התפילה האפקטיבית
אז למה אנחנו מתפללים
בעצם?
ליטאי אדוק יגיד "כי
כך ציווה השם". אין בתשובה הזאת כדי לספק כל אחד – במיוחד לאלה שמחפשים
את הסיבה בגינה ציווה השם להתפלל. בשביל מחפשי טעם שכאלו יש את התשובה מבית מדרשו
של הרב זאבי קצנלבוגן: "השם ציווה עלינו להתפלל כדי שנתחבר איליו ונהנה
מקרבתו". עדיין, שני ההיבטים הללו – מעניינים ככל שיהיו – לא מתיישבים
בליבם של רוב המתפללים הרואים בתפילה כלי להשגת חיים טובים בעולם הזה. כמדומני
הרוב המוחלט באמת מאמין שתפילה נועדה "לקנות" את ליבו של היושב בשמיים
שיספק לברואיו את צרכיהם הבסיסיים יחד עם תוספות – כל אחד לפי עניינו.
ההסתכלות הפשטנית הזאת
על תפילה מולידה שאלה שחובה עלינו לשים עליה את הדעת. האם באמת התפילה היא הכלי
שלנו להשיג את חפצינו? אם הנתונים יצביעו על שלילת הדבר, לכאורה, כדאי אולי שנפסיק
להתפלל...
אני, למשל, עובד במקום
עבודה המעסיק אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. אנשים הפוקדים את הבית כנסת פעם
במחזור שנתי במקרה הטוב, או כאלה שהפעם אחרונה שראו ארון קודש היה בסיור בר מצווה
של הבן שלהם במסגרתו הם זכו לרקוד ברחבת הכותל עם "מפעיל" מייד אין דרך
השם יחד עם ספר תורה שנשכח שניה אחרי שתמו צלילי "הקדוש ברוך הוא אנחנו
אוהבים אותך". הקיצור, הם לא מתפללים. אותם אנשים, כמה מפתיע, סיימו תואר
בהצטיינות, נישאו לבחירת ליבם, נפקדו בזרע של קיימה + כלב, התקבלו למקום עבודה,
מכניסים יחד עם רעיותיהם משכורות של חמש ספרות ומעלה, נוסעים לחו"ל יחד עם
ריקי כהן מחדרה פעם בשנה, נהנים מהחיים ומעלים חיוך על פניהם לפחות כמוני.
כל האנשים הללו הגיעו
לאן שהגיעו גם בלי מרשם הפלא הזה ששמו תפילה. אני שהזעתי להוציא במבחן ציון עובר
ע"י תפילות, תחנונים, תרומה לוועד הרבנים, הבטחה שלא אצביע למחנה הציוני,
הקבלת פני רבי, ארבעים יום פרק שירה ושישים יום שיר השירים הגעתי יחד עם כל
ה"כופרים" הללו לתוצאה זהה. הם מתים פחות או יותר כמו כולם, חולים באותם
המחלות, רבים עם השכנים שלהם בדיוק כמוני ו'משום מה' חשבון העו"ש שלי לא מראה
על יתרון ביחס אליהם.
אז למה? – ישאל התועלתן
את עצמו – למה להשקיע כל כך הרבה זמן בתפילות ותחנונים אם אפשר לחסוך את כל זה
ולהגיע לתוצאות זהות? למה?
השאלה הזאת אכן הטרידה
אותי לא מעט. בשלב כלשהו נחשפתי להסבר אותו הזכרתי בתחילת הטור והדבר אכן יישב את
דעתי. אממה – כאן עולה שאלה אחרת. ומה יקרה אם החיבור האלוקי לא מעניין אותי? אם
האנרגיה שבתפילה לא מצדיקה את התחושה הטובה אותה התפילה אמורה לספק אולי לא שווה
להתפלל? וגם אם נניח בצד את הפן ההלכתי אשר לא מסתפק בסימבוליקה שמאחורי כל הלכה
ומחייב לקיים אותה גם כשזה לא מתאים לי, מה נעשה עם התפילות שמעבר למתחייב? יש
מבחן/ מישהו חולה/ מחפש עבודה – בכל המקרים האם אין סיבה להתפלל? אין כאן מסגרת
הלכתית מחייבת ואף לא את העניין הרגשי למי שזה לא מעניין אותו. האם באמת אדם כזה
לא צריך להתפלל?
קבוצת חוקרים
מאוניברסיטת תל אביב ערכה מחקר בנושא. בחרו אלפיים חולי לב מבית החולים איכילוב
וערכו עליהם את הניסוי הבא: חילקו אותם לשתי קבוצות – על אלף חולים התפללו אנשים
מרחבי הארץ ועל האלף הנותרים לא (לפחות לא שהיה ידוע עליהם לעורכי המחקר).
אקדים ואומר: אם אדם
מאמין בתפילה ומשוכנע שתעזור לו באיזושהי דרך, או אפילו עצם העובדה שיש מישהו
שמתפלל עליו וחושב עליו משפרת את הרגשתו ובעקבות כך את רפואתו המהירה. אבל אם
בהשפעות פסיכולוגיות עסקינן הרי אין זה משנה אם התפילה היא לאלוקים, כל עוד החולה
מאמין בהשפעה של התפילה על מצבו, ואין זה משנה למי כוונה התפילה, זה מוציא את
הפואנטה מרעיון המחקר.
לכן החולים נבחרו
באקראי ולא יודעו מראש על העובדה שהם משתתפים בניסוי התיאולוגי הזה. הדבר נועד
להבטיח שלא תהיינה השפעות פסיכולוגיות נלוות לניסוי ומאידך לנטרל את הטענה שבקבוצת
אלה שהעתירו בעדם נמנו אנשים בריאים יותר (הם נבחרו באקראי). את השפעות התפילה
בדקו בעזרת שלושה פרמטרים: א. מת/לא מת ב. הבריא/לא הבריא ג.
דיווח על שיפור בהרגשה/דיווח על הרעה. חשוב לי לציין שמבחינה סטטיסטית המחקר הזה
נחשב לאמין בדרגה הגבוהה ביותר שמחקר אמפירי יכול לספק. בדרך כלל מסתפקים החוקרים
בקבוצות ניסוי קטנות בהרבה (20-30 נסיינים) כדי להגיע לתוצאות מרחיקות לכת. קבוצה
כל כך גדולה של משתתפים נועדה למקם את אמינות המחקר בדרגה הגבוהה ביותר – כמובן
בתוספת הפרמטרים הנדרשים של אקראיות והחוסר ידיעה של החולים.
שבת שלום בינתיים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה