דרך ה' – אנחנו יכולים!
מורנו ראש הישיבה שליט"א
"ויקרא משה אל בצלאל
ואל אהליאב ואל כל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה בליבו, כל אשר נשאו ליבו
לקרבה אל המלאכה לעשות אותה" )שמות לו, ב).
מפסוק זה למדנו שבוני המשכן הצטיינו בשתי תכונות, האחת - 'חכמת לב', והשניה
'נשיאות לב'. בואו ונתבונן, מהי חכמת הלב ומהי נשיאות הלב?
בבית מדרשו של רבינו הרמב"ן למדנו את הדבר הנפלא הבא. הפסוק לעיל
(לה, כא) מספר: "ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את
תרומת ה' למלאכת אוהל מועד".
וכותב הרמב"ן שם: "וטעם אשר נשאו ליבו לקרבה אל המלאכה, כי לא
היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד, או מי שאימן בהן ידיו כלל, אבל מצא בטבעו שידע
לעשות כן, ויגבה ליבו בדרכי ה', לבוא לפני משה לאמור לו, אני אעשה כל אשר אדוני דובר".
ברוח זו, כותב הרמב"ן לעיל (לא, ב): אמר ה' למשה ראה קראתי בשם...
והטעם, כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת
אבנים טובות, ולא ראו אותם כלל. והנה הוא פלא שיימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת
אבן ועץ חושב ורוקם ואורג, כי אף בלומדים לפני חכמים לא יימצא בקי בכל האומנויות כולם.
והיודעים ורגילים בהם, בבוא ידיהם תמיד בטיט ורפש לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה...
ולכן אמר ה' למשה שיראה הפלא הזה, וידע כי הוא מלא אותו רוח אלוקים לדעת כל אלה בעבור
יעשה המשכן... עיי"ש בדבריו.
מדברים אלו למדנו שלאחר שנצטוו עם ישראל להקים את המשכן, הרגישו בצלאל
ושאר המתנדבים חכמי הלב, חשק גדול ורצון עז לבוא ולהצטרף לצוות בוני המשכן. זוהי
היתה נשיאות לב. בשלב זה, לאחר שגילו רצון קדוש זה בליבם והתמסרו אליו, הם מצאו
בתוך עצמם גם יכולות גבוהות וכישורים מדהימים שלא היו מודעים להן קודם. ליכולות
אלו, הבאות לאחר נשיאות הלב, קוראת התורה "חכמת לב".
מבואר בראשונים שהמשכן בצורת בנייתו הפיזית מייצג את העולם, ומהמשכן
התגלה ו"האיר" ה' לעולם. כמו כן, עבודת הכוהנים וקרבנות עם ישראל שקרבו
בו לימדו עלו אחריותם של עם ישראל לבנות עולם רוחני מתוקן המתבטא בעבודת המשכן. נשיאות
ליבם של בוני המשכן נוצרה בליבם לאחר שנהיו מודעים לגודל התפקיד והאחריות המוטלת על
כתפם. או אז הם התמלאו רוח אלוקים, וגילו בטבע האישי שלהם ובתוך ליבם יכולות מדהימות
חדשות ונפלאות.
נשיאות
לב - כל אחד מסוגל!
פעמים רבות, אנו חושבים לעצמנו שאין אנו מסוגלים להגיע לדברים גדולים,
להשגות גבוהות ולחיות חיים רוחניים ברמה. אנו מקטינים את עצמנו בייאוש ולא מוצאים בעצמנו
כוחות להעפיל אל על. אנו חושבים בטעות טראגית שההצלחה הרוחנית היא נחלתם של בודדים
ויחידי סגולה שכנראה נולדו לתוך גדלות. אנו משוכנעים שאיננו יכולים להתנתק מתרבות
הרחוב ומתקשורת חילונית על כל צורותיה, אנו כמעט בטוחים שאיננו מסוגלים ללמוד תורה
ברמה, שאנו קטנים מדי בכדי להתפלל שלוש תפילות ביום בצורה אמיתית ומכובדת ושבעצם
אנחנו קטנטנים וחלשים!
כאן באו בוני המשכן ובראשם בצלאל ולימדו אותנו שאם נהיה אחראיים באמת,
ונהיה מודעים לתפקידים המשמעותיים שכל אחד מאיתנו יכול ומסוגל להגיע, אנו אכן נמצא
בתוך עצמנו כוחות וכישורים להגיע לכך. כן, כן, ממש כך, כל אחד מאיתנו מסוגל, אם הוא
רק ירצה!
הכל כבר
כתוב...
הרמב"ן ממשיך וכותב שם: "ולרבותינו בזה מדרש, הראה אותו ספרו
של אדם הראשון ואמר לו כל אחד התקנתיו מאותה שעה, ואף בצלאל מאותה שעה התקנתי אותו
שנאמר: "ראה קראתי בשם בצלאל, והוא כעניין שפירשתי".
אתם מבינים ידידי, "זה ספר תולדות האדם".
על כל אחד מאיתנו כתוב כבר פרק בספרו של אדם הראשון, פרק שבו מסופר מהו תפקידו המיוחד
ומהן היכולות שניתנו לו כדי להגשים תפקיד מיוחד זה.
אנו צריכים לפתוח את הספר הזה, החבוי במעמקי לבנו הטהור, להתמלא
"נשיאות לב" ולמצוא בטבע שלנו את "חכמת הלב" שעל ידה נגשים יעדים
גבוהים ונממש מטרות נעלות.
