ללמוד תורה שבכתב
שאלה:
בכל שבת אני משתדל לקיים את חובת שנים מקרא ואחד תרגום. אין לי ספק
שתורה שבכתב תופסת מקום משמעותי בחיינו, אך מצד שני אני לא מבין מהי המשמעות של לימוד
התורה שבכתב, הרי אין לזה כל השלכה לחיים שלנו. את ההלכה המעשית קובעת בסופו של
דבר התורה שבעל פה וגם כאשר מסבירים לנו שזה מבוסס על הפסוקים אנחנו כמעט לא
מבינים כיצד זה קשור. הייתי שמח אם תוכל להסביר את משמעות הלמוד הזה ואולי גם כמה
טיפים איך ללמוד תורה שבכתב.
תשובה:
הקב"ה מדבר איתנו. הוא מדבר איתנו ברבדים שונים. לפעמים
זה ברמת ההרגשות שאנו מרגישים, לפעמים זה בתובנה חדה שלפתע צצה בתוכנו, לפעמים הוא
משפיע ולפעמים הוא מצמצם, אבל הוא מדבר כל הזמן. ואנחנו? אנחנו צריכים להקשיב
ולהגיב. התורה על כל חלקיה היא דבר ה' בעולם. יש חלקים שבהם הוא דיבר ברורות ומסר
לנו מסרים בידי עבדיו הנביאים החל ממשה רבנו וכלה בחגי זכריה ומלאכי אחרוני
הנביאים. ויש חלקים הנובעים מתוכנו, מתוך ההתעסקות שלנו בהם, מתוך המישוש שלהם,
מתוך האכפתיות האמיתית שלנו לקיים את דבר ה' בעולם בשמחה ובאהבה. כמובן שיש כללים
ברורים כיצד מפתחים חלקים אלו, אבל בגדול הם שייכים לחלק הנקרא תורה שבעל פה.
לא בכדי הדברים נחלקים למחלקות שונות. הגמ' מלמדת אותנו שכאשר אדם
מגיע לסדר את לימודו שיחלק אותו לשלשה חלקים: שליש במקרא, שליש במשנה, ושליש
בתלמוד (קידושין ל.). חז"ל מבינים שלכל חלק מחלקי התורה יש יעד אחר. ואם כך,
צריך לתת לכל חלק את היחס המתאים אליו על מנת שלא נפסיד את היעד. מהו היעד בלימוד
המקרא? התשתית! הלב! לימוד המקרא אינו מלמד אותנו כיצד לנהוג, לא בחלק המצוות שבו
ובוודאי לא בחלק הספורים שבו. בעל מקרא הוא אדם שתפס את הרעיון. בעל מקרא הוא אדם
שתופס את הכלל שמחזיק את כל הפרטים. הוא לא יודע רק כיצד לשמור שבת, הוא אמור
להבין מה המתנה שיש בשבת. הוא לא יודע רק את פרטי המצוות, הוא אמור להבין לשם מה
הן מיועדות בכלל. הוא אמור להבין שהמערכת מושתתת על אהבה!
בלימוד המקרא נבין שיש תוכנית לבריאת העולם. נפנים שלעם ישראל יש
תפקיד קריטי באותה תוכנית. נתבונן גם מהן הסיבות שהביאו לכך שדווקא לעם ישראל יש
תפקיד כזה משמעותי ובשל כך נבין גם כמה זה טרגי שאנחנו לפעמים מזלזלים בתפקיד.
כשמבינים את הכלל, הפרטים מתיישבים במקום הרבה יותר טוב בלב...
אז איך עושים את זה?
א. מקדישים לזה זמן אמיתי - אני לא מתכוון שליש מתוך זמן הלימוד שלנו.
זה לא חשוב לי כרגע כמה זמן. אני פשוט מתכוון לא לעשות את זה תוך כדי הליכה, או
בעשר דקות האחרונות לפני שאנחנו נרדמים. זמן שאני מקדיש באופן מוצהר על מנת להגיע
אל היעד. לבנות את הלב.
ב. פשוטו של מקרא – כאשר הרמב"ם מביא את ההלכה של חלוקת זמן הלימוד
לשלשה חלקים הוא כותב כך: "ופרושן בכלל תורה שבעל פה" (הלכות תלמוד תורה
פרק א' סעיף י"ב). אם אני מבין נכון את דבריו, הרמב"ם מחלק בין הדברים
העולים מן המקרא באופן פשוט לבין הדברים אותם אנחנו צריכים להוציא על ידי דרשות,
הן מדרשי ההלכה והן מדרשי האגדה. הדברים העולים באופן פשוט הם אלו שישיגו את היעד
של לימוד המקרא. כל היתר חשובים לא פחות אבל הם משיגים כבר יעדים אחרים. צריך
לזכור, לקב"ה אין בעיות של ביטוי, ואם הוא בחר להתבטא בתורה בדרך מסוימת,
כנראה שזה בא ללמד אותנו משהו. בוודאי שהוא רצה לגרום לנו לרגע לחשוב שראובן חטא
למרות שאני יודע מחז"ל באופן ודאי שלא כך היה הדבר. ובאותה המידה הוא רצה
שנחשוב לרגע שעין תחת עין זה ממש למרות שחז"ל העבירו לנו מפי השמועה שזה
ממון. יש ערך משמעותי להבנה הראשונית וכנראה היא חלק בלתי נפרד מן היעד של בניית
הלב.
ג. שימת לב לפרטים – כמו בכל לימוד, התבוננות בפרטים תיתן לנו את
היכולת בסופו של יום לבנות את הכלל.
ד. ניסיון ליצור רצף – אחרי שהבנו בגדול מה קורה, ננסה להבין את
התמונה בשלמותה. התחלה, אמצע וסוף. האם יש לנו רצף ברור? התורה פתחה נושא, האם
כאשר הוא מסתיים כל הקצוות תפורים, או שנשארו לי דברים פתוחים?
ה. (למתקדמים) השוואה למקומות אחרים – אחרי שהבנו במקום הנוכחי את
התמונה בשלמותה, ניתן לערוך השוואות למקומות נוספים בתורה העוסקים באותו נושא
ולראות האם הם תואמים בעינינו או לא. אם כן, מצוין. אם לא, מה זה אומר לנו.
(הדברים מבוססים על הפסוק בספר איוב פרק כ"ח "אז ראה ויספרה
הכינה וגם חקרה")
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה