‏הצגת רשומות עם תוויות דף היומי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דף היומי. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 27 ביוני 2013

ראש הישיבה שליט"א - פרשת פנחס תשע"ג

 הדף היומי - עולת תמיד!


מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א


”וידבר ה‘ אל משה לאמר... ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה‘ כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד, את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים“ )במדבר כח, א-ד(.

טעמם של קרבנות התמיד מתבאר במדרש תנחומא כאן: ”תמיד של שחר מכפר על עוונות שנעשו בלילה, ותמיד של בין הערביים מכפר על עוונות שנעשו ביום.

הבה נתבונן, מהו רעיון הקרבת שני התמידים אחד בבוקר ואחד בערב, מדוע לא מספיק לנו קרבן אחד בסופו של כל יום כדי לכפר על עוונות היום כולו?

לומדים אנו מכאן יסוד חשוב בעבודתנו הרוחנית: יומו של יהודי מחולק לשני חלקים, בוקר וערב. עבודת היום שונה ממהלך עבודתו הרוחנית בלילה, וכל אחד מחלקים אלו דורש התיחסות נפרדת.

מענינת העובדה שגם מצוות תלמוד תורה מכוונת כך, מצוות תלמוד תורה של יום ותלמוד תורה של לילה.

כך כתב הרמב“ם בהלכות ת“ת )פ“א ה“ח(: כל איש מישראל... חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר ”והגית בו יומם ולילה“. ובשעת הדחק שאין לאדם יכולת להאריך תלמודו ביום ובלילה - ”אפילו לא קרא רק קריאת שמע של שחרית וערבית ”לא ימושו מפיך“ קרינן ביה )רמ“א יו“ד רמו, א(.

שוב נמצאנו למדים שלמרות שהיום השלם כולל מעת לעת גם את הלילה וגם את הבוקר שלאחריו, אך לשני חלקי היום הכוללים את הלילה והיום ישנם תפקידים שונים ומיוחדים, שלכל אחד מהם ישנה מערכת של מצוות מיוחדות, כמו תמיד של שחר ותמיד של ערב, וכמו ת“ת של יום ות“ת של לילה.

מהו איפה ענינו המיוחד של היום ומהו ענינו המיוחד של הלילה במערכת עבודתו הרוחנית של היהודי?

בשונה מאומות העולם שאצלם הולך הלילה אחר היום, ובסופו של לילה מתחיל יום חדש, אצלינו היהודים היום הולך לאחר הלילה, ואנחנו מתחילים את היום החדש בלילה, וגומרים אותו בסוף היום. ”ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד“.

מה פשר הדבר? הרי מנהגו של עולם שבלילה נחים הבריות מעול היום שחלף וכך מגיע עוד יום לסיומו, ומשום כך הולך אצל האומות הלילה אחר היום. ומדוע שלא נהיה גם אנחנו ”נורמלים“ ונתחיל יום חדש עם אור ראשון של בוקר?

הסברו של ענין זה נעוץ בשורש המהותי של היהודי ותפקידו בעולם. אנחנו נמצאים כאן בעולם כדי להתקדם התקדמות תורנית ורוחנית. התקדמות זו בנויה משרשרת תמידית וקבועה על ימים רצופים של חתירה מתמדת אל היעדים האמיתיים ששמנו לעצמנו, וכשאנו גומרים עוד יום של עשיה והתקדמות, אנו הולכים לנוח כדי להמשיך למחרת להתקדם עם כוחות רעננים וחדשים.

שינת הלילה שלנו, היא לא רק נפילה למטה באפיסת כוחות וחוסר אונים. אנו ’הולכים‘ לישון עם ידיעות ברורות והחלטות חשובות לפני השינה - כיצד יראה היום שלנו לאחר שנקום אליו רעננים ושמחים.

רק כשהולכים לישון בצורה כזו, אכן קמים ליום חדש, ובלי החלטות אמיצות ובהירות בצורתו של יום המחר, לא נקום ליום חדש, אולי ולצערנו... נגמור לישון...

יומו של היהודי מתחיל מהלילה, כיון שגם הלילה הממלא את המצברים לעוד יום של עשיה, הרי הוא חלק מיחידת היום. ”השכיבנו ה‘ אלוקינו לשלום“ ואז – ”והעמידנו מלכנו לחיים טובים ולשלום“.

מעתה נבין את טעמו של קרבן תמיד של שחר, שמסכם את שינת הלילה ומכשיר ונותן כח של קדושה ליום חדש, ואת טעמו של תמיד של ערב שהוא אחרון ומשלים לכל קרבנות היום שבאו לסכם ולהעלות את עשיית היום שחלף. רק כשמתחברים היום והלילה בעשיה רצופה, נקראת עבודתו של היהודי עבודה תמידית, כקרבנות התמיד.

אנו מבינים כעת יותר את המצווה ללמוד ביום ואת המצווה ללמוד תורה בלילה. כשיהודי לומד תורה בלילה, הוא מתחיל יום חדש עם תורה, ואז כשעולה לאחר מכן על יצועו, מתקדש הוא הלילה, והוא נותן עוצמה וכח למלא את היום בתורה, מצוות ומעשים טובים. ”מצווה גוררת מצווה“.

נאמר במדרש: ”למה קורין שמע בבוקר ובערב? אלא משל לחכם שהיה לו בן, והיה מעלה לו הבן לאב שתי סעודות בכל יום, אחת בבוקר ואחת בערב. אחר כמה ימים ראה החכם את בנו שהעני, ולא היה יכול לעשות כשם שהיה רגיל, קרא לו אביו ואמר לו: בני! יודע אני שאין בך כח לאותן שתי סעודות שהיית מביא לי, איני מבקש ממך אלא שתהא שומע אותי דורש בבית כנסת שתי פעמים ביום והוא ערב לי כאותן שתי סעודות שהיית מעלה לי.

]והנמשל:[ כך אמר הקב“ה לישראל, לשעבר הייתם מקריבים לי שתי פעמים ביום - ” את הכבש האחד תעשה בבוקר“ וגו‘, וגלוי וידוע לפני שבית המקדש עתיד להיחרב ומכאן ואילך אין אתם יכולים להקריב קרבנות, אלא מבקש אני תמורתן של קרבנות, שמע ישראל בבוקר, ושמע ישראל בערב, ועולה לפני יותר מכל הקרבנות. )מדרש אלה הדברים זוטא(

נקודה נוספת אנו מוצאים ב'עולת התמיד' בהיותו של קרבן זה קרבן הקרב דבר יום ביומו,ימי חול ימי השבתות והימים טובים כאחד.העיקרון של קרבן 'התמיד' מלמד על חובתו היומית התמידית של היהודי לעבוד את ה' עבודה חדשה המתאימה דווקא לאותו יום, כל יום ועבודתו המיוחדת שלו. אם נרצה לקחת דוגמא לקרבן התמיד שלדאבוננו איננו זוכים להקרבתו, נוכל לראות זאת במסגרת לימוד הדף היומי.

הדף היומי שלומדים יהודי העולם הוא בעצם 'קרבן התמיד שמקריב היהודי לה' בכל יום,כל יום חדש והדף החדש שלו. זוהי עבודת ה' שסוד קיסמה וכוחה הגדול בהיותה מתקיימת בכל יום,יהיה מה שיהיה. הדף היומי הוא 'עולת התמיד' של היהודי שקושר בחוט אחד ארוך את כל הימים והופך אותם למקשה אחת של עבודת ה' רציפה ותמידית שבזכותה העולם קיים.עולת תמיד זו של הדף היא הנותנת ליהודי הזוכה ללמוד את הדף היומי, משמעות מיוחדת ומרעננת לעבודת ה' המיוחדת לכל יום ויום מחדש.

דף היומי - פרשת פנחס תשע"ג

 ”דף היומי בכל זמן – לכל אחד –
עם כל אחד"


בשבוע האחרון העם היהודי בעולם חווה מעמד סיום מסכת ’עירובין‘ – ”העם
היהודי חווה“ כיוון שסודו של ’הדף היומי‘ הוא הקשר בין יהודים בכל העולם,
כשכולם אוחזים באותה המסכת, באותו הדף, באותה הסוגיה.

מספרים כי בשעה שהגאון רבי מאיר שפירא מלובלין הגה את רעיון ”הדף
היומי“ היו רבים ממכריו שפיקפקו ביכולת הגשמתו. ”האם אתה מעלה בדעתך
ש‘ברל‘ מפרנקפורט וחסיד גור מוורשה, יהודי מקזבלנקה והסוחר היהודי מניו
יורק ילמדו כולם אותו דף גמרא?“ ”אכן כן“, השיב ר‘ מאיר, ”צאו וראו את
דף הגמרא: התלמוד נכתב בבבל, לצדו נדפס פירושו של רש“י, בן אשכנז-
גרמניה, לצידו פירושם של בעלי התוספות הצרפתיים. מתחתיו פירושו של
רבינו חננאל מצפון- אפריקה, ובשוליים ניתנו הפניות לרמב“ם - בן מצרים,
לשולחן ערוך שנתחבר בארץ ישראל והגהות הרמ“א שנכתבו בפולין. אם כל
אלה היו מסוגלים - למרות מחלוקות שביניהם - לחבור יחדיו כדי ליצור את
היצירה התלמודית המופלאה, גם אנו נוכל לעשות כן“.
השנים שחלפו והמציאות האדירה שנשקפה בשבוע זה שוב במחזור התשיעי
מגלמת בתוכה את ההצלחה המהדהדת של מחולל הדף היומי, הלא הוא רבי
מאיר שפירא מלובלין זצוק“ל.

שִׁ קַ עְ תִּ י עַ צְ מִ י בִּ כְ תָ בִ ים עֲ תִּ יקִ ים -
גְּ דוֹלוֹת נִ שְׁ קְ פוּ לִ י מִ שָׁ ם.
זְ מָ ן רַ ב עִ מָּ הֶ ם כָּ בַ ל כַּ אֲ זִ קִּ ים
וְאֵ ינִ י בֶּ ן חוֹרִ ין לְ נָטְ שָׁ ם.

איך להצליח בלימוד הדף היומי?


טיפ מהרב יוסי קול

 

”לעולם אל תיכנס לישון מבלעדי שסיימת את הדף – אל תשאיר חובות – לא

תוכל לשלם אותם. הריבית גבוהה מדאי – הגישמעק בא יבא“.


טיפ מהרב רפי מתיוס
 

”בראש ובראשונה צריך באמת לרצות וחשוב לדעת מה בדיוק רוצים. לדעתי

הכי אפקטיבי ’לרצות להתחייב‘. פשוט להתחייב למשהו וכמובן הכי טוב

שהמשהו הזה יהיה בתורה. אחרי ההתחיבות זה כבר נהיה קל. לקחת כל יום

בפני עצמו. ולא לחשוב שצריך ללמוד ולדעת כל דבר בעיון, הרי המטרה היא

לא לדעת ש“ס – המטרה היא להתחייב“.


קשיי הזמן הם אלו המפריעים לנו לזכור, לעמוד בהתחייבות, העיסוקים הרבים
מרחיקים מאיתנו את הזיכרון להספיק ”גם היום“ ללמוד את הדף ולהרוות את
צימאונה הרוחני של הנפש העייפה. הנכונות קיימת, אך ההקשר אינו מוחשי.

מִ פַּ רְ צוּף מְ עֻ רְ בָּ ב, מִ מְּ לֹא שֶׁ פַ ע הַ זְּ מָ ן
לָ קַ חְ תִּ י וָאָ שִׂ ים בְּ כֵ לַ י.
לָ רֶ דֶ ת לָ עֹמֶ ק הָ יִיתִ י מוּכָ ן;
הֲ בֶ אֱ מֶ ת נִ גְ לָ ה הוּא אֵ לַ י?

”לא כרת הקב“ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה“, קבע ר‘
יוחנן, )גיטין ס:( ברבדיה הבסיסיים מתמקדת תורה זו, ברובי רובה, בגופי
הלכות, והעיסוק בה מחדיר את המסר הנורמטיבי על כל צעד ושעל.
פתיחת דף גמרא מכניסה את הלומד לבית מדרש תוסס ושוקק. סוגיה הינה
זירת התנצחות והסתערות, בה מלחמתה של תורה מתנהלת בתעוזה ותנופה.
הסופה - שבסיומה אהבה, הדיאלקטיקה המתמדת, הגלישה האסוציאטיבית
- כל אלה בוקעים ועולים מתוך ומבין השיטים, וכולם משדרים חיוניות ועוצמה.
לתוכן העיוני הצרוף מתלווה מימד דרמטי, המשתף את דמיון התלמיד, לצד
ההיגיון והתודעה הנורמטיבית, בחוויית העיסוק בתורה שבעל פה.
ברור שמיפגש מצומצם עם הגמרא לא יקנה מיומנות טקסטואלית של ממש,
הסדר הקבוע והמתמיד של האדם בחוויה זו מספק לאדם את היכולת לצלול
אל עולם זה מבלי שיזדקק בכל יום לחדש קשר לא קיים עם עולם ערכים
חדש.

 

טיפ מהרב מור:

”דף היומי אינו רק ידיעת הדף הנלמד. הוא קניית מושגים תורניים בש“ס כולו.

גם אדם שקשה לו להתרכז ברציפות בדף שלפניו, הוא יכול למצוא את עצמו

בלימוד הדף היומי על ידי רכישת המושגים המתחלפים מסוגיא לסוגיא. גם

אם פיספסת סוגיא אחת, תלמד את הסוגיא הבאה בדף הבא, אפילו אם היא

באמצע הדף

הרב אליהו גרינוולד - פרשת פנחס תשע"ג


איך להצליח להספיק את הדף:

מאת: הרב אליהו גרינוולד


א. זה צריך להיות אתגר אישי. של סיפוק, עמידה בייעדים, רצינות, אדם
מצליח

ב. מודעות לתועלת. שייכות לגמרא, ושייכות לעם היהודי. סיפוק מיידי כל
יום. בכל מקום היום אפשר למצוא שיעור. והסיפוק מזה לבד ששיך לכל
מקום ללמודי התורה. ועוד.

ג. כדאי להחזיק דף עם סימון של כל יום, יש בפורטל הדף היומי .ואז אם
חסר משלימים. זה אולי הגורם הראשון להפסקה. כי הסיבה היא תחושת
הסיפוק מהיציבות והאתגר, והחורים גורמים ההיפך. אבל אם הכל רשום יש
תחושה שתמיד אפשר להשלים וגם משלימים.

ד. אין מחר, מה שלא הספקת היום מחר יהיה מטלה כפולה.

ה. לעשות גדר ללמוד כל יום ואם קשה אפילו ללמוד מאוחר בלילה את הדף
במהירות העיקר לעמוד ביעדים.

ו. ואולי ליצור מחוייבות לקבוצה, לשיעור, לחבורה.

ז. לחכות לסיום, והוא צריך להיות באמת חוויה.

ח. מי שלא מעוניין מבחינה אישית, זה לא מקומו. הוא מזיק לשיעור ומזיק
לעצמו.

ט. אני מוכן בלי נדר להשלים דפים בחברותא לכל מי שיחסר לו.
או אולי אפשר באופן קבוע לעשות שיעור בתיאום במוצאי
שבת או יום ראשון ולהשלים את הדפים של השבת.
נראה לי שזה אחד המוקשים הרציניים.

עשית כבר ת'דף של היום??? - פרשת פנחס תשע"ג

אני רוצה לשתף אתכם, חברים יקרים, בחוויה מיוחדת במינה שהייתה לי
השבוע, לאחר 'קמפיין הדף היומי' שהושק שוב בישיבה. לרגל תחילת מסכת
פסחים במחזור העולמי, החלטתי לנסות.

מתחילת השנה אני בעצם רוצה אז- בתחילת השנה-התחילו בעולם כולו
את מחזור הדף היומי במסכת ברכות, ואני החלטתי להיות 'חלק מהעולם'
ולהצטרף למשפחה הענקית הזו של לומדי הדף.'רציתי' אני אומר, והרצון הזה
נשאר 'תקוע' אי שם בלב. כנראה לא רציתי מספיק, ואולי גם פחדתי להתחייב.
אני שומע כל יום את הרב שלנו שואל כמעט כל אחד בישיבה שנכנס לו
לרדאר:"את הדף של היום כבר עשית?? לך תעשה משהו עם עצמך..! מכירים
את זה בטח,זה לפעמים מגיע עם מים..

