‏הצגת רשומות עם תוויות בחירות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בחירות. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 19 במרץ 2015

מורנו ראש הישיבה

"ושמרו דרך ה'..."- ב'

הבה נתבונן, מהי דרך ה' ולאן היא מובילה, מהם עקרונותיה ומי מוביל את דרכה?
שתי דרכים לה לדרך ה', זו הפרטית וזו הציבורית.
לכל יהודי יש תפקיד בעולם שאותו הוא אמור למלא. זהו תפקיד ייחודי שמיוחד רק לו, לא היה ולא יהיה עוד יהודי בעל תפקיד זהה. לא ביום אחד מגלה היהודי את תפקידו בעולם. הבנת התפקיד דורשת שימת לב וקריאה נכונה של 'מפת החיים' שזימן האלוקים לכל אחד ואחד מאיתנו.
הרקע המשפחתי שלנו, המקומות שאליהם נקלענו, היכולות והכישורים האישיים שחנן אותנו הבורא והמפגשים שלנו עם החברה הסובבת אותנו, כל אלה יחד יוצרים לכל אחד תפקיד אישי וייחודי , שעליו למלא כדי להצליח בשליחות החיים שלשמה הוא נשלח לעולם. התפקיד הייחודי הזה שהיהודי ממלא תוך כדי שמירת התורה והמצוות, היא דרך ה' הפרטית שלו שבה הוא צועד בעולם.
דרך ה' ציבורית
בנוסף לאותה דרך ה' הייחודית לכל אחד מאיתנו, ישנה דרך ה' ציבורית חברתית. הצלחתה של דרך ה' הפרטית לכל אחד יכולה להצליח רק בהשתלבות נכונה עם דרך ה' הציבורית-חברתית, שהיא קריטית להצלחתו של כל יחיד הצועד בדרך ה'.
קיומה של היהדות שלנו אינו רק בשמירה על אורח חיים תורני של אנשים פרטיים כל אחד בביתו הפרטי, אלא יש בה ביהדות גם הוראת חיים חברתית ציבורית.
התפילות שלנו מושלמות רק אם הן נערכות בציבור, ברכת הכוהנים מוענקת לנו רק כשאנחנו בציבור, אמירת הקדיש  - שיש בה את הצהרת מחויבותנו לקדש את ה'- נאמרת רק בציבור וכן שאר הדברים שבקדושה כמו אמירת הקדושה וברכו. הקריאה בספר התורה יכולה להיעשות רק בציבור ואפילו הקמת בית נאמן בישראל נעשית רק בציבור.כניסתו של היהודי לברית ה' בברית המילה גם היא נעשית בציבור ויציאתו מהעולם גם היא נערכת כשציבור של מלווים מלווה אותו בדרכו לבית עולמו.
כי היהדות שלנו אינה רק תורה ליחידים, אלא היא תורת חיים ציבורית של 'ברוב עם הדרת מלך'. זוהי דרך ה' הציבורית שאנו נקראים לצעוד בה.
 הצורך הקריטי בדרך ה' חברתית-ציבורית הוא  ברור. האדם הוא יצור חברתי הנזקק מעצם ברייתו לחברה ולהשתייכות חברתית. ההשתייכות החברתית הזו מעצימה את האדם והיא מעניקה לו תמיכה וחיזוק. "איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".
מטבע הדברים , אנשים שהם חסרי זהות חברתית או שחסרה להם השתייכות קהילתית, בוראים לעצמם עולם משלהם והם חיים בו לפעמים חיים דמיוניים ופעמים רבות על גבול התימהוניות. יהודים אלו משנים את דרכם בתדירות גבוהה, והעוגן החברתי שחסר להם בחיים מטלטל את ספינת חייהם בים החיים הסוער.
רק דרך ה' ציבורית שיש בה קודים חברתיים של ערכים משותפים,נאמנות מוחלטת להלכה,הליכה לאורם של הרוב המוחלט של גדולי ישראל,התנהגות אופיינית לעובדי ה',לבוש נאות,סגנון דיבור מכובד,סגנון בילויים ועוד כמה מהקודים החברתיים האופייניים לעובדי ה',רק הם יכולים לשמור על העקרונות  הכלליים של דרך ה' ורק אלו הם שמאפשרת ליהודי הפרטי לצעוד בדרך ה' הפרטית שלו שאיתה הוא ימלא את תפקידו הייחודי בעולם בצורה נכונה.

