יום ראשון, 14 ביולי 2013

ראש הישיבה שליט"א - פרשת דברים חזון


'מצב תפילה' - חלק ב'


סיכומי שיעורים בעניין התפילה שנמסרו בישיבה הקדושה בזמן הקיץ תשע"ג                                    


משל התפילה

אדם המבקש לנסוע למרחקים גדולים, חייב להשתמש בכלי תחבורה .
 אם ברצונו לנהוג בעצמו, עליו לרכוש כלי רכב שמתאים לצרכיו וללמוד את יכולותיו הביצועיות של כלי הרכב שרכש.
 בשלב זה ,עוד לפני שנכנס לרכב,עליו ללמוד את חוקי התעבורה(תיאוריה) הנדרשים, ולקחת שיעורי נהיגה ממורה מוסמך שילמד אותו כיצד נוהגים בפועל בכלי הרכב ואיך רוכשים מיומנות של נהיגה נכונה.
עם הזמן, ככל שירבה הנוהג להשתמש ברכבו, כך ירכוש מיומנות נהיגה גבוהה יותר ככל האפשר את כלי הרכב שלו.
ניתן לסכם זאת כך: לנוהג ברכב ישנה מטרה-להגיע ליעד. הוא עושה זאת באמצעות כלי  הרכב  בצורת נהיגה נכונה.
בדומה לכך ניתן לתאר את עניין התפילה. למתפלל ישנה מטרה- להגיע ליעד מוגדר כלשהו. הוא עושה זאת באמצעות כלי עם יכולות מדהימות הנקרא  'תפילה'. ככל שישתמש בכלי זה בצורה הנכונה, כך הוא ישיג את מטרתו ביתר יעילות.
בפרקים הבאים נעמוד על מטרתה של התפילה, על דרכי הביצוע הנכונות שלה צורת שמאפשרות למתפלל להגיע ליעדו.

                                              מהי תפילה?

מטרתה המרכזית של התפילה כתובה בספר דרך ה' (פרק חמישי אות ד') כך:
 "והנה היה מחסדו יתברך לתת לאדם מקום שיתקרב לו יתברך , אע"פ שכפי מצבו הטבעי נמצא רחוק מן האור ומשוקע בחושך. והיינו שניתן לו רשות שיעמוד לפניו ויקרא בשמו, ואז יתעלה מן השפלות אשר לו בחוקו לפי שעה, וימצא מקורב לפניו ומשליך עליו יהבו.
והנה זה חומר התפילה שאסור להפסיק בה כלל, מפני היות בה האדם בקירבה גדולה אליו יתברך, וכן סודר בה היפטר בסופה, שילך לאחוריו שלוש פסיעות והוא שוב האדם אל מצבו התמידי כמו שמצטרך לו בשאר זמנו."
אנו שומעים היטב?
 התפילה אינה רק פעולה ומעשה שאדם עושה. התפילה היא כניסה ל'מקום' אחר מהמקום הרגיל שאנו רגילים אליו. "מצב התפילה" שהיהודי נכנס אליו הוא 'מקום' מיוחד שניתן להתקרב שם לאלוקים, והוא נותן לנו רשות להיכנס אליו, לקרוא בשמו כלומר לתקשר איתו, ולהתמלא באמונה גדולה ותקוה מכוח אותו מקום שנכנסנו אליו.
מטרתה המכזית של התפילה היא : להתחבר בשכל וברגש עם ה'.
אם נרצה סימן כדי לדעת האם השגנו את מטרת התפילה האמורה, נבדוק את הרגשתנו כשאנו פוסעים לאחור בגמר תפילת שמונה עשרה.
רק אם נפסע בסוף התפילה שלוש פסיעות לאחורינו, ונרגיש שאנו יוצאים ממקום קדוש, ועוברים מהמצב התודעתי והנפשי של העמידה לפני ה', וחוזרים למצבנו הרגיל, או אז נדע שהשגנו את מטרתה של התפילה.

                                                 טכניקות בתפילה

לאחר שהבהרנו לעצמינו את מטרתה המרכזית של התפילה ואת "מצב התפילה " הבסיסי שמגדיר אותנו כמתפללים, עלינו ללכת בעקבות המלצות חז"ל ולהשתמש בטכניקות שהם גילו לנו כדי שנוכל להגיע לאותה תחושה בסיסית של קירבת אלוקים שאמורה למלא אותנו בשעת התפילה.
כדי להצליח להתנתק ממצבנו הנפשי הרגיל של התנהלותנו בשגרת החיים הרגילה  ולהצליח לעבור ל"מצב התפילה" שכאמור הוא מצב שונה לגמרי ,המכניס אותנו למהלך נפשי ורגשי של מעין שיחת נפש עם הקב"ה, אנו חייבים להשתמש בעצותיהם  של חכמינו ז"ל כדי להצליח במשימה האדירה והנפלאה הזו שנקראת תפילה.
מסתבר שכולנו למדנו בעבר על העצות הללו, אך עלינו לנסות ו"ללמוד" אותן במבט חדש, ולהצליח להרגיש אותן. חשוב להדגיש שאת העצות הללו אנחנו חייבים לתרגל כמה וכמה פעמים עד שנתחיל באמת להרגיש אותן.
להלן נביא כמה מעצותיהן הנפלאות של חז"ל. חשוב להדגיש שישנן עצות רבות מאד, ונדבר עליהן בהמשך המאמר.

אציור של שיחה

·         המסילת ישרים (בביאור חלקי החסידות)תיאר לנו את מה שאנו מסוגלים להרגיש בתפילה: 
"ותראה כי זה הוא היותר קשה שיצטייר בלב האדם ציור אמיתי, יען אין החוש עוזר לזה כלל. אומנם מי שהוא בעל שכל נכון, במעט התבוננות ושימת לב יוכל לקבוע בליבו אמיתת הדבר איך הוא בא ונותן ממש עימו יתברך ולפניו הוא מתחנן ואיתו הוא מבקש ... כאשר ידבר איש עם רעהו..."

אנו מבינים מהדברים שבהתבוננות שכלית ורגשית נכונה יכול אדם להרגיש שאכן הוא ממש עומד לפני ה' בשיחה.זו הרגשה חושית שאמורה לתת למתפלל הרגשה שהוא מדבר עם מישהו ששומע אותו ולא רק אומר מילים של תפילה ו"שולח" אותם למעלה..

ב. ידיעה אלוקית

·         בשו"ע או"ח סימן צ"ח-א' כתב:

 "וכן היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומתכוונים בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כוח השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה."
    מהו אותו 'כח שכלי' שעליו מדובר כאן, שאם נצליח להגביר אותו נגיע למצב האידיאלי של  התפילה?
עלינו להבין שכדי להגיע ל"מצב תפילה" אידיאלי, על האדם להתנתק ממפריעים חיצוניים שיטרידו ויסיטו אותו מההתכוונות אל המטרה שאליה הוא רוצה להגיע, שהיא ההרגשה החושית שהוא מחובר כעת לבורא עולם.
 כשאדם מתרכז ומעוניין להתקשר עם אלוקים, יש כוח אדיר במחשבה , כוח שיכול לגדול ולהתחזק מאד אם נאפשר לכח הזה להתפשט ולתפוס את כל הראש שלנו כשאנו מתפללים.
מחשבה זו היא בעצם ידיעה מאד יסודית ובסיסית הנמצאת בתת מודע של כל אדם בריא. ידיעה זו שאלוקים שתל במוחנו ,והיא נותנת לנו את המידע הבסיסי ואת ההכרה על היותנו יצורים שנבראנו ע"י אלוקים.
 אם האדם יתרכז בידיעה הזו היא יכולה להתפרץ ממעמקי התודעה שלו ולמלא  לו את השכל ואת הלב בוודאות מליאה על היותו של הקב"ה קרוב אלינו, משגיח, רואה ושומע לתפילותינו באהבה אין סופית.