המון "מניעות" הסתובבו לי בראש ,ומה יהיה אם לא אספיק יום או יומיים
ללמוד את הדף, ואז אפספס את הרכבת? ומה יהיה עם 'שישי-שבת ?ובעצם,
מה יצא לי מזה?..ועוד המון פחדים שעצרו אותי מלקפוץ למים ולהתחיל
ללמוד את הדף.

בשבוע שעבר, פגשתי חבר מהישיבה, שלומד כבר חצי שנה במסגרת התוכנית
הזו של הדף היומי, והוא שאל אותי שאלה שהשאירה אותי בהלם,והזיזה לי
משהו רציני בלב. "תגיד לי, אתה מוכן לענות לי בכנות, מה למדת בשנה
האחרונה? " גמגמתי לו משהו על כמה דפי גמרא פה ושם...כמה פרשיות..
מהחומש קצת...כמה שיעורים וועדים.. "וזהו?" הוא שאל. כן,עניתי לו,ועברתי
להתקפה: "ומה אתה הספקת מתחילת השנה ללמוד? ואז, הוא הישיר אלי
מבט, וענה בקול שקט, אבל צלול ובטוח: "אני הספקתי מתחילת השנה 325
דפי גמרא! עברתי על מסכתות ברכות, שבת, עירובין!

"הייתי פשוט בהלם. פשוט שתקתי. אספתי כוח ושאלתי אותו: "תגיד לי, אתה
לא עובד עלי??
לא, הוא ענה לי בביטחון.
לא ויתרתי והמשכתי להתקיף. "אתה בטוח שהבנת את כול מה שלמדת?
אתה זוכר את כול הדפים שעברת עליהם? אתה רוצה להגיד לי שלא פספסת
שום יום?"

"שמע חבוב, " כך הוא ענה לי, "לא בטוח שהבנתי הכול, ובטוח שאני לא זוכר
הכול, והיו ימים שפספסתי, אבל מיהרתי להשלים את הדף בימים הבאים. "
"אז מה זה שווה ? " ניסיתי להתגונן ולטעון. מה יוצא לך מכל זה?, אם לא
בטוח שהבנת, ואינך זוכר את הכול? בנקודה הזו של השיחה לימד אותי החבר
שלי הזה את מה ששכנע אותי 'להיכנס' לעניין. "הדף היומי נותן לי תוכנית
לימוד יומית. ברור לי כול יום מה אני צריך לעשות,יש מסביב המון אנשים עם
אותה תוכנית, יש על התוכנית הזו שיעורים, יש לתוכנית הזו אמצעי עזר של
גמרות מפורשות, סיכומים, ציורים כשצריך, והעיקר, אני יכול לעמוד בתוכנית
לימוד שלי בכול חלק של היום שמסתדר לי עם העבודה ושאר העיסוקים.
 "ומה עם הקטעים הקשים בגמרא שאינך מבין? או שפשוט אין לך כוח ללמוד
אותם? " שאלתי. הוא שתק לרגע, והשיב: "אתה צודק, זה לא קל, ולפעמים
קשה, ואולי 'מעצבן', אבל בחשבון הכללי זה משתלם! הנה, אחרי כמעט שנה
'ביקרתי' באופן רציני ורצוף במאות )!( סוגיות, ואפילו שאני לא זוכר את הכול,
אבל ידיעה כללית בהמון תחומים שלא ידעתי, נשארה לי! כדאי לך להצטרף
לתוכנית הזו, אתה תהיה אחרי תקופה א ארוכה – מ א ו ש ר !

תהיה לך תוכנית מסודרת, תהיה לך סיבה לקום ולהיכנס לבית המדרש!תהיה
לך סיבה טובה להיות בישיבה.

ואני, ידידי היקרים, החלטתי בעקבות השיחה 'הנוגעת' הזו, 'לקפוץ ראש' לדף
היומי. אולי 'ראש בקיר'...
מה אומר לכם? אחרי כמה דפים ראשונים של 'פסחים' , מרגיש לי טוב עם
זה. בינתיים, החבר ההוא – צדק..

אני מתפלל ומקווה שבחודש חשוון הקרוב אזמין אתכם לסיום בשרי על
סמכת פסחים, שהבטיח לי אותו חבר אם אסיים.

ובקשה קטנה לי אליכם חברי היקרים. אני צריך עידוד. אני צריך אתכם איתי.
אולי תקפצו גם אתם למים, שלא אהיה שם לבד.אני פשוט פוחד לטבוע...

יום חמישי, 20 בדצמבר 2012

הרב רפאל מתיוס - פרשת ויגש תשע"ג


המשפחה התורנית הגדולה בעולם


הרב רפאל מתיוס


אייי, דף היומי, דף היומי, דף היומי!

מאיפה מתחילים לכתוב על דבר כל כך גדול, כל כך חשוב, כל כך ממכר!

יש כל כך הרבה מה להגיד על המפעל הזה, גם מבחינה גשמית (טיפים וכו') וגם מבחינה רוחנית (סיפוק עצמי, התקרבות לה' יתברך וכו').

נתחיל מהבחינה הרוחנית. כל יהודי בטבעו רוצה בטוב (כמו שידוע ביאור הרמב"ם על "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני"), אבל לפעמים קשה ללמוד ולראות סיפוק אמיתי מלימוד גמרא. כאן יש מעלה גדולה כשלומדים דף היומי. אתה לומד היום דף, מחר דף, ותוך שבוע אתה כבר 7 (!!) דף קדימה. תוך שנה – 365 דף קדימה!

מכירים את ההרגשה של טיפוס על הר? צעד ועוד צעד ועוד צעד, לפעמים הצעד קשה יותר כי יש איזה טיפוס קטן, ולפעמים הצעד קל יותר כי זו הליכה סתמית, ופתאום כעבור שעה אתה מסתכל למטה ואומר "וואו, לפני שעה הייתי שם שם... למטה, ועכשיו אני כל כך למעלה!"

זה הדף היומי. חברים, בלי לשים לב אתה מטפס ומטפס, ופתאום אתה גומר מסכת! איזה כיף זה, פתאום אתה שם לב שבעצם אתה לומד המון!

ומכאן אני רוצה לגשת ל'טיפים'. ישנם אנשים שיקראו את מה שכתבתי לעיל ויגידו, אין כזה דבר פתאום לגמור מסכת. זה לא נקרא ללמוד! אי אפשר ללמוד דף גמרא "בלי לשים לב", גמרא זה דבר קשה, וצריך ללמוד כמה שעות טובות בכובד ראש וברצינות כדי להספיק דף אחד.

אז דבר ראשון, יש הרבה רמות בלימוד, ואת זה מבין כל ילד בישיבה קטנה. אבל כאן מגיע (לדעתי) הסוד להצלחה בדף היומי. מי שלומד דף על מנת ללמוד את כל הש"ס ברמה של לדעת ולשלוט בש"ס, סביר להניח שיישבר כעבור זמן קצר, אלא אם כן הוא אכן משקיע בזה 8 שעות ביום. אבל, ישנן כל כך הרבה מטרות אדירות וחשובות שהדף היומי נותן ליהודי!

ברמה הכי פרקטית זה נותן לך היכרות עם צורת החשיבה והבניה של הגמרא (וכל מי שלמד קצת את הספר 'תא שמע' מבין שזה בעצם תכלית לימוד הגמרא). על ידי שאדם עובר על המון דפי גמרא, גם בלי להבין לעומק כל דבר, זה נותן לו היכרות עמוקה עם צורת הגמרא. זה גם נותן ללומד כמות עצומה של מושגים. הוא נהיה 'אינטליגנט תורני'. לומדים המון דברים שבלי הדף היומי סביר להניח שלא היינו פוגשים.

מעלה נוספת שבעיני היא עצומה, היא השייכות. אתם יודעים איזה כיף זה שבכל לוח שנה כתוב איזה דף אתה צריך ללמוד היום?! זה מדהים. אתה בודק בלוח מתי הדלקת נרות ואיזה דף אוחזים היום... זה משייך אותך למשפחה התורנית הגדולה בעולם. אם זה עובד לסלקום זה חייב לעבוד גם לנו...!

חבר יקר. אלו מקצת המעלות שאני אישית מרגיש שהדף היומי מספק לי. אני בטוח שלך יהיו לפחות עוד כמה מעלות ברגע שתתחבר לרעיון הנפלא ותהיה חלק ממנו!

סוד ההצלחה הוא, לא לתת ליצר לגרום לך לחשוב "ככה לא לומדים! אם לא הבנת לעומק זה לא שווה כלום! אם אתה לא זוכר את הדף, בזבזת את זמנך והוזלת את הדבר היקר הזה שנקרא דף גמרא!". אלא תתחבר לאחת (או לכמה) המעלות של הדף היומי, וזה יחזיק אותך, זה יביא אותך למצב שתהיה חייב את הדף היומי כדי ללכת לישון! בלי זה קשה להירדם!

המשנה באבות (ב, ח) אומרת בשם שמאי: "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת". נוצרת כדי ללמוד תורה הרבה! מניסיון אישי, מי שלא חי בצורה שלכך נוצר, חייו לא כל כך כיפיים. תלמד תורה הרבה, תחיה בצורה שאליה נוצרת, וחייך יהיו הרבה הרבה יותר כיפיים.

מניסיון, זה עובד!

שווה לנסות!

אבי פורמן - פרשת ויגש תשע"ג


כולנו באותה עגלה

אבי פורמן


בוקר, אמצע סדר א'

גונב לעצמי כמה דקות בזולה על הספה. קפה של בוקר. מתעדכן קצת מה אמרו בבני ברק על התנועה הירושלמית להנהגת הדור ועוד כל מיני קשקושי פולטיקה מכותרות החדשות. תוך כדי, נדחף גם משהו מנושא הלימוד בישיבה. מהר מאוד חוזרים לליברמן ואישומיו. כמה דקות נוספות ואני כבר חזרה מול הרב, מגרש את הנודניק התורן שמתנצל שלא קם/שלא הצליח להעיר לשחרית. מריצים עוד כמה שורות...

כמה שעות מאוחר יותר. צהריים

אוטובוס צפוף. אברכים אוחזים בחזקה בעמודים, נדחפים ומקפצים כולם ביחד מעל כל בור ברחוב גבעת שאול. הצלחתי לאתר מקום פנוי והשתחלתי אליו. רגע לפני שהאוזניות שכבר מנגנות פול ווליום גלגלצ נצמדות לי לאוזן, אני שומע מעלי שיחת אברכים שגורמת לי להקשיב...

ערב

ביקרתי חבר שעובד בגאולה. דיברנו, נהיה מאוחר כך שצריך לקפוץ למעריב בזיכרון משה. אחרי התפילה אני נזכר שיש שם מכונת קפה במחיר חרדי, שזה חובה. יורד מתחת לבית הכנסת, נעמד מול המכונה כדי לגלות ששוב ילדים דחפו ברזלים במקום שמכניסים את הכסף. די צפוי. בדיוק יוצאים קבוצת כובעים עגולים וחליפות ארוכות מאיזה שיעור, ואיכשהו הנושא נשמע לי מוכר...

זה אותו נושא מהאוטובוס כשויתרתי על שמיעת מוזיקה, וזה גם אותו נושא מהזולה בבוקר. עכשיו עליתי על זה. כולנו אוחזים באותו מקום, כולנו מאזינים לאותה תחנה. נכון גם שהרדיו שלי מאוד שונה משלהם, אבל אנחנו מעריצים את אותם שדרנים...

בלילה הגעתי לישיבה. מישהו דיבר על פרשת שבוע שיוסף שולח לאבא שלו עגלות, וכל מה שהוא רוצה להגיד לו זה שאני עדיין באותו דף שלמדנו ביחד, והנקודה הזאת  בלימוד שמחברת אותנו עדיין קיימת.

זה היה המסר שהכי הכי חשוב לו לשלוח לאבא שלא ראה במשך 22 שנה, ועוד לפני פגישתם. כך גם אצל יעקב, עד שהוא לא רואה את העגלות הוא חושב "בטח יוסף במצרים עובד כל היום ולא יתכן שהוא בכלל בעניין של לימוד...", ואז, דווקא כאן מגיע האושר הגדול שלו שילדו הצעיר והחביב הוא בכל זאת חלק מהמסורת הגדולה והמפוארת הזו של העם כולו וממשיך את השרשרת. אני משלים לעצמי את הרגשות השייכות והחיבור. גם לנו יש עגלות שמחברות אותנו. אנחנו פוגשים אותן לפעמים בעגלות של אגד וגם בעגלות בתור ב"יש". כמה טוב שאנחנו חלק מהעגלות המלאות!