הרב זאבי קצלנבוגן

ביתי הוא מבצרי

כמה זמן הייתם מוכנים לגור אצל ההורים? כנראה שלא לנצח. מה רע שם? הרי נתנו לכם את כל מה שאתם צריכים, דאגו לכל מחסורכם, ועוד עשו את כל זה מאהבה גמורה, אז מה חסר? כנראה שחסרה לכם העצמאות המוחלטת. התחושה שרק אתם מחליטים מה לעשות וכיצד. אנחנו מוכנים לשלם לשם כך משכנתא למשך שנים ארוכות ובלבד שהמקום יהיה שלנו.

ואם קיבלתם רשות מן ההורים לגור בדירה השנייה שלהם לבד? זה כבר הרבה יותר טוב כמובן. אתם מנהלים לעצמכם את אורח החיים שלכם בדיוק כפי שאתם חפצים. אך מה קורה עם הנכס? לגביו אתם כבר לא יכולים להחליט. עדיין משהו קטן ואולי משמעותי חסר לכם בעצמאות המוחלטת, עדיין אתם נהנים משל אחרים...

"בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו. וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך... במספר שנים אחר היובל תקנה מיד עמיתך במספר שני תבואות ימכור לך. לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר שני תבואות הוא מוכר לך... והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי כל הארץ כי גרים ותושבים אתם עימדי. ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ." (פרק כ"ה פסוקים י"ד – כ"ד)

ארץ ישראל שונה מהותית משאר הארצות. חוקי הנדל"ן שונים בה. אדם הרוצה למכור שדה בארץ ישראל אינו יכול למכור אותה לצמיתות, עליו להחכיר אותה מקסימום לחמישים שנה עד שנת היובל הבאה. בשנת היובל כל הקרקעות חוזרות לבעלותן המקורית. וכל זה למה? משום שהארץ לא באמת שלנו, היא של אבא שלנו. היא שייכת לבורא עולם - "כי לי כל הארץ כי גרים ותושבים אתם עימדי." הוא אמנם מרשה לנו לגור בה, הוא מרשה לנו להתנהל שם כמעט בעצמאות מוחלטת, אבל בכל זאת זה לא הבית שלנו, זה עדיין רשום על שמו בטאבו.

אז זה טוב או לא? ביחס להורים שלנו כנראה שהיה קשה לנו עם זה. אז לשם מה חשוב לבורא עולם להדגיש לנו את העובדה שקיבלנו רק זכות מגורים וזה לא ממש שלנו? המעניין הוא שכאשר העם נמצא בחוץ לארץ חוקי הנדל"ן הם שונים. כאשר אנחנו שם אין שום מניעה למכור נחלות שדה וכרם לצמיתות. אין ספק שגם אז הבורא הוא זה שנתן לנו את המתנה הזו, אבל אז כנראה פחות חשוב לו שנזכור את העובדה הזו. רק בארץ ישראל חשוב לו שנזכור שזו רק זכות מגורים ולא ממש שלנו. לשם מה?

אז בואו נשנה לרגע את הדוגמא ובמקום לדבר על הורים וילדים נדבר על מערכת זוגית. בטבע הדברים, למרות הקשר האדיר שאינו ניתן להפרדה בין הורים וילדים, המערכת בנויה בצורה כזו שההורים מגדלים את ילדיהם עד לנקודת בגרות מוחלטת ומשם ואילך הם מצפים מהם כפי שהילדים מצפים מעצמם לנהל מערכת חיים נפרדת לחלוטין. מערכת חיים זו כמובן יש בה המון חיבה ורעות בין ההורים וילדיהם ותמיד יחלצו אלו לקראת אלו בכל דבר שרק יצטרכו, אבל עדיין הם חיים בשתי מערכות מקבילות. אבל במערכת הזוגית אנו עושים בדיוק את ההיפך. אנו לוקחים שתי ישויות נפרדות לחלוטין ומחברים אותן בצורה כזו שכל דבר הם עושים ביחד. האם הייתם הולכים לגור בדירה נפרדת מבני/בנות זוגכם רק בשביל להיות עצמאיים לחלוטין? אני מקווה בשבילכם שלא...

חוקי הנדל"ן בארץ ישראל שונים באופן מהותי משום שזו אינה דירה להשקעה, זו דירה למגורים. זו דירה המיועדת למגורים של עם שבחר לחיות במודעות מוחלטת למציאות האלוקית. עם שבחר לחיות עם נוכחות אלוקית חזקה בתוך מערכת חייו. כל שיקול משמעותי בחיינו אנחנו לא מחליטים לבד אלא בשיתוף פעולה מלא עם רצונו של בורא עולם.

"כי גרים ותושבים אתם עימדי." אם הייתה זו מערכת יחסים של הורים וילדים, ולבורא עולם היה חשוב להדגיש שהדירה עדיין רשומה על שמו בטאבו, הוא היה צריך לומר, כי גרים ותושבים אתם אצלי. המילה עימדי מלמדת על רמה מסוימת של שתוף פעולה ולא על הוראת בעלות.

ארץ ישראל זו הדירה הטובה ביותר למערכת הזוגית הזו משום שתנאי האקלים שלה מותאמים לכך שכל עובדי האדמה (שהיוו את המסה הקריטית של אמצעי הפרנסה באותם הימים) לאחר שיסיימו את מלאכת האדמה הקשה שלהם יישאו את עיניהם למרום ויבקשו מהשותף השני בדירה לעשות את חלקו ולהוריד גשמים. ואם לא, כל מלאכתם תרד לטמיון. בארצות אחרות אולי יש מים בשפע, אבל ארצנו היפה 'למטר השמים תשתה מים'.

נקודה זו מתחדדת בכל פעם שאנו מחזירים את השדות לבעליהם המקורי רק מפני ש'גרים ותושבים אתם עימדי'. כלומר לארץ זו יש משמעות מיוחדת וכדאי מאד לזכור אותה. כי אם לא נזכור את המשמעות, אם לא נזכור שכאן אנו חיים עם נוכחות אלוקים גבוהה בתוך מערכות החיים שלנו, אז למה לנו להיות כאן, נוכל ללכת גם לפריז... וכשאנחנו בפריז באמת אין כל עניין להחזיר את השדות לבעליהם שהרי בכל מקרה כנראה שישנה כאן תקלה כלשהי במערכת הזוגית שלנו... דרך אגב, ראוי לציין שתמיד הוא איתנו, תמיד זה יהיה בבחינת "עימדי", אבל אם זה לא בבית הטבעי שלנו, כנראה שקרתה כאן תקלה...

ואולי זו גם הסיבה שהתורה כן מאפשרת למכור לצמיתות בתים שאינם קשורים לחקלאות.

"ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה... וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו לא יצא ביובל." (פרק כ"ה פסוקים כ"ט – ל')

החקלאות היא הסמל של חיבור עם בורא עולם מתוך החיים החומריים עצמם. דרכה חשוב לנו לעורר את הזיכרון של תכלית המגורים המשותפים שהיא בעצם לחיות יחד ברמה הרגשית. דרכה נזכור שאנו חיים בארץ זו במערכת קשרים עמוקה עם בורא עולם.