דברים שרציתי להודות

דברים שרציתי להודות                                                                                   דודי גור אריה

כל בן אדם, לפני שהוא מתחתן, יש לו הרבה דברים שהוא רוצה לומר לסביבה הקרובה אליו, אבל יש דבר אחד שאני ממש רוצה לומר לכם, לישיבה: תודה.

קודם כל, תודה להשם יתברך שגרם לי בכלל להכיר את הישיבה הקדושה.

כמעט חמש שנים שאני נמצא בישיבה, אלה היו עבורי חמש שנים נפלאות ומתוקות שעיצבו וסללו את דרך החיים שלי.

תודה לרב שליט"א על כל החוויות הרוחניות שקיבלתי בישיבה וכן על החוויות הגשמיות שלא חסרות  בישיבה הקדושה; על התקופה המיוחדת עבורי, בה הישיבה הייתה בהר ציון ובאוהל יצחק, למרות הקשיים הרבים להגיע לישיבה, ברוב הימים נאלצתי להגיע ברגל עקב בעיות בתחבורה, אבל למרות הכל זאת הייתה עבורי תקופה מיוחדת של חוויה רוחנית מיחדת וכמובן גם חוויה גשמית לא רגילה.  כל האווירה שם הייתה פשוט מתוקה ועילאית, משהו שרק מי שהיה שם יבין.

תודה לרב על הוועדים המיוחדים שתרמו להשקפה היהודית שלי, על השיעורים המיוחדים ב"פשוטו", על ה'עויינג שאבע'ס' בביתו שזה פשוט מעין עולם הבא.

וכן על זה שהרב שינה לי את כל התפיסה על הימים הנוראים, ממשהו מפחיד, טרחני ומעיק הם נהפכו לימי שמחה והתקרבות לה'.

תודה לכל הרבנים בישיבה. לרב חסידים שקיבלתי ממנו המון המון עת למדנו יחד בסדר ג'. פשוט הייתי מחכה כבר שיגיע הערב ללמוד איתו.

תודה לרב פייבלזון על כל השיעורים המיוחדים בימי שלישי ובימים מיוחדים אחרים כמו הושענה  רבא וכדומה.

תודה לרב עסיס שקיבלתי ממנו המון.

לרב מילצקי ולרב כי טוב, לרב שאולי מילר ולרב דני צ'סטר, לרב זאבי, לרב ליפשיץ ולרב רענן.

תודה מיוחדת לרב מור שאת השיעורים שלו עד היום אני שומע.

תודה לכל רבני הישיבה הקדושה. היה לי תענוג גדול וזכות גדולה מאד להכירם.

ואחרונים חביבים, תודה ענקית ומיוחדת לכל חברי דרך השם. אנשים נפלאים שזכיתי להכיר ולהיות חלק מהדרך. בהזדמנות זאת אבקש סליחה מכל אחד אם חלילה יצאה ממני תקלה או פגיעה.

בועז בק - פרשת דברים חזון תשע"ג

"שבת אחרונה שלי בישיבה"

מאת: בועז בק

פתאום זה הכה בי, בין בחירת דירה לעיצוב הזמנה. 'שבת סיכום' הייתי יכול לקרא לזה, אבל אין דבר שיכול לסכם את השנתיים שלי איתכם. שנתיים שלמות. שני חורפים ושני קיצים עברו עלי בישיבה.

כששואלים אותי איך אסכם את שעבר עלי בישיבה אני מוצא את עצמי מתקשה למצוא מילים שיוכלו לבטא את זה באמת. הגעתי אחרי משברון קטן, אני מניח כמו רובנו, לישיבה. אחרי שגילתי שחוץ מלספור בלטות ואת האות טי"ת המצויה בכריכה הפנימית בגמרא הוצאת "טלמן" לא עשיתי כלום בישיבה הקודמת שהייתי. באתי בשביל לחיות בפנימיה ולהתחיל "לכייף" באישור מרנן ורבנן. לא עברו ימים ספורים והבנתי שאם לעשות חיים קלים באתי זה לא המקום. בטח לא בזמן ההוא שהרב התחיל עם השינויים וה'גזרות' החדשות שהונחתו על בחורי הישיבה.

הבנתי שבשביל למצוא את מקומי בישיבה אאלץ להיות טיפה טיפה יותר בן אדם ולא לנסות להתרחק ממה שאני באמת. בקיצור לא הלך לי כל כך עם הקטע הזה של לבלות יותר מדי.

