נר, אור ודרך חיים
הרב איתמר טעפ
אך לפני שבוע וקצת עמדנו בסיום שבעת
השבועות בהם ספרנו יום יום בהמתנה ליום בו קבלנו את התורה.
לכל הרגלים המוכרים לנו ישנו מאפיין
ייחודי, בסוכות 'הסוכה וארבעת המינים', בפסח 'איסור חמץ ומצוות אכילת מצה'. לא
נכתב בשום מקום בתורה שבחג השבועות יש מצווה ללמוד כל הלילה, אבל בחג השבועות 'כולהו
מודו דבעינן נמי לכם'. יש מצוות שמחה.
כשמשה רבינו עלה לשמי מעלה בכדי לקבל
תורה, אחזה בו השכחה יום-יום, ביום הארבעים בא לפני הקב"ה וקיבל במתנה את
התורה. אנחנו כאז זוכים ביום מתן תורה למעין גילוי מחודש של קבלת התורה, כל אחד
יכול לומר 'רוצה אני' ויקבל במתנה.
יחודו של המספר 'שבע', מבאר המהר"ל,
שכל שבע הוא כנגד הטבע והשמיני הוא מעל הטבע. רק אחרי שספרנו שבע שבתות תמימות
(לכן מאחרים תפילת ערבית ביום זה) אפשר להשיג את התורה אותה מגדיר השל"ה
הקדוש בהקדמה לתולדות אדם "ותכליתו הוא להיות כאלוקים".
בפרשתינו מובא "בהעלותך את הנרות
אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
אומר הנפש החיים, "כי נר מצווה
ותורה אור", נר הוא דבר זמני, כשהנר כלה, אורו כלה. אור דבר קיומי. דבריהם של
המהר"ל ובעל הנפש החיים קוראים אלינו מתוך מילות הפרשה "אל מול פני
המנורה יאירו שבעת הנרות", כאשר שש הנרות הצדדיים עולים אל מול הנר השביעי
נוצרת יצירה חדשה של "יאירו", של אור כזה ההופך את הנר ל"להעלות נר
תמיד".
מבאר רש"י "למה נסמכה פרשת
מנורה לחנוכת הנשיאים, לפי כשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו כשלא היה עמהם
בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה: חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק
ומיטיב את הנרות".
שואל הרמב"ן "ולא נתברר לי
למה ניחמו בהדלקת הנרות ולא ניחמו בקטורת וכו'". מביא הרמב"ן מהמדרש
"אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן,
הקרבנות כל זמן שביהמ"ק קיים הן נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה
יאירו", ועל תמיהתנו, הלא מאז אבדנו את יכולת הקרבת הקרבנות אבדה המנורה משיב
מיד הרמב"ן: "אבל לא רמזו אלא לנרות בית חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר
חורבן חורבן בגלותנו".
להקרבת קרבנות לא זכינו בגלותנו, להקטרת
קטורת לא זכינו בעוונותינו, אור נרות קיים אך בחידוש של שמונת ימים שמונה נרות.
חסרון מנורת המאור מחייב אותנו להשיג את הדרגה שמעל, לבדנו.
אולם בכוחות הנפש הפנימיים שלנו ישנה
מעלה יתירה על מעלות אלו. "כי נר מצווה ותורה אור ודרך חיים תוכחות
מוסר" ולכאורה מהו ההקשר הלזה?
מבאר רש"י: כמו שהאור מאיר לעולם
תמיד כך התורה עומדת זכותה לעולם אל האדם, וזכות מצוה לפי שעה כאור הנו, "דרך
חיים תוכחות מוסר" תוכחות המוסר הם מטים את האדם לחיים נמצא שהם דרך החיים.
מגלה לנו כאן שלמה המלך בחכמתו שכשם
שלנר הפרטי יש כוח להפוך להיות אור קיומי – דבר שקורה במנורה בתנאי ש"אל מול
המנורה יאירו שבעת הנרות", יש לו כוח לאדם במהותו על ידי תוכחות מוסר להטות
עצמו אל דרך החיים.
האדם שהוא מרכז הבריאה, בשבילו נוצרו כל
הדברים החיצוניים בכדי להעלותו מדרגה לדרגה, בו עצמו יש את היכולת להיתפס בכל אותם
נתונים שנוצרו בעבורו ובלי השלמות לייצר את דרך החיים. אבל לכל זה יש תנאי אחד,
הידיעה שכשם שהתורה ניתנה במתנה כך אותן השגות ניתן להשיגם רק במתנה ורק על פי
אותה מתנה.
יפה מאד !!
השבמחק