יום חמישי, 20 באוגוסט 2015

מורנו ראש הישיבה שליט"א


אלול - לך אמר ליבי!


בימים אלו התחלנו את ארבעים ימי ההכנה שתיקנו לנו גדולי הדורות להתכונן בהם לפני בוא יום ה' הגדול – יום הכיפורים.
אלו ימי רצון מיוחדים, "כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת להיות ליבו קרוב אל דודו בתשובה ואז דודו קרוב לנו לקבל תשובתו באהבה. (לשון המשנה ברורה – סימן תקפ"א, א')
הבה נתבונן, מהי כוונת הדברים "שהתשובה מקובלת להיות ליבו קרוב אל דודו"
הרי מעשה התשובה היא פעולת שיבה של האדם אל בוראו, ואם האדם יעשה תשובה כראוי ה' יקבל אותה ברוב רחמיו וירחם עליו, ומהי כוונת הדברים שקבלת התשובה באה לידי ביטוי בכך ש "ליבו קרוב אל דודו" ?
את התשובה לכך אנו מוצאים במזמור "לדוד ה' אורי וישעי" ,שאנו אומרים בתקופה זו:
וכך משורר מלכנו דוד: "לך אמר ליבי בקשו פני את פניך ה' אבקש".
משמעות הפסוק היא, שדוד המלך פונה לה' ואומר לו: רבש"ע, אני מרגיש בתוך הלב שלי קול פנימי שקורא לי בשליחותך - רבש"ע - לבקש את פניך ולהתקרב אליך.
לכן רבש"ע,לאור קולות אלו, אני שומע בקול שליחות הלב ששלחת אלי, ומבצע את הנדרש ממני ואת פניך ה' אני מבקש! (על פי פרש"י במקום)
דוד המלך מלמד אותנו דבר מדהים:
אין הקב"ה מדבר אלינו "מבחוץ",מרבנים,ספרים, או אירועים שקורים סביבנו.
הקב"ה מדבר אלינו מתוך הלב שלנו וקורא לנו מתוכו להתקרב אליו.
בימים אלו, של 'אלול', הלב של כל יהודי משמיע קולות חזקים יותר מקולות הלב של כל השנה.
 קולות פנימיים אלו מבקשים מהאדם לחפש את קרבת האלוקים ובכך הם מביאים את האדם לשוב אל ה'.
תנועת התשובה
שני חלקים יש לה ל"תנועת התשובה" השנתית שלנו.
החלק הראשון והבסיסי של התשובה ,הוא השלב הראשוני שבו מרגיש היהודי בתוך תוכו שהוא צריך לעשות שינוי לטובה בחייו.
החלק השני של התשובה,הוא השלב המעשי שבו חוזר היהודי בתשובה בפועל.
משמעות "התשובה המקובלת" בימים אלו היא החלק הראשון שהוא שורש התשובה שבו הלב מסוגל להתמלא בימים אלו בהארה גדולה הגורמת להרגיש את הצורך בקרבת אלוקים ואז להגיע לחלק השני והמעשי של החזרה  בתשובה בפועל שבו הדוד שהוא הקב"ה,קרוב ויעזור לנו להתקרב אליו באהבתו.

