ראש הישיבה שליט"א - פרשת כי תשא תשע"ג

"לעשות את השבת"

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א 

"ושמרו בני ישראל לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים והארץ וביום השביעי שבת וינפש" (שמות ל"א י"ז) 

עלינו להתבונן בלשון המקרא, כיצד אפשר 'לעשות' את השבת, והרי עיקר מצוותיה של השבת הן מצוות של שב ואל תעשה, כשהעיקרון המנחה הוא לא לעשות כל מלאכה בשבת, ונכון היה לצוות על השמירה מחילול שבת ועל אי עשיה, ואיך ניתן לצוות "לעשות" את השבת?

עוד אנו למדים שהשבת היא ברית עולם בינינו לאלוקים, ויש בשמירת השבת גם אות בינינו לבין הקב"ה.

הבה נגדיר לעצמנו, מה היא ברית ומה היא אות?

מבית מדרשו של הגר"א, למדנו את הדבר הבא: "אומר לך מהו עניין הברית, והיא אדם שיש לו אוהב כנפשו, ורוצה שלא יפרוש ממנו, אבל אי אפשר להיות אצלו, נותן לו דבר שכל מגמתו ותשוקתו אליו, והם נקשרים על ידי הדבר ההוא, אע"פ שנוטל ממנו את הדבר, מכל מקום כל מחשבתו שם היא, ולשון ברית היא הבטחה שעל ידי הדבר ההוא ודאי לא יתפרד ממנו, וזה לשון "כריתה" ("כורת הברית") שכורת ממנו דבר הדבוק לו ונותן לו... וכן היא התורה והמילה הם דברים אמצעים בין הבורא ית' ובין ישראל, וכל זה לפי שאין יכולת להשיג עצמו יתברך, רק על ידי אמצעים". 

גילה לנו הגר"א, שעניין הברית עם הקב"ה הוא הקשר והדבקות שיש לנו עם ה' יתברך. קשר זה נוצר באמצעות "דברים אמצעים בין הבורא ובין ישראל", שכביכול נכרתו ממנו וניתנו לנו. על ידי הברית ליבנו ודעתנו קשורים אל ה', ומאידך, ליבו ודעתו של ה' יתברך קשורים אלינו.

להרגיש ולהתחבר

נמצא, ששבת קודש היא אמצעי אדיר, שעל ידי שמירתה נוכל "להתחבר" אל אלוקים, ולמלא את ליבנו על ידי השבת באור של קדושה ואמונה.

לאור דברים אלו, יתפרש גם עניין 'אות' השבת באור מדהים. כשיהודי שומר שבת אין בכך רק אות וסימן חיצוני גרידא שהוא מצהיר על אמונתו בבורא עולם, אלא יש בסגולת שמירת ברית השבת את היכולת המופלאה, לאפשר ליהודי להתחבר רגשית אל אלוקים ולהרגיש אותו בתוך ליבו, רגשות אלו הם האות והסימן המובהק שניתן עבורנו מהשמים, שאכן אלוקים מחובר אל עמו ישראל, ואנחנו מסוגלים בשבת קודש להרגיש ביתר שאת את אורו של ה'. זהו, אם כן, לא רק אות וסימן שאנחנו מאמינים בה', אלא זהו גם סימן מובהק שגם אלוקים מאמין בנו ומתחבר אלינו - "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם".

עניינו של האות הזה, מבואר ומאיר בפשוטם של המקראות, כשאמרה תורה: "אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביינכם לדורותיכם, לדעת כי אני ה' מקדישכם", ומכאן אנו למדים שאור השבת הוא אות וסימן ממרום לדעת  - ידיעה היא לשון חיבור פנימי, הפנמה והבנה עמוקה של הדבר, מלשון "והאדם ידע את חוה אישתו" - שה' מקדש את עמו ישראל, בקדושה, שהקדושה היא המציאות המגדירה את החיבור העמוק של האדם עם אלוקיו, ומידת החיבור של אלוקים עם האדם.

זהו גם עניינה של 'הנשמה היתרה' הניתנת לשומרי שבת, בעוד שבשאר ימות החול אור הקב"ה בוקע מנשמתו של האדם שהיא חלק אלוק ממעל, בצורה מוגבלת ופחות מורגשת, בשבת נוספת 'הארה' גדולה ממרום נשמתו של כל יהודי, אור נשמתי גדול שמאפשר לשומרי קדושת השבת להרגיש את האלוקים ביתר שאת "ולדעת" ולהתחבר יותר אל העניין האלוקי.

לעשות – בתוך הלב

מכאן נבוא להבין את שאלתנו הראשונה כיצד ניתן 'לעשות' את השבת, והרי עיקר עניינה המעשי הוא בשמירה מעשיית מלאכה ולא בעשייה חיובית? 

אכן, עיקר הקיום החיצוני של מצוות השבת מהתורה הוא בשב ואל תעשה, אך הימנעות זאת ממלאכה היא רק האמצעי המכשיר אפשרות ליהודי לעשות את השבת בליבו, ולבנות בתוך ליבו עולם מאיר של אמונה וחיבור רגשי עם הקב"ה. נמצא שעל ידי אי-עשיה ושביתה ממלאכות, פועל ועושה היהודי בליבו את השבת.

בניית קשר אמיץ זה עם אלוקים, זהו בעצם התפקיד הגדול של היהודי בעולם, עולם שבו הוא בונה ויוצר בעולם החולין, עולם של אמונה. את בנין האמונה המושלם ההולך ונבנה בליבנו, יכול היהודי להשלים דווקא בשבת שבו שבת ה' מכל מלאכתו וכביכול 'שב' אלינו, ו'שובת' וקובע את מקומו המורגש בלב שומרי השבת, ובכך הם 'עושים' את השבת.

ענף מעולם עליון

שמעו נא ידידי, דבר מדהים ועמוק מתורתו של האור החיים הקדוש המתאים להבנתנו זו בעשיית השבת, וכך הוא כותב: "העולם הבא נקרא בלשון חז"ל, "עולם שכולו שבת" (ר"ה לא.), והוא מה שציוה ה' באומרו ושמרו בני ישראל את השבת, ותכלית שמירה זו היא השגת עולם ששמו שבת, והוא אמרו לעשות את יום השבת. ותדע, כי מן הנמנע באופן מוחלט שישיג האדם לעלות ולזכות לעולם העליון, זולת באמצעות השגת ענף ממנו בהיותו בעולם הזה, ואם לא ישיגו ישראל בחינת נשמה זו, אין בהם יכולת לעמוד בעולם העליון, והוא אמרו, לעשות את יום השבת, פירוש, שבאמצעותו תעשו לכם את השבת שתוכלו להשיג ולהתענג נפשכם בגני העליון".

אנו למדים מדבריו דבר ומופלא וגם מחייב, שרק ע"י הרגשתנו את אור ה' בשבת קודש, אנו יכולים לזכות לאור ה' בעולם הבא, ומתוך כך אנו למדים גם שאם נרצה לדעת האם אנו אכן "מחוברים" אל העניין האלוקי, נוכל לבדוק זאת עד כמה אנו טועמים בשבת קודש וזוכים לאור ה' יתברך, וככל שיגדל הטעם שלנו בשבת קודש, כך נדע עד כמה גדול ועמוק החיבור שלנו עם אלוקים!

אלחנן גולדברג - פרשת כי תשא תשע"ג

פורים פורים כל השנה

אלחנן גולדברג

בחור צעיר עמד לסיים את לימודי התואר שלו באוניברסיטה. אחת מהתוכניות ליום שאחרי הייתה לקנות מכונית ספורט חדשה במימון של אביו העשיר. לקראת סיום הלימודים דאג לרמוז לאביו בעדינות שזוהי המתנה שברצונו לקבל לרגל קבלת התואר.

בבוקרו של יום טקס הסיום הזמין האב את הבן לחדרו, שיבח אותו על השגיו וסיפר לו כמה הוא גאה בו ואוהב אותו. לאחר מכן הגיש לבן חבילה קטנה עטופה בנייר ואמר לו כי זוהי המתנה לרגל קבלת התואר.

הבן פתח את האריזה ומצא בה ספר תנ"ך מהודר בכריכת עור שעליה מוטבע שמו באותיות מוזהבות. הוא כעס מאוד על האב שזו המתנה שראה לנכון להעניק לו למרות מה שביקש, החזיר לאביו את המתנה בזעם, יצא מן החדר ובאותו יום עזב את הבית.

הוא ניתק קשר עם אביו ועבר לעיר אחרת שם התחיל מחדש את חייו הרחק מאביו שאיכזב אותו.
עברו כבר שנים רבות המזל האיר לו פנים והוא הצליח בעסקים, היה לו כבר משפחה משלו ובית מפואר. לעיתים רחוקות הוא היה נזכר באביו בגעגוע, עד שביום בהיר החליט לחזור לבית ילדותו ולהתפייס איתו. אך עוד בטרם הספיק להתארגן לקראת הנסיעה למפגש עם האב קיבל מברק בו התבשר כי אביו נפטר והוריש לו בצוואה את כל רכושו.

כשהגיע הבן לבית הבחין כי על שולחן בחדר של אביו מונח עדיין ספר התנ"ך שקיבל לרגל סיום לימודיו באוניברסיטה, הוא נטל את הספר כשדמעות בעיניו והחל לדפדף בו. סימנייה קטנה הייתה מונחת באחד הדפים, שם היה קטע שסימן אביו, קטע המדבר על אהבת אב לבן. בסערת רגשות אימץ את הספר חזק אל ליבו כשלפתע נפל משהו מתוך האריזה.

הוא הרים אותו מהריצפה, זה היה מחזיק מפתחות אליו מוצמדים מפתח ותוית של סוכנות לרכב, הוא הכיר את סוכנות הרכב,שם ראה בזמנו את מכונית הספורט שייחל לקבל. מצידה השני של התוית הופיע תאריך, זה היה תאריך יום סיום הלימודים שלו, בתוספת המילים "שולם במלואו".

כמה דברים מתפספסים לנו בחיים עקב העובדה שלא ייחסנו להם את החשיבות הראויה?

אחרי המסיבות, מצוות עד דלא ידע (בהידור, אפשר לומר...), איסוף הכספים לישיבה, ואחרי השמחה הגדולה מאוד שהייתה לנו במשך יומיים תמימים, הגיע הזמן לשאול את עצמנו מה אנחנו לוקחים איתנו הלאה מכל האירועים שהיינו, החוויות שחווינו, והמראות שראינו בפורים (או איך שהרב אוהב לומר: "מה השגנו בימים האלו") להמשך השנה.

היו מספר דברים שנגעו ללבבות של כולנו, שצריך להזכיר כאן ולייחס להם חשיבות, ואולי יהיה משהו מכל אלה שבכל זאת ימשיך איתנו הלאה.

את אלו שהשקיעו מאמץ עליון להצלחת הישיבה והבניין, מאמץ שיכולת לראות על הפנים שלהם.

את אלו שויתרו השנה על עוד כוסית אלכוהול כדי לא להפוך את הפורים שלהם להשתוללות אחת גדולה.

את אלו שלא התאפקו ונתנו עיניהם בטיפה המרה אבל נשארו "איתנו".

את אלו שחירפו נפש כדי ללכת לעוד כתובת למרות שהיו כבר עייפים עד כדי התמוטטות.

את אלו שדרבנו את החברים שאיתם ומנעו מהם לסגת.

את אלו שניסו ולמרות כל המאמצים לא הגיעו לרף שהציבו לעצמם.

את אלו שבזכות המאמץ של האחרים קיבלו סייעתא דשמיא במקום אחר.

את אלו שנתנו מעצמם דברים שלא ציפו מהם, סתם כי איכפת להם.

את אלו שלא היו בקבוצה עם החברים הטבעיים שלהם ובכל זאת התעלו על עצמם ונלחמו יחד למען מטרה אחת.

את אלו שהשכינו שלום בין יריבים שהם בעצם חברים שתויים.

את אלו שלא ידעו בין ארור המן לברוך מרדכי והכניסו שמחה בלבבות.

