מגילת רות - מהפך חברתי
בועז בק
"ברכו את ה' "
בתוך כל מסדרון וחדר קפה בין עשן סיגריות ואדי קפה, תחת פנס רחוב
ובספסלי אוטובוס, כל מקום שמתפתחת בו שיחה על מצב המטוסים ועל כמות עלי התאנה שעל
העצים, על המצב הכלכלי והפחד ממלחמה, על מזג האוויר ועל הפרשה החדשה שמסעירה את
המדינה, או סתם רכילות ושיחת רעים, על מצב החינוך בארץ וכל מיני דברים נחמדים יותר
ונחמדים פחות בחיינו. סתם שיחת כיף שמתחילה על כלום ומסתיימת על מאומה. מלמד אותנו
בועז 'ברכו את ה' '. הרבה לפני השיחה, עוד לפני שבן השיח או עובר האורח נראה
באופק, ברכו את השם. תנו לשיחה נופך מסוים, חשיבות כלשהי. שהרי כולם בצלם אלוקים
הם ובן השיח חלק אלו-ה הוא. ועל כך השם עימנו. שהשיחה תהא בכיוון מסוים, עם רמה
ולא שיח שיכורים.
"הזהרו בבני עניים"
אמר לי אדם מתי שהוא באחד הימים האלה כשהתחלתי משהו חדש. "אתה
חושב שכיתה א' זה רק כשאתה מתחיל את בית הספר? בכל מקום שתגיע אליו, הימים
הראשונים תמיד יהיו כיתה א' שלך". מי לא מכיר את החששות שמלווים את הימים
הראשונים? מי לא מכיר את הפחדים שמלווים אותנו בכל פעם שאנחנו מתחילים מקום
לימודים חדש או עבודה חדשה... פחד מהאנשים החדשים שהולכים להיות איתנו בזמן הקרוב,
מה הולך להיות.
באה אשה, אלמנה, מעם זר, עניה, אחת מאותם עשרות שהם אוויר בשביל
העובדים, בשביל האנשים ש"שולטים" שם. היא בדיוק האובייקט שכל קבוצה
מגובשת, כל קבוצה שבנויה היטב תדחה מהשורות שלה, או לכל הפחות לא תתייחס או תתייחס
בזלזול. ובכל זאת מגיע מנהיג הקבוצה, ה"שריף" של העיירה, ומודיע לכולם –
'זאת שעד היום אתם רגילים שהיא לוקחת ממה שמוקצה לעניים, תניחו לה לקחת בכבוד גם
מהמקום שמיועד לכולם' - "גם בין העומרים תלקט ולא תכלימוה". אני מתאר
לעצמי שיכול להיות שאותם קוצרים עיקמו את האף שלהם ובכל זאת קיבלו אותה יפה. כבדו
אותה. החיוך שהיה לה כשחזרה לחמותה הוא חיוך שנשאר לדורות, חיוך של כל אדם שמגיע
מפוחד למקום חדש, להתחלה חדשה, ואי שם הוא מגלה חיוך או חיבוק שמלווים את תחילת
דרכו. ברכת ה' סביבו. "ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו" מתברך מאיר הפנים.
"אמור לי מי חברך"
ברכת ה', אהבת האדם, מתכון נפלא לעולם ורוד וטוב יותר ובאותה מידה
מתכון מעולה להרס עצמי. המחאה החברתית כדוגמא, אלפי אנשים – צרה אחת. רוח קרב
מלווה את כולם, כולם יחד נלחמים על משהו מסוים, על מטרה שמחברת את כל האנשים מכל
קצוות הארץ. או סתם קבוצה קטנה וטובה שיש לה נושא משותף. ועדיין, עדיין אפשר למצוא
את עצמנו במהלך דבר כזה נסחפים גם למקום שלילי בלי שנשים לב. מטרות יפות, אנשים
פחות. החברה היא זאת שבסופו של יום קובעת את סדר היום ומשפיעה על ההתנהגות שלנו.
"ותדבק בנערות בועז", לא בשאר עמך, באנשים שבדרך נורמלית היא הייתה
הולכת אליהם. לא אל הנשים ה'פשוטות' אלא אל המורמות מהעם. נשים של גדול הדור. חברה
טובה יותר ממה שהיא יכלה לקחת, חברה שתומכת ועוזרת להגיע למקומות טובים יותר מאשר
לדרדר את המצב העצמי, ולא חברה שהורסת בעדינות מה שאפשר.
זה בא לידי ביטוי בחדר האוכל, בחדר שינה, בסלון, בעבודה, בכל מקום.
לסנן את הסביבה, עם כל האהבה, גם כשבאים בשם ה'. לברור לעצמינו את האנשים שאנחנו
רוצים להיות לידם באמת, את האנשים שיעזרו לנו להגיע למקום טוב ואמיתי. ולא ללכת עם
אנשים שיהפכו אותנו למה שהם רוצים שנהיה.
מגילת רות – סמל הסטטוס היהודי "קבלה". קבלה של הזר, קבלה
של האחר, להשפיע לטובה. לפי כל כללי הטקס. חברה טובה, סביבה יהודית מכובדת. והתורה
מה תהא עליה? כבר תבוא בהנאה אל חיינו.
חג קבלת תורה שמח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה