הרב יוסף אוחנה - פרשת כי תבא

מאת: הרב יוסף אוחנה

היהודי על פני הגוי

לפני מספר שנים, בהיותי כבן 17, נסעתי לטיול משפחתי לצרפת. היינו במספר אתרי תיירות הומי אדם. ארמונות ורסאי, דיסנילנד, ועוד. המוני אנשים גדשו כל מקום, רכבות עמוסות בתיירים אנשים נשים וטף, תורות ארוכים השתרכו בכניסה לכל אתר ומתקן. כשאני רואה המון אנשים אני מתרגש ואפילו עד דמעות. מה לעשות. לא משנה אם זה המוני אנשים שמביטים בתהלוכה של ליצנים ברחובות דיסנילנד, או, להבדיל, המוני אנשים שהולכים אחר מיטתו של הרב אלישיב.

מספר חודשים לפני נסיעתי לצרפת קראתי במקרה (או שלא) את ספרו של ר' חיים פרידלנדר על אמונה. הוא מסביר על השגחה כללית ופרטית. השגחה כללית, שאדם מקבל חיים בשביל מישהו אחר, בשביל האדם השלם (הצדיק). בדומה לחי צומח ודומם שמשמשים את האדם השלם. הרמב"ם מביא דוגמא על ארמון גדול ומפואר, שיתכן ונבנה רק בשביל שצדיק יעבור שם פעם אחת ויהנה מצלו. בעודי מתבונן בהמון האדם שסביבי, נזכרתי בדברים שקראתי. כמובן שהנחתי שאני הוא האדם השלם, והתחלתי לחשוב שכל הגויים שסביבי חיים רק בזכותי ובשבילי. במיוחד שהגעתי לתור ארוך, שהיה נראה שאין לו סוף, השתעשעתי בדמיונות כיצד כולם מחייכים אלי ומפנים לי מקום ואומרים: בכבוד, איש נעלה ויקר, תעלה לרכבת ההרים, הרי בזכותך אנחנו נושמים. אח... אם הם היו מכירים בעובדה הזו, אולי גם היו קונים לי איזה קולה קר, חבל... לאחר מכן, כשכבר נמאס לנו לבזבז את כל החופש על עמידה בתור, עשינו מה שכל ישראלי עושה - פשוט נעמדנו בתחילת התור כאילו היינו שם מאז ומעולם. כמובן, רוב הגויים הסתכלו עלינו במבט אדיש ומטומטם. אם היה אחד שנתן בנו מבט זועף, כנראה הוא יהודי מתבולל.

* * *

שאלה ראשונה: רוב מוחלט של דיני התורה מתייחס ל"אחיך" ול"עמיתך" היהודי ולא לזה הגוי. כך בעשיית צדקה וחסד, בהשבת אבידה, בהונאה, בגניבה, בגזילה, ועוד (אמנם, בניגוד למה שנכתב שבוע שעבר, יש איסור מהתורה לגנוב ולגזול מגוי, אך לא מ"לא תגנובו" ומ"לא תגזול" אלא ממקור אחר). החינוך היהודי הצטיין והצליח מאוד בתחומים רבים. כתיבת ספרים (עם הספר), בתי מדרשות שקמו מתוכם אנשי חכמה ובעלי השפעה רחבה, חכמים במספר רב יחסית לאחוז הקטן של היהודים בכלל האוכלוסייה. הדת נכנסה בעצמות של העם, עד כדי מסירות נפש, ייסורים ומיתות משונות על קידוש השם. אך לגבי החינוך לגזענות, משום מה, העם היהודי לא קלט את המסר. מעשי גזענות מצד היהודים כמעט ולא נרשמו בהיסטוריה. מדוע לא קמה קבוצה של יהודים ממורמרים ועשתה מעשה, לפחות כדי לנקום את התעללות הגויים במשפחתם ובעם היהודי לדורותיו. הרמב"ם כותב "כל הורג נפש אדם מישראל עובר בלא תעשה שנאמר לא תרצח". כלומר, לא תרצח לא חל על גויים. האם מבחינת התורה גויים אינם בני אדם? מהתבוננות בדברי חז"ל עולה שאם לא היה כתוב "לא תרצח... רעך" הרי שהאיסור היה חל גם על גויים. גויים הם בני אדם, ובכל זאת התורה לא מתייחסת אליהם כשווים ליהודי. גזענות?

שאלה שניה: מה הבעיה בריבית? כמו שמותר להשכיר בית או רכב, יהיה מותר להשכיר את הכסף. עבדתי קשה להשיג את הכסף שלי, ואני משכיר אותו לכל המרבה במחיר. לא מדובר בהכרח בניצול מצוקתו של השני. אפשר לתת הלוואה גם לפתיחת עסק או לכל השקעה אחרת. יתירה מזאת, יש איסור על הלווה לשלם ריבית מרצונו. איסור זה מפורש בתורה בלי קשר לזה שהוא מכשיל את המלווה באיסור ועובר על לפני עיור לא תתן מכשול [תשובה לשאלה זו נמצאת בדבריו של הרש"ר הירש על איסור ריבית].