גילתי צוות שרובו ככולו עסוק בלעשות כייף בעיקר במסגרת הישיבה, ובנגררות של הישיבה קרי: עבודה. השילוב הזה הנראה כ'שילוב מוזר' היה בתחילה שינוי מרענן בשבילי. ואם כבר, אמרתי לעצמי, אנסה לקחת את זה ברצינות.

שלושה מקומות עברנו מאז אלול הראשון שלי בישיבה. לא מעט שינויים עברו על הישיבה שהתגבשה למה שהיא כיום [אני מבין שזה לא כמו שהיה לבוגרים ממני בהר נוף, אך זה מה שאני מכיר]  בהתחלה היה מהנה, אחר כך קייטנת הר ציון עד שהגענו אל המנוחה הזמנית בנחלת הישיבה בגבעת שאול ה(כמעט) מעטירה.

לשניה אני מרגיש כאילו אני כותב את הנאום של סוף חיי, אבל לא. זו רק נקודה אחת מתוך רבות שאני הולך לעבור בע"ה.

עם הזמן שחלף והשעות ששרפתי בחכמתי הרבה, הבנתי שהמקום למשחקים נגמר מזמן וחבל שהיה והגיע הזמן לעשות עם עצמי משהו. כמובן שהסיכוי היחיד שלי להצליח בזה היה אם אצמד למישהו שיוכל לעזור לי.

במהלך כל החיים שלי זכיתי לסיעתא דישמייא בזה שהקב"ה שם אותי כל פעם בקרבת האדם הנכון. כך יצא שבמסגרת הישיבה התחלתי ללמוד עם הרב בועז מילר שליט"א ששם אותי היכן שאני היום.

יצא גם שאנחנו, כל הבחורים נמצאים במצב 'יחד'. יוצאים נהנים לומדים וגם עובדים יחד [עובדי גאולה ועוברי הדרך].

הישיבה הייתה הצלה בשבילי מכל הבחינות, וחברים? אין כמו בישיבה. ראיתי חברים שאיכפת להם, חברים שמפרגנים, חברים שאיתם אפשר להפוך עולמות ולהצליח לעשות דברים שלא חלמתי שאפשר. חברים שנתנו לי כוח ודחיפה ללא מעט דברים גם שלא בידיעה.

יום רביעי השבוע סיים הבחור החשוב דוד קנפר מסכת, אני יושב ושומע את כל הנאמר ולא מגיב. בחיי לא סיימתי ולו מסכת אחת. בושות. ובכל זאת חיפשתי מה כן הספקתי לעשות בישיבה, אילו מטרות כן הצלחתי לכבוש בזמן הזה.

נכנסתי למסלול של לימודים נורמלי. פרשת שבוע, ידיעת הפרשה. למתבונן מהצד נראה כמשהו פשוט, אבל נותן ידע ולא נותן לי להרגיש אידיוט מול אנשים ששואלים אותי על פרשת פנחס שחלה בחנוכה. למדתי הרבה יותר ברצינות גמרא שידעתי שאני לומד את הדף עצמו ולא מתחיל לטוס הרבה לפני שהבנתי את השורה הראשונה של הדף. התחלתי להקפיד על תפילות כסדר בצורה נורמאלית. וגם אם נפלתי, כבר לא רצו לי בראש סרטים שאשרף באיזה הר אש אלא שאפשר להמשיך הלאה.

במילים בודדות – הישיבה, הרב, הרב מילר וכולם נתנו לי את ההבנה הנורמאלית של החיים.

אין לי יותר מדי מה לומר.

אני בסך הכל מסכם תקופה טובה ויפה שהייתה לי בישיבה. תקופה שלמדתי בה יותר דברים שימושיים מכל זמן אחר בחיי הקצרים עד כה.

היה כייף ויהיה כייף.

יש לי עוד הרבה מה ללמוד ועוד יותר מה לקיים. אבל דבר אחד בטוח לי מעכשיו ועד בכלל – כמו התקופה הזאת, כמו האנשים שהכרתי בישיבה הן באיכות [בעיקר באיכות] והן בעוד איכות, אין עוד בעולם.

תודה לכולם – מסמני הנתיבים והחברים לדרך על תקופה טובה ויפה כזאת.