ג.התבוננות
•     בשו"ע סימן צג ס'א כתב:          
"ישהה שעה אחת קודם שיקום להתפלל כדי שיכוון ליבו למקום."
וכתב שם המשנה ברורה שהשיעור הזה של שעה אחת הוא לחסידים אבל לשאר המון העם מספיקה שעה מועטת.
עניינה של ההשתהות הזו לפני התפילה היא כדי להיכנס ל'מצב תפילה' האמור . רק כשהיהודי 'נרגע' לרגע ממרוץ חייו , ונכנס ל'תודעת תפילה', הוא יכול לאסוף את עצמו למצב האידיאלי בתפילה של העמידה הרוחנית לפני בורא עולם.



ד. כוח הציור
בשו"ע סימן צ'-ד' כתב: "צריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדו"..
 ובשו"ע סימן  צ"ה- ב' הוסיף וכתב המלצה למתפלל:

 "ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש ובליבו יכוון לשמים".
בואו ונבין מה פשר המחשבות הללו ופתיחת החלונות לכיוון מירושלים? לאן זה אמור להוביל אותנו?

 לומדים אנו בהלכות אלו  על "כוח הציור" שעלינו להשתמש בו בשעת התפילה.
כנראה כדי להגיע לתחושות רגשיות של קירבת אלוקים אנו חייבים להשתמש בכוח הציור ולדמיין לעצמינו שאנו מתפללים במקום המקדש.
עצם המחשבה אודות בית מקדש  עשויה למלא את לב המתפלל תחושת קירוב וקדושה, המסייעת לו להגיע ל'מצב תפילה' אידיאלי.

ה. מחשבות קולטות קדושה
•     השו"ע בסימן צד א' כתב:
 "בקומו להתפלל אם היה עומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוון גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים... "
ובמשנה ברורה שם כתב שהמקור לכך שהיה שעמד בא"י , יחזיר פניו כנגד ירושלים... היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש  הוא מתפילת שלמה המלך בחנוכת בית המקדש כשהתפלל : "והתפללו אליך דרך ארצם"- דהיינו כנגד ארץ ישראל.-"והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת" דהיינו כנגד ירושלים. "והתפללו אל הבית הזה"- דהיינו כנגד מקום בית המקדש  "והתפללו אל המקום הזה"- דהיינו כנגד מקום קודש הקודשים.
רק אם אינו יכול להתפלל ממש כנגד המקומות האמורים יכוון ליבו ויחשוב בליבו ורעיונו כאילו הוא עומד במקום אשר בירושלים במקום קודש הקודשים.
הבה נתבונן לרגע, מה המשמעות של כיוון הפנים שלנו בשעת התפילה אל מול המקומות הקדושים הללו?
 הרי אם טעם הדבר הוא רק מפני שהתפילות עוברות דרך מקום המקדש , מדוע יש לנו לכוון את הפנים מול מקום המקדש, וכי תפילתנו לא תעבור דרך שם אם לא נכוון את הפנים לשם?
הכוונה הפשוטה בכיוון הפנים הזו אל מול מקומות הקודש מגיעה בעקבות הכלל הידוע לנו שאחר הפעולות נמשכות הלבבות",וכשאנו מכוונים את פנינו אל הקדושה ,נמשך הלב שלנו אליה ואנו משתוקקים יותר להשיג אותה.
אך שימו לב לחידוש נפלא.
כנראה, וחז"ל חידשו לנו שכיוון הפנים אל מקומות הקודש מסוגלים לסייע לנו להתפלל. מפני שממקום בית המקדש אף לאחר חורבנו יוצאת לאוויר העולם השראת  שכינה שמשפיעה מטובה שפע אין סופי של "אור אלוקי", ואם אנו מכוונים את הפנים שלנו מול
מקומות הקודש ומבקשים לקלוט את השפע הרוחני שיצא משם, אנו יכולים לקבל מכך סיוע גדול להרגשת 'מצב התפילה' האידיאלי.
כדאי לעצור ולייחד מחשבה כמה שניות לפני התפילה על המשמעות של כיוון הפנים שלנו לכיוון מקום המקדש שאנו עושים זאת  כדי לקלוט את אותו שפע רוחני שנשפע ממקומות הקודש הללו.
'מחשבה קולטת קדושה' זו תגביר את רגש הקדושה האמור למלא את ליבנו בשעת תפילה.

ו. נענועים
•     המשנה ברורה שם בס"קז כתב:
 "ויש להתנועונע בשעת התפילה משום כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך".
הבה נתבונן במהותו של נענוע, מה טיבו ומה עניינו?
בירור זה הוא חשוב ביותר, מפני שלפעמים נדמה לנו שאם אנו מתנוענעים בחזקה, זהו סימן על הרמה שלנו  בתפילה, וברור הדבר ש'מצב התפילה' שאנו עוסקים בו אינו תלוי בנענועים  שלנו בכלל וברמת חוזקם בפרט.
כנראה, ונענוע מסייע לריכוז המחשבה ושמירתה על 'מצב תפילה' . הנענוע  תורם לריכוז ולנעילת המחשבה העוסקת בשיחה עם בורא עולם ולהתגברותה של התחושה הרגשית שהמתפלל עומד בפני בורא עולם. יש בתנועת הנענוע ניתוק מהמצב הסטטי שאדם נמצא בו ותנועת התקרבות אל הקב"ה הנמצא בתחושתו של המתפלל שם'למעלה' .
הערה חשובה:
למרות ההמלצה הזו לנענועים בתפילה,אם לא יתרכז המתפלל בידיעה היסודית שחייבת ללוות אותו בכל רגע של תפילה, שהוא עומד כעת בשיחה עם אלוקיו,הוא עלול להישאר עם הנענועים בלבד כשמחשבתו מרחפת לה אי שם...
הרבה מה"עובדים" על תפילה, נמנעו כמעט מנענועים בשעת תפילתם.הם הרגישו שהנענוע מפריע להם להתרכז,ולכן אנו אמורים לבדוק את נענועינו בכנות ,האם הם תורמים לנו באמת או שאנו מוציאים עליהם אנרגיה במקום על ריכוז וכוונה...



דוד מור יוסף - פרשת דברים חזון תשע"ג

"הרהורים על הצובל הסובל"


מאת: דוד מור יוסף


כן, גם מאמר זה יפתח בעלילה חתונתית אודות אותו מ' מיודענו  (כמעת ונתתי למאמר את הכותרת עלילות מ' בארץ הקודש!!!) אך עלילה זו פחות מעניינת ופחות מפתיעה מהקודמת לה... (אני יודע שזו טעות לציין את ירידת הרמה בין המאמרים אך לפחות אני ''כנה'' עם ציבור הקוראים האומלל...).
היה זה אחד מאחרוני האירועים בחלקו הראשון של עונת החתונות הקיצית - לפני פגרת בין המצרים – בלשונו המליצית של מ' ''בין המלצרים'' (שאין אנו רואים מלצרים בין י'ז בתמוז לט' באב).
חתונה חסידית!! (מעניין שרק אצלם נעשים לאותו המ' כל הניסים והנפלאות)..
החתונה הייתה צפופה, היו רבנים היה ת'וצח האפצח.. וכ'ו.. הסתיימה החתונה. הנשים פולשות אט אט לעזרת הגברים של האולם שם מתחילים בעוד רגע את 'המצווט'ענץ' הידוע בחצרות הקודש.
כבר בתחילת הטקס, כשסיים אחד האחים את הריקוד עם הכלה החלו קולות ייאוש להישמע מהציבור המותש בדגש על זקנות מיבבות שבינהם.. בין המנמנמים: צלמים, אנשי הגברה וכו'.
מ' מיודעינו התיישב  צמוד לאחד מאנשי ההגברה. אחרי דקה של חילופי דברים מתברר שהבחור 'מתחיל' בתחום. הוא חילוני ומתגורר במרכז.. תגיד, הוא מטיח דברים כלפי מ': מה זה הגלגל הזה על ראש החתן וכל הדוסים שהיו כאן היום? זה מחיה אמיתית? כמה זה עולה? חייבים ללבוש את זה כל הזמן?
מ' לא מתבלבל, הרי בישיבתו 'ישיבת דרך ה'' לימדו אותו תמיד 'דע מה שתשיב' קודם כל זה שטריימל ולא גלגל (שהרי 'לא הם שהמציאו את גלגל') זה מחיה אמיתית 'צובל' שמה. זה כמין נמיה טורפת וכשיש מיתון היא גם מכרסמת. היא מצויה ברוסיה, ובסין יש חברה שמגדלת אותן בגלל הפרווה הנעימה שלהן. חברות בישראל קונות את הגלם ומייצרות את השטריימל שמחירו נע בין 800$ ל1100$.
החסידים חובשים את השטריימל בשבתות ובמועדים. בקיצור מתי שאסור לכם להכנס עם רכב לבני ברק...
הבחור מסופק, אך לא לזמן רב. הוא שוב מתקיף אני לא מבין, אתם הדתים לא מתביישים. אתם סוברים לכאורה שאתם ה'ציבור ושאתם רחמנים שחיים חיי פשטות. כך שלא מתאים שאתם מאפשרים לדברים כאלו להיעשות. תחשוב שעכשיו ברוסיה פושטים את עורם של מאות 'צובלים' מסכנים וכל זה בשביל שיהיה לאיזה דוס גלגל על הראש בשבתות, חגים ופולחנים מוזרים כאלו ואחרים. לאן נעלמה עדינות הנפש שלכם? מה עם צער בעלי חיים, אה? מה, זה לא כתוב בתורה?
עזוב אתם סתם צבועים אתם כל הדוסים..
מ' גיבורנו קפא על מקומו לנוכח התקפת פתע זו אה.. אה.. תשמע זה לא בדיוק ככה.. מ' מנסה להפיג את המבוכה תוך כדי גירוד קודקודו הקודח בניסיון להדוף את הטיעון המתריס (מזל שלא אמרתי לו ממה עשוי כובע הלבד של הליטאים!!) ומזכיר בהססנות שיש איזה רמב"ן שאומר שכאשר האדם שוחט בהמה לצרכיו הוא מעלה אותה בדרגה. שבחייה היא בדרגת בהמה שאין לה רצונות, רק דחפים. ואילו כאשר יהודי משתמש בה הוא מעלה אותה לדרגתו, שזוהי המעלה העליונה ביותר בסדר העולה מדומם לצומח והחי ומעל כולם האדם כשהיהודי הגבוה מכולם.
מוסיף הרמב"ן שכשיהודי אוכל משהו הדבר הופך לחלק ממנו. כך גם דברי מאכל דוממים עולים לדרגת יהודי כשהם נספגים בגופו. הבן איש חי אומר שברכת היהודי על המאכל מתקנת ומביאה לייעודה את המאכל. זו הנקודה השלילית באכילת נבילות וטריפות. כך שזכות לבהמה להיאכל על ידי יהודי. אבל זה רק להיאכל, אבל להפוך את הבהמה ללבוש?! וההסבר שעצם השימוש בו הוא היעוד שלו. שהרי החיה נוצרה בשבילי. לא?!
מ. שם לב שבן שיחו פותח עיניים גדולות. ואיך אתה יכול להיות זה שקובע מהו יעוד הבהמה? מי אתה בכלל, 'תן לחיות לחיות'.. אצלכם לא שמעתם על זה, לשים על הראש זה יעוד, זו מטרה?
"שאלה זו נובעת מרגשי נחיתות מסוימים ומחוסר מודעות לחשיבותנו העצמית  'כאני היהודי'!! אנו כבני מלכים!!" השיב מ.

כל הבריאה נוצרה לכבודנו ובשבילנו. משל למלך ששומריו מקפידים על הגנתו ולכבוד הוא להם להיפגע עבור כך. כשם שמלך אינו אמור להכליל במסגרת שיקוליו את טרחת וצער משרתיו, כן אנחנו לא צריכים לחשוב כך, כי אנו בני המלך. היקום כולו נוצר בעבורנו ונועד לשרתנו גם לצורך לבישתו על הראש.

בועז בק - פרשת דברים חזון תשע"ג

"שבת אחרונה שלי בישיבה"


מאת: בועז בק



פתאום זה הכה בי, בין בחירת דירה לעיצוב הזמנה. 'שבת סיכום' הייתי יכול לקרא לזה, אבל אין דבר שיכול לסכם את השנתיים שלי איתכם. שנתיים שלמות. שני חורפים ושני קיצים עברו עלי בישיבה.

כששואלים אותי איך אסכם את שעבר עלי בישיבה אני מוצא את עצמי מתקשה למצוא מילים שיוכלו לבטא את זה באמת. הגעתי אחרי משברון קטן, אני מניח כמו רובנו, לישיבה. אחרי שגילתי שחוץ מלספור בלטות ואת האות טי"ת המצויה בכריכה הפנימית בגמרא הוצאת "טלמן" לא עשיתי כלום בישיבה הקודמת שהייתי. באתי בשביל לחיות בפנימיה ולהתחיל "לכייף" באישור מרנן ורבנן. לא עברו ימים ספורים והבנתי שאם לעשות חיים קלים באתי זה לא המקום. בטח לא בזמן ההוא שהרב התחיל עם השינויים וה'גזרות' החדשות שהונחתו על בחורי הישיבה.

הבנתי שבשביל למצוא את מקומי בישיבה אאלץ להיות טיפה טיפה יותר בן אדם ולא לנסות להתרחק ממה שאני באמת. בקיצור לא הלך לי כל כך עם הקטע הזה של לבלות יותר מדי.

גילתי צוות שרובו ככולו עסוק בלעשות כייף בעיקר במסגרת הישיבה, ובנגררות של הישיבה קרי: עבודה. השילוב הזה הנראה כ'שילוב מוזר' היה בתחילה שינוי מרענן בשבילי. ואם כבר, אמרתי לעצמי, אנסה לקחת את זה ברצינות.

שלושה מקומות עברנו מאז אלול הראשון שלי בישיבה. לא מעט שינויים עברו על הישיבה שהתגבשה למה שהיא כיום [אני מבין שזה לא כמו שהיה לבוגרים ממני בהר נוף, אך זה מה שאני מכיר]  בהתחלה היה מהנה, אחר כך קייטנת הר ציון עד שהגענו אל המנוחה הזמנית בנחלת הישיבה בגבעת שאול ה(כמעט) מעטירה.
לשניה אני מרגיש כאילו אני כותב את הנאום של סוף חיי, אבל לא. זו רק נקודה אחת מתוך רבות שאני הולך לעבור בע"ה.

עם הזמן שחלף והשעות ששרפתי בחכמתי הרבה, הבנתי שהמקום למשחקים נגמר מזמן וחבל שהיה והגיע הזמן לעשות עם עצמי משהו. כמובן שהסיכוי היחיד שלי להצליח בזה היה אם אצמד למישהו שיוכל לעזור לי.
במהלך כל החיים שלי זכיתי לסיעתא דישמייא בזה שהקב"ה שם אותי כל פעם בקרבת האדם הנכון. כך יצא שבמסגרת הישיבה התחלתי ללמוד עם הרב בועז מילר שליט"א ששם אותי היכן שאני היום.
יצא גם שאנחנו, כל הבחורים נמצאים במצב 'יחד'. יוצאים נהנים לומדים וגם עובדים יחד [עובדי גאולה ועוברי הדרך].

הישיבה הייתה הצלה בשבילי מכל הבחינות, וחברים? אין כמו בישיבה. ראיתי חברים שאיכפת להם, חברים שמפרגנים, חברים שאיתם אפשר להפוך עולמות ולהצליח לעשות דברים שלא חלמתי שאפשר. חברים שנתנו לי כוח ודחיפה ללא מעט דברים גם שלא בידיעה.

יום רביעי השבוע סיים הבחור החשוב דוד קנפר מסכת, אני יושב ושומע את כל הנאמר ולא מגיב. בחיי לא סיימתי ולו מסכת אחת. בושות. ובכל זאת חיפשתי מה כן הספקתי לעשות בישיבה, אילו מטרות כן הצלחתי לכבוש בזמן הזה.

נכנסתי למסלול של לימודים נורמלי. פרשת שבוע, ידיעת הפרשה. למתבונן מהצד נראה כמשהו פשוט, אבל נותן ידע ולא נותן לי להרגיש אידיוט מול אנשים ששואלים אותי על פרשת פנחס שחלה בחנוכה. למדתי הרבה יותר ברצינות גמרא שידעתי שאני לומד את הדף עצמו ולא מתחיל לטוס הרבה לפני שהבנתי את השורה הראשונה של הדף. התחלתי להקפיד על תפילות כסדר בצורה נורמאלית. וגם אם נפלתי, כבר לא רצו לי בראש סרטים שאשרף באיזה הר אש אלא שאפשר להמשיך הלאה.

במילים בודדות – הישיבה, הרב, הרב מילר וכולם נתנו לי את ההבנה הנורמאלית של החיים.

אין לי יותר מדי מה לומר.

אני בסך הכל מסכם תקופה טובה ויפה שהייתה לי בישיבה. תקופה שלמדתי בה יותר דברים שימושיים מכל זמן אחר בחיי הקצרים עד כה.

היה כייף ויהיה כייף.

יש לי עוד הרבה מה ללמוד ועוד יותר מה לקיים. אבל דבר אחד בטוח לי מעכשיו ועד בכלל – כמו התקופה הזאת, כמו האנשים שהכרתי בישיבה הן באיכות [בעיקר באיכות] והן בעוד איכות, אין עוד בעולם.


תודה לכולם – מסמני הנתיבים והחברים לדרך על תקופה טובה ויפה כזאת.

אבי פורמן - פרשת דברים חזון תשע"ג

"אין מחיר לחופש"


מאת: אבי פורמן



"אין מחיר לחופש אבל יש לו תאריך".
באמרה זו נפגשתי לפני כמה שנים כשבאתי להגיש את הדיחוי משירות בצבא בלשכת הגיוס.

בכניסתי למתחם ראיתי חייל שיושב בפתח, מתפקידו היה לבדוק את הנכנסים, אבל אפילו את ההנהון שלי הוא פספס. הייתה לו תעסוקה אחרת, מביט בגוש עץ גדול ומנסה בשני ידיו השמאליות באמצעות אולר לחרוט משהו. אני נכנסתי פנימה לטפל בענייני, אבל מתברר שבאותו יום זימנו הרבה משתמטים יחד בכדי לצמצם את ביטול התורה בישיבות, והדבר יצר טור ארוך מאוד. אל מול שני פקידות שגם כך לא היו להוטות במיוחד לזרז את עניינינו, כשבקצב העבודה האיטי שלהם אם היו מוכרות בסופר, אנשים היו מתים מרעב ליד הקופות חלילה. אם היו עובדות בבנק, מרגע בקשת משיכת הכסף עד שתתבצע הפעולה, עלולים לעבור משקל חדש לשקל מחודש. כך יצא שידעתי את מספר העציצים בכניסה, את כל השלטים המרתקים על חשיבות הגיוס שיננתי בעל פה.

בדרכי החוצה לסיגריה השלישית נפגשתי שוב בחייל החורט בעץ, כבר אפשר היה לראות מה הוא מכוון בחריטה, האמרה המופיעה למעלה כבר הייתה כמעט ערוכה בשלבי סיום של המלאכה הקשה. מהחייל הבנתי שכבר עובד עליה כשבוע. לדבריו, אטוטו הוא משתחרר וזה מעביר לו את ספירת הימים לאחור.

ניסיתי להבין ממנו מה רע לו בחופש הזה, שהוא יושב ומשתעשע לו עם גושי עץ, למה הוא כל כך מחכה לתאריך החופש, האם באמת שאר השירות שלו היה יותר קשה, ולאיזה חופש בדיוק הוא מצפה אחרי השחרור. מהמעמסה הכבידה והאחראית של לשמור על... לשכת הגיוס שממוקמת במרכז ירושלים שחלילה לא יכבשו אותה לגיונות של הצבא הטורקי או שמא הבריטים יחליטו לחזור.

אני לא אלאה את הקוראים בשיחתנו הארוכה שבסיומה השליך החיל את העץ המסותת המצחיק שלו והתחיל לתכנן לעצמו חופש אחר מהחופש שהוא מאחל לעצמו - משהו עם קריירה. זאת הייתה שיחה אקראית כזאת, אבל מהסוג שנחקקות לך זמן רב בראש. זה שהגענו למסקנה שלחופש יוצאים רק אם באמת לא היה חופש כל הזמן, אצל חייל ג'ובניק שכל השירות שלו הוא בדיחה אחת גדולה אין משמעות מיוחדת לשחרורו יש יותר משמעות אם הספיק משהו בזמן השירות ואם אני באמת רוצה ליהנות מחופש והשיחרור זה רק מחופש שבא אחרי עבודה קשה.

יש לי קטע מעניין, שבחופש אני עדיין משאיר את השעון שיצלצל בשעה שמונה בבוקר שזו השעה שאני קם כל יום, אני משאיר אותו על מנת שיצלצל. אבל כשאני קם בחופש אני מסתכל על השעה 8:00, מחייך לעצמי חיוך קטן מכבה את השעון, מסתובב לצד השני ואומר איזה כייף שחופש וממשיך לישון.

אני צריך לחוות שזה חופש, בזכרוני היו ימים שלא הייתה לי עבודה. הייתי מתעורר באחד עשרה, מביט בשעמום בשעון אה עוד יום, ונותן לו להתפוגג עד השקיעה, יוצא מהמיטה כשאני רעב, בחוץ כבר חושך אני מחפש מקום פתוח לאכול בו ארוחת בוקר. אין לאן למהר, מקסימום יש איזה בורקס טורקי שפתוח עד חמש. מה יהיה מחר לא משנה הרבה. אה, מחר מתחיל החופש באמת?

למה זה מזיז לי, אצלי כל יום אותו דבר. כך לאטם צמחו לי קרניים, מלראות כל יום כל היום את אותם קירות, התחלתי לעבוד כמה חודשים בהתחלה עבדתי בלחפש עבודה.. שזה סיוט. אבל אחר כך שאתה לוקח יום חופש מהעבודה, אתה מעריך אותו, כל שעה שווה כסף והרבה, יום חופש נהיה שווה לך הרבה יותר מיום עבודה.

שמעתי איש חכם שפירש את המאמר מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, שרק מי שעובד כל השבוע וכמה שהוא עובד יותר קשה כך הוא אוכל בשבת, המנוחה שלו והחופש שלו בשבת יותר איכותית, יותר מהנה, לחופש לא יוצאים בלי עבודה לפני.

שו"ת sms - הרב ארי מור שליט"א - פרשת דברים חזון תשע"ג

דיני תשעת הימים


שו"ת sms - הרב ארי מור שליט"א


שאלה: 


האם מותר לקצוץ השבוע ציפורנים לכבוד שבת?

תשובה:


כן.


שאלה:


אם אני מקבל שבת מוקדם השבוע האם מותר לאכול סעודת שבת בשרית?

תשובה:


כן ומותר לשתות יין אפילו שלא לקידוש.


שאלה:


האם מותר לאכול שאריות בשריות משבת במוצ"ש או ראשון?

תשובה:


אסור וכן גם ביחס לשאריות מסעודת ברית או סיום


שאלה:


האם מותר לעבוד בתשעה באב?

תשובה:


מנהגינו שלא לעבוד בעבודה קבועה שיש שיהוי בעשייתה אלא רק בעראי בדבר הנעשה בלי שהייה


שאלה:


האם נכון הוא לשחק משחקי קופסא או קלפים בתשעה באב?


תשובה:


אינו נכון ואינו ראוי ואסור להסיח את הדעת מאבילות אלא יקרא בסיפורי ותיאורי החורבנות שהיו כולל החורבנות האחרונים כגון השואה