כמו כל דרכי ה' בתורה ובקיום המצוות שנקבעים ע"י רוב החכמים בדרך של "יחיד ורבים הלכה כרבים" כך גם דרך ה' הציבורית החברתית נקבעת ע"י רוב חכמי ישראל והם אלו שקובעים את דרכה.
הוראותיהם של רוב מוחלט של חכמי ישראל, הן אלו שמחייבות אותנו וקובעות לנו את אופיין של המרחב הציבורי חברתי שבו עלינו לחיות.
חכמי ישראל הם העוגן הפרטי והחברתי שלנו. לדרכם ולאורם מעוצבת חברת דרך ה' והם המגבשים אותנו כציבור הצועד בבטחה בדרך ה' הנכונה.
קהילות דרך ה'
כל אחד מאיתנו – חברי קהילת דרך ה', בחר לו בשלב מסוים של חייו לבנות לעצמו דרך ה' פרטית וייחודית המתאימה לו ליכולותיו ושאיפותיו.
אך עלינו לדעת ולהכיר באמת האמורה שהדרך הזו, דרך ה' הייחודית שלנו תוכל להצליח רק אם היא תשתלב לגמרי במרחב הציבורי חברתי של דרך ה'. נכון הדבר שאנו צועדים בדרך ייחודית שמתאימה לנו, אך בשום אופן איננו קהילה לעצמנו ואיננו חלק בלתי נפרד מעולם התורה. אנו רואים את עצמנו יחד עם דרך ה' הפרטית שלנו, שייכים לגמרי, לדרך ה' החברתית ציבורית של עולם התורה ההולך לאורם של רוב מוחלט של מנהיגי התורה.
עד כאן אלו חלק מדברים שנכתבו בבמה מכובדת זו בשבוע שעבר.
כעת,עם שוך סערת הבחירות בה הוכיחו רוב מוחלט מבוגרינו הנאמנים את נאמנותם לעולם התורה והצביעו על שייכותם וזהותם התורנית,עלינו להמשיך ולברר את דרכה הייחודית של דרך ה' בתוך המרחב של דרך ה' הציבורית.
אין זה סוד שיש לכולנו, חברי הקהילה החרדית הצעירה העובדת, סגנון וצורת חיים השונה בפועל מעולמו וסגנון חייו של האברך הספון באוהלה של תורה כל היום. סדר היום שלנו והמפגש היום יומי עם העולם הגדול ש'מבחוץ' מעמידים בפנינו אתגרים רוחניים לא פשוטים בכלל.
שונות מנטאלית זו  מחייבת ליצור לעצמנו בתוך מרחבי דרך ה' הציבורית ,התנהלות חברתית של דרך ה' הייחודית לנו.
אנו נפגשים כל העת עם תרבות וסגנון חיים של אנשים הרחוקים מקיום תורה ומצוות, אנו צורכים אמצעי תקשורת שונים לצורך פרנסתנו, עבודתנו מספקת לנו שאלות הלכתיות מעניינות, וסדר יומנו הלחוץ לא מאפשר לנו ללמוד תורה במשך היום זמן רב.
ברור לנו שאנו זקוקים לרב אישי ומורה דרך רוחני, רב  שילווה את חיינו בעקביות, יכיר אותנו בהכרות אישית מעמיקה. רב שיהיה זמין לנו ונוכל לשוחח איתו בפתיחות על כל דבר ועניין, אך איננו מוצאים בהישג יד רב שכזה .
הרבה מאיתנו מחפשים בית כנסת שנרגיש בו בבית.  אנו זקוקים לקהילה שנרגיש שייכים ומחוברים אליה חברתית ומנטאלית ולא תמיד מוצאים בסביבתנו קהילה שכזו.
גם נשותינו זקוקות לחיבור רוחני ושייכות חברתית חיובית ,שתפרה את עולמן הפנימי ותעצים אותן רוחנית במגוון האתגרים העומדים בפניה של האישה והאם הצעירה  העובדת,'אשתו של' החרדי העובד.
מוטלת עלינו החובה , בוגרי דרך ה' באשר הם, להיות שותפים בהקמתן של קהילות חברתיות תורניות בתוך וכחלק מקהילות עולם התורה.
כדי לעמוד באתגרי החיים אנו חייבים לעצמנו שייכות וחיבור לקהילה מתאימה שרואה את עצמה לגמרי כחלק מעולם התורה ומנהיגיו.
אנו חייבים חיבור לבית מדרש וקהילה מאוחדת שמונהגת לאורו של רב גדול בתורה המבין ללבנו ולאורחות חיינו.
יצירתה המושלמת של קהילת החרדים העובדים חייבת להיות מושתתת על מחויבות לסדרי תפילה  קבועים,לקביעות עיתים לתורה משותפת,אירועים תורניים משותפים והרצאות ופעילות תורנית לנשות הקהילה.
הבו לנו מתוכנו אנשים חכמים ונבונים,אנשים אשר רוח בם,אנשי תורה נאמנים הנשמעים לדעת תורה,ויפתחו הם עבורנו עוד ועוד קהילות נאמנות לה'  הצועדות בדרך ה'.
מי לדרך ה' אלי..


דרך ה' בוחרת ג'!


















הרב חנוך רוזנברג

{או הכול או כלום}
זהו, זה נגמר.
הבחירות מאחורינו, והגיע הזמן לכתוב כמה תובנות.
1. לעניות דעתי, ניצלנו, פחות או יותר, ממנהיגות חלשה וחסרת עמוד שדרה. הקטע הבא נכתב לפני הבחירות, אבל לא פורסם מחשש שהוא יפורש בטעות כתמיכה במפלגה שאינה חרדית, אבל עכשיו אפשר לכתוב אותו ולהבין מדוע אזרחי ישראל ניצלו כשהשמאל לא נבחר.
"כשאנו מביטים ימינה ושמאלה, ובעיקר מזרחה וצפונה, אנו יושבים על חבית חומר נפץ שעלולה בכל רגע להתפוצץ. נסראללה מכאן ודאע"ש מכאן.
"אנחנו צריכים הרבה רחמי שמים, אבל גם השתדלות. ההשתדלות המינימלית היא לא לתת לשמאל להנהיג. מדינת ישראל צריכה מנהיג חזק, והחזק ביותר – באופן יחסי - שקיים בשטח, זה ביבי. מה לעשות.
"השמאל ה"מוסרי" שמנסה להרשים אותנו, הוא מתרפס, הוא 'חנון'. ביום שהאיסלם הקיצוני יחליט לטפל בנו, וזה עלול לקרות בקרוב (למעשה, כל רגע שזה לא קורה זה נס), השמאל ירוץ להתנצל בפניו, "להכיל" אותו ולמלא את דרישותיו.
"אין לנו ברירה. ביבי הוא המנהיג היחיד הקיים בשטח שאפשר לקוות שידאג שלא יזרקו אותנו לים."
ריחם עלינו ה' ולא נתן אותנו ביד השמאל להשמידנו.
2. על אלי ישי אין לי מה לכתוב. אני לא מבין את מה הוא מייצג חוץ מהרצון להישאר בפוליטיקה. מבחינתי, אדם שזו מטרתו היחידה, אינו ראוי בלשון המעטה.
אבל החרד"לים הם אנשים רציניים. יש להם מה למכור ויש להם רצון אמיתי להשפיע. אבל הם, לצערי, מבטאים בנאמנות את הרעיון של "או הכול או כלום".
למה? כי כבר כמה פעמים שהם ניסו לרוץ בבחירות בנפרד, ולא הצליחו. שוב ושוב הם מנסים, פעם זה תקומה, פעם זה עוצמה לישראל, והפעם זה יחד, ובכל פעם הם מצליחים לתרום כמה מנדטים לשמאל.
למה הם עושים את זה? הם לא טיפשים, אבל הם כבולים ב"או הכול או כלום". הם לא יכולים להצביע לבנט, כי הוא לא מספיק דתי. הם לא יכולים להצביע לג' כי הם לא מספיק שומרים על ארץ ישראל. אז מה עושים? מתאבדים. פתרון מעולה, רק חבל שהוא על חשבון עם ישראל.
אם הייתי עומד במקום שלהם, נראה לי שהייתי מבין שאם אני לא יכול להשיג הכל, לפחות אשיג חצי. זה קשה, זה וויתור מסוים על ביטויו המלא של הקודש העליון הגנוז ברוח האומה, אבל זה ריאלי.
כמה חבל שכנראה גם בבחירות הבאות הם יעשו את אותה טעות. הניתוק מהמציאות מוביל אותם שוב ושוב לאותו מקום אומלל.
3. גם אצלנו יש את אנשי "או הכול או כלום". יש שה"הכול" שלהם הוא מלחמה נחרצת בגיוס, ואם ההנהגה הרוחנית של הציבור לא מסכימה לדעתם, הם ילכו על "כלום". ה"כלום" הזה בסופו של דבר מיתרגם לתוספת כוח לכל המפלגות, כולל לפיד, בנט, מרצ והערבים.
יש היגיון כזה: ועד הבית לא מסכים לצבוע את חדר המדרגות? יאללה, שורפים את כל הבניין! או הכיל או כלום!
ויש אחרים שה"הכול" שלהם הוא בכיוון ההפוך. רוצים שהח"כים החרדים יפעלו יותר למען ציבור החרדים העובדים, יסייעו בקשיים הייחודיים של הציבור היקר הזה. והאמת תיאמר, שהח"כים לא עושים מספיק. אז מה הפתרון? אין לנו "הכול"? אז נבחר ב"כלום", במי שמאה אחוז לא ידאג לנו ואולי גם יפגע בנו.
שוב אותו היגיון. או הכול או כלום.
הבעיה הגדולה היא שבחיים לא מקבלים אף פעם את "הכול", ואם בוחרים ב"או הכול או כלום" נשארים תמיד עם "כלום" אחד גדול ביד.
זה לא מה שהייתי מאחל לכם.


מכתב לח"כ הרב גפני

לידיעתכם , הרב משה גפני ושאר חברי הכנסת של יהדות התורה.
הנה אני, החרדי העובד,עם החולצה הצבעונית והמראה המודרני מצביע היום בגאווה גדולה ג' למרות ולא בגלל..!!!
 הצבעתי ג' כי ככה הרב שלי אמר לי לעשות ועשיתי.
 אני חלק בלתי נפרד מעולם התורה, מנהיגיו הם מנהיגי וגדולי התורה הם גדולי.
 בקשה קטנה לי אליכם,
 מחר, אל תשכחו אותי...
 ביום שאחרי הבחירות תעזרו לי ולחברי החרדים הצעירים שעובדים,לפתח לנו קהילות, לפתוח לנו בתי
 מדרשות ומקומות לימוד לילדים שלנו.
תכבדו. תתייחסו. תנו לנו להרגיש שייכים.

 כדי שבפעם הבאה אצביע ג' בגללכם...

יום חמישי, 12 במרץ 2015

הרב ברוך צבי גרינבוים


"ושמרו דרך ה'..."

הבה נתבונן, מהי דרך ה' ולאן היא מובילה, מהם עקרונותיה ומי מוביל את דרכה?
שני דרכים לה לדרך ה', זו הפרטית וזו הציבורית.
לכל יהודי יש תפקיד בעולם שאותו הוא אמור למלא. זהו תפקיד ייחודי שמיוחד רק לו, לא היה ולא יהיה עוד יהודי בעל תפקיד זהה. לא ביום אחד מגלה היהודי את תפקידו בעולם. הבנת התפקיד דורשת שימת לב וקריאה נכונה של 'מפת החיים' שזימן האלוקים לכל אחד ואחד מאיתנו.
הרקע המשפחתי שלנו, המקומות שאליהם נקלענו, היכולות והכישורים האישיים שחנן אותנו הבורא והמפגשים שלנו עם החברה הסובבת אותנו, כל אלה יחד יוצרים לכל אחד תפקיד אישי וייחודי , שעליו למלא כדי להצליח בשליחות החיים שלשמה הוא נשלח לעולם. התפקיד הייחודי הזה שהיהודי ממלא תוך כדי שמירת התורה והמצוות היא דרך ה' הפרטית שלו שבה הוא צועד בעולם.
דרך ה' הציבורית
בנוסף לאותה דרך ה' הייחודית לכל אחד מאיתנו, ישנה דרך ה' ציבורית חברתית. הצלחתה של דרך ה' הפרטית לכל אחד יכולה להצליח רק בהשתלבות נכונה עם דרך ה' הציבורית חברתית שהיא קריטית להצלחתו של כל יחיד הצועד בדרך ה'.
קיומה של היהדות שלנו אינה רק בשמירה על אורח חיים תורני של אנשים פרטיים כל אחד בביתו הפרטי, אלא יש בה ביהדות גם הוראת חיים חברתית ציבורית.
התפילות שלנו מושלמות רק אם הן נערכות בציבור, ברכת הכוהנים מוענקת לנו רק כשאנחנו בציבור, אמירת הקדיש  - שיש בה את הצהרת מחויבותנו לקדש את ה'- נאמרת רק בציבור וכן שאר הדברים שבקדושה כמו אמירת הקדושה וברכו. הקריאה בספר התורה יכולה להיעשות רק בציבור ואפילו הקמת בית נאמן בישראל נעשית רק בציבור.כניסתו של היהודי לברית ה' בברית המילה גם היא נעשית בציבור ויציאתו מהעולם גם היא נערכת כשציבור של מלווים מלווה אותו בדרכו לבית עולמו.
כי היהדות שלנו אינה רק תורה ליחידים, אלא היא תורת חיים ציבורית של 'ברוב עם הדרת מלך'. זוהי דרך ה' הציבורית שאנו נקראים לצעוד בה.
 הצורך הקריטי בדרך ה' חברתית-ציבורית הוא  ברור. האדם הוא יצור חברתי הנזקק מעצם ברייתו לחברה ולהשתייכות חברתית. ההשתייכות החברתית הזו מעצימה את האדם והיא מעניקה לו תמיכה וחיזוק. "איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".
מטבע הדברים , אנשים שהם חסרי זהות חברתית או שחסרה להם השתייכות קהילתית, בוראים לעצמם עולם משלהם והם חיים בו לפעמים חיים דמיוניים ופעמים רבות על גבול התימהוניות. יהודים אלו משנים את דרכם בתדירות גבוהה והעוגן החברתי שחסר להם בחיים מטלטל את ספינת חייהם בים החיים הסוער.
רק דרך ה' ציבורית שיש בה קודים חברתיים של ערכים משותפים,נאמנות מוחלטת להוראות הרוב המוחלט של גדולי ישראל,התנהגות אופיינית לעובדי ה',לבוש מכובד,סגנון דיבור,סגנון בילויים ועוד כמה מהקודים החברתיים האופייניים לעובדי ה',רק הם יכולים לשמור על העקרונות  הכלליים של דרך ה' ורק אלו הם שמאפשרת ליהודי הפרטי לצעוד בדרך ה' הפרטית שלו שאיתה הוא ימלא את תפקידו הייחודי בעולם בצורה נכונה.

כמו כל דרכי ה' בתורה ובקיום המצוות שנקבעים ע"י רוב החכמים בדרך של "יחיד ורבים הלכה כרבים" כך גם דרך ה' הציבורית החברתית נקבעות ע"י רוב חכמי ישראל והם אלו שקובעים את דרכה.
הוראותיהם של רוב מוחלט של חכמי ישראל, הן אלו שמחייבות אותנו וקובעות לנו את אופיין של המרחב הציבורי חברתי שבו עלינו לחיות.
חכמי ישראל הם העוגן הפרטי והחברתי שלנו. לדרכם ולאורם מעוצבת חברת דרך ה' והם המגבשים אותנו כציבור הצועד בבטחה בדרך ה' הנכונה.
קהילת דרך ה'
כל אחד מאיתנו – חברי קהילת דרך ה'. בחר לו בשלב מסוים של חייו לבנות לעצמו דרך ה' פרטית וייחודית המתאימה לו ליכולותיו ושאיפותיו.
אך עלינו לדעת ולהכיר באמת האמורה שהדרך הזו, דרך ה' הייחודית שלנו תוכל להצליח רק אם היא תשתלב לגמרי במרחב הציבורי חברתי של דרך ה'. נכון הדבר שאנו צועדים בדרך ייחודית שמתאימה לנו, אך בשום אופן איננו קהילה לעצמנו ואיננו חלק בלתי נפרד מעולם התורה. אנו רואים את עצמנו יחד עם דרך ה' הפרטית שלנו, שייכים לגמרי, לדרך ה' החברתית ציבורית של עולם התורה ההולך לאורם של רוב מוחלט של מנהיגי התורה.
בראש מנהיגי התורה מאיר לנו את הדרך באופן מיוחד אור העולם מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א. אורו של ראש הישיבה שליט"א המכוון את דרך ה' הציבורית החברתית, מלווה זה שנים ארוכות את בית ישיבת דרך ה' ושאר המפעלים החינוכיים  שלנו כאב מסור ורחמן והוא הנותן לנו בסייעתא דשמיא כוח ועוצמה לדרכנו הייחודית בדרך ה'. רק בזכותם של רוענו הזקן שליט"א ושאר חכמי התורה יכולים אנו ,רבני ובני  דרך ה' לצעוד שנים ארוכות במרחב הציבורי של עולם התורה בבטחה ובכבוד.
אין לנו דרך אחרת
הבחירות לכנסת העומדות לפתחנו מעמידות בפנינו את חובת ההצבעה על דרך ה' הציבורית חברתית שלנו. אין זו הצבעה לנציג זה או אחר .זו הצבעה על דרך ה'. לא פחות.
הכנסת היא המוקד של זירת הפעילות הציבורית המשמעותית ביותר . בזירה הזו שהיא פניה של המדינה חייבים להשמיע את קולה של היהדות בקול ברור ואמיתי. קולה של היהדות חייב להישמע בכל המכלול של דבר ה' המרכיב את דרך ה'.
 רשימת יהדות התורה היא היחידה שמשמיעה את דבר ה' במכלול ערכי היהדות.היא משמיעה את קולם של לומדי התורה,את קולה של השבת ואת שאר ערכי היהדות. רשימה זו היא גם היחידה שמייצגת את רוב חכמי התורה הקובעים את דרכה הציבורית של דרך ה' ומנחים אותה על מה וכיצד יש להיאבק.
גם אם יש לאי מי מאיתנו תחושות צודקות של קיפוח כאלה ואחרות, אל להן להפריע לנו מלהצביע על השייכות המוחלטת שלנו לעולם התורה.
אנחנו חייבים שייכות. חייבים זהות חברתית.חייבים מורי דרך תורניים מובהקים. בשבילנו. בשביל משפחתנו.
אין לנו ברירה אחרת, מפני שהעולם מלא השתייכויות חברתיות ברורות ואסור לנו בשום אופן לגמגם בהשתייכותנו או לברוא לנו עולם ייחודי ופרטי.אם ישאל אותנו הילד שלנו מי אנחנו ומי מורה את דרכנו אנחנו נענה לו ברור מאוד,בלי גמגומים ופשרות:אנחנו שייכים אל עולם התורה.נקודה.
אנו נמשיך לבנות את קהילתנו הנפלאה בנאמנות מוחלטת לגדולי התורה . לאורם נמשיך ונבנה לנו מערכות פרטיות וציבוריות הצועדות בדרך ה'. איננו חריגים ואיננו סיעה ייחודית ביהדות התורה. אנו עובדי ה' העובדים את ה' בנאמנות , בגוונים המיוחדים שלנו, לאורם של מנהיגי ישראל.
 שליחיהם הם שליחנו והצבעתם הם הצבעתנו.
כי יחד עם כל דרך ה' נקדש שם שמים,נצביע לגדולי התורה,נצביע לעולם התורה.נצביע ג'.
כי אין לנו דרך אחרת!

