‏הצגת רשומות עם תוויות פוליטיקה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פוליטיקה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 4 בדצמבר 2014

דבר העורך

כשקראתי את פרשת השבוע, נתקלתי בפסוק שבו יעקב אומר לאנשיו לרווח את העדרים כדי שעשו יחשוב שיש הרבה כבשים, כשבאמת לא היה. חשבתי לעצמי, מה הטעם? הרי עשו יגיע ויראה שאין באמת הרבה כבשים, והדבר הראשון שיעלה לו לראש זה, "עוד פעם האח הקטן הזה עם הקומבינות שלו מנסה לעבוד עלי..." ומיד יצופו כל רגשות הזעם והאיבה שיש לעשו כלפי יעקב. אלא שיעקב הבין דבר פשוט, אפשר לומר הרבה מילים ולעשות המון מעשים, אבל זה לא באמת משנה, מה שמשנה זה הצורה שבה אומרים את המילים ומבצעים את המעשים. ולכן יעקב חילק את העדרים, הוא הכיר את עשו וידע מה צריך לעשות כדי לרצות אותו, ובצורה שהוא הגיש את המנחה לעשו, זה מה שהרגיע את האח הזועם שרוצה המון.
ראינו השבוע את הפוליטיקאים מתרוצצים מאולפן לאולפן ומתזזים בין מיקרופון לאוזניה כדי לומר לעם ישראל שהקטע של לחיות על חשבון הציבור, ממש קסם להם וחבל שזה ייפסק, ומה שיפה זה הטיעונים, יש את האלו שממשיכים עם הטרנד שבעיניי עבר זמנו, שצריך להציל את המדינה מהחרדים ורק הם יודעים לעשות את זה, יש את האלה שידאגו לאזרח הפשוט שעובד קשה ומה שהוא לא יודע, זה שבכל מקרה הוא ימשיך לעבוד קשה, יש את "מר ביטחון" ו"מר כלכלה" שבמקרה שלנו אותו שחקן משחק את שני התפקידים, ואחרון חביב זה האח הקטן והחורג שיקסים את כולם.
זה לא שאני ממליץ להיות פוליטיקאי או להתנהג כאחד כזה, אבל יש משהו שאני יכול ללמוד מהם (באמת שקשה לי לכתוב את זה) גם אם יש לי משהו להעיר לחבר או סתם הערה לומר למישהו, אז יש דרך לעשות את זה, ואפשר לעשות את זה בצורה שהבן אדם שאליו מכוון המסר לא יגיע למצב שבו הוא מרגיש לא נעים, אלא יבין שבאמת שיש רצון לתקן ולעשות טוב.
גוט שאבעס
דודי.

דברים שרציתי לומר


יעקב שפיצר
תזכרו את לומדי התורה!
בעידן שבו לצערנו, אנשים חוששים וחרדים מהמצב, הן ביטחונית והן כלכלית, בזמן שעוד לא הגלידו הפצעים ממבצע צוק איתן שנערך בעזה בקיץ האחרון. ובנוסף לזה אנשים עוזבים את הארץ בגלל מילקי שהמחיר שלו יותר קורץ בברלין ולשכות האבטלה  רק מתמלאות במיוחד שנוספו השבוע עוד כמה מסכנים שאין להם שום ניסיון בחיים האמתיים ולחלק אין אפילו תעודת בגרות (פוליטיקה זה לא החיים האמתיים) שפוטרו השבוע כי ניסו לארגן פוטש. יש מי שחושב האם לומר כן דיל פוליטי עם החרדים או לומר לא לדיל פוליטי עם החרדים ומרשים לעצמם לבזבז הון עתק של כ -2 מיליארד (!)  לבחירות שבסופו של דבר יחזירו את המדינה למצב כמו זה הנוכחי שגם בו, יהיה מי שימצא סיבות חסרות שחר בשביל לקצץ  בקצבאות לומדי התורה, שאך ורק עולמה של תורה מונח לפניהם .
אמנם זה נכון שזה באמת מצב לא בריא שיש שרים וחברי כנסת שמשתלחים באופן יום יומי על העומד בראשות הממשלה, אבל לעניות דעתי, היה ראוי יותר שבמקום תקציבי ענק, שמתבזבזים בעיקר על שלטי חוצות וססמאות סרק שממלאות בעיקר את כיסם של משרדי הפרסום, היועצים הפוליטיים והאסטרטגים למיניהם (שכבודם במקומם מונח), צריך שיגיע אליהם דוגמאות של פרויקטים שאמורים היו להיות מסובסדים עבור לומדי התורה שכרגע אין להם את הזכות ליהנות מהטבות מכיוון שיש אנשים שחושבים שלימוד התורה הוא לא ערך חשוב ולכן לא מגיע להם זכויות בסיסיות ...  
במחשבה שנייה, יכול להיות שדווקא במצב הזה, צריך דווקא להעצים את כוח נציגי התורה במשכן הכנסת, בלי דילים מיותרים למיניהם ...

שבת שלום.

כן. לא. שחור. לבן.

מפלגת 'יש עתיד' הציעה למפלגות החרדיות להקים ביחד ממשלה, לקחת או לא לקחת?
 בועז בק: כל בן אדם נורמלי כאשר יחטוף סטירה מחברו בפומבי בתוספת צעקות גידופים ושאר ירקות, יזכור לו זאת ולא יסלח עד לאחרונה שבנשימותיו. אדם שיושפל עד עפר, יוחרם, ינודה ויהפוך מוקצה מחמת מיאוס, רק בגלל השתייכותו למקום פחות אהוב, זה ייחרט בתודעתו לנצח ויתרחק מהמשפיל כמטחווי קשת.
אלא אם תאווה מסוימת תניע אותו ותסנוור אותו, עד ליעד סמוי שהוא מחפש מה שנקרא אינטרס, או אם הוא מושחת.  השחיתות, יודעים להסביר אנשים היא מניע מצוין ומנוע שכחה אדיר ממדים. שהרי המושחת יעשה הכל ע"מ להשיג את רצונותיו.
כאלה הם פוליטיקאים וחבריהם, 'אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם קופה של שרצים תלויה לו' יש שיגידו שתולים לו בכח ויש כאלה שנולדים כך טבעי.
לפני שבוע בדיוק התראיין מספר 1 ברשימת ש"ס המפוארת לשעבר, וסיפר שעד רגע לפני הפיצוץ הקואליציוני עוד הציעו לו תמורת נזיר עדשים ועוד מספר מאכלים טובים מבית אבא (מאכלים מרוקאים, כן? המפלגה המציעה היא חבורה של אשכנזים. דילים הם יודעים להכין, לא אוכל)להצטרף לממשלה בניסיון נואש ואחרון למנוע את המשבר. אוי לו ואבוי לו אם היה מסכים לכך. אבל לכל מי שמסתכל דרומה מהיום יודע שהאיש לא אחד שמסרב להצעות להנהגה בכירה.
במהלך מבצע צוק איתן, אמר שוב ושוב שיתמוך ביו"ר מפלגת השמאל לראשות הממשלה, והיום הוא אפי' לא מעז לחשוב על כך, ביודעו שאם אכן יעשה כך ימצא את עצמו שוב מורחק ומנודה. ואת הנידוי הוא אוהב לשכוח מהטעמים הנזכרים לעיל.
וזה בדיוק מה שאסור לו לעשות, כאשר חוברים שני גורמים בחבירה שהיא מעל הטבע נגדו, אסור לו לשכוח את זה לנצח. כי זה דבר שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום. או כמו שדרעי אוהב להגיד את זה, 'לא נמחל על הדרת הספרדים מהממשלה רק כי הם ספרדים', רק בשם ההיגיון שהוא טוען עליו בוקר וערב כי הרוב הלבנבן שולט פה. בן אדם כמוהו חייב להתעלות על עצמו ולא לעשות את מה שהוא בד"כ עושה וזה בסוף כן "להיכנע" לאירופאים' וכן להזדחל אליהם בכדי להיות בעמדה בכירה שהוא כה רגיל ונהנה ממנה.
יש דברים שהם חסרי היגיון, אבל הפוליטיקה כמו שראינו היא מעל ההיגיון הנורמטיבי שלנו כבני אדם פשוטים. באם היה ח"ו מסכים להצעה זו או אחרת שטען שהביאו לו במהלך החצי שנה האחרונה, היה מפסיד את שארית הכבוד שנשארה בכיסו המחורר. למרות שכך  נוהג הוא מימים ימימה, הוא היה חייב להתעלות על עצמו וכך עשה וטוב שכך, לא בגלל צדקתו אלא בגלל ה'ברית' שנקשרה בינו לבין חבריו מיהדות התורה ומהדגל המונף לצידה. דבר זה ייזכר לו, לטובתו. כי עכשיו יותר מתמיד הוא צריך את זה במיוחד שהוא בשפל שגם בימי 'שאגת אריה' ז"ל לא היה בו. טוב שעצר את עצמו. כל חבירה לכוחות שהיו נגדו אתמול, הייתה מראה לנו שוב שהאיש חזק ואיתן כבד יוטה בשעת סערת ענק. ואותו מעניינת רק הנוחות והטובות המתלוות לכך. עכשיו אחרי שהוא מנופף מעל כל במה שהוא זה שהוצע לו להיכנס לממשלה הזאת ולהציל אותה והוא הוא הגיבור הגדול שבזכות שעמד על דעתו נפלה הממשלה אולי יוטב לו.
יש כלל אחד בחיים 'אם סטר לך אדם ברבים, אל תזחל אליו גם אם יחבק אותך כי זאת רק הכנה לסטירה הבאה שתהיה כואבת יותר'. טוב שהבין זאת ולא התפתה.
יעקב אבינו מכיר את מקומו ואומר עם כל גדלותו 'קטנתי' אבל בכל זאת 'הצילנו נא מיד אחי' שיושפל הוא ולא ע"י מכה שאביא לו או אחבור לו ואהיה החלק החסר בפוסטר החמוץ שהיה עד היום.
שבת שלום.

אבי פורמן: השבוע הארוך הזה עדיין לא נגמר, כל שעה מפתיעה אותנו בתהפוכה פוליטית חדשה ומבשרת לנו על עוד דיל שנרקם בחדרים אפלים אפופי עשן סיגריות (זה באמת ככה, או שזה רק בסרטים?),  או עוד תרגיל פוליטי מחוכם שנחשף לאור השמש.
מה שאותי תפס הייתה אחת ההצעות היותר מעניינות שעלו על השולחן, מהכיוון הכי פחות צפוי . הצעה שהגיעה ממפלגה שחרטה על דגלה את הדרת החרדים מהעוגה התקציבית, ואת הסרת החיוך מפניהם של שומרי התורה. יודעי דבר יודעים לספר מה כלול ב'דיל',  אתם תתמכו בנו להרכבת הממשלה ובתמורה תקבלו שליטה, כספים, ועוד. אם התרגיל היה יוצא לדרך, יוזמי ורוקחי התרגיל המסריח המפורסם היו מתהפכים בקברם על שתפסו להם את הכס בהיכל התהילה המפוקפק לטובת עורמה ונוכלות ברמה יותר גבוהה.
ציבור שרמסת את כבודו, גררת אותו לפת לחם כפשוטו אתה מחזר אחריו ומציע להם לחבור אליך??? הבטן מקרקרת בהחלטיות לא חזק ומהדהד לתעלול פוליטי זה.  אבל הראש אומר שאולי הגיע הזמן לפרוע את החשבון, לאותו אחד שתחתיו ובמשמרתו חוקקו חוקים שהפכו את התורה ולומדיה לאסקופה נדרסת. נכון קשה יהיה לשבת כתף אל כתף עם אויבים – אחים, מריר וחמוץ יהיה לסעוד מעוגת התקציב עם שותפים קואליציוניים שעד אתמול שלהבו יצרים לפרוע בנו ושיסו בנו את בוחריהם. אבל בשביל מה יש לנו ייצוג בפוליטיקה אם לא כדי להמתיק את הגלולה שנקראת מדינת ישראל החילונית, נכון בעוד כמה חודשים אולי יהיה לנו שני ציפורים על ה'עץ', אבל עכשיו קיבלנו הצעה ליד אולי לא היה נכון לדחות אותה בשני ידיים.
אני יוסיף משהו בנימה אקטואלית מהפרשה. יעקב אבינו חוזר לבית אביו לאחר ששנים היה רחוק, רחוק ממוקדי קבלת ההחלטות, מבית יצחק, ממשרדי הממשלה. עשיו חושב שהיום, אחרי שכל המקורבים של יעקב כבר לא בתפקיד, אין לו את רבקה שתדליף לו סודות מהחדר. שתספר לו מתי יש חלוקת ברכות או שתבריח לו בגדי חמודות, אבימלך מלך גרר כבר פרש לפנסיה, ואפילו אליעזר לא בשטח כדי להפעיל את חברי מועצת שדה אדום.
בשלב הזה יעקב לכאורה בנקודת שפל מול עשיו, אבל מספרת לנו הפרשה שיעקב שולח מסר תקיף לעשיו "נראל'ך שתוכל לחגוג על חשבוני, שתוכל להשתמש בי לצרכיך,. לגזול ממני את משפחתי או המקנה והרכוש? הייתי עם לבן שנים ארוכות, אני חוזר אחרי סדרת שיעורים בבית הספר לתרגילים מלוכלכים. אתה יכול לשכוח שאני יבוא בתמימות ויאכל את כל הלוקשים שלך". נתחבק, נתנשק, כן. אבל אחרי כמה ימים שסימן הנשיכה יעבור לי והצוואר ישתחרר, תגלה שאת השיניים השבורות ייקח לך עוד הרבה הרבה זמן לשקם.
אבל שימו לב עם כל הביטחון העצמי של יעקב, עדיין הוא מרים ידיים לשמים בתפילה מיוחדת ואומר 'הצילני נא מיד אחי..' עם כל הנכלוליות אולי אני עוד יצליח להסתדר, אבל מ'אחי' אני צריך שמירה מיוחדת. הכי חשוב זה שאחי לא ינעץ בי את הסכין בגב, אם לא תהיה אחדות בנינו אנחנו באמת בבעיה קשה, אותו הטעם המריר של המחלוקת מהבחירות לרשויות עדיין מעורר בי בחילה. כולי תקווה שהפעם זה הולך להיות שונה.