'מצב
תפילה' - חלק ב'
סיכומי שיעורים בעניין התפילה שנמסרו בישיבה
הקדושה בזמן הקיץ תשע"ג
משל התפילה
אדם המבקש לנסוע למרחקים גדולים, חייב להשתמש בכלי תחבורה .
אם ברצונו לנהוג בעצמו, עליו
לרכוש כלי רכב שמתאים לצרכיו וללמוד את יכולותיו הביצועיות של כלי הרכב שרכש.
בשלב זה ,עוד לפני שנכנס
לרכב,עליו ללמוד את חוקי התעבורה(תיאוריה) הנדרשים, ולקחת שיעורי נהיגה ממורה
מוסמך שילמד אותו כיצד נוהגים בפועל בכלי הרכב ואיך רוכשים מיומנות של נהיגה
נכונה.
עם הזמן, ככל שירבה הנוהג להשתמש ברכבו, כך ירכוש מיומנות נהיגה גבוהה
יותר ככל האפשר את כלי הרכב שלו.
ניתן לסכם זאת כך: לנוהג ברכב ישנה מטרה-להגיע ליעד. הוא עושה
זאת באמצעות כלי הרכב בצורת נהיגה נכונה.
בדומה לכך ניתן לתאר את עניין התפילה. למתפלל ישנה מטרה- להגיע
ליעד מוגדר כלשהו. הוא עושה זאת באמצעות כלי עם יכולות מדהימות הנקרא 'תפילה'. ככל שישתמש בכלי זה בצורה הנכונה,
כך הוא ישיג את מטרתו ביתר יעילות.
בפרקים הבאים נעמוד על מטרתה של התפילה, על דרכי הביצוע הנכונות שלה
צורת שמאפשרות למתפלל להגיע ליעדו.
מהי תפילה?
מטרתה המרכזית של התפילה כתובה בספר דרך ה' (פרק חמישי אות ד') כך:
"והנה היה מחסדו יתברך
לתת לאדם מקום שיתקרב לו יתברך , אע"פ שכפי מצבו הטבעי נמצא רחוק מן האור
ומשוקע בחושך. והיינו שניתן לו רשות שיעמוד לפניו ויקרא בשמו, ואז
יתעלה מן השפלות אשר לו בחוקו לפי שעה, וימצא מקורב לפניו ומשליך
עליו יהבו.
והנה זה חומר התפילה שאסור להפסיק בה כלל, מפני היות בה האדם בקירבה
גדולה אליו יתברך, וכן סודר בה היפטר בסופה, שילך לאחוריו שלוש פסיעות והוא שוב
האדם אל מצבו התמידי כמו שמצטרך לו בשאר זמנו."
אנו שומעים היטב?
התפילה אינה רק פעולה ומעשה שאדם
עושה. התפילה היא כניסה ל'מקום' אחר מהמקום הרגיל שאנו רגילים אליו. "מצב
התפילה" שהיהודי נכנס אליו הוא 'מקום' מיוחד שניתן להתקרב שם לאלוקים, והוא נותן
לנו רשות להיכנס אליו, לקרוא בשמו כלומר לתקשר איתו, ולהתמלא באמונה גדולה ותקוה מכוח
אותו מקום שנכנסנו אליו.
מטרתה המכזית של התפילה היא : להתחבר בשכל וברגש עם ה'.
אם נרצה סימן כדי לדעת האם השגנו את מטרת התפילה האמורה, נבדוק את
הרגשתנו כשאנו פוסעים לאחור בגמר תפילת שמונה עשרה.
רק אם נפסע בסוף התפילה שלוש פסיעות לאחורינו, ונרגיש שאנו
יוצאים ממקום קדוש, ועוברים מהמצב התודעתי והנפשי של העמידה לפני ה',
וחוזרים למצבנו הרגיל, או אז נדע שהשגנו את מטרתה של התפילה.
טכניקות בתפילה
לאחר שהבהרנו לעצמינו את מטרתה המרכזית של התפילה ואת "מצב
התפילה " הבסיסי שמגדיר אותנו כמתפללים, עלינו ללכת בעקבות המלצות חז"ל
ולהשתמש בטכניקות שהם גילו לנו כדי שנוכל להגיע לאותה תחושה בסיסית של קירבת
אלוקים שאמורה למלא אותנו בשעת התפילה.
כדי להצליח להתנתק ממצבנו הנפשי הרגיל של התנהלותנו בשגרת החיים
הרגילה ולהצליח לעבור ל"מצב
התפילה" שכאמור הוא מצב שונה לגמרי ,המכניס אותנו למהלך נפשי ורגשי של מעין
שיחת נפש עם הקב"ה, אנו חייבים להשתמש בעצותיהם של חכמינו ז"ל כדי להצליח במשימה האדירה והנפלאה
הזו שנקראת תפילה.
