הדף היומי - עולת תמיד!
מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א
”וידבר ה‘ אל משה לאמר... ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה‘ כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד, את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים“ )במדבר כח, א-ד(.
טעמם של קרבנות התמיד מתבאר במדרש תנחומא כאן: ”תמיד של שחר מכפר על עוונות שנעשו בלילה, ותמיד של בין הערביים מכפר על עוונות שנעשו ביום.
הבה נתבונן, מהו רעיון הקרבת שני התמידים אחד בבוקר ואחד בערב, מדוע לא מספיק לנו קרבן אחד בסופו של כל יום כדי לכפר על עוונות היום כולו?
לומדים אנו מכאן יסוד חשוב בעבודתנו הרוחנית: יומו של יהודי מחולק לשני חלקים, בוקר וערב. עבודת היום שונה ממהלך עבודתו הרוחנית בלילה, וכל אחד מחלקים אלו דורש התיחסות נפרדת.
מענינת העובדה שגם מצוות תלמוד תורה מכוונת כך, מצוות תלמוד תורה של יום ותלמוד תורה של לילה.
כך כתב הרמב“ם בהלכות ת“ת )פ“א ה“ח(: כל איש מישראל... חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר ”והגית בו יומם ולילה“. ובשעת הדחק שאין לאדם יכולת להאריך תלמודו ביום ובלילה - ”אפילו לא קרא רק קריאת שמע של שחרית וערבית ”לא ימושו מפיך“ קרינן ביה )רמ“א יו“ד רמו, א(.
שוב נמצאנו למדים שלמרות שהיום השלם כולל מעת לעת גם את הלילה וגם את הבוקר שלאחריו, אך לשני חלקי היום הכוללים את הלילה והיום ישנם תפקידים שונים ומיוחדים, שלכל אחד מהם ישנה מערכת של מצוות מיוחדות, כמו תמיד של שחר ותמיד של ערב, וכמו ת“ת של יום ות“ת של לילה.
מהו איפה ענינו המיוחד של היום ומהו ענינו המיוחד של הלילה במערכת עבודתו הרוחנית של היהודי?
בשונה מאומות העולם שאצלם הולך הלילה אחר היום, ובסופו של לילה מתחיל יום חדש, אצלינו היהודים היום הולך לאחר הלילה, ואנחנו מתחילים את היום החדש בלילה, וגומרים אותו בסוף היום. ”ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד“.
מה פשר הדבר? הרי מנהגו של עולם שבלילה נחים הבריות מעול היום שחלף וכך מגיע עוד יום לסיומו, ומשום כך הולך אצל האומות הלילה אחר היום. ומדוע שלא נהיה גם אנחנו ”נורמלים“ ונתחיל יום חדש עם אור ראשון של בוקר?
הסברו של ענין זה נעוץ בשורש המהותי של היהודי ותפקידו בעולם. אנחנו נמצאים כאן בעולם כדי להתקדם התקדמות תורנית ורוחנית. התקדמות זו בנויה משרשרת תמידית וקבועה על ימים רצופים של חתירה מתמדת אל היעדים האמיתיים ששמנו לעצמנו, וכשאנו גומרים עוד יום של עשיה והתקדמות, אנו הולכים לנוח כדי להמשיך למחרת להתקדם עם כוחות רעננים וחדשים.
שינת הלילה שלנו, היא לא רק נפילה למטה באפיסת כוחות וחוסר אונים. אנו ’הולכים‘ לישון עם ידיעות ברורות והחלטות חשובות לפני השינה - כיצד יראה היום שלנו לאחר שנקום אליו רעננים ושמחים.
רק כשהולכים לישון בצורה כזו, אכן קמים ליום חדש, ובלי החלטות אמיצות ובהירות בצורתו של יום המחר, לא נקום ליום חדש, אולי ולצערנו... נגמור לישון...
יומו של היהודי מתחיל מהלילה, כיון שגם הלילה הממלא את המצברים לעוד יום של עשיה, הרי הוא חלק מיחידת היום. ”השכיבנו ה‘ אלוקינו לשלום“ ואז – ”והעמידנו מלכנו לחיים טובים ולשלום“.
מעתה נבין את טעמו של קרבן תמיד של שחר, שמסכם את שינת הלילה ומכשיר ונותן כח של קדושה ליום חדש, ואת טעמו של תמיד של ערב שהוא אחרון ומשלים לכל קרבנות היום שבאו לסכם ולהעלות את עשיית היום שחלף. רק כשמתחברים היום והלילה בעשיה רצופה, נקראת עבודתו של היהודי עבודה תמידית, כקרבנות התמיד.
אנו מבינים כעת יותר את המצווה ללמוד ביום ואת המצווה ללמוד תורה בלילה. כשיהודי לומד תורה בלילה, הוא מתחיל יום חדש עם תורה, ואז כשעולה לאחר מכן על יצועו, מתקדש הוא הלילה, והוא נותן עוצמה וכח למלא את היום בתורה, מצוות ומעשים טובים. ”מצווה גוררת מצווה“.
נאמר במדרש: ”למה קורין שמע בבוקר ובערב? אלא משל לחכם שהיה לו בן, והיה מעלה לו הבן לאב שתי סעודות בכל יום, אחת בבוקר ואחת בערב. אחר כמה ימים ראה החכם את בנו שהעני, ולא היה יכול לעשות כשם שהיה רגיל, קרא לו אביו ואמר לו: בני! יודע אני שאין בך כח לאותן שתי סעודות שהיית מביא לי, איני מבקש ממך אלא שתהא שומע אותי דורש בבית כנסת שתי פעמים ביום והוא ערב לי כאותן שתי סעודות שהיית מעלה לי.
]והנמשל:[ כך אמר הקב“ה לישראל, לשעבר הייתם מקריבים לי שתי פעמים ביום - ” את הכבש האחד תעשה בבוקר“ וגו‘, וגלוי וידוע לפני שבית המקדש עתיד להיחרב ומכאן ואילך אין אתם יכולים להקריב קרבנות, אלא מבקש אני תמורתן של קרבנות, שמע ישראל בבוקר, ושמע ישראל בערב, ועולה לפני יותר מכל הקרבנות. )מדרש אלה הדברים זוטא(
נקודה נוספת אנו מוצאים ב'עולת התמיד' בהיותו של קרבן זה קרבן הקרב דבר יום ביומו,ימי חול ימי השבתות והימים טובים כאחד.העיקרון של קרבן 'התמיד' מלמד על חובתו היומית התמידית של היהודי לעבוד את ה' עבודה חדשה המתאימה דווקא לאותו יום, כל יום ועבודתו המיוחדת שלו. אם נרצה לקחת דוגמא לקרבן התמיד שלדאבוננו איננו זוכים להקרבתו, נוכל לראות זאת במסגרת לימוד הדף היומי.
הדף היומי שלומדים יהודי העולם הוא בעצם 'קרבן התמיד שמקריב היהודי לה' בכל יום,כל יום חדש והדף החדש שלו. זוהי עבודת ה' שסוד קיסמה וכוחה הגדול בהיותה מתקיימת בכל יום,יהיה מה שיהיה. הדף היומי הוא 'עולת התמיד' של היהודי שקושר בחוט אחד ארוך את כל הימים והופך אותם למקשה אחת של עבודת ה' רציפה ותמידית שבזכותה העולם קיים.עולת תמיד זו של הדף היא הנותנת ליהודי הזוכה ללמוד את הדף היומי, משמעות מיוחדת ומרעננת לעבודת ה' המיוחדת לכל יום ויום מחדש.
