תיק ההשקעות שלי- דן סגל

בפרשת השבוע ישנה מצווה של שילוח הקן והשכר המובטח על עשייתה הוא אריכות ימים. בדרך כלל, התורה איננה מפרטת את שכר המצוות למעט שניים מהן ששכרן שווה: מצוות כבוד אב ואם (שקשה מאד לביצוע ותמידית) ושילוח הקן (קלה לביצוע וחד פעמית)  שבהן מבטיחה התורה "למען יאריכון ימיך".

חז"ל מהשוואה זו בשכר המצוות למרות שהקושי בקיומם שונה הגיעו למסקנה: מכיוון שאין אנו יודעין מהו מתן שכרן של מצוות, צריך לקיים את כולם.

בפרקי אבות (פרק ה משנה כב'): "בן הא הא (שמו של החכם שהיה אחד מן התנאים) אומר לפום צערא אגרא" כלומר, לפי גודל הצער – כך הוא השכר.

שלעתיד לבא בעולם הבא, כששוקלים את מעשיו של האדם, בכדי  לדעת מהו השכר שמגיע לו, שקילת המצווה איננה אך ורק לפי חשיבות המצווה כלומר, זה לא מחייב שאם היא מצווה "גדולה", מקבל הנידון שכר גדול בעבורה, ואם היא מצווה "קטנה" יקבל הוא שכר מועט, אלא מביאים בחשבון גם את כל הטורח שהיה לאדם בכל מצווה ומצווה, ואם התברר שאכן עשה מאמצים מרובים בכדי לכבוש את יצרו, ישוכלל שכרו ממעשיו והטרחה שהייתה לו בגין המעשה, ואם לא טרח כלל יקבל שכר על המצווה בלבד.

משל למה הדבר דומה:

לקיסר גדול שבנה ארמון נפלא, והביא שני ציירים שיעצבו לו את הקירות, ונתן לכל אחד מהם כותל אחד ואמר להם: "מי שיעשה את הציור הכי יפה והכי מושקע, יקבל שכר גדול מחברו".

לשם כך קצב להם הקיסר זמן של שנה אחת. והנה האחד השתדל מאד ובחריצות יתירה דאג לעשות את המלאכה על הצד הטוב ביותר, בעוד חברו המופקד על הקיר שממול לא עושה דבר ומסתובב בחוסר מעש ובבטלה במשך רוב שעות היום. מבזבז את זמנו על אכילה ושתייה והבלים למכביר. והנה הגיע היום האחרון, החרוץ  כבר סיים את מלאכתו, בעוד העצל טרם התחיל. מה עשה?       ביום הסיום, הוא פרש לאורך הקיר - מראה מיוחדת עם עיוותים מיוחדים. זו, ציפתה את הכותל שלו וממנה השתקף על הקיר שלו הציור של חברו החרוץ, תוך שהעיוותים שבמראה משווים לציור של השכן גוון מיוחד העולה על הציור המקורי... והיה הדבר לפלא יותר בעיני כל הצופים. כאשר בא הקיסר ופמלייתו התפעל מיופי המלאכה של הצייר החרוץ. אבל בראותו את הכותל שממול התפלא עוד יותר.שאל הקיסר את יועציו: האם ראוי שה"מעתיק" יקבל שכר על מעשהו? והרי לא עשה את שביקשתי?!

זאת ועוד, הוא לא השקיע מזמנו מאומה למעני, ולא רצה לפאר את ארמוני... אלא הערים עלי...

"מה נעשה"? שאלו היועצים זה את זה. "הכיצד נשלם לו את שכרו? הרי סוף סוף, הקיר שלו הוא יפה משל חברו"...

לפתע קם הקיסר החכם לקח שק של זהב, הניחו ליד הכותל של החרוץ (והשק משתקף במראתו של העצל) והכריז: "תודה לכם אומנים יקרים, שמתי ליד כל קיר את שכרכם כל אחד כפי פועלו ומעשהו"...  החרוץ לקח את שקו והעצל יצא בפחי נפש... 

 והנמשל הוא: 

חז"ל אומרים: "טוב אחת בצער - ממאה שלא בצער". כלומר טובה מצווה אחת, לימוד תורה אחד, שאדם מצטער בו - יותר ממאה אחרים קלים יותר. מי שטרח והתייגע בעמל המצוות בוודאי יהיה שכרו רב עצום לפי הצער שחווה בקיומן...

שבת שלום.

דן

הקנאות כאחריות חברתית- דן סגל

"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי". במילה פינחס היו"ד מוקטן. הרש"ר הירש מסביר זאת על דרך ההבנה שמלכתחילה שמו היה פנחס בלי יו"ד וההוספה של היו"ד היה מלשון "פי נחס" [נחס זהה ל-נחץ מסביר הרש"ר ומבאר שהמשמעות שפי ה' הביאו לידי כך]. כלומר שפי ה' דיבר מתוך ליבו כי הקנאה לדבר ה' היתה המניע העיקרי למעשיו. לומדים זאת מהמילה "בקנאו" שהוא לשון פיעל אבל בנו"ן אין דגש והוא לא דומה ל "לקנא" שהוא בלשון פיעל שהאדם לוקח את התביעה המשפטית לידים שלו. אבל "קנא" בבניין קל מבטא בעיקר את הרוח ואת מחשבת הלב שהאדם מאמץ ברוחו את מעשיו של האחר ורואה בהם כאילו הם מעשיו. ולומדים מזה שמעשה פנחס לא היה סתם קנאות אלא זה בא מתוך ליבו וכאב לו... הבגידה בדבר ה' היתה בעיניו כבגידה בעניינו שלו.

אנו כבחורים בישיבה שלנו צריכים להיות אכפתיים לסביבה שלנו ולא להעיר לכל בחור כי בא לנו. אלא שזה יבוא לנו באמת מעומק הלב.

שבת שלום

חברכם דן סגל.

דן סגל - משהו קטן וטוב

חג האסיף

יש כל מיני אפשרויות לתאר את החג שנחגוג מחר. יש את אלה שאומרים שבועס', ואז עולה זכרונו של המשגיח שמנופף באצבעו, צווח, שהלילה הזה כל אחד יכול להתאמץ ולהשיג מה שבכל השנה אי אפשר. והוא צודק. דורש, שהלילה כולו יעבור בתענית דיבור. דורש, שהלילה הזה הוא לא רוצה לעשות כל חצי שעה את הסיבוב הקבוע לאסוף את הבטלנים מהחוץ או מהחדר אוכל.

יש את אלה שאומרים שבועות, רגיל. שמעלה טעם של קפה בפה. וגם מזכיר לי, כמה מוזר זה לטרוף ערמות של עוגות גבינה עם עיניים עצומות. שאתה מנסה להבין מה ממתין לך בפנים העוגה, אבל אתה עייף מידי לבדוק. בעצם כל מה שיביאו לך בשעה הזאת אתה תאכל. כי בכלל לא בטוח שאתה באמת ער..

ויש את החג הזה ש..בועות. עם הדגש על השין, שאת ה-וועות אתה בקושי שומע. זה כבר חג אחר לגמרי. זה עם רב ספרדי שנותן דרשות ארוכות, ממש אחלה חג. רק צריך לזכור להביא כריות ושמיכות לבית הכנסת, אל תגידו שלא הזכרתי לכם.

המסקנה שלי היא: שכל אחד צריך לחגוג את החג איך שזה עושה לו טוב בלב. לא משנה מאיזו עדה אתה. העיקר שמחת החג. חג שמח שיהיה לכולכם חבריי היקרים.

רעידת האדמה הקשה שהתרחשה בשבת האחרונה בנפאל גרמה לאלפי הרוגים, אנשים איבדו את כל מה שהיה להם, במקרה הטוב את הרכוש ובמקרה היותר גרוע את החיים, כעת הם צריכים להתחיל הכול מחדש, חיים ושנים ששקעו אל מתחת האדמה.

כמובן שהמדינה שלחה משלחת חילוץ. חשבתי לעצמי, מה אם ח"ו יקרה פה כזה אסון, האם מישהו יבוא לעזור לנו כמו שאנחנו באים לעזרה? האם מישהו בכלל יסתכל לכיווננו, או ששוב איכשהו יאשימו אותנו שאנחנו לא דואגים לערבים ואנחנו האשמים?
מישהו אמר השבוע בהומור שרעידת האדמה הייתה כי היו שם הרבה ישראלים והיה עומס משקל וודאי שזהו דבר מגוחך ביותר והעולם יודע טוב מאוד להאשים אותנו בכל דבר שזז שלא כרצונם.
אנחנו פריירים שכל דבר שזז בעולם אנחנו מגעים לעזור במקום שנעזור לאנשים שחיים אצלנו לכל העניים ולטפל בבעיות בבית.
כמה שזה נראה קשה אני לא מאחל לאף אחד להיות שם כשזה קרה, התמונות מזעזעות מספיק ,אנשים נותרו בלי משפחה וקורת גג. גם צריך להגיד תודה לרבי מחב"ד שגרם שיהיו בתי חב"ד בעולם במקומות הכי נידחים בעולם אפשר למצוא את היהדות וגם עכשיו בית חב"ד בקטמנדו פתח את שעריו לכל אילו שהיו בלי אוכל ימים שלמים. אז תודה לרבי מחב"ד, ואני לא חבדנ"יק...

שנתבשר רק בשורות טובות,

שבת שלום.

בזולה

1X1 עם דן סגל

איך אתה מגדיר את עצמך?
אני מאד אוהב לעזור לאנשים, בטח לאנשים בישיבה וודאי שלישיבה. חשוב לי שידעו להעריך את העזרה שלי ולקבל עליה פידבק חיובי מהסביבה.

מהי הישיבה בשבילך?

בית והאוניברסיטה של החיים. בית, בגלל היחס שהשיבה נותנת לבחורים , יש מקום לכולם, גם לכבשה השחורה של המשפחה.  אוניברסיטה, כי בישיבה לומדים מזה החיים האמתיים. 

איפה תהיה בעוד 20 שנה?

פוליטיקאי.

מוטו לחיים:

דרך ללא מכשולים, קיימת רק בפנטזיה.

תובנה לחיים:

אנחנו חיים כדי ליהנות ולא כדי לסבול. מה שהתורה אומרת לנו, צריך לקחת אותה בתור דבר טוב שבאה לעשות לנו את החיים יותר בריאים ושמחים, לא כמערכת שבאה להגביל אותנו.

מי המודל לחיקוי שלך?

דודי שיחיה מרן המשגיח ר' דן סגל שליט"א.

משהו שהיית רוצה לשפר בישיבה?

את  הזולה. במראה החיצוני שלה, חשוב שכולנו נבין שיהיה הרבה יותר נעים לשבת בה אם לא נלכלך אותה. עוד דבר, הזולה צריכה להיות מקום חברתי, מקום מפלט מהסמארטפונים ולא מקום שכל אחד שוקע בתוך המסך.

מה הדבר שאתה הכי נהנה ממנו בישיבה?

הצ'ולנט בליל שישי כשהוא בא עם זו דרכנו.

מהו התחביב שלך?

לעשן סיגריה ולשתות קפה בבוקר שיורד שלג, אמנם מטבע הדברים, לצערי לא יוצא לי הרבה, נקווה שזה יהיה בקרוב.

מעשה טוב שעשית לאחרונה?

פתחתי בישיבה גמ"ח להלוואת של סכומים קטנים. זה המקום לומר, שמי שצריך לא יהסס מלגשדת אליי.

משהו שלא ידענו עליך?

אני מסטול טבעי.