מסתבר שכולנו למדנו בעבר על העצות הללו, אך עלינו לנסות
ו"ללמוד" אותן במבט חדש, ולהצליח להרגיש אותן. חשוב להדגיש שאת
העצות הללו אנחנו חייבים לתרגל כמה וכמה פעמים עד שנתחיל באמת להרגיש אותן.
להלן נביא כמה מעצותיהן הנפלאות של חז"ל. חשוב להדגיש שישנן עצות
רבות מאד, ונדבר עליהן בהמשך המאמר.
א. ציור של שיחה
·
המסילת ישרים (בביאור חלקי החסידות)תיאר לנו את מה שאנו מסוגלים להרגיש
בתפילה:
"ותראה כי זה הוא היותר קשה שיצטייר בלב האדם ציור אמיתי, יען
אין החוש עוזר לזה כלל. אומנם מי שהוא בעל שכל נכון, במעט התבוננות ושימת
לב יוכל לקבוע בליבו אמיתת הדבר איך הוא בא ונותן ממש עימו יתברך
ולפניו הוא מתחנן ואיתו הוא מבקש ... כאשר ידבר איש עם רעהו..."
אנו מבינים מהדברים שבהתבוננות שכלית ורגשית נכונה יכול אדם להרגיש
שאכן הוא ממש עומד לפני ה' בשיחה.זו הרגשה חושית שאמורה לתת למתפלל הרגשה שהוא
מדבר עם מישהו ששומע אותו ולא רק אומר מילים של תפילה ו"שולח"
אותם למעלה..
ב. ידיעה אלוקית
·
בשו"ע או"ח סימן צ"ח-א' כתב:
"וכן היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו
מתבודדים ומתכוונים בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כוח השכלי
עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה."
מהו אותו 'כח שכלי' שעליו מדובר כאן, שאם נצליח להגביר אותו נגיע למצב
האידיאלי של התפילה?
עלינו להבין שכדי להגיע ל"מצב תפילה" אידיאלי, על האדם
להתנתק ממפריעים חיצוניים שיטרידו ויסיטו אותו מההתכוונות אל המטרה שאליה הוא רוצה
להגיע, שהיא ההרגשה החושית שהוא מחובר כעת לבורא עולם.
כשאדם מתרכז ומעוניין להתקשר עם אלוקים, יש כוח
אדיר במחשבה , כוח שיכול לגדול ולהתחזק מאד אם נאפשר לכח הזה להתפשט ולתפוס את כל
הראש שלנו כשאנו מתפללים.
מחשבה זו היא בעצם ידיעה מאד יסודית ובסיסית הנמצאת בתת מודע של כל אדם
בריא. ידיעה זו שאלוקים שתל במוחנו ,והיא נותנת לנו את המידע הבסיסי ואת ההכרה על
היותנו יצורים שנבראנו ע"י אלוקים.
אם האדם יתרכז בידיעה הזו היא
יכולה להתפרץ ממעמקי התודעה שלו ולמלא לו
את השכל ואת הלב בוודאות מליאה על היותו של הקב"ה קרוב אלינו, משגיח, רואה
ושומע לתפילותינו באהבה אין סופית.
ג.התבוננות
• בשו"ע
סימן צג ס'א כתב:
"ישהה שעה אחת קודם שיקום להתפלל כדי
שיכוון ליבו למקום."
וכתב שם המשנה ברורה שהשיעור הזה של שעה
אחת הוא לחסידים אבל לשאר המון העם מספיקה שעה מועטת.
עניינה של ההשתהות הזו לפני התפילה היא
כדי להיכנס ל'מצב תפילה' האמור . רק כשהיהודי 'נרגע' לרגע ממרוץ חייו , ונכנס ל'תודעת
תפילה', הוא יכול לאסוף את עצמו למצב האידיאלי בתפילה של העמידה הרוחנית לפני בורא
עולם.
ד. כוח הציור
בשו"ע סימן צ'-ד' כתב: "צריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד
ירושלים כדי להתפלל כנגדו"..
ובשו"ע סימן צ"ה- ב' הוסיף וכתב המלצה למתפלל:
"ויחשוב כאילו עומד בבית
המקדש ובליבו יכוון לשמים".
בואו ונבין מה פשר המחשבות הללו ופתיחת החלונות לכיוון מירושלים? לאן
זה אמור להוביל אותנו?
לומדים אנו בהלכות אלו על "כוח הציור" שעלינו להשתמש בו בשעת
התפילה.
כנראה כדי להגיע לתחושות רגשיות של קירבת אלוקים אנו חייבים להשתמש
בכוח הציור ולדמיין לעצמינו שאנו מתפללים במקום המקדש.
עצם המחשבה אודות בית מקדש
עשויה למלא את לב המתפלל תחושת קירוב וקדושה, המסייעת לו להגיע ל'מצב
תפילה' אידיאלי.
ה. מחשבות קולטות קדושה
• השו"ע
בסימן צד א' כתב:
"בקומו להתפלל אם היה עומד בחוץ לארץ יחזיר
פניו כנגד ארץ ישראל ויכוון גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים... "
ובמשנה ברורה שם כתב שהמקור לכך שהיה שעמד
בא"י , יחזיר פניו כנגד ירושלים... היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש הוא מתפילת שלמה המלך בחנוכת בית המקדש כשהתפלל
: "והתפללו אליך דרך ארצם"- דהיינו כנגד ארץ ישראל.-"והתפללו אל ה'
דרך העיר אשר בחרת" דהיינו כנגד ירושלים. "והתפללו אל הבית הזה"- דהיינו
כנגד מקום בית המקדש "והתפללו אל המקום
הזה"- דהיינו כנגד מקום קודש הקודשים.
רק אם אינו יכול להתפלל ממש כנגד המקומות
האמורים יכוון ליבו ויחשוב בליבו ורעיונו כאילו הוא עומד במקום אשר בירושלים במקום
קודש הקודשים.
הבה נתבונן לרגע, מה המשמעות של כיוון הפנים
שלנו בשעת התפילה אל מול המקומות הקדושים הללו?
הרי אם טעם הדבר הוא רק מפני שהתפילות עוברות דרך
מקום המקדש , מדוע יש לנו לכוון את הפנים מול מקום המקדש, וכי תפילתנו לא תעבור דרך
שם אם לא נכוון את הפנים לשם?
הכוונה הפשוטה בכיוון הפנים הזו אל מול
מקומות הקודש מגיעה בעקבות הכלל הידוע לנו שאחר הפעולות נמשכות הלבבות",וכשאנו
מכוונים את פנינו אל הקדושה ,נמשך הלב שלנו אליה ואנו משתוקקים יותר להשיג אותה.
אך שימו לב לחידוש נפלא.
כנראה, וחז"ל חידשו לנו שכיוון הפנים
אל מקומות הקודש מסוגלים לסייע לנו להתפלל. מפני שממקום בית המקדש אף לאחר חורבנו יוצאת
לאוויר העולם השראת שכינה שמשפיעה מטובה שפע
אין סופי של "אור אלוקי", ואם אנו מכוונים את הפנים שלנו מול
מקומות הקודש ומבקשים לקלוט את השפע הרוחני
שיצא משם, אנו יכולים לקבל מכך סיוע גדול להרגשת 'מצב התפילה' האידיאלי.
כדאי לעצור ולייחד מחשבה כמה שניות לפני
התפילה על המשמעות של כיוון הפנים שלנו לכיוון מקום המקדש שאנו עושים זאת כדי לקלוט את אותו שפע רוחני שנשפע ממקומות הקודש
הללו.
'מחשבה קולטת קדושה' זו תגביר את רגש הקדושה
האמור למלא את ליבנו בשעת תפילה.
ו. נענועים
• המשנה
ברורה שם בס"קז כתב:
"ויש להתנועונע בשעת התפילה משום כל עצמותי
תאמרנה ה' מי כמוך".
הבה נתבונן במהותו של נענוע, מה טיבו ומה
עניינו?
בירור זה הוא חשוב ביותר, מפני שלפעמים
נדמה לנו שאם אנו מתנוענעים בחזקה, זהו סימן על הרמה שלנו בתפילה, וברור הדבר ש'מצב התפילה' שאנו עוסקים בו
אינו תלוי בנענועים שלנו בכלל וברמת חוזקם
בפרט.
כנראה, ונענוע מסייע לריכוז המחשבה ושמירתה
על 'מצב תפילה' . הנענוע תורם לריכוז ולנעילת
המחשבה העוסקת בשיחה עם בורא עולם ולהתגברותה של התחושה הרגשית שהמתפלל עומד בפני בורא
עולם. יש בתנועת הנענוע ניתוק מהמצב הסטטי שאדם נמצא בו ותנועת התקרבות אל הקב"ה
הנמצא בתחושתו של המתפלל שם'למעלה' .
הערה חשובה:
למרות ההמלצה הזו לנענועים בתפילה,אם לא
יתרכז המתפלל בידיעה היסודית שחייבת ללוות אותו בכל רגע של תפילה, שהוא עומד כעת בשיחה
עם אלוקיו,הוא עלול להישאר עם הנענועים בלבד כשמחשבתו מרחפת לה אי שם...
הרבה מה"עובדים" על תפילה, נמנעו
כמעט מנענועים בשעת תפילתם.הם הרגישו שהנענוע מפריע להם להתרכז,ולכן אנו אמורים לבדוק
את נענועינו בכנות ,האם הם תורמים לנו באמת או שאנו מוציאים עליהם אנרגיה במקום על
ריכוז וכוונה...