קיימת דרך יעילה לשמוע את קולות הלב המיוחדים של ימים אלו,
 אם יזכה האדם ליצור לעצמו באופן קבוע ורצוף כמה 'רגעי שקט' יומיים, בהם הוא יוכל לשמוע את מנגינת הלב האישית שלו,הוא יצליח לשמוע בבהירות את הלב הקורא בשליחות האלוקים לחזור ולהתקרב.
אלול – אני לדודי
דורשי רשומות דרשו: אלול – אני לדודי ודודי לי. למדנו מכך, שחודש אלול אינו רק זמן מסוגל של התקרבות, אלא בעיקר הוא זמן מסוגל להיכרותנו עם "האני". רק אחרי שנכיר לגמרי את ה"אני" שלנו האמיתי, נוכל להמשיך ולקחת את ה"אני" הזה לכיוונו של "דודי". לא תתכן קיומה של תנועת תשובה אמיתית לא היכרות מעמיקה ומודעות עצמית מיהו ה"אני" שאותו אנו רוצים לקרב לכיוונו של ה"דוד". כל אדם מורכב מהמון כוחות נפש ייחודיים שפועלים בו ללא הרף ומשתנים מעת לעת ועלינו להכיר את עצמנו בהיכרות מעמיקה לפני שנתחיל להתקרב ולחזור בתשובה.
יכולות לעבור עלינו תקופות ארוכות מאוד של חיים בלי שנפגוש את עצמנו.
ישנם גם רבים מאיתנו שפוחדים לפגוש את עצמם לבד, ולכן הם בורחים מעצמם כל הזמן...
עלינו לקבוע לעצמנו בכול יום זמן קצר או ארוך של 'זמן – התבוננות' שבו נפגוש את ה"אני" האמיתי שלנו,ונתבונן בשקט נפשי ובאומץ  בשאלת היסוד אודות חובת האדם בעולמו.
ב"זמן מחשבה" זה ,שבו נהיה מנותקים מכל הפרעה חיצונית (כגון פלאפונים או חברה רועשת) נוכל לחשוב בשקט על הדרך המתאימה לנו לממש בפועל את קריאת הלב לבקש פני אלוקים.
מפגש זה של האדם עם עצמו הוא מרתק ביותר והוא המפתח הגדול לפגישה מחודשת עם הקב"ה הנמצא בתוך הלב.
בזמני איכות אלו,שאפשר לעשות אותם בחיק הטבע או אפילו בפינה שקטה של בית המדרש,נוכל גם לשאת תפילה פרטית בשפה האישית שלנו,שנזכה להארה גדולה שתמלא את ליבנו,הארה רוחנית שתראה לנו את הדרך הנכונה עבורנו לשוב ולמלא כראוי את תפקידנו בעולם.


הפורום


עם עלות ריח עשן הפחים השרופים מול מבנה ה"yes planet" בירושלים עולה השאלה הנושנה בדבר נחיצות, כדאיות והצדקת ההפגנות הנערכות במקום. להלן העובדות: בניין הקולנוע (ה' ירחם ויהפוך המקום לבית מדרש עם המחשות לימודיות..) הוקם על שטח פרטי, האזור בו הוא נפתח חילוני ברובו אם לא בכולו, יש ציבור צרכנים רחב מאד הנהנה ממנו והעובדה הקריטית ביותר – הוא פונה לקהל יעד חילוני לחלוטין. כעת צריך לשאול האם יש זכות להפגין כנגד הפתיחה הזאת והאם הנזק שזה גורם שווה את התוצאה המאוד לא וודאית.
 

שלומי הלר: השבוע שוחחתי עם יהודי שאינו שומר מצוות בקשר לפתיחת ה'יס פלאנט' בשבתות. הטענה שלו הייתה שזה שעת המבחן של הציבור החרדי. את הטענה "תנו לנו לעשות בשכונות שלנו מה שנוח לנו", המציאו החרדים (אם זה ההפרדה באוטובוסים, בסופרמרקט, בשקיות).
הבהרתי לו שמאחורי ההחלטה להתנגד לפתיחה בשבת  עומד עניין מהותי ואמיתי של קדושת השבת, עיר הקודש והדאגה שיהודי לא יחלל שבת. הוא בתגובה, הגיב בזלזול ובקריצה של "על מי אתה עובד?" חשבתי, איך הגענו למצב שהם חושבים ובעיקר מרגישים עמוק בלב שיש רק מלל בעמדות שלנו ובעקרונות שלנו ולא כל קו אדום הוא קו אדום ושכל עמדה של מורה דרך רוחני זוכה ל'אבל"...