שאלה שלישית: חלק ניכר ממצוות התורה, הם מצוות שיש בהם מוסר אנושי שמובן לכל בר דעת. לא תעשוק שכיר עני, ביומו תתן שכרו, לא תחסום שור בדישו, השבת אבידה, לא תלך רכיל, ועוד. מדוע אלוקים מצווה ומזהיר אותנו על דברים שאפשר להבין לבד. האם צריך את הציווי האלוקי "לא תרצח" כדי שלא נרצח. האם איננו יכולים להבין זאת לבד ככל העמים. ציווי השכל הוא שמביא אלינו את ידיעת קיומו של אלוקים ותורתו. מאותו שכל אפשר להבין גם חלק גדול מהמצוות.

שאלה רביעית: למרות שאחד מעיקרי היהדות הוא האמונה בעולם הבא, בתורה לא מוזכר כלל עולם הבא. בתורה כתוב ומודגש מספר פעמים שמטרת קיום התורה והמצוות הוא "לטוב לך כל הימים", "למען יאריכון ימיך", וכדומה. הדרך המוצלחת ביותר שיהיה טוב לאדם היא על ידי חיים של תורה. לפי השקפת היהדות, בורא עולם הוא מהות הטוב, ו"מחוק הטוב להיטיב". מדוע אם כן נתנה התורה רק לעם ישראל, מה עם טובת שאר העמים, כיצד הטוב מגיע אליהם?

התחלה של תשובה: האם הפלה היא רצח? האם מותר לנתק אדם שמחובר למכשיר הנשמה בגלל שהוא סובל? אדם שהרג מספר אנשים, האם יש להרוג אותו או לשים אותו בכלא? תורה שבע"פ היא חלק אינטגראלי מתורה שבכתב. גוי מכריע בשאלות כאלו ע"פ שכלו, וזה מספיק לו. נשמת היהודי זקוקה למזון רוחני שישלים אותה. השכל לא יצליח להשלים לבדו את החסר. יהודי שעושה צדקה עם חברו רק מתוך מוסר אנושי ולא מתוך הציווי האלוקי, הוא כאדם שלא אכל שלושה ימים - ואוכל בגלל שהאוכל טעים, במקום להבין שהוא אוכל בשביל להשקיט את רעבונו, שמשהו חסר לו.

מלבד זאת, ישנה התנהגות מוסרית עליונה ששייכת רק בין בני האלוקים (בנים אתם לה' אלוקיכם). משפחה שקבלה על עצמה התנהגות נאותה במיוחד בינם לבין עצמם, אינם מחוייבים לנהוג בצורה זו כלפי אחרים. מי שלא חבר במועדון, לא מקבל הנחה. השבת אבידה? בעיני הגוי, אם נאבד לך, מה פתאום שאטרח להשיב לך. יהודי שרוצח את חברו עובר ב"לא תרצח" משום שאלוקים אומר: אל תרצח בן של מלך שהוא אחיך, ביהודי נשמה גבוהה שהשפעתה גבוהה מאוד בארץ ובעולמות העליונים. כשיהודי הורג גוי ללא סיבה מוצדקת, אין כאן את הציווי האלוקי האמור, אך עדיין נשאר ציווי השכל האנושי, בדומה לגוי שרוצח גוי אחר, ועונשו בהתאם לחוקי המשפט האנושי. לכן גם הגויים מוכרחים ומצווים להקים מערכת משפט, שתשפוט לפי כלים שכליים ואנושיים.

אמנם, כשמדובר בתכונה בנפש היהודי, כמו הכרת הטוב, אין הבדל כלל בין היחס ליהודי ליחס לגוי. "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". גרנו במצרים, ולמרות שהתעללו בנו והשתמשו בנו כעבדים, אל לנו לשכוח את הטובה שנתנו לנו, מקום ובית לחיות בו. יש להכיר טובה לכל אחד, ואפילו לבעלי חיים או לדומם. אך גניבה או רציחה הוא מעשה שלילי רק בתנאים מסוימים. הבא להורגך השכם להורגו. אדם שהרג את הרודף אותו להורגו, אינו נעשה אכזרי, ואם הוא לא יהרוג את הרודף הרי ש"כל המרחם על האכזרים סופו להתאכזר על הרחמנים".

נ.ב. אין בכוונת המאמר לתת תשובות, אלא לעורר את מחשבתו של הקורא, כי "הלב הוא הרצון, והרוח הוא המחשבה. אלה הם השותפים אשר ימשלו בך בכל שעה ובכל מקום" (בעקבות היראה עמוד קס"ה).