות ליבו קרוב אל דודו"
הרי מעשה התשובה היא פעולת שיבה של האדם אל בוראו, ואם האדם יעשה תשובה כראוי ה' יקבל אותה ברוב רחמיו וירחם עליו, ומהי כוונת הדברים שקבלת התשובה באה לידי ביטוי בכך ש "ליבו קרוב אל דודו" ?
את התשובה לכך אנו מוצאים במזמור "לדוד ה' אורי וישעי" ,שאנו אומרים בתקופה זו:
וכך משורר מלכנו דוד: "לך אמר ליבי בקשו פני את פניך ה' אבקש".
משמעות הפסוק היא, שדוד המלך פונה לה' ואומר לו: רבש"ע, אני מרגיש בתוך הלב שלי קול פנימי שקורא לי בשליחותך - רבש"ע - לבקש את פניך ולהתקרב אליך.
לכן רבש"ע,לאור קולות אלו, אני שומע בקול שליחות הלב ששלחת אלי, ומבצע את הנדרש ממני ואת פניך ה' אני מבקש! (על פי פרש"י במקום)
דוד המלך מלמד אותנו דבר מדהים:
אין הקב"ה מדבר אלינו "מבחוץ",מרבנים,ספרים, או אירועים שקורים סביבנו.
הקב"ה מדבר אלינו מתוך הלב שלנו וקורא לנו מתוכו להתקרב אליו.
בימים אלו, של 'אלול', הלב של כל יהודי משמיע קולות חזקים יותר מקולות הלב של כל השנה.
 קולות פנימיים אלו מבקשים מהאדם לחפש את קרבת האלוקים ובכך הם מביאים את האדם לשוב אל ה'.
תנועת התשובה
שני חלקים יש לה ל"תנועת התשובה" השנתית שלנו.
החלק הראשון והבסיסי של התשובה ,הוא השלב הראשוני שבו מרגיש היהודי בתוך תוכו שהוא צריך לעשות שינוי לטובה בחייו.
החלק השני של התשובה,הוא השלב המעשי שבו חוזר היהודי בתשובה בפועל.
משמעות "התשובה המקובלת" בימים אלו היא החלק הראשון שהוא שורש התשובה שבו הלב מסוגל להתמלא בימים אלו בהארה גדולה הגורמת להרגיש את הצורך בקרבת אלוקים ואז להגיע לחלק השני והמעשי של החזרה  בתשובה בפועל שבו הדוד שהוא הקב"ה,קרוב ויעזור לנו להתקרב אליו באהבתו.

קיימת דרך יעילה לשמוע את קולות הלב המיוחדים של ימים אלו,
 אם יזכה האדם ליצור לעצמו באופן קבוע ורצוף כמה 'רגעי שקט' יומיים, בהם הוא יוכל לשמוע את מנגינת הלב האישית שלו,הוא יצליח לשמוע בבהירות את הלב הקורא בשליחות האלוקים לחזור ולהתקרב.
אלול – אני לדודי
דורשי רשומות דרשו: אלול – אני לדודי ודודי לי. למדנו מכך, שחודש אלול אינו רק זמן מסוגל של התקרבות, אלא בעיקר הוא זמן מסוגל להיכרותנו עם "האני". רק אחרי שנכיר לגמרי את ה"אני" שלנו האמיתי, נוכל להמשיך ולקחת את ה"אני" הזה לכיוונו של "דודי". לא תתכן קיומה של תנועת תשובה אמיתית לא היכרות מעמיקה ומודעות עצמית מיהו ה"אני" שאותו אנו רוצים לקרב לכיוונו של ה"דוד". כל אדם מורכב מהמון כוחות נפש ייחודיים שפועלים בו ללא הרף ומשתנים מעת לעת ועלינו להכיר את עצמנו בהיכרות מעמיקה לפני שנתחיל להתקרב ולחזור בתשובה.
יכולות לעבור עלינו תקופות ארוכות מאוד של חיים בלי שנפגוש את עצמנו.
ישנם גם רבים מאיתנו שפוחדים לפגוש את עצמם לבד, ולכן הם בורחים מעצמם כל הזמן...
עלינו לקבוע לעצמנו בכול יום זמן קצר או ארוך של 'זמן – התבוננות' שבו נפגוש את ה"אני" האמיתי שלנו,ונתבונן בשקט נפשי ובאומץ  בשאלת היסוד אודות חובת האדם בעולמו.
ב"זמן מחשבה" זה ,שבו נהיה מנותקים מכל הפרעה חיצונית (כגון פלאפונים או חברה רועשת) נוכל לחשוב בשקט על הדרך המתאימה לנו לממש בפועל את קריאת הלב לבקש פני אלוקים.
מפגש זה של האדם עם עצמו הוא מרתק ביותר והוא המפתח הגדול לפגישה מחודשת עם הקב"ה הנמצא בתוך הלב.
בזמני איכות אלו,שאפשר לעשות אותם בחיק הטבע או אפילו בפינה שקטה של בית המדרש,נוכל גם לשאת תפילה פרטית בשפה האישית שלנו,שנזכה להארה גדולה שתמלא את ליבנו,הארה רוחנית שתראה לנו את הדרך הנכונה עבורנו לשוב ולמלא כראוי את תפקידנו בעולם.


הרב זאבי קצלנבוגן

הולכים על בטוח

כמה הייתם מוכנים לשלם לו היה מישהו שיכול לומר לכם מראש האם העסק שפתחתם יצליח או לא, האם מסלול הלימודים שבחרתם באמת יתאים לכם, האם הזוגיות שבחרתם היא זו שמתאימה לכם באמת, הרבה נכון? אז מסתבר שיש שיטה כזו, ברמה מסוימת ניתן לחזות עתידות!
"כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך לא תלמד לעשות כתועבת הגויים ההם. לא ימצא  בך...קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף. וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה ובגלל התועבות האלה ה' אלוקיך מוריש אותם מפניך." (פרק י"ח פסוקים ט' – י"ב)
מסתבר שיש שיטה בה ניתן ברמה מסוימת לחזות את העתידות, לא רק שיטה אחת אלא הרבה שיטות. יש כאלה שעושים זאת בקסמים, יש כאלה הבודקים בעננים וכאלה הבודקים במעוף הציפור. יש כאלה המצליחים להעלות את נשמות המתים ולתקשר איתם ויש דרכים נוספות. הצד המשותף שבכולם שזו תועבה! הצד המשותף שבכולם שדרך חיים כזו גרמה לעמי כנען שגרו כאן לאבד את ארצם!
מה כל כך גרוע בלדעת מראש איך תעלה המערכת הזוגית שלי? מה כל כך גרוע לדעת מראש עוד לפני שאני משקיע סכומי עתק האם העסק יצליח או לא?
"תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (פרק י"ח פסוק י"ג)
פירוש רש"י – "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו."
הצורך האדיר של האדם לדעת את הדברים מראש מגיע מהצורך להיות בשליטה. אם נדע לאן הדברים מתגלגלים נוכל מראש להכין את התגובה שלנו. אבל פה בדיוק נמצאת הנקודה. תחושת השליטה עלולה להשכיח מאיתנו מי באמת מנהל את העולם. ברגע שאדם יודע בכל רגע נתון מה הולך להיות, אז איפה אלוקים נמצא בתמונה? תפקידו של האדם אינו להוביל את המערכת, תפקידו של האדם הוא להגיב נכון למקרים שהבורא יצר בעבורו. הבורא הוא זה שיחליט האם העסק שפתחנו יצליח או לא, מה שנשאר לנו זה לנהל את העסק נכון. לנהל אותו בנאמנות וביושר, לתת את המעשרות, לבטוח בבורא ולא לחשוב שכוחנו ועוצם ידינו עושה לנו את החיל. לדעת שהעושר מביא ניסיונות לחיים בדיוק כמו שהעוני מביא ניסיונות, לזכור שיש עוד כמה דברים קטנים בחיים חוץ מהעסק... ועוד.
התועבה הגדולה של עמי כנען היתה בכך שהם ניתקו את עצמם מאלוקים בכל מחיר. הם עשו את הכל על מנת להסתדר לבד. לנו יש דרך אחרת, לנו יש דרך של  "תמים תהיה עם ה' אלוקיך." תמים אין פירושו להיות טיפש. תמים פירושו שלם. להתהלך בשלמות עם דרכו של בורא עולם, לקבל את העובדות ולהתייחס אליהן על פי הספר כפי שהקב"ה מצפה מאיתנו, כי כאמור אין מקרה שאינו מביא איתו ניסיונות ולכל ניסיון יש את דרכי ההתמודדות שלו.
וכשאדם הולך בתמימות/שלמות עם דרכו של הבורא כבר אין תמיד מניעה שידע את העתידות. בצורה כזו יתכן אפי' שידיעת העתידות בדברים מסוימים יכולה להועיל לו.
"נביא מקרבך מקרב אחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך, אליו תשמעון. ככל אשר שאלת מעם ה' אלוקיך בחורב... ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו. נביא אקים להם... ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם ככל אשר אצונו..." (פרק י"ח פסוקים ט"ו – י"ח)
גם לעם היהודי יש דרך לדעת את העתידות. לא גם אלא בעיקר לעם היהודי. משום שכל השיטות האחרות גם אם הן מצליחות הן מצליחות באחוזים מסוימים בלבד, ואילו הנביא אומר את דבר ה' ישירות, הוא מחובר ישר למקור, הוא אינו טועה. אך אין זה תפקידו של הנביא, הנביא לא נועד בשביל לחזות עתידות, הנביא נועד בשביל להביא את דבר ה' לעולם. לצורך כך יספר לו הבורא לפעמים גם את העתידות, אבל כאן המטרה היא הפוכה. כאן המטרה היא לא לשלוט במצב אלא לדעת לעשות את דבר ה' בצורה הטובה ביותר, וכשזה כך אין קדוש מזה.