ישי הריסון: חשוב להבהיר דבר שאולי ישפוך קצת אור על כל הפרשה וכמובן גם על מקרים דומים שהיו ויהיו בעתיד.
צריך לדעת שגם אם העובדות שנכתבו נכונות, צריך להפנים שירושלים עיר הקודש היא כמו אונייה. אי אפשר שיבוא נוסע באונייה ויגיד אני עושה חור בתא שלי, זה שטח פרטי ששילמתי עליו. לכן גם כשזה לא במקום חרדי זה פוגע בעיר כולה. זה יגרום לכך שייפתחו עוד מקומות וכן יפר את הסטאטוס קוו שנקבע בעיר.
לכן כמו שהחילונים לא רוצים שהחרדים יפגעו ברגשות שלהם, כך גם הם לא צריכים לפגוע ברגשות שלנו.
חשוב להבהיר שאני נגד הפגנות כוח ובעד לפתור את הדברים מתוך דיבור והתחשבות הדדית של שני הצדדים.

אליהו מרגי: מצב שבעיר כמו ירושלים יש מתחם של חילול שבת המוני, הוא לא מתקבל על הדעת. אבל יש עוד דבר שלא מתקבל על הדעת. לשרוף פחים, לחסום כבישים ולעשות חילול ה' זה דבר שיותר לא מתקבל על הדעת, וודאי אם זה לא בהוראת רבנים. יש דרכים לפעול. בשביל זה יש לנו נציגים בעירייה ובכנסת שיפעלו ויש את גדולי ישראל שינחו אותם.

יהודה גלברמן: לא היה שום מאבק מול ברקת על בתי קולנוע שהיו פתוחים שנים לפני שהוא הגיע. המאבק על ערכים שמובלים בירושלים במהלך השנים האחרונות. אי שמירת החוק הקובע כי על עסקים ציבוריים להיות סגורים בשבת הוא הדבר היותר דומיננטי במאבק. רק כאשר המאבק הוא על ה-כ-ל גם מצד החרדים שומעים מאבק על ה-כ-ל.

עזרא הררי רפול: הציבור החילוני תמיד טוען שחרדים צריכים להתנהג יותר טוב מהם כי לחרדים יש תורה והם צריכים לנהוג בהתאם. מה שהחרדים כואבים את השבת, זה בשם אותה תורה שהחילונים תמיד צועקים עלינו שאנחנו לפעול כמו שהיא אומרת. אז נכון שזאת לא הדרך לזרוק אבנים ולשרוף פחים, אבל בהחלט ראוי לגנות בצורה מסודרת ולכאוב את כאבה של השבת הנרמסת, לא בהפגנה אלא במחאה עם גדולי הדור וראשי המחנה.



כותב אנונימי


אתה חבר אח

אחי! כן כן, אתה ה'חבר'. אל תסתכל אחורה, אני מתכוון אליך. אין כאן אפחד חוץ ממני וממך. תגיד, יש מצב לאיזו מילה? יש לי משהו חשוב לומר לך.
אני לא ניגש אליך ישירות כי אני לא כ“כ יודע איך לעשות את זה. וגם, אני רוצה שתדע שאין לי שום עניין שתבוא אלי אחרי זה, ותטפח לי על השכם ותגיד לי: "וואלה איזה טור", "אהבתי את מה שכתבת" העורך אמר לי שבין כה אומרים את זה לכל מי שכותב. באמת, בוא נחסוך את זה.

המטרה שלי היא הלב שלך, ואני לא רוצה לפספס אותה. תסלח לי שאני קצת מתבלבל, לא כל יום אני כותב טור… תראה, בעיני אתה אחד הבחורים החשובים בישיבה. אתה 'חבר'.
הדעה שלך חשובה לי בכל עניין. כשאני מסתכל עליך, אני אומר: הלוואי שהייתי מסוגל להיות כמוך, אתה משלב המון תכונות וחכמה ואני יודע שאין לי סיכוי להידמות אליך. אבל בכל זאת, לפחות, אולי להיות חבר שלך, אולי אם תהיה חבר שלי אני אוכל ללמוד ממך משהו, וגם, סתם זה יחזק אותי. זה ייתן לי ביטחון שאני שווה משהו.
תראה, אני יודע שזה קצת מוזר לגשת לבנאדם ככה ולומר לו בוא נהיה חברים. חברים רוכשים בדם, בהקרבה, בנתינה, זה לא סתם ככה ’בוא נהיה חברים‘ ’יאללה‘ וזהו, לוחצים ידיים, ושלום על ישראל.

אחי, אתה צריך להבין שחבר קונים! וחז“ל כבר אמרו ”בכסף ממש“. אז איך אתה ככה ניגש ורוצה להיות חבר שלי? אז נכון, לא עברנו חוויות ביחד.

לא היינו ביחד ברגע שבו אמרנו לעצמנו, "די, נמאס לי להתמודד, גדול עלי העולם הזה".
לא היינו שותפים ביחד להרגשה שכל העולם מפנה לך עורף ואומר לך, לך לעזאזל.
לא הייתי איתך כשהמשגיח אמר לך "אתה בחור טוב, אבל המקום הזה לא בשבילך".
לא הייתי בכל הרגעים האלו איתך בשביל לתת לך יד.

אבל יש לך טעות! שנינו אחים לנשק. נלחמים יומיום עם הקשיים. מתמודדים עם פיתויי העולם. למה אתה חושב שזו לא חוויה משותפת? אם רק תיתן לי יד, תראה שגם לך בעצמך יהיה הרבה יותר קל בהרבה דברים. רק תהיה חבר שלי. לא תפסיד מזה.
לא רוצה שתפנק אותי בפחית בארוחת צהריים. בסך הכול רוצה שתגיד לי יפה 'מה שלומך'. כשאתה מכין לעצמך כוס קפה, זה יהיה ממש נחמד אם תשאל אם להכין גם לי. לא חשוב שאני אענה לך ’לא תודה‘ בנימוס מזויף. אבל עצם זה שתציע, זה מחמם לי את הלב.

אם אני אומר משהו לפני כולם, תעשה טובה, אל תראה לכולם בדיוק עכשיו שאתה יותר חכם ממני. אהה רגע עוד דבר חשוב, אם לא אכפת לך גם לחייך מדי פעם זה גם משהו שיעשה לי ממש טוב. בעצם גם לך, אולי אפילו יותר מ-ש-לי, אבל אם לא למענך, תעשה למעני.
אני גם ישמח עם אתה, כ'חבר' תסביר לי מידי פעם מה הרב רוצה ממני, לא תמיד אני מבין אותו.
טוב, נראה לי ביקשתי יותר מדי, אנחנו רק בתחילת החברות

תודה מראש חבר יקר,
זה שיושב לידך.


שועי פריד


שלום,
אני רוצה לשתף אתכם בתובנה שהבנתי לאחרונה.
לא מזמן שמענו על נערה שנרצחה ב'מצעד'.
בעקבות כך נשמעו בתקשורת הרבה דיבורים על אהבת חינם, לקבל את מי ששונה ממך וכדו'.
ראיתי שאדם חרדי, מוכר בציבור, כתב בפייסבוק שלו על זה שצריכה להיות אהבת חינם ולכבד את כולם.
כמה ימים אחר כך, הוא התייחס לחרדים במאה שערים ששורפים פחים, זה היה בזלזול ושנאה.
שאלתי את עצמי, על מי הוא עובד? הפוסט הקודם שלו נטף כולו אהבת חינם וקבלת האחר ופתאום עכשיו הוא מדבר על ציבור מסויים בזלזול מוחלט. איפה קבלת האחר?

בלי קשר, או אולי אם קשר, התווכחתי עם אדם מאוד קרוב אליי בקשר לרצח שהיה ב'מצעד'. הוא מאוד "דוס", אבל מאוד. בתחילת הויכוח הוא אפילו העריץ את הדוקר. הרגשתי שאני מתמלא בזלזול כלפיו. עלתה בי שנאה לכל האנשים מהסגנון הזה. פתאום קלטתי שאני בדיוק ההוא מהפייסבוק... כשאני נתקל במישהו שהדעות שלו ממש הפוכות משלי ונשמעות לי לא טוב, אני מזלזל בו.

שני המקרים האלו גרמו לי להבין שהמשימה שלנו באהבת חינם, היא לא להתיפייף ולקבל את כל הדברים שנראים טוב ומרגישים טוב.
המשימה היא דווקא לאהוב את האלה שנראים לי הכי טועים והכי נחותים וחיים לידי אם זה שכנים, חברים, משפחה. אלה שלא in. לקבל ולאהוב גם כשהם הפוכים ממני. להבחין שגם הם, באמת ובתמים רוצים טוב ורוצים צדק ובדיוק כמוני, הם חושבים שהם צודקים.
אני יכול לחשוב שהם טועים, אבל הם לא שווים פחות ממני. אלוקים לא אוהב אותי יותר מהם והזכות קיום שלי בעולם לא יותר גדולה משלהם.

לסיום, הנקודה הכי בסיסית וחשובה באהבת חינם זה אנחנו עצמנו... לקבל ולאהוב בעצמנו גם את החלקים שצורמים לנו, גם את החלקים הפחות יפים ונעימים. להיות נאמנים לעצמנו ולא לשנוא את עצמנו בגלל רצונות או טבעים לא הכי נחמדים. כי בתוך הרצונות האלה מסתתר רצון טהור וטוב.
הלוואי שבאמת נסתכל על עצמנו והזולת באהבה וכבוד.

שבת שלום,
שועי. 


הרב חנוך רוזנברג


{יש קונה עולמו בכמה שנים}
כשדודי שאל אותי אם אני מתכנן לשלוח טור השבוע, נכנסתי לדילמה.
מצד אחד, אי אפשר לכתוב בחודש אלול טור שלא יתייחס לחודש הזה. מצד שני, כמו רבים אחרים, חודש אלול מעלה בי אסוציאציה של "א-ל-ו-ל" משגיחי, שפוף, מעצבן, כזה שגורם גירוד בגב...
אז החלטתי שעל זה אכתוב. על ההתמודדות עם ה"א-ל-ו-ל".
יש לנו בעיה. היא לא פשוטה, ויש צורך בהתמודדות כדי לפתור אותה.
שנים של חינוך עקבי ל"א-ל-ו-ל" מפחיד ומדכא אינן נעלמות ברגע. מה שקורה בדרך כלל הוא שאנחנו מתעצבנים, ואז מחליטים שכל העסק הזה לא בשבילנו, מוחקים את אלול מהמפה וחוזרים לנשום באופן עצמוני...
אני מאמין שראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה – הם מועדים משמעותיים בחיים היהודיים שלנו. בחגים האלו אנחנו אמורים לרכוש תובנות, רגשות, התקדמות כלשהי. אם אנחנו נעבור את החגים האלו בלי שום חיבור, מי שיצא מופסד זה אנחנו.
חודש אלול הוא הזמן המתאים להתכונן לחגי חודש תשרי. אבל בשביל זה אנחנו צריכים להשתחרר מהמועקה ה"א-ל-ו-ל-ית" ולהחליט לעבור את החודש הזה בדרך שמתאימה לנו, בדרך שבאמת תכין אותנו לחגי חודש תשרי.
חשוב לי להאמין שאני יכול לחוות אלול טוב, נעים, מקדם. האמת? אני לא מצליח. אבל אני רוצה.
כשמדברים על "תשובה", הסיפור האולטימטיבי שצף לנו בראש הוא רבי אלעזר בן דורדיא, זה שחטא וחטא וחטא עד שנשבר וחזר בתשובה. הגמרא מספרת שהוא "הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו" ואז הוא זומן לחיי העולם הבא. וממשיכה הגמרא לספר "בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת".
אני לא יודע למה רבי בכה, מה העציב אותו בסיפור הזה. אבל אני יודע שאני רוצה לבכות, כי לעובדה שרבי אלעזר בן דורדיא קנה את עולמו בשעה אחת, היה מחיר כבד מאוד: הוא מת!
תשובה שסופה מוות – נראית לכם סוף טוב לסיפור?
אולי אם הוא לא היה מניח את ראשו בין ברכיו ובוכה, אלא מחליט להתקדם בדרך איטית, מחושבת, עם הדרכה, עם עידוד, בנעימות ולא בייאוש מוחלט – הוא היה ממשיך לחיות והיה קונה את עולמו בדרך טובה יותר?
אני לא מוכן שהתשובה שלי תהיה תשובה כזו. אני לא רוצה לקנות את עולמי בשעה אחת, ומוכן לוותר בשביל זה על התואר "רבי". אני רוצה "לחיות נכון". לא "למות נכון".
"א-ל-ו-ל" כזה שמשרה דיכאון ועצב, הוא בדיוק ההיפך מחיים נכונים. זה נכון שצריך להתקדם, צריך להשתפר, יש לנו מה לתקן, אנחנו צריכים להתרומם -  אבל באהבה ולא בפחד, ברחמים ולא ברוגז.
"במקום שנמות על זה
אולי כבר נחיה את זה
אתה ואני בן אדם
בוא וניקח את זה
יש אהבה בעולם
לכולם"
אלול שמח!