זה דורש מאיתנו להיכנס למהלך של "ויגבה ליבו בדרכי ה'", לבוא
לפני הקב"ה בתפילה אמיתית ולומר לו, אנו נעשה את המקסימום שאנו יכולים כבני
תורה וכבני ישיבה, את השאר כבר הקב"ה יעשה עבורנו...!
בשביל
מה "כאילו"?
"ויביאו את המשכן
אל משה, את האוהל ואת כל כליו..." (לט, לג), "ויהי בחודש הראשון... הוקם
המשכן" (מ, יז).
"ולפי שלא עשה משה
שום מלאכה במשכן, הניח לו הקב"ה הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד
הקרשים, שאין כח באדם לזוקפן, ומשה העמידו, אמר משה לפני הקב"ה: איך אפשר הקמתו
ע"י אדם אמר לו: עסוק אתה בידך ונראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו, וזהו שנאמר:
הוקם המשכן, הוקם מאליו" (רש"י)
בואו נתבונן. משה רבינו עצמו אומר שאי אפשר להקים את המשכן ע"י
"אדם", ומה מוסיפה לנו פעולת ה"הצגה" לכאורה "עוסק בידיו ונראה כאילו הקים
את המשכן". הרי התורה מעידה שהוא נזקף וקם מאליו? לשם מה ההצגה הזו של
"כאילו"?
עוד מבקשים אנו להבין, האמנם היו הקרשים כבדים כל כך שלא יכלו להעמידם,
והרי גילו לנו חז"ל שיעקב אבינו נטע ארזים במצרים וכשמת ציוה לבניו להעלותם עמהם
כשיצאו ממצרים, ובכל הדרך עד כה, ודאי שגם יכלו לזקוף אותם, ומדוע לא יכלו העם וגם
משה להעמידם על פי דרך הטבע?
תתאמץ,
תקבל מתנה
כאן ידידי היקרים טמונה הוראה ולימוד לכל אדם הרוצה להצליח בכל דבר שבקדושה
ובפרט בלימוד התורה. מי שמחליט בלבו וגומר בדעתו להתמסר ולהגיע להישגים בענינים של
עבודת ה', הקב"ה חונן אותו בשכל ודעת ומסייע בידו להוציא את מחשבתו אל הפועל.
אל יחשוב האדם שהצלחתו בעבודתו הרוחנית היא תוצאה ישירה של פעולותיו,
אלא הו בעיקר תוצאה של הרצון העמוק וההחלטה הרצינית להתמסר לעבודת ה'. ההצלחות הן סייעתא דשמיא
ומתנות שמים לאותם אלו שבאמת נשאם ליבם להתקרב אל המלאכה. אכן, דרוש מאמץ
בפועל שיראה על עומק ורצינות ההחלטה שבלב, אך ההישגים הרוחניים אינם תליים רק
במאמצינו, אלא הם בעיקר מתנה מאת הקב"ה, וכל הנותן - בעין יפה הוא נותן...
הבין משה רבינו, שאין בכוחו של אדם קרוץ חומר להעמיד ולהקים בית משכן לה',
שהוא ישרה בו את שכינתו הגדולה. ודאי שהיה מספיק כח פיזי להעמיד את הקרשים, אך משה
רבינו שאל את ה', "איך אפשר הקמתו ע"י אדם", הרי אין בכוחו של
איש להגיע לפסגות גבוהות שכאלו ולהעמיד בעולם מקום קבוע שבו ימלא ה' את כבודו בעוצמה
שאין למעלה ממנה.
כאן גילה לו הקב"ה את הסוד שאמור לשמש לנו כמורה דרך בכל עבודתנו
הרוחנית.
"אמר לו, עסוק אתה בידך ונראה כמקימו". אכן, אין בכוחו של
אדם קרוץ חומר וגוף להגיע לפסגות רוחניות גבוהות ללא עזר שמים, אך מתנת שמים זו תלויה
בהחלטה הכנה והרצינית לעשות את המקסימום האפשרי, וברגע שאדם עוסק בידיו ו"נראה
כמקימו" או אז נשלחת לו ידו הרחבה של הקב"ה, שזוקפת את כל עבודתו והיא קמה
מאליה.
אין זה סתם עיסוק של "כאילו", זהו עיסוק שמראה על עומק הרצון
ועל רצינות ההחלטה, שבעקבותיה זוכה האדם לסייעתא דשמיא לבנות בלבבו משכן להדר כבוד
ה'.
לחיות
על ההר!
פעמים רבות אנחנו חושבים לעצמינו שאיננו מסוגלים באמת לחיות ברמה
רוחנית גבוהה באופן רצוף ועיקבי. אמנם אנחנו מנסים ומתמודדים, ומגיעים להצלחות
והישגים, אך בליבנו פנימה איננו מאמינים שאנחנו מסוגלים לחיות על ההר, אלא רק לעסוק בניסיונות טיפוס עליו. בליבנו אנחנו
חושבים שחיים תורניים ורוחניים קבועים הינם בגדר שאיפה בלבד עם הצלחות חלקיות פה ושם...
באה הקמת המשכן ע"י משה ומלמדת: יהודי יקר, אתה מסוגל!
אכן, להגיע אל פסגת הר סיני ולחיות עליו באויר פסגות, זה קשה, אך אם רק
תעסוק בידך, ותחליט בנשיאות לב אמיצה שאתה רוצה באמת לחיות חיי בן ישיבה מאושרים, תקבל
את המשכן הפרטי שלך במתנה,תימצא בליבך את הכוחות המתאימים והמשכן האישי שלך
יקום מאליו.