את שירי הנשמה בדמדומי היום של פורים דמוקפין שהוציאו החוצה להרבה מאיתנו רגשות שעדיין חבויים עמוק עמוק, שלא ידענו על קיומם.

את אלו שניצלו מספר שניות של הפוגה מכל הבלגן כדי לשאת תפילה אמיתית מלב שבור.

את החיבוקים והנשיקות שהענקנו לחברינו תוך כדי שכרות וערפול המוחין שהגיעו ממקום אמיתי לגמרי.

ואחרונים חביבים, את אלו שדאגו מאחורי הקלעים לכל הלוגיסטיקה והארגון כדי שלכולנו יהיה שמח יותר, קל יותר, ומהנה יותר.

שו"ת SMS (הרב ארי מור) - פרשת כי תשא תשע"ג

שאלה: 

כדי להתחיל חזרת הש"ץ, כמה מתפללים צריכים לסיים את התפילה חוץ מהחזן?

תשובה:

מעיקר הדין מספיק ששה, אבל למעשה יש להמתין לעשרה שאם לא כן קרובות ברכותיו של הש"ץ להיות לבטלה.

שאלה:

לאחר פורים מצאתי אצלי חולצה שאני לא יודע למי היא שייכת, יתכן שלקחתי אותה ממישהו בטעות כשלא הייתי מאופס לגמרי. מה עלי לעשות איתה?

תשובה: 

עליך לקיים מצות השבת אבידה ולהכריז ולחפש למי היא שייכת.

שאלה:

מציעים לי להתחיל עבודה חדשה שמשתלמת לי יותר, אבל יש לי סיכום בע"פ עם המעסיק הנוכחי שאעבוד אצלו עד סוף השנה, האם אני יכול לעבור עבודה למרות הסיכום שלנו?

תשובה:

סיכום בעל פה מחייב, אמנם שאלה זו צריך לשאול בפנייה אישית ויכול להיות שיש צורך שגם המעסיק יהיה נוכח.

שאלה: 

אם אני לומד כל יום בשעה קבועה, חוץ משבת (ולפעמים גם יום שישי), האם זה נקרא שאני מקיים "קביעות עיתים לתורה"? והאם הקביעות חייבת להיות כל יום באותה שעה?

תשובה:

זה בהחלט נקרא קביעות עתים. וקביעות באמת צריכה להיות בכל יום באותה שעה אם אפשר, ואם אי אפשר שיהיה קבוע יש ללמוד בשעות משתנות לפי היכולת. והכי חשוב ביחס לקביעות עתים שאין מבטלים אותה אפילו בשביל רווח גדול, ואם ביטלו באונס דואגים להשלים את הזמן האבוד.

שו"ת Mail (הרב זאב קצנלבוגן) - פרשת כי תשא תשע"ג

נכנס יין יצא סוד

שאלה:

הרב זאבי שלום. בעקבות פורים שחגגנו השבוע יש לי ספק שמעסיק אותי ואשמח לקרוא את דעתך בענין. בפורים יש הרבה שמשתכרים וחלק מהם מדברים כל מיני דברים שביום רגיל לא שומעים כל כך... והנה, בפורים האחרון אחד החברים שלי שתה קצת יותר מדי ואמר לי כמה מילים שדי פגעו בי. השאלה שלי היא איך להתייחס לדברים שהוא אמר כשהיה שתוי, האם אז הוא אומר את האמת שתמיד הוא מסתיר או שאולי שיכור מדבר שטויות בלי קשר למה שהוא חושב?

הרב זאב קצנלבוגן:

פקחותו של הרב יונתן אייבשיץ מן המפורסמות הייתה. רבים נהנו מחכמתו וחריפותו. לא רק בני ברית, אלא אף שאינם בני ברית היו נהנים להשתעשע איתו בדברי חידודין. המלך בכבודו ובעצמו היה מזמנו לעיתים תכופות על מנת ליהנות מחכמתו. דבר זה היה לצנינים בעיני הכמרים שראו בכך פגיעה למעמדה של הנצרות. הללו ניסו לשכנע את המלך לערוך עמו ויכוח פומבי. בויכוח טענו הכמרים שניתן לחנך אף חתולים. ר' יונתן טען לעומתם שלהבדיל מבני אדם, חתולים ניתן רק לאלף ולא לחנך. המלך נתן לצדדים 30 יום על מנת להוכיח את טענתם. לאחר 30 יום התאספו כל הצדדים בארמון המלך, האולם היה מלא מפה לפה והשולחנות ערוכים. כשניתן האות נכנסו לאולם צוות חתולים הולך על שניים לבושים בגדי מלצרים הדורים ובידיהם מגשים עם כבוד עמוס לעייפה. הקהל מחא כפיים בהתלהבות גדולה, ניצחונם של הכמרים בויכוח היה סוחף! ר' יונתן לא התבלבל לרגע. הוא הוציא מן הכיס את קופסת הטבק שלו, ניער אותה קלות ופתח. להפתעת כל הנוכחים מתוך הקופסה קפץ עכבר מבוהל. המלצרים/חתולים המלומדים העיפו באחת את המגשים לקול שברי הזכוכית שעפו לכל עבר וזינקו לאכול את ארוחת הערב שלהם...

חתול לא ניתן לחנך, אבל בני אדם ב"ה כן! בפנימיותו של כל אדם מתגבשת לה זהות שבסופו של יום תמצא את דרכה החוצה. זהות זו נבנית מאישיות, מחינוך, מתפיסות מוטעות לצד תפיסות אמיתיות. תפיסות חלקיות לצד תפיסות שלמות. תפקידו של החינוך (שאנו מחנכים את עצמנו) הוא להוציא את האישיות שלנו כמה שיותר מזוקקת. לא כלפי חוץ, אלא אמת שבאה לאחר דיונים פנימיים. אוי לו לאותו אדם שכל שלבי הביניים הגולמיים שלו היו מתבטאים תדיר כלפי חוץ!

"חוח עלה ביד שכור ומשל בפי כסילים" כתב שלמה המלך (משלי כ"ו). שיכור מאבד במקצת את התחושה. לכן תוכלו לראות שיכור משחק עם קוצים, דוקר ופוצע את עצמו ובכל זאת ממשיך. מדוע? כי התחושות שלו קהות. דקירה קטנה שמפריעה לאדם נורמלי, השיכור עדיין לא מרגיש. זו הסיבה שכדאי להרחיק מן השיכור דברים עדינים, אין לו את הרגישות המספקת. סכין חדה מסוגלת לעשות עבודה נהדרת, אך לא נפקיד אותה בידיו של השיכור, באותה המידה שטיפש שלא מבין את עדינותו של המשל מסוגל להשתמש בו בצורה מאד גרועה...

הגמ' מספרת (סנהדרין ל"ח.) שבני רבי חייא פגעו בשכרותם ברבי יהודה הנשיא. הם טענו שמשיח יגיע רק כאשר מוסד הנשיאות יתבטל... רבי יהודה הנשיא כמובן לא כ"כ אהב את הדברים. כאשר בא ר' חייא לפייסו, אמר לו "אל ירע בעיניך... נכנס יין יצא סוד". פיוסו של ר' חייא אינו ברור, הרי אם זה מה שהם אומרים בשעת שכרותם, זה מה שהם חושבים באמת וזה מעליב שבעתיים? (למי שמעוניין בהרחבה, שווה להציץ בפרושו המרתק של המהרש"א במקום)

השיכור אינו משקר, הוא פשוט מבטא את הדברים בצורה בלתי מעודנת ומלוטשת. פעמים רבות השיכור מוציא דברים חסויים אך עלינו לזכור, זה לא מלוטש, זה לא עדין. יתכן שיש בסיס לדברים השליליים שהוא מבטא, אך העובדה שהוא אינו מבטא אותם ביומיום אינה מלמדת שהוא מסתיר מאיתנו את האמת, יתכן שהיא מלמדת אותנו שהוא חינך את עצמו ורואה ביומיום את המציאות בצורה מפוכחת הרבה יותר והדבר השלילי הזה נראה שונה לחלוטין במסגרת הפאזל השלם...