הרב ארי מור


האם עלי להשלים תקיעת שופר אם לא שמעתי בבוקר?
לא חייב, יש עניין.

האם מותר להשתמש בקיסמי אוזניים בשבת?
מותר.

מותר לעבוד במלצרות בשבת? מדובר על אולם דתי בבני ברק?
מותר לעבוד במלצרות רק צריך לעשות גם קצת עבודה במוצש או שישי כדי שלא יהיה שכר שבת.

אם מופיע שם ׳השם׳ בשיר ואני שר את השיר אז מותר להגיד את שם השם?
אסור אלא אם אומר פסוק שלם.

מותר לשים בשבת טיפות ליובש בעיניים?
מותר לשים טיפות שקונים בבית מרקחת, אבל מה שצריך מרשם אסור אלא אם סובלים מאד.

מותר לזרוק הזמנות חתונה שרשום בהם פסוקים? או שצריך להשליכם לגניזה?
מותר לזרוק הזמנה אם אין פסוק שלם וגם אינו כתוב כציטוט מהפסוק כלומר שלא מובא מקור וכדומה.

האם קיימת בעיה של תולעים בתירס מהקלח?
כן, וקשה מאד לבדוק. עדיף לא לקנות.

בפרשתנו נאמר על מצרים "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד", האם אסור משום כך לרדת לטייל במצרים? ואם כן, מאיפה מתחיל גבול מצרים, האם סיני גם הוא נחשב כמצרים?
מצד "לא תוסיפון" מותר לרדת לטייל במצרים, ולא נאסר אלא לדור שם. אבל אסור לרדת לטייל במצרים כיון שאסור לצאת מהארץ לחו"ל אלא אם כן לדבר מצוה כגון עלייה לקברי צדיקים או ראיית בני משפחתו הקרובים.

האם יש חובה לשמוע 'ברכו' בשחרית?
כן, ובזוהר מבואר ששלמות נפשו של האדם בבוקר אינה מגיעה עד שיאמר 'ברכו'.


