ראש הישיבה שליט"א - פרשת בהר בחוקותי תשע"ג

עמל התורה

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

את דברי הפסוק הפותח את פרשתנו: "אם בחוקותי תלכו" פירשו חז"ל שהכוונה היא על המצווה לעמול בתורה. התנאים והאמוראים, ולאחריהם כל רבותינו הראשונים והאחרונים, העמידו לנו כלל גדול במצוות תלמוד תורה. והוא, שקיומה השלם של מצוה זו הוא רק בעמלה של תורה.

מפורסמים הם דברי המשנה במסכת אבות (ו, ד): "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, ואם אתה עושה כן 'אשריך וטוב לך', 'אשריך' בעולם הזה, 'וטוב לך' לעולם הבא". (עי' רמב"ם הלכות ת"ת פ"ג הי"ב).

רבים מאיתנו נרתעים מדברים אלו, ואת ליבנו ממלאת תחושת יאוש, וחוסר אמון ביכולת שלנו. רבים מאיתנו אומרים לעצמם, שהם אינם מסוגלים או אינם רוצים להמית את עצמם באוהלה של תורה, ולחיות חיי הסתפקות במועט בצורה קיצונית כל כך.

מחשבות אלו גורמות להם לחשוב, שהם אינם שייכים כלל למושג הנעלה: 'עמלה של תורה'.

ערך מרכזי

אם נביט סביבנו על אורח חייהם של רוב מוחלט של עמלי התורה שאנו מכירים, נתקשה למצוא כאלו האוכלים רק פת במלח למחייתם וישנים על הארץ בחיי צער. ואנו שואלים את עצמינו, כיצד מקיימים רוב עמלי התורה את דברי המשנה שהעמידה בבירור את דרכה של תורה על אורח חיים סגפני וחיי צער ודחקות?

עוד אנו תמהים על המשך דברי המשנה שהוסיפה "אם אתה עושה כן – אשריך בעולם הזה". אנו מאמינים שעמל התורה המומלץ במשנה יגרום לאדם טוב לעולם הבא, אך האם חיי הצער המומלצים במשנה גורמים אושר לאדם כאן, בעולם הזה?

כנראה, שהמשנה מלמדת אותנו את הערך המרכזי והמחייב שאדם צריך לתת ללימוד התורה, שעליו לעסוק בה בכל מצב ובכל מחיר אפילו תוך כדי חיי צער ודחק ושינה טרופה על הארץ. אין כוונת המשנה שצורת הלימוד האידיאלית חייבת להיות רק בעוני ובצער, אך היא כן מבקשת שנראה בלימוד התורה ערך כל כך עליון ומרכזי, ששום גורם חיצוני של קושי גשמי לא יעמוד בפני חובתנו לערך לימוד התורה.

צורת חיים שכזו, המעמידה את ערכי התורה ולימודה במרכז העניינים, לא נותנת לענייני הגשמיות של העולם הזה להפריע ולטרוד את ישוב הדעת  של האדם הנצרך כל כך לבריאותנו הנפשית. רק אדם הרואה את ערכי התורה ואת הצורך ללמוד אותה בצורה אחראית ורצינית כשאלה של חיים, יכול להגיע לאושר אמיתי בעולם הזה, מפני שמרכזיותו של לימוד התורה בחיינו, נותן לנו את המבט הנכון על החיים, מה עיקר ומה טפל, אחרי מה יש לרדוף ואת מה להזניח. חיים שכאלה גורמים לאדם אושר ושקט נפשי בעולם הזה חוץ מהטובה המובטחת לו לעולם הבא.

כל אחד יכול

מעתה, נבין את מצוות התורה לעמול בתורה. העמל המתבקש הוא להתייחס ללימוד התורה בצורה רצינית ואחראית, צורת לימוד שבה מנסה הלומד בכל כוחו להבין עד הסוף, מה רוצה הקב"ה באמת ללמד אותו בדברי התורה המונחים לפתחו. אין זו צורת לימוד קלילה ולא מחייבת. זהו לימוד שיטתי ועקבי שבו שם לעצמו הלומד מטרות ויעדים, והוא בודק את עצמו באופן סדיר כמה הוא השיג את המטרה "שלשמה" הוא לומד. כמה הוא באמת מבין את הדברים ועד כמה הוא מחובר רעיונית לדברים שהוא לומד. עמל התורה היא צורת לימוד מחייבת, לימוד ששם לב לכל דבר, לימוד שמראה על הרצון והמאמץ להבין כל דבר בעומק דברי התורה עד הסוף.

הבנה מחודשת זו בדברי המשנה, מלמדת אותנו שכל אחד ואחד מאיתנו יכול ומסוגל להיות 'עמל בתורה', מפני שהעמל הנדרש אינו לישן על הארץ או לאכול פת במלח, אלא לייקר ולהעריך את לימוד התורה ולהשקיע בו ברצינות מתוך מחויבות, כך שנרגיש שמבחינתנו אפילו אם היינו נדרשים לישן על הארץ, לאכול פת במלח ולשתות מים במשורה, היינו עושים זאת למען התורה.

עמל הקביעות

חלק נוסף מעמל התורה, הוא העמל לשמור על קביעות זמן הלימוד בכל מצב. מצוות תלמוד תורה מתקיימת בשלמותה, רק אם היא מתקיימת בצורה קבועה, ובפרקי זמן קבועים המיוחדים לתלמוד תורה, ביום ובלילה.

אלו דברי השו"ע (יורה דעה רמ"ו, א): "כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל ייסורים, בין בחור בין זקן גדול, אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אישה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה, ביום ובלילה, שנאמר 'והגית בו יומם ולילה'".

ובשו"ע (אורח חיים קנ"ה, א) כתב: "ויקבע עת ללמוד. וצריך שאותו עת יהיה קבוע, שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרוויח הרבה".

ו

הוסיף ה"משנה ברורה" שם (סק"ה): "הכוונה בקביעת עיתים לתורה הוא, שצריך האדם ליחד עת קבוע בכל יום שלא יעבירו בשום פעם, ואם אירע לו אונס, שלא היה יכול להשלים הקביעות שלו ביום, יהיה עליו כמו חוב, וישלימנו בלילה, וכדאמרינן (עירובין ס"ה, א): רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בלילא".

החינוך לשמירת זמן הלימוד בכל תנאי, הוא חינוך לעמלה של תורה.

דבר זה למדנו מדרשת חז"ל "אם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה", ועלינו להבין, מפני מה נקרא עסק התורה ועמלה 'חוק'?

הסבר הדבר הוא, ש'חוק' מורה על קביעותו של דבר – מלשון 'חוק ולא יעבור'. ומכאן אנו למדים שצריך שהלימוד יהיה חוק קבוע, שאינו זז ממקומו, 'חוק לישראל'.

עמל התורה, מחייב את העמדת לימוד התורה כחוק קבוע, הדורש החלטה נחושה ומאמץ לשמור על זמני הלימוד.