הרב אליהו מאיר פייבזלון


אז ככה.
לא עלה על דעתי להתייחס לנושא הזה, אבל עובדה היא שכמה מבני הישיבה פנו אלי בשאלה, והרגשתי צורך לענות את מה שהוא ברור לי לחלוטין.
קודם כל, ברמה הכללית, מחובתנו להשפיע. החינוך התורני שלנו שם אותנו 'באחריות' למה שקורה. האפשרות לומר 'זה לא עניין שלי', היא לא כל כך מתאימה לנו. עם ישראל, ארץ ישראל, הציבור התורני, ואולי האנושות כולה, כולם מצפים שאעשה את המעט שבכוחי לעשות, וזה אומר להצביע. זוהי העמדה התורנית שנוקטים בה רוב ציבור נאמני התורה.
שנית, אנחנו ציבור חרדי, שנאלץ עדיין להילחם במדינת ישראל על זכויות בסיסיות של קיומו. ידוע לנו שיש מי שרוצה לפעול נגדנו בתחומים רחבים מאד. הציבור התאגד במסגרת פוליטית מסוימת כדי לפעול למען האינטרסים הקיומיים שלנו, ואני חש מחויב לתמוך ולתת את כוחי לציבור שיפעל למעני ולמען ילדי. נראה לי ברור שכח חזק לנציגי הציבור החרדי יכול רק להוסיף עבור כולנו. זה הוכח בהרבה מאד שאלות שנתקלנו בהן לאורך כל השנים. וצריך להיות פתי, או בעל אינטרסים אחרים, כדי להתחמק מזה.
חשוב להבהיר, אינני אומר בדווקא שאני שותף ומסכים לגמרי לאסטרטגיה שהציבור או שליחיו נוקטים בכל סוגיה, יש לי הרבה רעיונות לשיפור. אבל ברור לי גם שאני לא מתכוון להיות אלטרנטיבה להנהגת הציבור. ולכן האחריות מחייבת אותי להיות חלק מן המסגרת.
בבחירות האלה, יש מי שמנסה להשפיע דווקא על ידי הימנעות. כאן אנו צריכים לגעת במחלוקת שפוגעת בציבור החרדי בתקופה האחרונה. איננו אוהבים את הנושא הזה, ולפעמים אנו רוצים להימנע ממנו כדי לא להתלכלך. אבל כדאי להשקיע בו מחשבה כמה דקות, ולומר בו את דברינו באומץ ובבהירות, כמקובל רק בתחומי ישיבתנו.
ברמת העיקרון, זה יכול להיות נכון. יש מצבים שבהם יש חשיבות למחאה שמביע הנמנע, יותר מאשר להשפעה בפועל שתגרם על ידי הצבעה. אבל בואו ונראה מה כוונתם של הנמנעים הפעם, ולמה הם מעונינים שנצטרף.

הוויכוח שחוצה את הציבור פרץ על רקע הדרכים שהציבור צריך לנקוט כהתמודדות עם הסכנות העומדות בפני הציבור. זהו וויכוח לגיטימי, אבל כיון שההנהגה לא קבלה את דרכם, הם קבלו החלטה לפגוע בסמכותה ובכוחה. זוהי הכוונה שלהם בהימנעות בבחירות, או בהצבעה לרשימות אחרות. אין פירוש אחר להימנעות הזו, ושאף אחד מאיתנו לא ידמיין שלהימנעות שלו יהיה פירוש או תוצאות אחרות. האם בזה אנו רוצים?
זאת ועוד, הנמנעים הללו, נושאים, לכאורה, את הדגל של נהרא נהרא ופשטיה, שפירושו משהו כמו 'איש באמונתו יחיה'. לכל אחד יש זכות לחשוב כרצונו, ולדבוק בהוראת רבותיו. לפעמים הטענה הזו מדברת אלינו. אבל הם אומרים תוך כדי דיבור שהצד השני הוא פשרן ולא בדיוק חרדי. האם הם אלה הנאמנים לעיקרון של ריבוי דעות? זו הייתה דרכם מעולם?
וטענה שלישית וחשובה לנו במיוחד, הבה ונזכור על מה פרץ הוויכוח. מהי טענתם של הנמנעים? הוויכוח היה על השאלה עד כמה צריך לרדוף ולהוציא מן הציבור לגמרי, את כל מי שאיננו מצליח ללכת בתלם. הם מוכנים להשתמש בכל נשק אפשרי כנגד כל מי שמצא את עצמו מחוץ לבית המדרש. (זוכרים את החרדקים?) וכיוון שמנהיגי הציבור סבורים שצריך להבין את המציאות של מי שחייו הובילו אותו למצב מורכב יותר, לכן הם מכנים את ההנהגה שלנו פשרנית, ומעוניינים להפחית את כוחה ככל האפשר.
אז בואו ונחשוב יחדיו, לאן אנחנו שייכים, ובמי אנו תומכים?

זוהי דעתי והשתדלתי לנסח אותה בבהירות ובפשטות.

טור אורח מיוחד! עו"ד משה מורגנשטרן


סרט שחור לבן                                                     

כולנו זכינו לאחרונה לראות תיעוד היסטורי של מרן החפץ חיים מגיע להשתתף בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל. התיעוד הוא עתיק, עתיק מאד. מעל תשעים שנה שהוא נשמר במרתפים.
אין אחד שלא התרגש או חש תחושה מיוחדת של חיבור למקורות כשצפה בתיעוד.
מדוע המראה של החפץ חיים שכמעט אין אנשים בדורנו שזוכרים אותו - מרטיט את הלבבות ...
מדוע כל אחד מאיתנו עצר לרגע את מהלך יומו והתבונן היטב בתיעוד המרגש.
התשובה היא פשוטה.- כולנו. כל אחד מאיתנו כחלק מציבור וגם בנפרד. חש שאינו יכול לזנוח את דרך אבותיו ואת אותה תורה אשר ציוה לנו משה.
מסורת ההנהגה עברה מדור לדור, החפץ חיים והחזון איש. הסטיפלער והרב שך עד לפני מספר שנים הרב אלישיב וכעת מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן, הם משה רבינו של הדור, מפיהם אנו חיים.
כולנו שמעו אתמול את מרן ראש הישיבה קורא חובה קדושה להצביע ליהדות התורה, די בקריאה זו כדי להביא כל אחד ואחת לקלפי. לו היינו שומעים את אתמול קריאה זו מפיו של החפץ חיים, האם היה מישהו שהיה מסתפק האם להצביע? האם אי מי היה שואל את עצמו מה קיבלתי ולכן מה אתן? הוא הדין עת הדברים נשמעו מפי קודשו של מרן ראש הישיבה. "שמואל בדורו כיפתח בדורו".
האמת ניתנה להיאמר, שכאן היה מאמר זה צריך להסתיים, ולאחר דברים ברורים אלה לא אמור להיות ספק האם להצביע ולמי להצביע.
 יהדות התורה מייצגת גם אותי
אך בתוך עמי אני חי, ושומע אני את קולות אחי השוקלים להצביע למפלגות אווירה, שספק אם יעברו את אחוז החסימה, הטוענים מה לי להצביע למפלגת יהדות התורה, היא אינה מייצגת אותי. ואליהם אני פונה, ומבקש לחזור על הברור כל כך, חובה להצביע "ג" ולא רק בגלל קריאתם של גדולי הדור, אלא כי בנפשנו הדבר, פשוטו כמשמעו.
גם לב של אדם שלצערו אינו חובש את ספסלי מבית המדרש, שמא מחמת טרחת הפרנסה ושמא מצד אילוצים אחרים, עדיין רואה את בנו מקים בית של תורה, ואת בתו נישאת לבן תורה, האם דבר זה יתממש עם חוק הגיוס? האם אנו נאפשר להקמת ממשלה נוספת שתחוקק חוק גיוס קשה יותר מהחוק הנורא שבתוקף היום? האם נאפשר לממשלה להתערב ולקבוע לנו את תכני הלימוד במוסדות החינוך שלנו? גם חוק הגיור שביקשו ומבקשים להעביר - הפוגע ממש בעיקרי הדת, יכול לעבור במקרה של אי הצבעה ליהדות התורה. האם מי שאינו מצביע או שחושב להצביע לכל מפלגה מלבד יהדות התורה או ש"ס אינו מסייע בכך ליאיר לפיד? מי ייקח על מצפונו חוקים אנטי דתיים ואנטי יהודיים כפי שחוקקו בקדנציה האחרונה מחמת הצבעה למפלגה שאינה חרדית.
אף אם הורדה בקצבאות הילדים, במענקים לאברכים או בהנחות בארנונה אינה נוגעת לכיס שלנו באופן ישיר (אף כי היא פוגעת לכל אחד בקרובי המשפחה, בשכנים ובחברים) עדיין חוקים כמו חוק הגיוס, הגיור, הדיור ועוד פוגע גם פוגע בנו, כנ"ל.
ולכן, המחשבה כי זה לא נוגע לי, אני לא נפגעתי ולכן אני לא מבין על מה המהומה, אינה נכונה עובדתית, והיא ממש התנהגות כבת יענה.
הסיוע לצרכים האישיים שלנו
ומכאן לבדותא האחרונה, לפיה מפלגת דגל התורה אינה מסייעת לנו. זכיתי בשנתיים האחרונות להיות חלק מהסיעה, הן כעו"ד של הסיעה, אך יותר מכך כנציג הפונה בעניינם של רבים, אברכים ככאלה שאינם, אך בעיקר בעניין של הציבור ממנו אני בא.
מעולם לא נתקלתי בסירוב או באי נכונות לסייע. אכן לא כל הפניות הצליחו אך לא היה ולו מקרה אחד בו הפנייה לא נענתה במהירות.
חוקים שיהיו לנו לעזר ולאחיסמך חוקקו על ידי חברי הכנסת של דגל התורה, כך למשל חוק אפליה מתקנת בשירות המדינה ובדירקטוריונים עבר בקריאה טרומית על ידי שלושת חברי הכנסת של דגל התורה, ויעבור בעזרת השם בקדנציה הקרובה (הדבר תלוי רק באם יהדות התורה תהיה בקואליציה או באופוזיציה – היינו הדבר לתלוי בנו).
אמנם עבודה רבה עוד לפנינו, כדי שנצליח לקדם ולעשות דברים יש צורך ביהדות התורה חזקה, כדי שהיא תהיה בקואליציה הבאה כדי שהם יהיו שליחי הציבור של מרן ראש הישיבה ושלנו, ובכך הם יסייעו בעדנו יקדמו חוקים לטובתנו ויבלמו חוקים לרעתנו.
המורם מהאמור, אינטרס עליון שלנו, הן בדאגה לדורות הבאים שלנו והן מבחינת האינטרס האישי כי יהדות התורה תתחזק, וכי הכוח החרדי בכנסת יגדל, ולכן חובה על כל אחד מאיתנו להצביע יהדות התורה ולעשות הכול להצלחתה. 
  


עזרא הררי-רפול


                                                           

לא מצביע, בוחר.

בתקופה האחרונה אני מסתובב עם מחשבות על כל מה שקורה פה עם הבחירות, אני שואל את עצמי, למי אני צריך להצביע, רגע, למה אני בכלל צריך להצביע? הרי אף אחד לא באמת מספק פתרונות לצרכים של הבוחרים שלו, ובין כה לאחר הבחירות כולם חוזרים להיות "שקופים"...
לאחר הרבה מחשבות והרהורים, הגעתי למסקנה שאת האנשים מהציבור הכללי, באמת אמור להטריד כל המחשבות שליוו אותי בתקופה האחרונה, אבל אותי, בתור אדם חרדי המחשבות האלה לא צריכות להטריד.
הקדוש ברוך הוא נתן בעולם זכות בחירה שעליה יש מלא שאלות, מה זה בדיוק בחירה. והרבה תשובות בדבר... ,אחרי התשובות נחזור לנושא הבחירות . לחרדי אין באמת זכות בחירה מה לשים בקלפי, חרדי מצביע לא בוחר! הבחירה של החרדי, (גם העובד ,וכל מי שמשיך את עצמו למגזר) האם לציית לדעת גדולי תורה או לציית למחשבות של חופש בחירה .
אחרי שהחרדי בחר בלציית לגדולי תורה,לא נישאר לו בראש מחשבות ובלבולים למי ולמה לבחור , החרדי הולך להצביע כדעת גדולי התורה , " ככל אשר יורוך " - אפילו יאמר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין וכל שכן אם אומר על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל (רש"י דברים י'ז) אשרינו שזכינו שיש לנו מצווה במעשה החומרי הזה של סה"כ להצביע, מצווה מדאורייתא של ציות לגדולי תורה .

אז בואו לא נתבלבל.

הרב חנוך רוזנברג

{3 נקודות לפני בחירות}
1. אם יש משהו שאני מתעב - זו בגידה. יש משהו בבגידה שגורם לי זעם וכעס שאני לא יכול לסלוח עליה.
כמובן שאלימות היא מחוץ לתחום גם כלפי בוגדים שפלים, אבל גם סליחה וויתור הם מחוץ לתחום.
למה אני מתכוון? למי אני מתכוון?
אין צורך להזכיר שמות. כולכם יודעים במי מדובר. להיות חלק מהחברה החרדית, ולהשתתף בתשדירי הבחירות של יאיר לפיד – זו חציית קו אדום. זו בגידה.
אז יכול להיות שאתה – שאני מעדיף לא להזכיר את שמך - מזדהה עם חלק מעמדותיו של לפיד, אבל האם אינך מודע לעובדה שהאיש הזה הוא צורר החרדים, משניא ומסית ומשקר ומשמיץ ומלכלך ועושק את החברים שלך עד אתמול, את המשפחה שלך, את הקהילה שבה צמחת?
בעיני, זו בגידה שאין עליה סליחה.
2. אהיה אתכם כנה ואודה על האמת: אני מצביע ג'.
לא בגלל שאני מוכן לחתום על כל מילה של ליצמן או גפני, ובטח לא של אייכלר או מוזס. אלא בגלל שאני חלק ממגזר, שהוא מיעוט (יש שיאמרו "מיעוט נרדף"). למגזר שלי יש אינטרסים בסיסיים כמו לכל מגזר אחר.
אני צריך שבכנסת יהיו כמה שיותר אנשים שיש סיכוי שידאגו לאינטרסים שלי, של המגזר שלי.
אז ביום שלישי אני עושה את הצעד החכם ומכניס ג' לקלפי. בשבילי, בשביל האינטרסים שלי.
מקווה שגם לכם יהיה שכל לדאוג לאינטרסים שלכם.
3. אחת התובנות שקלטתי כשנהייתי בן 18 הייתה: מהיום יש לי את היכולת להנהיג את המדינה.
איך להנהיג? יש כמה צורות של דמוקרטיה. הידועות שבהן הן: דמוקרטיה ישירה ודמוקרטיה ייצוגית. דמוקרטיה ישירה היא זו שנהגה באתונה לפני אלפי שנים, כאשר כל תושבי העיר (ה"פוליס") יכלו להשתתף בהחלטות הנוגעות לחיי הציבור בעיר.
דמוקרטיה ייצוגית הופיעה כאשר הערים נהיו גדולות והאפשרות שכל אחד יהיה מחוקק הפכה לבלתי אפשרית. במקום זה כל קבוצת אזרחים יכולה לשלוח נציג לבית המחוקקים, שיהיה ה"פה" וה"ידיים" של האזרחים.
זה אומר, שכאשר הח"כ שבחרתי בו עושה משהו, הוא עושה את זה במקומי, בכוחי, בשליחותי.
כשתופסים את זה, בעצם כל אזרח שמצביע (ובשיטה הנהוגה בישראל, גם זה שאינו מצביע) הוא חלק מההנהגה.
כאשר הרבנים קוראים להצביע למפלגה מסוימת, למה הם עושים את זה? בדיוק בגלל שהם מבינים שעל הפרק עומדים כל הזמן נושאים חשובים, קיומיים, שנוגעים מצד אחד בכל אחד מאיתנו, ומצד שני ביהדות של כל אזרחי המדינה.
השאלה כמה הרפורמים וחבריהם יצליחו להשתלט על היהדות של המדינה – היא שאלה שאנחנו אמורים להשיב עליה ליד הקלפי.
השאלה האם מוסדות חרדיים ימשיכו להיות מופלים לרעה – ובמוסדות הללו לומדים הילדים שלנו, לא של השכנים – היא שאלה שהתשובה עליה נמצאת בידיים שלנו.
השאלה האם עובד חרדי יקבל מימון נמוך יותר למעונות של הילדים שלו, רק בגלל שהוא חרדי – היא שאלה שכל אחד מאיתנו יכול לענות עליה את התשובה.
אלו רק דוגמאות על קצה המזלג.
זו הסיבה שהרבנים שלנו, הרבנים שלכם, או שנתמקד: הרב שלך – חושב שאם יש לך שכל אתה צריך להצביע ג'.




יום חמישי, 15 בינואר 2015

עובדים. לומדים. אחים!

ח"כ הרב יעקב אשר

בפרשיות אלו אנו עוסקים בתקופה קשה שעברה על עמנו. תקופה של סבל ורדיפות. רבים ממפרשי התורה מסבירים כי שנות הסבל של עם ישראל במצרים נועדו גם לגבש את עם ישראל לעם מאוחד. רק בעקבות שנים ארוכות של סבל בצוותא, זכו בני ישראל להתלכד ולהגיע לקבלת התורה למרגלות הר סיני במצב של "ויחן שם העם - כאיש אחד, בלב אחד".
על בני היהדות הנאמנה עוברים לאחרונה זמנים לא קלים. הממשלה הנוכחית הסתערה על כבשת הרש של עולם הישיבות והכוללים וקיצצה אנושות בתקציביהם הזעומים בלאו הכי. נעשו פעולות רבות ע"מ להפלות כלכלית מי שלא שירת בצבא. חרדים רבים אשר מנסים להתקבל למקום עבודה במגזר הציבורי מקבלים תשובה שלילית רק בשל חרדיותם. לראשונה נחקק חוק המגדיר לומדי תורה כעבריינים. מסע הסתה משומן ומתוזמר אשר באופן ציני ניצל את המצב הכלכלי הקשה בשנים האחרונות, הביא להשחרתו של ציבור גדול ואיכותי.
מאידך, משהו טוב קרה בעקבות זאת. הציבור החרדי על גווניו השונים התלכד והתאחד. הסבל והקשיים חידדו את ההבנה כי כולנו, כל בני הציבור החרדי, בסירה אחת.
* * *
כידוע לכולנו, תנועת דגל התורה נוסדה ע"י מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצוק"ל במטרה לייצג את ציבור בני התורה, בכנסת, בעיריות ובכל מקום אשר ניתן ממנו לעזור ולסייע לבני התורה.
וכאז, גם היום, נתח נכבד מציבור בני התורה, עמל למחייתו. אנשים יראי ה', בוגרי ישיבות ובני תורה לכל דבר ועניין.
בתקופה האחרונה נשמעים קולות המבקשים שבתנועת דגל התורה יכהן נציג מיוחד אשר יבוא מקרב ציבור העמלים לפרנסתם – ה"עובדים". רק כך, הם טוענים, ייוצגו נאמנה וימולאו צרכיהם.
הבה וננתח את העניין:
ראשית, עצם העובדה, שדרישתם היא לקבל ייצוג דווקא בתוך דגל התורה, ולא במסגרות אחרות, מוכיח כי גם הדורשים זאת חשים, ובצדק רב, שהם חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מציבור בני התורה. מאותה סיבה כי הקשיים הנוצרים הם דווקא בשל היות ציבור זה חלק מציבור בני התורה, גם הדרישה היא למצוא להם פתרון בתוך המסגרת של דגל התורה, כל זה מעיד כאמור כי גם הדורשים זאת מרגישים בשר מבשרה של דגל התורה.
כי על כך אין ויכוח: דגל התורה מייצגת נאמנה את כל בני התורה, "עובדים" לצד "לומדים". עמלים לפרנסתם לצד אברכי כולל. כל מי אשר נשמע לגדולי הדור שליט"א. גם האנשים העובדים לפרנסתם הם חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מציבור בני התורה. כולנו למדנו בישיבות. כולנו שולחים את בנינו לישיבות. כולנו נשמעים לגדולי הדור. כולנו משפחה אחת.
שהרי, ציבור בני התורה מורכב מגוונים רבים. ספרדים ואשכנזים, בעלי תשובה וחרדים מלידה. תלמידי מרן ה'חזון איש' ובוגרי 'חברון'. בוגרי 'בית שמעיה' ובוגרי פוניב'ז. כולם נשמעים לגדולי ישראל. כל אלו הם חלק ממשפחת דגל התורה.
האם נשמעה אי פעם דרישה מצד ציבור כזה או אחר לייצוג מיוחד? האם אירע פעם שמישהו פנה לכל אחד משליחי הציבור של דגל התורה, בעיריות או בכנסת, ולא קיבל את הסיוע שהוא נדרש לו משום שאין לו נציג "משלו" בדגל התורה? האם ביקשו אחד מהנציגים הללו תעודת זהות? האם שאלו פעם למשלח היד של הפונה?
כל חברי הכנסת של דגל התורה "עובדים" אצל כל אחד ואחד מציבור בני התורה ועומדים הכן לסייע לו ככל שיתאפשר. אין, ולא היה מעולם בדגל התורה, נציג מיוחד לציבור מסויים. בדיוק כפי שאין נציג מיוחד לבוגרי ישיבה מסוימת, או לתושבי עיר כזו או אחרת, כך אין צורך בבחירת נציג "מיוחד" לציבור המתפרנס באמונה ממשלח ידו.
בסדר יומנו השוטף כשליחי ציבור, נמצאים הנושאים הספציפיים הקשורים לצורכיהם של האנשים העמלים לפרנסתם כחלק אינטגרלי מהפעילות היומיומית של כולנו, כל חברי דגל התורה. נושאים אלו טופלו ומטופלים במסירות על ידינו. דיברנו, התווכחנו, צעקנו, קידמנו ונמשיך לקדם את הנושאים הללו בכנסת ובעיריות.
נציגים רבים של דגל התורה בעיריות ברחבי הארץ, הם אנשים שעמלים לפרנסתם לצד פעילותם המבורכת בעירייה ומייצגים בגאון את "דגל התורה". גם אם אחד מחברי הכנסת של דגל התורה יהיה מקרב האנשים העובדים. וכי הוא לא ישרת את הציבור שאינו עמל לפרנסתו? וכי הוא לא יפעל בכל כוחו לסייע, למשל, שלא יקצצו בתקציבי הכוללים? בוודאי שכן. בדיוק כך, מייצגים ומשרתים כל חברי הכנסת של דגל התורה את כל ציבור בני התורה לסוגיו, עובדים ולומדים כאחד.
כאמור, ציבור בני התורה כולל בתוכו סגנונות רבים ומגוונים. במשך השנים הוקמו מוסדות חינוך מסוגים שונים בהתאם לצרכים שהתעוררו, בעידודם ובתמיכתם המלאה של נציגי דגל התורה אשר פועלים ומסייעים רבות בעניין.
במשפחה, כמו במשפחה. ישנם לעיתים חילוקי דעות. לפעמים נשמעות טענות. לעיתים אפילו ישנה תחושה קלה של קיפוח. כי לכל אחד מבני המשפחה יש סגנון ייחודי משלו וכל אחד רואה את הדברים מנקודת מבטו. לא תמיד ניתן לפתור הכל, אבל הורים תמיד דואגים לכל ילדיהם באותה מידה.

וכמו במשפחה. גאוות היחידה והרצון שהמשפחה תצליח הוא משותף לכל בני המשפחה. וגם האחריות, האחריות לעשות הכל בשביל שזה יקרה. כי דגל התורה היא המשפחה של כולנו.