הרב זאבי קצלנבוגן

הולכים על בטוח

כמה הייתם מוכנים לשלם לו היה מישהו שיכול לומר לכם מראש האם העסק שפתחתם יצליח או לא, האם מסלול הלימודים שבחרתם באמת יתאים לכם, האם הזוגיות שבחרתם היא זו שמתאימה לכם באמת, הרבה נכון? אז מסתבר שיש שיטה כזו, ברמה מסוימת ניתן לחזות עתידות!
"כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך לא תלמד לעשות כתועבת הגויים ההם. לא ימצא  בך...קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף. וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה ובגלל התועבות האלה ה' אלוקיך מוריש אותם מפניך." (פרק י"ח פסוקים ט' – י"ב)
מסתבר שיש שיטה בה ניתן ברמה מסוימת לחזות את העתידות, לא רק שיטה אחת אלא הרבה שיטות. יש כאלה שעושים זאת בקסמים, יש כאלה הבודקים בעננים וכאלה הבודקים במעוף הציפור. יש כאלה המצליחים להעלות את נשמות המתים ולתקשר איתם ויש דרכים נוספות. הצד המשותף שבכולם שזו תועבה! הצד המשותף שבכולם שדרך חיים כזו גרמה לעמי כנען שגרו כאן לאבד את ארצם!
מה כל כך גרוע בלדעת מראש איך תעלה המערכת הזוגית שלי? מה כל כך גרוע לדעת מראש עוד לפני שאני משקיע סכומי עתק האם העסק יצליח או לא?
"תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (פרק י"ח פסוק י"ג)
פירוש רש"י – "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו."
הצורך האדיר של האדם לדעת את הדברים מראש מגיע מהצורך להיות בשליטה. אם נדע לאן הדברים מתגלגלים נוכל מראש להכין את התגובה שלנו. אבל פה בדיוק נמצאת הנקודה. תחושת השליטה עלולה להשכיח מאיתנו מי באמת מנהל את העולם. ברגע שאדם יודע בכל רגע נתון מה הולך להיות, אז איפה אלוקים נמצא בתמונה? תפקידו של האדם אינו להוביל את המערכת, תפקידו של האדם הוא להגיב נכון למקרים שהבורא יצר בעבורו. הבורא הוא זה שיחליט האם העסק שפתחנו יצליח או לא, מה שנשאר לנו זה לנהל את העסק נכון. לנהל אותו בנאמנות וביושר, לתת את המעשרות, לבטוח בבורא ולא לחשוב שכוחנו ועוצם ידינו עושה לנו את החיל. לדעת שהעושר מביא ניסיונות לחיים בדיוק כמו שהעוני מביא ניסיונות, לזכור שיש עוד כמה דברים קטנים בחיים חוץ מהעסק... ועוד.
התועבה הגדולה של עמי כנען היתה בכך שהם ניתקו את עצמם מאלוקים בכל מחיר. הם עשו את הכל על מנת להסתדר לבד. לנו יש דרך אחרת, לנו יש דרך של  "תמים תהיה עם ה' אלוקיך." תמים אין פירושו להיות טיפש. תמים פירושו שלם. להתהלך בשלמות עם דרכו של בורא עולם, לקבל את העובדות ולהתייחס אליהן על פי הספר כפי שהקב"ה מצפה מאיתנו, כי כאמור אין מקרה שאינו מביא איתו ניסיונות ולכל ניסיון יש את דרכי ההתמודדות שלו.
וכשאדם הולך בתמימות/שלמות עם דרכו של הבורא כבר אין תמיד מניעה שידע את העתידות. בצורה כזו יתכן אפי' שידיעת העתידות בדברים מסוימים יכולה להועיל לו.
"נביא מקרבך מקרב אחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך, אליו תשמעון. ככל אשר שאלת מעם ה' אלוקיך בחורב... ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו. נביא אקים להם... ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם ככל אשר אצונו..." (פרק י"ח פסוקים ט"ו – י"ח)
גם לעם היהודי יש דרך לדעת את העתידות. לא גם אלא בעיקר לעם היהודי. משום שכל השיטות האחרות גם אם הן מצליחות הן מצליחות באחוזים מסוימים בלבד, ואילו הנביא אומר את דבר ה' ישירות, הוא מחובר ישר למקור, הוא אינו טועה. אך אין זה תפקידו של הנביא, הנביא לא נועד בשביל לחזות עתידות, הנביא נועד בשביל להביא את דבר ה' לעולם. לצורך כך יספר לו הבורא לפעמים גם את העתידות, אבל כאן המטרה היא הפוכה. כאן המטרה היא לא לשלוט במצב אלא לדעת לעשות את דבר ה' בצורה הטובה ביותר, וכשזה כך אין קדוש מזה.
ברכת מזל טוב מקרב לב שלוחה בזאת
לידידנו בן הישיבה
יעקב בן דוד
לרגל בואו בברית האירוסין עם בת גילו בשעה טובה
יזכה לבנות בית נאמן בישראל על אדני הדרך בדרך התורה והיראה ולרוות נחת
החברים לדרך



לחברנו האהוב
אריאל גוטל
לרגל נישואיו עב"ג
יזכו לבנות בית נאמן לערכי ה'דרך'
ולהקים דורות ישרים ומבורכים
מתוך נחת, אושר ושמחה

מאחלים
החברים לדרך


רבני הישיבה תלמידיה ובוגריה משתתפים בצערו של חברנו בוגר הישיבה הקדושה חבר בחבר הבונים
רבי נחמן גלבך שיח'י
בפטירת הפתאומית של אביו הדגול הרב ישראל ז"ל

בעל הנחמות ירפא את שברכם וינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים